בית יצחק חושן משפט כב

בהם וע' מכלול לרד"ק ד"ק) ויבקש דוד שאור ה' ואור התורה יאירו לי בשני העולמים בעוה"ז ובעוה"ב. וכמו יאמר אגורה באורך עולמים. ור' יצחק הוכיח דבר זה מקרא אחר וחכך כיין הטוב הולך לדודי למשרים דובב שפתי ישנים (שה"ש ז' י'). ודברי' אלו מתאימים עם דברי ר' יוחנן שאמר במדרש על מקרא הזה. וז"ל באותה שעה בשעה שהפילו את חנני' מישאל ועזרי' לכבשן האש ד קרא הקב"ה למלאכי השרת כלם, ואמר להן. רדו ושקו שפתי אבותיהם שכשם שפעלו הם לפני באש כך פעלו לפני בניהם באש. (מדרש חזית שם) תועלות האש שתים הן, לחמם, ולהאיר. האש תחמם את כל הקרוב אלי', ובחומה תחי' ותגדל את כל. ומי גבר יחי' ולא ירגיש את הטוב המוסב מהאש, והשמש בקרני' תחמם את פני האדמה ותוציא את צמחה ואת זרועי' מאה שערים. וגם הדבר הזה מאש מוצאו, וחומה תסבבנו. אכן מלבד התועלת והטוב אשר תביא בחומה עוד תטיב עמנו בתתנה לנו אור, והאור הזה הוא חיים לכל באי העולם, לאורה ילכו ולאורה יסעו, והי' האור להם למשמרת מכל רע ופגע, ויראה להם את הדרך ילכו והמעשה אשר יעשו. כמעשה האש ותועלתי' הוא מעשה אבותינו. החום הרוחני אשר בלעדו אבדנו כלנו אבדנו חלילה, מידה הוא לנו. הם הקריבו ונתנו אש על מזבח לבנו הם הקריבו את נפשם וכל אשר להם לאהבתם את ד'. ואש תמיד בערה בלבם, ותחמם ותאיר להם ולבניהם אחריהם. אברהם אבינו ע"ה השלך לכבשן האש, בתתנו כבוד לאלקי הכבוד, ויצחק הועלה קרבן לד' ויקדש את שם ד הנכבד והנורא. ומעשיהם אלה האירו לבאים אחריהם ויעשו גם המה כהם, וחמו"ע הקריבו את עצמם לכבוד ד', ויהי' למופת. ובשעה שהשלכו לכבשן, אמר הקב"ה למלאכים לכו ושקו שפתי האבות, כי מהם וממעשיהם למדו בניהם ויעשו גם המה באש, להקריב קרבן לד'. הליכות אבותינו בקודש הי' למאורות לדורות הבאים. ותהיינה להם לשם ולתפארה לימי עולם. וכל עת אשר נזכר את מעשיהם הטובים, נעוררם לתחי' והמה חיים וקיימים אתנו. כן יעמדו לפנינו מעשי מו"ח הגאון הצדיק זצלה"ה והלכות הרבות אשר העלה ואשר חידש מו"ח הגאון הצדיק זלה"ה בתורת ה' תמימה יהי' לנו לעינים, ויפוצו אור בהיר בארץ החיים ונשמתו הטהורה תתעדן שם במקום הקודש להתענג בעת יאמר דבר שמועה מפיו ואור יוצא מבית יצחק, הולך ואור עד נכון היום, עד יקוצו ישני עפר והתעוררו לחיי עולם

של נעליך מעל רגליך כי אדמת קודש הוא. של נעליך ולא יצרו צעדיך מלכת הלאה הלאה למקום עין לא ראתה אלקים זולתך הוסרו העבותות, ונתקו המוסרות אשר שמה הטבע על הנשמה הקדושה והטהורה, והיא מרחפת בין מלאכי מעלה לחזות את פני האדון ד'! לקחו הנעלים אשר כבדו על רגלי איש צדיק, ועתה שת אבר לו וכנפי' ככנפי החיות אשר מבעד לחשמל. לא יסכו בלכתן, ויגביהו עוף לראות בנועם ד'. מתוקה שנת העובד אם מעט ואם הרבה יאכל, והשבע לעשיר איננו מניח לו לישון (קהלת ה' י"א). העובד את ד', אם יאסף אל עמיו, רוחו יתענג בנועם ד', והלך לפניו צדקו ביום כי יבא על שכרו, וא"ר יוחנן כל מי שהוא יגע בתורה בעוה"ז לעוה"ב אין מניחין לו לישון, אלא מוליכין אותו לבית מדרשו של שם ועבר ושל אברהם יצחק ויעקב ומשה ואהרן עד היכן עד ועשיתי לך שם גדול כשם הגדולים אשר בארץ (קהלת רבה ה') והדברים מתאימים עם דברי ר' חייא בר אשי א"ר. ת"ח אין להם מנוחה לא בעוה"ז ולא בעוה"ב שנאמר ילכו מחיל אל חיל יראה אל אלקים בציון (ברכות ס"ד) כי שם במקום הקודש, עין בעין יראו את כבוד ד', ומאור עיניהם ישמח רוחם. ותהלך נפשם ממדרגה למדרגה וממעלה למעלה, זאת המרגעה וזה העונג לת"ח דורשי אמת. ואין להם מנוחה לשבח קאמר כפירש"י במועד קטן. ואם האיש בחיי הבלו, יקרוהו מוקשי תבל ומעט אשר לקחה נפשו מתענוגי העולם הזה, מקור חיים נתן לו ד' בהשאיר לנפשו ברכה, ותשועת עולמים בבית המלך. ומתוקה שנת העובד את ד' כי יעלה מחיל אל חיל לראות ולראות את פני ד' ושנת הצדיק הגאון הקדוש הזה תנעם לו. כי היתה ברכת ד' במעשה ידיו ויפליא לעשות בתורת ד' תמימה זרע ומצא מאה שערים. זאת עבודתו בתבל ארצה, וזה פרי' בשמים ממעל, להשקות גן עדנו במי התורה והדעת ועלה יעלה לחזות בנועם ד' ולבקר בהיכלו

מותר המת בונין לו נפש על קברו. אמרו חז"ל (שקלים פ"ב ה"ה) את אשר אסף לנפשו והותיר לו בימים שחי על פני האדמה. הרכוש הרוחני, אשר רכש פה בתבל ארצה, נרדי הודו הם וציון כבוד על קברו, מעשיו הם ההדסים הטובים הנותנים ריח טוב. והמה תורה ועבודה וגמילת חסדים המפיקים רצון. ועל הדסים נאמר, והוא דקיימי תלתא תלתא טרפי בקינא (סוכה ל"ב), כי שלשת עלי ההדס, המה תורה עבודה וגמילת חסדים. והמה העמודים אשר יחזקו את העולם הגדול והקטן. כמאמר שמעון הצדיק (אבות פ"א) וסמני ההדס שלא נטעה לקחת הרדפני תחתי', המה הנועם. האמת והשלום. כאשר אמרו אביי ורבא (סוכה שם) והם הטוב הערב והמועיל, אשר שלשתם כאחד מאוחדים ומתאמים בתוה"ק, גן העדן אשר בו יציצו ציץ ההדסים היפים והנעימים האלה. מה הציון הלז אשר אני רואה. מה הציון הזה העומד לנס ולמופת, והדסים, תורה עבודה גמל"ח, תלתא תלתא טרפי בחד קינא. כאחת תשכוננה בקרב ולב איש צדיק השוכן פה למנוחות עולם. הקבר איש האלקים. פה נטמן מו"ח הגאון הצדיק שר התורה פה מנוחתו כבוד. ועל מעשיו הטובים ופריהם היפים יתענגו כל הבאים אחריו והוא עומד בין ההדסים! (זכרי' א' ח') ואין הדסים אלא צדיקים (סנהדרין צ"ג). בין צדיקים מוסדי עולם בבית מדרש שם ועבר אברהם יצחק ויעקב משה ואהרן אוה למושב לו. לשמוע דברי אלקים חיים ושפתותיו דובבות בקבר איש האלקים

מה הציון הלז אשר אני רואה. השאלה הזאת שאל המלך יאשי' את בני העיר, כראותו את ההדסים והעשבים הטובים. משתאה עמד המלך הצדיק על מקום הקודש אשר שם קבר איש האלקים וירח את ריח הניחוח העולה מבין הדסים, והמה בני הנביאים אשר יצקו מים על ידו, וישאל מי הוא האיש הקדוש הזה, אשר אחרי שנים רבות עוד יזכרו את שמו לטובה ויהללו בשערים מעשיו. וכן רבו התלמידים אשר לקחו לקח מפי הגאון הצדיק מו"ח זצלה"ה מהם רבנים ומורי הוראות עומדים לנס עמם. המה ההדסים אשר צמחו על קבר איש האלקים, המה מפיצים חכמתו בחוץ ומבאר תורתו ישקו את העדרים גם עלי האציל מו"ח הרב הגאון הצדיק מרוחו, למדני דעת ויאיר לי באור תוה"ק. ואם כי לא חסרתי מחכמתו של אדמו"ר כלום (סנהדרין ס"ח) ועוד דרכו הטוב ממני והלאה, נקשרתי אל כבוד קדושת מו"ח בלבי ונפשי. ויותר מחצי יובל שנים הקשבתי לקח מפיו. ואדע את גודל נפשו וטהרת רוחו. הנה איש צמח שמו ומתחתיו יצמח ובנה את היכל ה' (זכרי' ו י"ב) את אשר הי' האיש הגדול הזה לעמו, הוא בעצמו היסב לו, ועבודתו הביאה לו את כל כבודו, לא נחל את משמרת ופקדת כבודו מאת אבותיו, איש צמח שמו ומתחתיו יצמח מעצמו גדל, יד איש אחר לא הועילה לו ויהי להיפך, כי פעמים רבות מררוהו אנשים ורובו אותו ובעזרת ד' וגודל רוחו הסיר את המכשולים אשר שתו על דרכו ויסיר הקמשונים והחרולים אשר נזרקו בין ההדסים, כי טהרת רוחו ונפשו עמדו לו. ויבנה את היכל ד'. ונשא הוד והדד. אנכי אשר הייתי תמיד סביבו ידעתי את טובו וגדלו ראיתי היכל הקודש בבנינו ועתה אהה! פנה הודי והדרי, הורד עדיי והושם פה באדמת הקודש, ונפש מו"ח הגאון הצדיק זלה"ה עלתה השמימה להתלונן בעדן גן ד'

(ה) ובהעלות ד' את אלי' בסערה השמים, שאלו בני הנביאים את אלישע ואמרו אליו הידעת כי היום ד' לוקח את אדוניך מעל ראשיך ויאמר גם אני ידעתי החשו (מלכים ב' ה'). וביארו המפורשים כי רועה ישראל ומנהיג הדור, הוא בין התלמידים המקשיבים לקולו, כלב האדם באדם. ובעת צאת נפשו, ירגישו האברים הרחוקים את הסתלקות הנפש תחלה, בטרם ירגישו האברים הקרובים אליו ולכן בני הנביאים הרחוקים מאליו כרחוק יתר האברים מהלב, הרגיש תחלה, בהפסק מקור מים חיים ובהלקח אדונם מעל ראשיהם. ושאלו את אלישע הקרוב לאלי' האם גם הוא מרגיש באבדן מורו ורבו, הוא אלישע אשר יצק מים על ידו, ואשר הי' קרוב אל אלי' קרבת גוף ונפש, ויאמר גם אני ידעתי

(ו) גם אני ידעתי גודל ההפסד אשר קרה אותי ואת כל אלה אשר הכירו יקר רוח איש המורם מעם, בהלקחו מאתנו, וגם אחר אשר עברו כעשרה ירחים, מעת אבדנו עטרת ראשנו, עוד לא נרפא מחץ לבבנו, אנכי אשר בביתו ישבתי והקשבתי לקח מפיו, אנכי אשר ראיתי עבודת מו"ח הרב הגאון הצדיק זצלה"ה בקודש, וידעתי מדותיו הנעלות והנשגבות, יודע הפעם האסון הנורא אשר בא עלינו, בהפרד ממני צדיק תמים וקדוש ישראל. ואקרא אבי אבי רכב ישראל ופרשיו

וכאשר שאל דוד המלך ע"ה את פני ד', הודיעני ד' קצי ומדת ימי מה הוא אדעה מה חדל אני, ענהו בשבת תמות (שבת ו') והתשובה הזאת תכיל בקרבה חזיון נפלא המגיד למלך השואל בדברים קצרים, כי כל מעכיו פה בתבל ארצה ישיגו התכלית הנרצה, ויובילוהו אל המעלה הנשאה הנדרשה ממנו. כי חיי האדם המה מעשה ועבודה. לעבוד עבודת ד' עלי אדמות, ולשאת במשא את כל אשר נוטל עליו, יצא אדם לפעלו ולעבודתו עדי ערב (תהלים ק"ד כ"ג). אמר דוד המלך ע"ה, כי מיום ברא ד' את האדם, נתנו לעובד בתבל ארצה וישימהו בעדן גנו לעבדו ולשמרו, וגם אחרי אשר גורש משם, אמר לו ד' בזעת אפיך תאכל לחם, כי נוצר לעבוד ולעמול, זה בשדהו וזה בכרמו, והיתה עבודתו לו לאכלה וזה ישדד בשדי התורה והחכמה למען דעת את ד'. והעבודה הזאת תמשך בכל ימי חיי' עלי אדמות, ופעלו יהי' עד ערב. עד אשר יאסוף ד' את נשמתו אליו, ומנוחת עולם תהי' לו ובאדמת הקודש ינוח מעמלו, ובה ישבת וינפש. ואם כלה האדם את מעשהו, וימלא את תפקידו נגד אלקים ואנשים. אז יאמר עליו כי מת בשבת אחרי כלות העבודה, וערבה לו מנוחתו ותשבע בצחצחות נפשו ובמשה איש האלקים נאמר כי מת בשבת, כמ"ש רב שר שלום גאון הובאו דבריו בתוס' מנחות ל' ע"א, יען כי השלים את פעולתו, להוציא את ישראל ממצרים, ולתת להם את התוה"ק, דבר אשר ישתאון עליו כל ברואי עולם. ובתחלת דבר ד' אליו, היתה זאת תפקודו, להוציא את עמו מתחת נוגשיו, ולעשות אותו לעם סגולה, אשר יהי' למופת לגוי הארץ. ויעש את אשר נטל עליו כי שש מאות אלף רגלי לבד מנשים וטף יצאו מאפלה לאור עולם, וינחם המדברה לפני הר האלקים וישמעו קול אלקים מדבר מתוך האש, ויעש אותם לנס עד היום הזה