בית יצחק חושן משפט רכט

וירחמנו וכימי קדם יראנו נפלאות. ע"כ עלינו לטהר מעשינו בבא החודש אשר בו התקוה קשורה להגאל. למען ימצאנו ה' הטוב נקיים מחטא ומעון וא"ר יצחק חייב אדם לטהר עצמו ברגל שנאמר ובנבלתם לא תגעו. ואם כי כוונתו לטהר עצמו מטומאת הגוף, כבר ידוע שטומאת הגוף הוא גם טומאת הנפש ובגוף טהור שוכנת נפש טהורה. וע"כ יש יחס וקשר בין שני מאמרי ר"י (ראש השנה ט"ז) בראשונה אמר חייב אדם לקבל פני רבו ברגל ואח"כ הורה כי חייב אדם לטהר עצמו ברגל. כי במקום הכהן בימים הראשונים יעמוד אחרי חרבן הבית הקדוש הרב לשרת במקדש ה' להורות דעת לעם ה', להסיר הבגדים הצואים ולגרש כל מדה רעה ונשחתה שלא תאפיל את זיו הנפש וע"כ יבא כל איש לפני רבו ברגל והוא ילמדנו לטהר את נפשו ללכת בדרכי ה' לעשות טוב. ואם חייב לטהר א"ע בכל רגל הלא בחג הפסח הבא לקראתנו לשלום, תגדל החובה ביותר להטהר ולהשמר מכל רע חלילה כי בעת ההיא הי' ישראל לעם. ובדם פסח נכנס לברית עם ה' אלהיו: ולקחו מן הדם ונתנו על שתי המזוזות ועל המשקוף על הבתים אשר יאכלו אותו בהם. (שמות י"ב ז') דם הברית טיהר את הבית לאיש ואיש מישראל. ויען כי שני עמודים הם אשר בית ישראל נשען עלי'. טוהר המדות וטוהר האמונה. על כן ניתן הדם על שתי המזוזות להעמיד הבית על נקיון המדות והאמונה, אשר הי' שתים אלה אחוזת נפש העם בעוד היותו במצרים. כאשר ספרו לנו חז"ל הדברים הטובים שהי' בעם ובעבורם נפדו ממצרים והם שלא שנו שמם לשונם ובגדיהם. וכאשר יעידון יגידון מקראי קודש הנאמרים ברוח קדשו של שלמה בן דוד מלך ישראל. גן נעול אחותי כלה גל נעול מעין חתום וכאשר ביארו חכז"ל כוונת המקרא הזה. ונאמר ג"כ ויאמן העם וישמעו כי פקד ה' את בני ישראל. וכי ראה את ענים ויקדו וישתחוו (שמות ד' ל"א) ובראשונה טוהר המדות היה להם למנה, כי נשמרו מחלאת המדות הנשחתות אשר נטמאו בהן המצרים אם כי עוד האמונה לא נטהרה בלבם. וכהאמינם בה' "ויאמן העם" מיד וישמעו כי פקד ה' את בני ישראל וכי ראה את ענים. ואז נשלמו שני עמודי הבית טוהר המדות והאמונה ואלה הן שתי המזוזות אשר לבית ישראל שניתן עליהן מדם הפסח: והיה הדם לכם לאות על הבתים אשר אתם שם וראיתי את הדם ופסחתי עליכם ולא יהיה בכם נגף למשחית בהכתי בארץ מצרים (שמות י"ב י"ג) דם הפסח היה לאות על בתי בני ישראל כי בהם ישכן עם אשר רחץ מגלולי מצרים ואשר טוהר מחלאת מדותיו עם קדש, עם חרף נפשו לה', וכאשר ראה ה' את המאור היוצא מבין הבתים האלה, התעוררה מדת הרחמים ורחם ה' את עמו ופסח על בתי בני ישראל ולא היה בהם נגף

ובעמדי בזה התאפק בל אוכל מהודיע הגות נפשי במקרא הזה כי מבין שורותי' יאירו לנו ישע ופדיון לימים יבואו. ויתן בלבנו תקוה, כי ירחם ה' עמו וגאל אותם מארץ גלותם. ואם כי ארחיק מעט מהדרך אשר אלך בה הפעם לרגל הדרוש אטה הצדה להגיד דברי נחם על לב ישראל השבור לרסיסים. ונקרע לגזרים כי המקרא הזה יבטיחנו נאמנה. והיה הדם לכם לאות על הבתים אשר אתם שם. ובמצרים הי' דם פסח לאות וראהו ה' ויציל את עמו ובימינו אלה לא יהיה דם הפסח לאות, וראה ה' את דם ישראל את דם בני' ובנותי' אשר הקריב על מזבח אהבת ה'. דם נקיים, דם חסידים וחסידות, דם כלות וחתנים וראה ד' את דם בנ"י השפוך על לא חמס בכפם, ויושע ה' את עמו ולא יהי' בהם עוד נגף למשחית והי' הדם הנשפך מאת זדים ארורים, אשר קנאת אלהיהם בפיהם, ובידיהם חמס וגזל הרג ורצח. הדם הזה יצעק אל ה' לאמר עד מתי יחרה אפך בעמך, עד מתי לא תשוב תרחם ציון ושבו בנים לגבולם הדם הזה יהיה לנו לאות אמת כי יקוים בנו מקרא שכתוב ביחזקאל הנביא ואומר לך בדמיך חיי ואומר לך בדמיך חיי (יחזקאל ט"ז ו')

נשובה איפוא לדרכנו לדבר אודות מעלות נפש האדם שעליהן יסובו צירי מאמרי, אשר הן כמגרעות המזוזות בנגעי איש וכתובות בתורת הכהנים, לארבע תפרדנה וכאשר ספרן אחת לאחת הרב המורה בסוף ספרו, הלא הנה ארבעת הדברים אשר בהם ועל ידיהן ישולם איש להתם עון ולכלות חטא, והיתה הראשונה שלמות המזג והיא שלימות הגוף בהיות חלקי' נערכים בערך נכון והיא תמים באין בו מום וחסרון ובריא אולם. השנית הוא שלימות המדות כי השלמו גם הן ויעלו במעלות למצוא חן בעיני א' ואנשים. שלימות הקנין היא השלישית ובה יבורך גבר בהאיר ה' נר ההצלחה על ראשו והונו ורכושו ירביון וכל אשר לו ירבה. הרביעית הוא שלימות הנפש ושלימות האדם באשר הוא אדם. לעלות במעלות המושכלות האמיתות בתורה חכמה ודעת. ועל דבר זה התחנן משה לפני ה' ויאמר. ועתה אם נא מצאתי חן בעיניך הודעני נא את דרכך ואדעך למען אמצא חן בעיניך וראה כי עמך הגוי הזה (שמות ל"ג י"ב) כי משה איש האלקים אשר האיר לעולם בחכמתו ובתבונתו, וה' אמר עליו בכל ביתי נאמן הוא' (במדבר י"ב ז') דרש לדעת דרכי ה' ולהשלים בהן את נפשו הקדושה

ואתם אחי. הידעתם מה היא הדבר להיות נאמן בבית ה'. הידעתם את בית ה' מה הוא ואיה הוא. בית ה' תאי' ואולמי' אף גגו וחלונותי' וכל אשר לו שונים הם מאשר למבנה בית האדם. בית ה' הוא העולם וכל אשר בו, שמים וארץ וכל צבאם וחלוני' שקופים אטומים כמאמר הכ' ויעש לבית חנוני שקופים אטומים (מלכים א' ו' ד') בבית הגדול והנשא הזה נתן ה' את האדם, ויעש לו חלונות לראות בהם מחוצה לו למען לדעת כי ה' הכין את הבית וממעל לבית ובתוכו ישכון כבוד ה'. מבעד לחלונות יבא אור, האור הנברא בששת הימים, האור המוכן לצדיקים לעתיד לבא. האומנם החלונות האלה שקופים לראות בהם את המאור הגדול אשר לאורו ילכו ישרי דרך. אכן הם אטומים לאלה העורים אשר עינים להם ולא יראו את הדר כבוד ה' השוכן בבית, כי כסו במשאון מבלי חדור האור אל תוך הבית. ובבית הזה ההדור וכלול ביפי', בהיכל ה' המלא הוד ותפארה הי' משה רבינו נאמן מאת ה', לו נתכנו עלילות, הוא ידע מוצאי' ומובאי', הוא ראה בעד החלונות השקופים ויתבונן במו את כבוד ה' בונה הבית. ונאמן הבית הזה היודע מסתרי' ומטמונותי' שאל מאת ה': הודיעני נא את דרכך ואדעך

ולבאר את ד' מיני השלמות וגם ארבע המגרעות לעומתן הרמוזות בארבעה מיני הנגעים גם אופני תרופתן עפ"י הכהן העומד לשרת במקדש ה' תהיה מגמתי בדרוש הזה. כי אחרי אשר יובא אל הכהן והקריב קרבנו לה' יקח הכהן מדם האשם ונתן על תנוך אוזן המטהר להטות אזנו לשמוע דברי תורה מוסר ודעת. גם יתן מן הדם על בהן ידו הימנית והי' ידי האיש השב אל ה' אמונה וישמור מעשות בהן און ועמל כי ילמד אותו הכהן לעשות צדקה ומשפט ומהדם אשר ביד הכהן יתן על בהן רגלו הימנית, וידע המצורע הנטהר מצרעתו לבל ילך בעצת רשעים ויפלס מעגל דרכו משרים, ואז יטהר מטומאתו ויסיר מעליו את הבגדים הפרומים אשר לבש בעוד טומאתו בו. וישוב הדר המעלות הטובות אשר הוסר ממנו בעת ישב בדד מחוץ למחנה והי' ד' מיני השלימות לו למנה, כי שמע לעצת הכהן וכפר עליו לפני ה' וטהר. ונחל דברינו בביאור שלימות הקנין. ולעומתה החסרון אשר באדם והוא נגעי הבית. ואם כי דיני' נאמרו באחרונה כפי טבע הדרוש יבואו פה לראשונה כי אין בעל הרחמים פוגע בנפשות תחלה. וכאשר תגע יד המשפט באדם לרעה והכתה את עצי' ואבני' ביתו וכל אשר לו בראשונה, ואם יבין בדעתו ושכלו כי מאת ה' היתה זאת, ויעורר את לבו לשוב מדרכו וסרה הרעה מביתו וה' יפקוד את נוהו לשלום ואם לא ישים אל לבו והלך בעצת יצרו הרע אז תבאנה יתר הרעות ונגעו עד עצמו חלילה כמאמר חז"ל: ר' חוניא בשם ר' יהושע בר אבין ור' זכרי' חתני' ד"ר לוי בשם ר' לוי. אין בעל הרחמים נוגע בנפשות תחלה. ממי אתה למד, מאיוב. דכתיב הבקר הי', חורשות וגו' אש א' נפלה מן השמים ותבער בצאן ובנערים אף במצרים כך ויסגר לברד בעירם ומקניהם לרשפים ואח"כ ויך גפנם ותאנתם וכל בכור בארצם. אף נגעים הבאים לאדם בתחלה הם באים אל ביתו חזר בו טעון חליצה לא חזר בו טעון נתיצה והם באים על בגדיו ואח"כ באים על גופו (ילקוט איוב ר' תתצב), ואשר נחשבו בתורה בסדר אחר ונכתבו נגעי גופו בראשונה ונגעי בגדיו וביתו לאחרונה, כי התוה"ק תדבר באיש השב מחטאו ובא אל הכהן ללמוד תורת ה' אז ירפא מחץ לבו בראשונה והאמין בה' ושב אליו בכל נפשו, ואז יפקוד את ביתו והסיר ממנו כל חטא ועון ויבא אל הכהן לאמר כנגע נראה לי בבית ויעוץ עצה איך להסיר המכשלה וה' ישוב את שבותו בהתפללי אליו וישקיף עליו לטובה להטיב אחריתו. ואשר ע"כ על כל הדברים האלה. שלימות הקנין לראשונה תבא. עוד בטרם נדבר אודות השלימות האחרות הבאות לפנינו במאמר הנוכחי בע"ה

שלימות הקנין

כי ישאלך לבך אחי יקירי. מה היא שלימות הקנין, באיזה דרך תמצא ואי' מקומה. הלא תענה ותאמר. שלימות הקנין הוא הון ועושר ואם אלה יהי' לך והתענגת על רב טוב. בתים טובים תבנה וישבת גם גנות תטע וכרמים וכל אשר תשאלנה עיניך לא תמנע מהן וראית את כל מעשיך וכל קניניך ושלמים הם אתך וחשבת זאת לשלמות הקנין. אמנם טעית אחי בחשבך כי לזאת תקרא שלמות הקנין אם לא נמצא בביתך חסרון ומגרעת לפי ענין הבנאים אם חדרי' תאי' ואולמים נבנו על סדר נכון ושלמים הם לפי חקי הבנין, כי לא על זה ישאלך לבך ולא תנזח דעתו בתשובה הזאת. כי השאלה תסוב על שלימות ויושר הקנין. אם קנין הונך בצדק הוא ובמשפט, אם לא עשקת ולא רצות ובצדק הי' לך אשר לך. והנביא יקרא ויאמר הוי בנה ביתו בלא צדק ועליותיו בלא משפט ברעהו יעבד חנם ופעלו לא יתן לו. האומר אבנה לי בית מדות ועליות מרוחים וקרע לו חלוני וספון בארז ומשוח בששר (ירמי' כ"ב י"ג י"ד). ושלימות הבנין איננה עוד שלימות הקנין. ותוה"ק שמה לפנינו משפטי' ישרי' אשר נחי' בהם, ואשר בשלום החברה האנושית שורש גזעם, וישלחו פארותם השמימה, להעלות האנשי' ההולכים במו במעלות קדושים וטהורים. והבית בהבנתו אבן שלמה מסע נבנה ומקבות והגרזן כל כלי ברזל לא נשמע בבית בהבנתו (מלכים א' ו' ז') בית אשר עמלו בוני' בו, ובנוהו בצדק ובמשפט, אבן שלמה מסע נבנה שלמה היא האבן אשר לקחה לבנין הבית הזה, ולא נעשה כל און בהלקחה בעל הבית יסד את ביתו בצדק, ומקבות וכלי ברזל לא הפריעו בנינו והכל נעשה במשפט. הכל נגמר ביושר ואמונה אז יהי' הבית למקדש ובו ישכון כבוד ה'. וזאת הוא שלימותו האמתי: