בית יצחק חושן משפט רל

אלה מועדי ה'. חגי' ושבתי' נשמרו בהבנות הבית כן כן צוה ה' ששת ימים תעשה מלאכה וביום השביעי יהי' לכם קדש, שבת שבתון לה' כל העושה בו מלאכה יומת, לא תבערו אש בכל משבותיכם ביום השבת (שמות ל"ה ב') והבונה ביתו בשבת ומחלל קדושת היום, אש תצא וכלתו את הבית, והיתה כל מלאכתו לאפע. והשבת הוא אות בין ה' ובינינו, ואם נחללנו חלילה, הלא נחלל את האות אשר הושם בינינו מאת מלך מלכי המלכים הקב"ה. ואמרו חז"ל אמרה שבת לפני הקב"ה לכל נתת בן זוג ולי לא נתת בן זוג. אמר הקב"ה ישראל יהיה בן זוגך כי ישראל והשבת שניהם מעידים, כי ברא ה' שמים וארץ הוא יצרם והוא כוננם בדעת ותבונה, ואם ח"ו לא נשמר את השבת מחללו אז נהי' כעדים המכחישים זא"ז. וע"כ בימים עברו קמו צוררי ישראל להשבית את השבת. והיונים גזרו על ישראל לעבוד עבודה ביום השבת ויאמרו להסיר את האות הקדוש בין ה' ובינינו, למען ינתק החבל המקשר אותנו באהבה לשם ה'. וגם הפעם יאבו לקחת מאתנו מתנת ה' הזאת, בהכריחם אותנו לשבות ביום הראשון ויסירו את לב הנחשלי' מאחרי ה'. ועלינו להזהר מהלכד בשחיתותם. כי מלבד אשר השבת הוא אות בין ה' ובין ישראל, הוא גם הקשר המאחד את ישראל איש לרעהו כי בשבת ינוחו מעבודתם ויקהלו אל בתי התפלה והמדרש ללמוד וללמד לשמוע דברי ה' מאת חכמיהם, ושבת כל ברכאה בי' תלין יאמר הזוה"ק

וכי תמכרו ממכר איש לעמיתו אל תונו איש את אחיו. המסחר אשר ביניכם יהי' באמונה. לא תכחשו ולא תשקרו והי' מסחרכם קודש לה', כי תשמרו לעשות ככל הכתוב בתוה"ק. צדק ומשפט בדרכי המסחר הוא שלימות הקנין כי הברכה אשר תבא לרגלם היא ברכת ה' ולא תבא ולא תהי' בלתי אם ישלים מעשהו וגם דברו לא ישנה. וחז"ל אמרו במדרש רבה פ' בהר. וכי תמכרו ממכר לעמיתך או קנה מיד עמיתך אל תונו איש אחיו. הה"ד מות וחיים ביד הלשון. וכבר דיבר בהבנת דבריהם המגיד מדובנא ז"ל ואנחנו נאמר בביאורם, כי חז"ל הזהירו שגם בדברים לא יונה איש את רעהו, ולא לבד שלא ישקר בעמיתו לסבב לו נזק בממון. אך ישמר את לשונו מדבר שקר בעת שימכור או יקנה, כי בין ששת הדברים אשר שנא ה' נחשב לשון שקר. ואיך יהין איש לעשות דבר אשר שנא ה'. והמלך דוד אמר, ה' מי יגור באהלך מי ישכן בהר קדשך הולך תמים ופועל צדק ודובר אמת בלבבו וכלל בשלשת המושגים האלה, הולך תמים ופועל צדק ודובר אמת בלבבו מלואי שלש החובות אשר לאדם ותשלומיהן הלא הם כתובים באר היטב בספר נפוצות יהודה (דרוש י"א) הראשונה היא חובתו להמקום ב"ה, ונזכרה במלות הולך תמים ואנחנו נדבר אודותי' אי"ה בבואנו לחלק שלימות הנפש. השנית הוא החובה אשר יחוב האדם לרעהו באשר הוא אדם, ובהמלא החובה הזאת, גם קניני' וכל אשר לאדם השלמו. ונזכרה פה במלות פועל צדק. השלישית היא מלואי החובה אשר יחוב לו לעצמו. ונאמר ע"ז ודובר אמת בלבבו. ואנחנו נדבר מזה בחלק שלימות המזג אשר למאמר הנוכחי ורואים אנחנו כי על שלימות הקנין ומעשה איש לרעהו יאמר. פועל צדק, לא פועל משפט, כי דרוש ידרשו מהאיש אשר ישלים מעשי', כי צדק יקראהו לרגלו ולא ישיג לו אם יעשה משפט כפי חוקי הדין. כי לא חרבה ירושלים אלא בשביל שהעמידו דבריהם על הדין והחובה על השלם לעשות לפנים משורת הדין למען תבא עלי' ברכות טוב וקנינו וכל אשר אתו שלמים יהי'

ולא רק שדהו ביתו וקנינו שלמים יהי', כי גם בני ביתו, בני' הקטנים עם הגדולים עבדיו ואמהותיו ינהג בדרך הקדש ולאור התורה יסעו. שם בביתו ישמע קול התורה בהגות ולמוד בני' את דברי', ושם ישמרון את חקיו ומצותיו. בבית יהודי הנאמן לה' לתורתו ולעמו תשורנה טהרה ונקיון, טהרה מכל חטא ונקיון מכל און. והי' הבית הזה למקדש לה' במוצאי' ומובאי' כתוב הדר על מזוזות השער והפתח "שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד" והוא האות כי יקדש ישראל בבתי' חדרי' ואולמי' חת אלקי הכבוד, ויהושפט בתתו את פניו לדרוש לה'. בעת בא עלי' המון רב מארם התפלל ויאמר "כי אחרי נתון ד' את הארץ לזרע אברהם אוהבו" וישבו בה ויבנו לך בה מקדש לשמך לאמר, אם תבא עלינו רעה חרב שפט ודבר ורעב, נעמדה לפני הבית הזה ולפניך כי שמך בבית הזה ונזעק אליך מצרתינו ותשמע ותושיע. (דברי הימים ב' כ' ח' ט') והמקדש אשר בגו לשם ה', הוא בית איש יהודי הנאמן, אשר ממנו יצא אור לכל העמים, כי שם ה' נקרא על הבית ובעת תבא חלילה הרעה על עם ה', יחדרו אל הבית פנימה ושם במסתרים יעמדו לפני ה', כי קדוש הבית לה'. ויחזקאל אמר ברוח קדשו "ומקדש הבית בתוכו" כי בתוך בית בני ישראל ישכון כבוד ה', אם גרי הבית ויושבי' יעריצו ויקדישו את שמו הנעלה והנשגב

ובעת יסיר ישראל מאחרי ה', והיתה לזונה קרי' נאמנה, אמר ירמי' במר לבו שמו שקציהם בבית אשר נקרא שמי עלי' לטמאו, כי בעת הזאת כנגע נראה בבית. ואמרו חז"ל לי ולא לאורי, כי לו הי' אור ה' שמה, לא הי' נראה הנגע, כי במקום אור אין חשך, ובמקום הצדק והמשפט לא ימצא כל נגע. ובא אשר לו הבית אל הכהן לאמר, מה אעשה ושבו הטהרה והנקיון הצדק והיושר אל ביתי. וצוה הכהן לפנות את הבית מכל און וחמס, ושבה שלימות הקנין לגבולו, וכבוד ה' יבא אל תוך הבית

שלימות המדות

מלבד החקים והמשפטים אשר תצוה התוה"ק לעשותם, עוד תורה לנו הדרך אשר נלך והמדות הטובות אשר נרגיל עצמנו בהן ואם כי פרטי המדות לא נזכרו בתורה, ורבים הם השואלים ומשתאים על חסרון למוד המדות בתוה"ק. אכן הלא כללה התורה את כל אופניהן ותהלוכותיהן במאמר אחד. ועתה ישראל מה ה' אלקיך שואל מעמך כי אם ליראה את ה' אלקיך ללכת בכל דרכי' ולאהבה אתו וגו' (דברים י' י"ב) ובמק"א אומר, יקימך ה' לו לעם קדוש וגו' כי תשמר את מצות ה' אלקיך והלכת בדרכי' (שם כ"ח ז') ועלינו לדעת ולהבין מה לעשות עוד אחרי אשר נשמר את מצות ה' כמאמר המקרא, כי תשמר את מצות ה' א', עד שתזהיר אותנו עוד והלכת בדרכיו' ומה הנה ואנה הנה הדרכים האלה, וע"כ נאמר כי מלבד המצות המסודרות והמשוערות בתורה, עוד עלינו לטהר מעשינו למען נהי' ראוים לשאת את השם הנכבד, עם קדוש, והמעשה הזה הוא ללכת בדרכי ה', ודרכי ה' הלא המה, רחם חנן, ארך אפים, חסד אמת, וכל המדות היקרות והנשאות, אשר הראה ה' למשה בעברו על פני'. ואלה הן המדות הטובות הנמצאות בדרכי ה'. וכל אדם הלא יעבוד בנפשו וירגילה לעשות כמוהן. ואשר לא חשבה אותן התורה בפרטות. יען רובן נכללו במצותי', הן באלה אשר צותה לעשותן והן באלה אשר הזהירה לבלי עשותן. כאשר תאמר. לא תשנא את אחיך בלבבך הוכח תוכיח את עמיתך ולא תשא עליו חטא (ויקרא י"ט י"ז) ובאזהרה הזאת נכללה המדה היקרה, לבלי שנוא איש את אחי' וגם אם תראה ממנו כי יעשה דבר אשר לא נכון בעינך, אל תמהר לחשב עלי' רעה ולשפוט עלי' משפט קשה, ותרחיק עצמך ממנו, כי חלילה לך לזרוע זרע השנאה בלבך. הוכח תוכיחנו ותורנו ותאמר לו, כי לא טובה השמועה אשר ישמיעון עלי'. ובזה אולי תפעל להשיבו אל דרך ישר ונכון ולא תשא עלי' בלבך חטא ועון ולגזר אומר כי חוטא בנפשו הוא לא תקם ולא תטר את בני עמך ואהבת לרעך כמוך אני ה' (שם י"ח). מרגליות טובות הן המצות האלה ובמדות יסודן, או הן יסוד כל המדות. כי בהן הרחיקה תוה"ק מאתנו מדות הנקמה והשנאה ונטעה על לב איש ישראל נטע אהבת אדם נושאת פרי קודש, ותצוה את המצוה היקרה והנשגבה ההולכת ומאירה באורה הגדול למין האנושי בכלל ולזרע ישראל בפרט. והוא מצות "ואהבת לרעך כמוך", וחכז"ל אמרו כי הוא כלל גדול בתורה ירושלמי נדרים פ"ט ה"ז), ובש"ס דילן הלך הלל הזקן עוד יותר, וא"ל להגר שבא לחסות בצל כנפי השכינה, כי מה דעלך סני לחברך לא תעביד, זו הוא כל התורה ואידך פרושה זיל גמור. (שבת ל"א ע"ב) ותהי קנאת העמים על המצוה היקרה הזאת, ויקחוה וישימוה בכליהם. אולם נהפך הודה למשחית, ובשם האהבה פרסו מצודתם על אלה אשר לא התאחדו עמם במחשבתם והתימרו להמליך מלכות האהבה, ויבער אחרי בני ישראל מפיצי האהבה האמיתית לה' ולאנשים. שונה היא האהבה אשר תדרוש התוה"ק מאתנו ונעלה ממנה תכלית עליו טהורה היא ונאמנה היא לא תבדיל בין איש לאיש, ותאחד בכנפי' כל בני האדם התורה הקדושה לא תבקש ממנו ללחום בעבורה, או לעשות רעה לאיש אם לא יחובר אלינו להיות אתנו, לא תצוה לנקום ולנטור לבן דת אחרת, כי הנקמה ונטירת שנאה, שתי בנות תפתה אלה, הן שנואי נפשה והזהירה להשמר מפניהן, ולהרחיקן ממחנה ישראל

על הרחמנות הזהירה התורה באמרה והלכת בדרכי' כאשר אמרנו, ובכל מאמרי תתנוצץ המדה היקרה הזאת ככה תספר לנו, איך ריחם אברהם אבינו על שלשה האנשים עוברי אורח כחום היום, איך רץ לקראתם מפתח אהלו, והוא עודנו חולה ומחץ מכתו עוד לא נרפא איך דבר באהבה אליהם ויבקשם לסור האהלה, נתן להם לחם לאכול גם לקח בן בקר וימהר לעשותו והוא לא ידעם מתמול שלשום. ומה נשגב הספור הזה ומה נעלה לראות איש זקן צדיק ונשיא הדור עומד על אנשים אורחים לשרתם, ובעת ריחם אברהם אבינו על, אלה האנשים, הגד הוגד לו כי בן יהי' לשרה אשתו וביצחק נקרא לו זרע וע"י מדת החסד נבנה בית ישראל ויוסף הוא השליט בארץ מצרים ובידו להשיב גמול לאחי' אשר מכרוהו לעבד והרחיקוהו מבית אבי' אל ארץ נכרי', אשר ישב שם בבור ויאסרוהו במאסר, ואנחנו רואים אתו מלא אהבה וחסד לעומתם ולא יכול להתאפק לכל הנצבים עלי' ויקרא ויאמר אל תעצבו ואל יחר בעיניכם כי מכרתם אתי הנה. האם לא תאור אור מדת הרחמנות מדברי הספור הזה האם לא נלמד מדברים האלה לחוס ולרחם על עני אחינו אף כי חטא ואשם נגדנו

ובחג הקדוש והנעלה הזה הבא לקראתנו לשלום, כל מעשה ומעשה אשר נעשה בו תלמד לנו את המדות הטובות אשר עלינו לעשותן למען קיים את החיובים והמצות אשר בו. בליל התקדש החג הוכן השלחן והושם עלי' כל מאכל טוב. בעת הזאת אנו זוכרים את ימי הרעה אשר עברו עלינו, ונגיש תודה אל ה' הטוב על רחמיו וחסדיו ובזה נזרע זרע קודש ונורה לבנינו ולבנותינו, את החובה הקדושה להודות למטיבנו ולבלי שכוח את הטובה אשר עשה לנו. גם נקרא לעני ואביון אשר לא השיגה ידו להכין על חג הגדול הזה. "כל דכפין ייתי ויכול". ונדאג לטובת העניים והדלים לתמוך ידם. ובכל המון ההוצאות הרבות אשר תעלינה על ראש בן יהודי לפני החג, לא יקפוץ את ידו מאחיו האביון. ונהגו בכל הקהלות הקדושות לאסוף נדבות לצורך העניים ולתת