בית יצחק חושן משפט רלא

להם משען ומשענה לפני יום הטוב כי יבא, כאשר עשו אנשי קהלתנו ג"כ, ויתנו, וירבו לתת, ויתנו בכפ"י איש איש כפי מסת נדבת לבו. גם הכינו מזון לאנשי החיל העומדים בצבא רחוקים מאבותיהם ונפרדו מאהוביהם ומיודעיהם ואנחנו נהי' להם לאחים, אתנו ישבו ויחוגו את החג הקדוש לא נעזבם לנפשם כי אחינו הם ותערב לנו שמחתנו בהעניק מהטוב אשר חנן אותנו ה', לאלה האנשים הרחוקים מביתם וממשפחתם. זכרתי פה רק מעט מהמדות הטובות המתנוצצות מבין מצות ה' ולאורן נסע ונלך למצא חן בעיני ה'. ומהן נלמד על השאר, לדלות פנינים יקרים ממעמקי התוה"ק למצא חן בעיני אלקים ואדם

ואשר לא ניתן למדות מקום מיוחד בתורה, יען שונות הנה אשה מרעותה ולא תשוינה בכל מקום ובכל זמן, המדה הנאה לאחד לא תהי' נכונה להשני וגם באיש אחד המדה שתתן כבוד בזמן אחד, לא לכבוד תהי' בזמן אחר, וע"כ נקראה מדה שתהי' כמדת האיש וכמדת הזמן, ולו הי' המדות מפורשות בתורה, הי' כוללות לכל העדה מבלי הבדל בין איש לאיש וכן באלה המדות הכתובות בתורה נאמר במדרש פ' תצוה. זית רענן יכה פרי תואר קרא ד' שמך, ראה איך דברי תורה מאירין לאדם בשעה שעוסק בהן, וכל מי שאינו עוסק ואינו יודע, הוא נכשל משל למי שעומד באפלה, בא להלך מצא אבן ונכשל בה מצא בור נופל בו הקיש פניו בקרקע למה שלא הי' בידו נר כך הדיוט שאין בידו דברי תורה מצא עברה ונכשל בה וכו' שנאמר דרך רשעים באפלה לא ידעו במה יכשלו אבל אותם שעוסקים בתורה הם מאירים בכל מקום. וכוונת המדרש היא ע"ד האמור, כי המדות לא יתכנו בכל האנשים ע"ד אחד ואופן אחד. מדת הגאוה שנואה בעיני ה' כאשר אמר המלך החכם: יראת ה' שנאת רע, גאוה וגאון ודרך רע ופי תהפוכות שנאתי משלי ח' י"ג) ולפעמים תשבח המדה הזאת אם ישתמש בה האדם בדרכי ד' לדעת ערך נפשו הטהורה, ולא ישפילנה לעשותה שפחה לגוי'. וע"כ כבד לאדם לסדר מעשיו ומדותיו ולתת להם גבול וקץ. וכבר הביאו בשם ספר המדות לארסטוטלוס, כי נח לאדם לכעס או לתת כסף ולפזר, אבל כבד לדעת מתי וכמה איך ואנה. וכאשר כבד למצא המרכז בעגולה. כן יכבד למצא המדה הנכונה. כן טובה הוא מדת הענוה והיא האמצע בין גאות רוח לשפלתו. ולפעמים לא יבא המקוה ממנה, יש אשר נכשל באבן או בסלע והיא רומז למדת הגאוה, ויש אשר יכשל בביב רומז למדת הענוה ולו כתבה התורה ושיערה כל מדה לפי מה שהיא ולפי האדם ולפי הזמן, הלא תרבינה התורות ותפרדנה לאיש ואיש כמעשהו וכתכונתו. ע"כ כתבה התורה סתם והלכת בדרכיו. והמלך החכם אמר בכל דרכיך דעהו והוא יישר ארחותיך (משלי ג' ו') וכוונתו אשר העצה היעוצה לדעת את ה', לשומו נגד פניו, ואז אם גם לפעמים יהי' מוכרח לנטות מאורחותיו ומעשיו, כוונתו רצוי' לפי העת והזמן. והמדות הלא הנה בגדי איש אשר יכסוהו ויגינו עליו מקור וחום מצנים ופחים, וכן המדות תשמרנה עליו מעשות רע ומהלכד בפח יצה"ר ובגדי כהונה מכפרים כקרבן כמאמר חז"ל (בעירוכין ט"ז) וכבר אמרנו כי כל איש ואיש אשר יפלס דרכו משרים ולא יסור מדברי התורה אשר נתן לנו ה' הוא כהן במקדש הגדול ובבית ד', והוא תבל ומלואה. בעולם ומלואו יראה אז כבוד ד', ונכנס אל הקודש פנימה לדעת להבין ולהורות, ובגדיו מדותיו הטהורות והלבנות, הנה לו לכבוד ולתפארת, כבגדי השרד אשר לאהרן הכהן. ועלי' אמר קהלת בכל עת יהיו בגדיך לבנים ושמן על ראשך אל יחסר (קהלת ט' ח'). מדות האדם תהיינה זכות ולבנות ולא ימצא בהן כל דופי וכל חלאה ואז אור הדעת יאיר לו, כי המדות הן כנרות אשר בהן יותן השמן להאיר ואם הנרות אינן טהורות אז אור השמן יאפל וידעך, ועל הכהן להטיב את הנרות ולהסיר מהן כל זוהמא וחלאה ואז השמן אשר בתוכן הולך ומאיר לשמחת לב כל איש. ואם הבגדים והמדות יטהרו והי' לבנים אז גם מעלות הרוח ומחשבות איש במרום תעופנה להתקרב אל ד'. והבגד כי יהי' בו נגע צרעת פחתת ומגרעת כי תהיינה במדות האדם ועבר עליהן רוח רעה להשבית מטהרן, והראה את הכהן, והוא בחכמתו ובתבונתו ילמד דעת להטיבן ולהישירן כי תורה יבקשו מפיהו ובחן שפתיו הוכיח יוכיח להסיר מאדם גוה לדעת את אשר לפני' וחי'

שלימות המזג ושלימות הנפש

אם כי רחוקות השלימות האלה אשה מרעותה, כי הראשונה תשלים הגוף והשנית את הנפש. אכן לאשר הגוף והנפש יחד ישכונו, וגם בפרשתנו נגעי עור בשר ונגעי הראש, המחלות הבאות לרגלי מגרעות הגוף והנפש דיניהם מפורשים יחד, ואם כי שני סמני טומאתן במראה השערות אשר לפיהן יטמאן הכהן, כי בנגעי עור בשר אם שער בנגע הפך לבן וטמא אותו הכהן, ובנגעי הראש שער צהב דק טמא יטמאם בכל זאת יען כי משלמות המזג תבא שלמות הנפש, וטוהר המחשבה וזכותה תוצאת טהרת הגוי' הם כי לא נוכל לזכות את המחשבות בעודו הלב אסור בזקי התאוה ובעבותותי'. גם לא נוכל להסיר את כל התאות המשחיתות הוד גבר בעוד לא השלמו מחשבותיו את ד'. ע"כ אמרתי לדבר אודות השלימו' השתים האלה יחד, ומשלימות המזג נתחיל דברנו. וכמו שלא ישולם מבנה גן האדם, אם יחסר אחד מאבריו או אם לא יהי' שויון גמור בין הכחות אשר יחיוהו רק האחד יגבר חילים על רעהו. והראשונים יחסו הכחות השונות לארבע מרות. ומהן תולדנה באיש נטיות שונות והנה תובילנה את האדם לידי מדות רעות או טובות לפי המזגן יחד. ובעקדת יצחק בפ' תזריע האריך בביאור הדברים. וכמו ששנוי הכחות יפסיד את מבנה גו האדם כן יפעל על נטיות לבו לטובה או לרעה ואם נדבר בדברי החכמים הראשונים אז נאמר אשר בהגבר המרה האדומה עלי' דעתו קלה ואינה מיושבת ואין אמון בדברי', ותגבורת המרה האדומה תסבב חלאים שונים, לפי העלתה, ואם המרה הירוקה תגבר חילים, טבעו נוטה אל הכעס והוא נוקם ונוטר ועברתו שמורה לימים רבים. בעל מרה הלבנה לא יחוש כמעט בכל אשר יקראהו לא יחוס על עני ואביון ולא ירגיש בצר לו. ובעל מרה השחורה נפשו עליו תאבל ורוחו עצבה, לא ישמח כי רב חילו ונפשו עליו תשתוחח ואת כל האנשים אשר סבבותי' יחשוב לשונאיו וחדל מעשות טוב. ושנוי הנטיות האלה יביא את האדם לידי תאות שונות איש איש כפי מדתו. והתאות האלה הן מולידי הנגעים, וסמניהם הם שער לבן פסיון ומחית בשר חי, ויתיחסו אל חטאיו אשר חטא בהגבר אחת מהכחות על רעותה וכאשר תעבורנה את גבולן ויחדל השויון ביניהן, מחלות שונות תבאנה ותהרסינה בנין גויתו, ואלה הן נגעי הבהרת השאת השחין והמכוה וכמו סמני הטומאה יעידון על טומאת הגוף ככה הנגעים בעצמם יעידון על טומאת הנפש ורפואתם על מרפא וטוהר הנפש. וכבר אמרו חז"ל על שבעה דברים נגעים באים. על לשון הרע, על ש"ד, על שבועות שוא, על ג"ע, על גסות הרוח, על הגזל ועל צרות העין (עירוכין ט"ז). חטא לשה"ר מנפש עד בשר יכלה, ולא לבד יסובב רעה לאיש אשר עליו ידובר, כי מדבר לשה"ר ומוציא הדבה יביא גם רעה לנפשו. ואמרו בירושלמי פאה פ"א ה"א אזהרה ללשון הרע מנין. ונשמרת מכל דבר רע (דברים כ"ג י') ומהזהרה הזאת נלמד כי בהשמר מדבר לשון הרע נשמר עצמינו מכל רע. וע"כ נאמר ונשמרת בלשון נפעל להורות, כי הרע תסב אל דובר לשון הרע, ובהמנעו מחטא הרע הזה נשמר הוא בעצמו מהרעה. ובתוספתא לפאה הובאה בירושלמי שם נאמר שעון לשה"ר שקול כנגד ע"ז ג"ע ושפיכות דמים. והלא חז"ל הכירו את בן הרשע מבין יתר הבנים רק בלשונו הרע, באמרו מה העבודה זאת לכם, וכוונתו למה לכם העבודה הזאת ומה תועלת תביא לכם, ש"ד שבועת שוא ויתר העונות הנחשבות גם הנה סבות הנגעים הן. וגם המה יובאו להכהן לרפא אותם ואז יטהרנו הכהן אכן יגדל עון האיש אשר נזדעזעו בו עמודי האמונה הטהורה ונמוטו יסודותי' והמחלה הגיעה עד הראש כי נבוכו מחשבותיו וילך תועה בדרכי החכמה לתת ספק בעקרי התור' והנגע פרצה בראשו כאמור אצל המלך עזי'. וכחזקתו גבה לבו עד להשחית וימעל בה' אלקי'. והכהנים אמרו לו: צא מן המקדש כי מעלת, ומה הי' בסופו. ויפן אליו עזרי' כהן הראש וכל הכהנים והנה הוא מצורע במצחו ויבהילוהו משם וגם הוא נדחף לצאת כי נגעו ה' (ד"ה ב' כ"ו). ויען כי האמונה הוא עיקר ושורש התורה הקדושה, ועמה תעלה הנפש במעלות השלימות ותשלמנה ארבע המעלות אשר לבן אדם. ע"כ גדל נזק העדרה וטמא טמא יקרא האיש אשר נגעה המחלה עד ראשו

אלה הם ארבעה אנשים המצורעים פתח השער. אלה הם האנשים חסרי השלימות ארבעתן. ואמרו איש אל רעהו ויתעוררו לשוב אל ד', כי מה אנחנו יושבים פה ארצה, מה תעודתנו ומה עלינו לעשות, וזה האות כי נרפא הצרעת מן הצרוע ושבו השלימות הארבע לגבולן. ואז שפתי כהן ישמרו דעת ובדברי חכמים ידבר אליהם והמה יטו אזנם לקולו, ונתן הכהן על תנוך אוזן המטהר ואזניו תשמענה לאמור זה הדרך לכו בו. והי' ידיו אמונה לד' ורגליו במישור יעמדו ביום ההוא. כי נרפאו ממשובתם ושבו לאור באור החיים

והימים האלה ימי החג הקדוש הזה נזכרים ונעשים. בהם הראה ד' את עוז ימינו, ויצונו לחוג את יום צאתנו ממצרים בכל שנה ושנה. ועבדת את העבודה הזאת בחדש הזה (שמות י"ג ו'). ומה היא העבודה אשר נעבוד, להסיר כל טומאה מקרבנו להשלים אותנו בארבע מיני השלימות. למען עלות בהר ד' ולשכון במקום קדשו. להשמר ממדות הרעות המשחיתות הוד וטוהר הנפש. אין הפסח נאכל ביחיד כי איננו נשחט על היחיד (פסחים צ"א ע"א). להורות כי באהבה בין אנשים יכבד אלוקי הכבוד. האב ומשפחתו, הוא ושכנו הקרוב אל ביתו יתאחדו לעבוד עבודת ד'. תורה אחת יהי' לאזרח ולגר הגר בתוכם שמות י"ב מ"ט) לא יעשה הפרד ושנוי בין האזרח ובין הגר. כגר כאזרח שוים, ולא יגרע מהגר משפטו. שערי ארצכם יפתחו לפני הגר הבא מארץ רחוקה. אתכם ישב וסחר את הארץ. וביום שמחתכם ומועדכם לא יפקד גם הוא, וחגג את החג הקדוש בתוככם ועבדת את העבודה הזאת בחדש הזה וזכרת כי עבד היית במצרים וכמעט נאבדה כל תקוה ממך לראות באור החופש והדרור, מצבך הי' מורה מאוד. וד' הוציאך משם בחזק יד ויתן לך ארץ זבת חלב ודבש. וידעת כי בכל עת וזמן תהיינה עיניך צופיות אל ד' ובעת רעה אל תתיאש, כי ה' עמך וישועתו קרובה. אכן גם אם ייטב לך ונחלת הון ועושר וכל אשר לך ירבה, אל תתגאה ואל תשכח את ימי הרעה, ימי העוני והלחץ' ותדע את נפש העני ואת לבו הנשבר והנדכא והיית לו עזר בצרתו, אל תתגאה מרדת אל מעון העני הצר והאפל, בקשנו משם והעניק תעניקנו מטובך וזכרת כי ה' הוא הנותן את כל הוא הוציאך מעליך, והוא הושיעך, ותושע גם אתה ותתן ותחזור ותתן, והלכת בדרכיו

ואולי אל זה ירמזון. דברי ר"א א"ר אבינא באמרו. כל האומר תהלה לדוד ג"פ בכל יום מובטח לו שהוא בן העולם הבא. כי היום