בית יצחק חושן משפט רלג

במנורה יערך הכהן נר תמיד לפני ה' ובנפש היהודי אש תמיד תוקד ותאיר חשכת הלילה, אש האמונה הטהורה המפיצה אור. יקרות לבני אדם יושבי חשך. וזו עדות שהשכינה שורה בישראל ואמר רב זו נר מערבי שנותן בה שמן כמדת חברותי' וממנה הי' מדליק ובה הי' מסיים. (שבת כ"ב ב') חיי העם הישראלי בליל הארוך ליל גלותנו הוא אות שהששכינה שורה בישראל, כי מה כחו בעמדו על המשמר כל הלילה ליל חשך ואפלה, וימררוהו ורובו כל העמים ויסבול צר ומצוק מגויי הארץ. מה כחו כי עמד כנד נגד המון משברים וגלים אשר כהמות ים יהמיון ויאמרו לשבור ספינתו הקטנה השטה על ים הסוער הזה. זו כחו לאלקי' זו עדות שהשכינה שורה בישראל הן לא ניתן שמן בנר זה יותר מהאחרים. כח החיים הניתן בטבע עם הקטן והדל הזה לא יגדל מכח החיים הניתן בעמים אחרים, ומדוע יעמוד וחי' יאיר בליל הארוך הזה עד נכון היום, זו עדות שהשכינה שורה בישראל. כח נעלה ונשגב מכל כחות הטבע נתון בעם הזה נשמת רוח החיים הזאת נפח בו ד' אלקים. ורוח אלקים מרחפת על פני המים. על פני המים הזדונים, אשר בזעם ישטופו, רוח אלקים מרחפת ונותנת כח ועצמה לעם הקטן הזה. ועם זה עדות שהשכינה שורה בו. ממנו הי' מתחיל לצאת אור גדול ויאיר חשכת הלילה ובו הי' מסיים וגם באחרות הימים בעת יבקעו מעינות תהום רבה ויפוצו מימי הדעת עפ"י תבל. גם אז יוקירו את חכמת התורה, כי ידעו ויכירו הטוב הרב הצפון בקרבה. עדות הוא התורה הקדושה, עדות היא חיי העם כלו שהשכינה שורה בישראל וה' הטוב נותן להם כח ועוז לסבול ולשאת אשר נטל עליהם. ויגברו המים וירבו מאוד על הארץ, ותלך התבה על פני המים (בראשית ז' י"ח) אם גברו המים הזדונים ומשברי וגלי הזמן יסוערו ויתגעשו לבלוע עם הלז, אם רשעי ארץ בני בלי שם ירימו ראש ויחשבו רעות על זרע יעקב לא ירעו ולא ישחיתו בגבול הקודש, כי התבה מקום מפלט לבני ישראל, אשר בה יחסו מפגעי ההמון ומרשע שריהם, התיבה הוא התורה הקדושה נשאה עפ"י המים ותשא גם זרע קודש בני ישראל עפ"י המים, ותלך התבה על פני המים ותרם מעל הארץ ותנשא מעל שונאי ישראל ותורתו, זו, עדות שהשכינה שורה בישראל

וראה ועשה. ראה אפוא מעשה המנורה ועשה. כי מעשה יבוקש מן האדם, מעשה הטוב ופעולת הצדק ומעשים הטובים יטהרו גם את המחשבה, ולפיהם תעלה במעלה מחשבת האדם, כאשר אמר המלך החכם גל אל ד' מעשיך ויכנו מחשבתיך (משלי ט"ז ג') מחשבות אדם רבות ושונות הן ופארות רבות מהן תסתעפנה, ואם רצונך לאחדן ולתת להן מקום נאמן אשר ממנו תצאנה ואלי' תשובנה, העצה היעוצה לפניך לגלל כל מעשיך אל ה' למלא אחרי רצונו ולעשות כמצות התורה אז גם מחשבתך יכונו ונגד ד' תהיינה. וראה ועשה ראה מצות התורה מה ישרו ומה יקרו ועשה כתבניתם כי למחי' נתנ' ה' להחיות עם רב. ראה משפטי' הנכונים והישרים איך נוסדו על אדני האמת והצדק ועשה כתבניתם. ובזה יכונן השלום ותעמוד האהבה והאחדות כאמור במדרש ועוז מלך משפט אהב אתה כוננת משרים, העוז של ממ"ה הקב"ה והוא אוהב את המשפט ונתנו לישראל שהם אוהבי', אתה כוננת משרים שע"י המשפטים שנתת להם הם עושים מריבה זע"ז ובאים לידי משפט והם עושים שלום. (מדרש ש"ר פ' ל') העוז ביד הקב"ה והכח בידו והוא אוהב את המשפט ונתנו לישראל למען תת זרע שלום ואחדות ביניהם. והמשפט הוא אחד משלשה דברים שנתן משה נפשו עליהם ונקראו על שמו (מדרש שמות שם) ומה נשגבו דברי ריב"ל באמרו בשעה שעלה משה למרום אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה, רבש"ע מה לילוד אשה ביננו, א"ל לקבל התורה בא אמרו לפני' חמדה גנוזה שגנוזה מששת ימי בראשית אתה מבקש לתתנה לבשר ודם וכו' אמר לפני' רבש"ע תורה שאתה נותן לי מה כתיב בה אנכי ה' א' אשר הוצאתיך מארץ מצרים כלום למצרים ירדתם, שוב מה כתיב בה זכור את יום השבת לקדשו כלום אתם עושים שאתם צריכים לשבות וכן בכל יתר הדברים האלה השיב משה למלאכים עד שהודו לו ומבין התשובות שהשיב משה תאיר לנו התשובה שהשיב כלום אם עושים מלאכה. להראות כי התורה הקדושה תצוה עלינו לעשות בכל מלאכה ולזכור את שם ד' ליחד שמו הנשגב והנעלה וכמו שצותה לנו במועד הזה

ועשית חג שבעות לה' אלקיך מסת נדבת ידך אשר תתן כאשר יברכך ה' אלקיך. בחג הקדוש הזה, זמן מתן תורתנו הקדושה תצוה עלינו ותאמר ועשית אכן מה היא המעשה אשר תעשה להפיק רצונה לתת מסת נדבת ידך כאשר יברכך ה' א'. מסת הוא מלשון מס ויען כי שונים הם אופני המסים שיושמו על האדם. מסת חובה ומסת נדבה, מסת החובה תושם על האדם נגד רצונו ולפעמים ישימוה עלי' למען ענותו בסבלתה אולם השנית, מסת הנדבה, ישים האדם מעצמו עלי' לתת ממה שברכו ה' לאחי' האביון, והתוה"ק תאמר כהתימך קציר שדך ובציר כרמך, וה' ברכך בשדך ובתבואת הכרם: עמרים לאלפים ולרבבות יכתירו שדיך ותקוה נעימה משחקת לפניך כי גם הגפן יתן מפרי' לך ותירש יקבך יפרוצו. אז מהברכה אשר ברכך ה' תרים מס נדבה, וביום מועד יום תחוג חג הקציר תזכר את אחיך האביון אשר אין לו נחלת שדה וכרם והוא רעב ללחם, ובעוד אתה שמח וטוב לב בחגך ורחב לבבך לראות ברכת ה' בכל אשר לך העני הזה יושב בירכתי ביתו עיף ורעב ונפסו תתעסף ולפני ה' ישפך שיחו ואיך ינעם לך הטוב אשר בנחלתך אם תראה אחיך וריקה נפשו ולרש אין כל ואליך ישא עיני' תן לו אופוא והעניקהו מברכתך אשר ברכך ה' שמחהו במסת נדבת ידך "ועשית"

וכבר אמרתי באחת הדרשות לבאר מקרא קודש וכל חכם לב בכם יבאו ויעשו את כל אשר צוה ה' (שמות ל"ה יוד) כי הורה לנו ה' במצותו זאת אשר גם חכם הלב היודע ומבין כוונת המצוה יבא ויעשה מעשי'. ואל יאמר די לי בחכמה ודעת, בדרוש האמת ובעיון, ולמה זה איגע לעשות ולעבוד אם גם בלעדן אדע את אשר ידרוש ד' ממני כי המעשה הוא העיקרי, במעשה המצוה ילך האדם לבטח דרכו והרגל המעשה יטהר מחשבתו והיתה קודש לה' ויברך א' את יום השביעי ויקדש אותו כי בו שבת מכל מלאכתו אשר ברא א' לעשות (בראשית ב' ג') ה' ברחמים ברא העולם וכל אשר בו מאפס מוחלט והבריאה הזאת היתה לעשות כי כן צוה בן חלוף ילוד האדמה לעבוד ולעשות. וגם ביום השבת יום המנוח והמרגעה נאמר לנו בתוה"ק ושמרו בני ישראל את השבת לעשות את השבת לדרתם ברית עולם (שמות ל"א י"ז) גם ביום הקדוש הזה חובה עלינו לעשות האומנם אסורה המלאכה בשבת, וכל מלאכת עבודה לא יעשה בה. ישנה עבודה אחת המותרת העבודה המצוה עלינו בחג השבועות "ועשית" ונתת מסת נדבת ידך אשר תתן כברכת ה' להעניק מטובך לאחיך לעניך ולאביונך ובמכלתא אמרו ר' אלעזר בן פרטא אומר כל המשמר את השבת כאלו עשה את השבת שנאמר לעשות את השבת וכוונתו כל המלמד את חברו שגם הוא ישמר את השבת (כביאור מלת משמר פעל יוצא לשני) מעלה עלי' הכתיב כאלו עשאה והיא המעשה הנדרש מאתנו במצוה לעשות את השבת וגם ע"ז תשים התוה"ק עיני' ותצוה אותנו באמרה, ועשית

ושמחת לפני ה' א'. זאת היא המצוה השנית אשר תצונו התוה"ק ושמחת לפני ה' א' מצוים אנחנו לשמוח בחג, יען כי בו הראה ה' עוז ימינו והושיענו מצרינו, או כי נראה אלינו ברוב רחמי' ויתן לנו תורות וחקים, וזכרון הדברים יעורר שמחה בלבנו, ונחוג את הימים האלה אולם השמחה הזאת תהי לפני אלקינו, ונגיל ברעדה. ובהודע לנו כי עיני ה' צופיות עלינו, יראה מעשינו ויביט מפעל ידינו, אז שמחתנו לא תפרץ חק ותשמר את הגבול אשר גבלה לה התוה"ק. ומשמחת בית השואבה, אשר אמרו עלי': מי שלא ראה שמחת בית השואבה לא ראה שמחה בימי' (סוכה נ"א ב') משמחה הזאת שאבו רוח הקודש כאמור בירושלמי (הובא בתוס' שם נ'. ב'.) שהשכינה שורה מתוך שמחה דכתיב ויהי כנגן המנגן ותהי עלי' רוח ה'. שם במקום הקודש היתה שמחת ישראל שמחה שלימה. כי רוח הקודש היתה עליהם ובשמחם כבדו את אלקי הכבוד. ולא היתה שמחתם זאת כשמחת העמים אשר סביבותיהם, אשר היתה להם לזרא, ויפרו חק ויעברו דרך ועל זה נאמר. גם בשחק יכאב לב ואחריתה שמחה תוגה (משלי י"ז י"ג), כי שמחה כזאת אינה שוה להקרא שמחה, וזה שמה אשר יקראו לה "שחק", כי בה ועל ידה יכאב לב. לב אדם הרואה והמבין יראה השחק הזה והוא מר לו, כי אין חפץ לישרים בשמחה כזאת, ואחריתה תוגה. והקהלת אמרה לשחק אמרתי מהולל ולשמחה מה זה עשה (שם ב' ב') ואמרו חז"ל בשבת ולשמחה מה זו עשה, זו שמחה שאינה של מצוה. ושבחתי אני את השמחה זו שמחה של מצוה, ללמדך שאין השכינה שורה לא מתוך עצבות ולא מתוך עצלות לא מתוך שחוק ולא מתוך קלות ראש אלא מתוך שמחה של מצוה, שנאמר והי' כנגן המנגן ותהי עלי' יד ה' (שבת ל')

ומה היא השמחה לפני ה': הגידה נא לנו אותותי' ונדעה להבחין בין שמחה של מצוה לשמחה שאינה של מצוה. ע"ז תשיב התוה"ק אמרי' ושמחת לפני ה' א'. אתה ובנך ובתך ועבדך ואמתך והלוי אשר בשעריך והגר והיתום והאלמנה אשר בקרבך. אם בשמחתך זאת אשר תש ח בחגך יקח חבל עבדך ואמתך, הגר היתום והאלמנה אשר בקרבך יושבים, אם מהטוב אשר חננך ה' תעניק לעני ואביון אשר אין להם כל, תקראם אליך ועמם יחד תשמח במקום אשר יבחר ה'. אם תדבר על לבם דברי נחומים ונחמתם מיגונם והאומללים האלה אשר נגעה בהם יד עמל ונפשם מרה להם ישכחו ענים כמעט, וגם המה ישמחו לפני ה' אם נתת תקוה טובה בלבם, ובשם ה' קראת למו כי יקוו אל אב הרחמים והחסד, וידך תהי' בעוזרם לעשות עמהם חסד, אז שמחתך שלימה ושמחת לפני ה'

וקדושים הם דברי נחמי' ועזרא הכהן אשר דברו אל העם הבוכה בשמעם דברי התורה. אלה הצדיקים מלאכי עליון המבינים את העם, וידעו תכונת נפשו כי לאו כל אדם זוכה לדעת ולהבין נפש העם ורוחו, ומעט המה שחננם ה' לדעתם אלה הצדיקים כראותם את העם והוא בוכה ביום מועד דברו על לב הבוכים ואמרו אכלו משמנים ושתו ממתקים ושלחו מנות לאין נכון לו. וזאת תהי' שמחתכם ובזה יקדש היום לאדנינו, וזאת תהי' חדותכם כי זה מעזכם, ויספר לנו וילכו כל העם לאכל ולשתות ולשלח מנות ולעשות שמחה גדולה כי הבינו בדברים אשר הודיעו להם (נחמי' ח' י"ב) הבינו דברי מוריהם וע"י זה היתה השמחה גדולה, גדולה ויקרה בערכה כי השמחה הזאת היתה לפני ה' ונתקיימו דברי התורה. ושמחת לפני ה' אלקיך: