בית יצחק חושן משפט רלב

יחלק לשחרית צהרים וערבית. וגם ימי האדם יפרדו לילדות ימי הבינים והזוקן. וגם מעמדו ומצבו יחלק לשלשה, עני, מצב הבינוני, והעושר, ותקנו חז"ל שלש תפלות בכל יום שחרית מנחה ומעריב לפנות אל ה' בכל עת ועת, בימי הנעורים הבחרות והזקנה, בימי הנעורים בעת נחל לצאת בין האנשים, לעסוק במסחר וקנין או לעבוד עבודה בבית ובשדה ועוד לא נדע את דרכי החיים ותהלוכותיהם ופנינו אל ד', ובצפיתנו נצפה, כי יורנו את הדרך אשר נלך ויעמיד במישור רגלנו. גם נבקש ונחנן את פני ד' כי יוליכנו בחברת אנשים טובים המישרים אורחותם. ולא נלכד ברשת אנשי און ומרמה, ללכת שולל במזמת לבבם. ונספר אל חק, לעשות מעשינו גם אנו בצדק וביושר ובימי הבינים אשר נעלה בהם במעלות ההון והעושר וד' ברך את הבית ורב טוב לנו מאשר חנן אותנו ד'. בימים האלו רבו אנשים המתפרצים מאת ד', וכרבות הונם כן תרבה גאות לבם והם נזורו אחור מאת ד', וישכחו כי מאת ד' היתה זאת להם. ותהי זאת לפוקה ולמכשול להסיר לבם מאת ד'. ולכן יגדל נסיון העושר גם הוא. והחכם אמר כי עוד יגדל מנסיון העוני והמלך החכם אמר: שוא ודבר כזב הרחק ממני ריש ועושר אל תתן לי הטריפני לחם חקי (משלי ל' ח') ובימי הזקנה, ימים אשר כחות האיש נמלטו ולא יוכל לעבוד עבודתו, ויש אשר יאבד אז ההון והעושר אשר עמל בו בימי עלומיו גם אז תהיינה עיניו ולבו אל ד' והי' ד' מבטחו. ויש אשר יביט אל ימים עברו ונפשו עליו תאבל, כי עברו רובי ימיו ומאומה לא ישא עמו. ובמה יבא לפני המלך ד' ונפקד כי יפקד מושבו. וכי יבא חשבון על כל המעשים אשר עשה בימי הבלו. כאשר יקראם קהלת בן דוד ויעביר לפניו את קורותיו ואת כל פועל ידיו ומצא רוח וריקות ואין כל בידו. האומנם גם בעת הזאת אל יתיאש כי קרוב ד' לכל קוראיו ובתקותו זאת יאמץ את לבבו ומצא צרי ומרפא בתנחומי התוה"ק, ובאמונה הטהורה, ההולכת ומאירה. ואולי ירמזון ע"ז דברי חז"ל באמרים תפלות אבות תקנום. (ברכות כ"ו) להודיע לנו את הרעיון הזה כי אברהם אבינו ע"ה נתברך בעושר. כמאה"כ ואברהם כבד מאוד במקנה בכסף ובזהב בראשית י"ג ב') ויצחק אבינו ע"ה לעת זקנתו כהו עיניו ולא יוכל לראות ולדברי הראב"ע נאבד הון אותו צדיק לעת זקנתו ודברי הרמב"ן ידועים ויעקב אבינו ע"ה הלך מבית אביו ואליפז בן עשו רדף אחריו ולקח את אשר לו. ואעפי"כ אמר לית אנא מוביד סברי מן בוראי (מדרש בראשית) והראו לנו בעבדתם הזכה והטהורה, כי בכל העתים ובכל הזמנים יפנה האדם אל ד' ובעבור זה תקנו שלש התפלות לשלשת הזמנים. וכן כוון ר' אלעזר כל האומר תהלה לדוד ג"פ בכל יום אומר ארוממך אלקי המלך ואברכה שמך לעולם בכל עת וזמן מובטח לו שהוא בן עוה"ב

ועבדת את העבודה הזאת, והוא תכיל שלש המצות אשר צוה אותנו ד' לעשות בליל התקדש החג פסח מצה ומרור והן יורו אותנו על שלש המדות היקרות אשר תכתרנה את בני ישראל ותהיינה להם לתפארה, האחת הוא החופש והדרור השתוות בין איש לרעהו, כאמור במצות הפסח תורה אחת יהי' לאזרח ולגר הגר בתוככם (שמות י"ב מ"ט), ולא ניכר שוע לפני דל, וכגר וכתושב שוים. ומאז הי' ישראל לעם, הושם להם לחוק, לבלי הקדם משפט איש לרעהו ולהשוות כלם לפני המשפט וכאמור במשנה תורה, אתם נצבים היום כלכם לפני ה' אלקיכם ראשיכם שבטיכם זקניכם ושטריכם כל איש ישראל. (דברים כ"ט) אין כל הבדל ואין כל פדות. בין ראשים זקנים, וכל איש ישראל, והיתה המצוה הזאת, ההשתות למען הקים אתך היום לו לעם וגו' (שם) כי ע"י ההשתות יהי' ישראל לעם ויעמוד לעולם כי העמים האחרים אשר הי' בימי קדם, ספו ותמו, אך מפני ההפרש וההבדל אשר שמו בין איש לאיש, וזרעו בזה זרע קנאה ושנאה, אשר הוציאום אח"כ מן העולם והי"ת ברוב רחמיו רצה להקים ישראל לעם, לתת לו תקומה למען יעמוד לעולם, ע"כ צוה להם ואמר אתם נצבים כלכם כגר כאזרח, כזקן כנער כשופט כשוטר, ועי' ההשתות הגמורה תוסר כל קנאה, ולא תהי' להם למכשול לימים יבואו ולחזק המדה הטובה הזאת ולתת לה בסיס חזק ולא ימוט תרמז מצות הפסח ומלבד אשר תזכיר אותנו, כי פסח ה' על בתי בני ישראל בנגפו את מצרים עוד תעורר על המדה היקרה מדת ההשתוות

והמצה שאנו אוכלים תזכור אותנו גאולת ישראל ממצרים, וכי היתה הגאולה הזאת ע"י ה', ולא בכח אדם ובגבורת ימינם יצאו מהארץ הזאת, כי לא הספיק בצקם להחמיץ ונגלה ה' וגאלם, וכמעט רגע יצאו מעבדות לחרות ולו הי' הדבר ע"י מלחמה ונצחון, כי אז לא נעשתה גאולתם עד ארגיעה, כי לא יולד גוי ביום אחד ועי' מצות המצה נדע לפנות אל ה' ולקרא את שמו בכל עת ועונה והמצוה הזאת היא נצר נחמד מטע האמונה הטהורה ב"ה

המדה הג' לזכור ביום טוב, את הרע אשר עברה על נפשנו בימי הרעה ונדע כי יד ה' הושיעה לנו ולא בעוצם ידינו השגנו חיל ותתחזק האמונה בלבנו ונלמד לאהוב את ה'. ונתפלל אליו ונתחנן לבלי יסתיר פני' ממנו והי' עיני' עלינו לטובה. ולתכלית זאת צותה התוה"ק לאכול את המרור בליל החג הקדוש לזכור בעת שמחתנו, כי מררו המצרים את חיינו בעבודה קשה ויוציאנו ה' מתחת סבלת ידם לאור באור החופש והדרור. ואולי ירמזין ע"ז דברי המסירה בפ' אמור וקראתם בעצם היום הזה. ד' במסורה אחד כאן וה"ב וקראתם דרור בארץ לכל יושבי' (פ' בהר) וקראתם בשם אלהיכם ואני אקרא בשם ה' (מלכים א' י"ח) וקראתם אתי והלכתם והתפללתם אלי ושמעתי אליכם (ירמי' כ"ט). כי התוה"ק, אשר לזכר קבלתה נוסד חג שבועות אשר בו נאמר מקרא הראשון וקראתם בעצם היום הזה, התורה הזאת תורה אותנו לקרא דרור בארץ לכל יושבי' מבלי הבדל והפרש, ותצוה את חוקי החופש וההשתות הגמורה לכל יושבי' ותצוה, גם היא לקרא בשם ה' וכל העמים זו כתם לאלהיהם ואנחנו נבא בשם ה', כמאה"כ וקראתם בשם אלהיכם ואני אקרא בשם ה' וה' הטוב יהי' עמנו והי' כי נקרא אלי' ונתפלל וישמע אלינו ויחלצנו ממצר, וגם בהושיע ה' לעמו יזכרו את ענים, וידעו כי הי' ה' עמהם לתת להם ריוח והצלה

זאת היא העבודה אשר נעבוד בימים האלה לקראתנו לשלום, וזאת אשר נלמד ממנה, ובה נדע כי כאשר הוצאנו ה' ממצרים וישם אותנו לעם חפשי ויצונו את התורה הקדושה, אשר הוא חיינו ואורך ימינו, כן ימהר ויחיש לגאלנו וישיב את שבותנו, ואז נעלה ברנה למקום מקדשנו לחזות בנעם ה' ולראות את פני' שלש פעמים בשנה וכימי קדם יראנו נפלאות אמן כן יהי רצון

ב"ה דרוש בדברי אגדה לחג השבועות דרשתי בבהכ"נ בעיר חדשה ברישא

שבעה שבעות תספר לך מהחל חרמש בקמה תחל לספר שבעה שבועות, ועשית חג שבעות לה' אלקיך, מסת נדבת ידך אשר תתן כאשר יברכך ה' אלקיך. ושמחת לפני ה' אלקיך אתה ובנך ובתך ועבדך ואמתך והלוי אשר בשעריך והגר והיתום והאלמנה אשר בקרבך במקום אשר יבחר ה' אלקיך לשכן שמו שם. וזכרת כי עבד היית במצרים ושמרת ועשית את החקים האלה, (דברים ט' י"ב

) מארבע לשונות של גאולה שנאמרו בצאת ישראל ממצרים, למד ר' יוחנן חוב ארבעה כוסות בפסח, (ירושלמי פסחים פ"ח ה"א) וארבע לשונות נזכרו פה במצות חג השבועות, ועשית ושמחת וזכרת ושמרת. ואם כי אינם לשון של גאולה כי אין החג הזה לזכר גאולה מארץ אויב, וכל עקרו אינו רק מועד שמחה אחרי כלות הקציר וזכרת מעמד הר סיני עת וזמן מתן תורתנו הקדושה, ולא נוכל ללמוד ממנו חובת מעשה. אמנם גם פה לא לחנם תצוה לנו התורה את מצות חג הקדוש הזה בארבע לשונות שונות ועשית ושמחת וזכרת ושמרת וכאשר לא נמצא בעולם שום בריאה או יצירה, אשר תהי' מצאתה ללא הועיל ואם כי לא נדע התועלת אשר תגיע לנו ממנה כן לא נכתב מלה או אות בתורה שלא ירמז רעיון וכונה, ועלינו לחפש ולבדוק עד מקום שידנו מגעת, לדעת על מה ולמה כתבה התורה המלה או האות הזה ועל כן נראה נא את אשר כוונה התוה"ק בדברי' אלה ועשית ושמחת וזכרת ושמרת ואז נדע את מועד מתן תורתנו ונבין מה התורה דורשת ממנו במצות הארבע ולשמור ולעשות לזכור ולשמוח להפיק רצון מ"ה ולמצא חן בעיניו

ועשית המצוה הראשונה אשר תצוה לנו התוה"ק. היא ועשית לא כחכמים אשר לא מבני ישראל המה שמצאו מרגוע לנפשם ברעיון ומחשבה, ואמרו כי לא המעשה היא העיקר, ולא ידרש ה' מאתנו לעשות. אין חפץ במעשה, ורק זאת תעודת האדם לחקר ולדרוש להבין ולדעת, ובדרכי החכמה ימצא אושר ועדן נפשו. ותוה"ק תבקש מאתנו לעשות. ואם כי גם תישר המחשבה ובפלס תשקול רעיונות בני אדם ומצות רבות נתנו לנו אשר רק במחשבה יסודן ועדיהן הן המצוות השתים הראשונות, אנכי ולא יהי' לך, ולכן אמרו חז"ל מחשבה רעה אין הקב"ה מצרפה למעשה מלבד עבודה זרה דכתיב למען תפוש את בני ישראל בלבם (קדושין ל"ט) וכבר אמרו החכמים מבארי הש"ס, בטעם הדבר הואיל ושתי מצוות אלה מפי הגבירה שמענו, ולא נאמרו ע"י בו"ד, עיקרם במחשבה, אכן רובי מצוות התורה במעשה הן וכמו האדם אשר אם כאחד נראה לנו, בכ"ז נפרד לשנים לגוף ונפש כן מצות התורה לשתים תפרדנה למעשה ומחשבה מעשה המצוה הוא הגוף ומחשבה הטובה היא רוחה ונפשה, ומעשה בלי מחשבה הוא כגוף בלי נשמה, ומחשבה בלעדי המעשה, הוא רוח בלי מעטה הגוף ובהשלם המעשה והמחשבה יעלו במעלות, הגוף והנפש והתורה הקדושה תאמר כי אם שמוע תשמעו בקלו ועשית כל אשר אדבר ואיבתי את אוביך וצרתי את צרריך (שמות כ"ג כ"ב), ובזה תבקש לשמוע ולהבין את הכוונה הטמונה במצוה ולעשות ג"כ את אשר תצוה למען אחד המעשה והמחשבה ובשכר זה ואיבתי את אויביך וצרתי את צרריך, הצר מצר בפועל, והאויב דורש רעה במחשבה ואינו מציר בפועל, וע"כ יצויר צר שאינו אויב ואויב שאינו צר, וכמו שמאחד האדם המחשבה והמעשה לטובה, כן יעשה ה' לאויבי' אשר יחשבו רעה במחשבה ויצר לצוררי' אשר יעשו רעה במעשה וישעי' הנביא בהציגו לפנינו את משיח ה', אשר נחה עלי' רוח ה' רוח חכמה, ובינה אמר והי' צדק איזור מתני' והאמונה איזור חלצי' (ישעי' י"א ה') ויגיד לנו בזה, כי מעשי' הגלוים לכל יהי' כאיזור מתניו הגלוי והו' צדק ומחשבותיו אשר לו לבדו כאיזור חלצים אשר לא יראה לאיש מחשבותיו אלה תהיינה אמונה

ועשית הוא תעודת האדם פה עלי אדמות וראה ועשה קרא ה' למשה כאשר צוהו על המנורה העשוי' לבית ה' (שמות כ"ה מ) המנורה רומזת על איש יהודי, ההולך ואור בתורה הקדושה לכל יושבי תבל