בית יצחק חושן משפט רכז

דבע"ד יכול להורגו אסור לתפוס דהוא הוה כב"ד והוה לגבי' ב' רשעיות ע"ש בדברים ערבים ואמינא משו"ה פטור לרנבה"ק אף לצי"ש כיון דהחיוב מיתה הוא ביד"ש והתשלומין לצאת יד"ש שוב נאמר משום רשעה אחת אתה מחייבו ואי אתה מחייבו משום ב' רשעיות ופטור אף לצי"ש. וא"כ שם בכריתות דהו' שבת והחיוב הוא ביד"א חייב לצי"ש ונאמנו ג"כ דברי הרמב"ם שפסק דבמעילה לוקה ומשלם

אמנם אי ק' הא קשיא דרש"י כ' בכריתות כ"ג הא דחייב מעילה אף דנותר אסור בהנאה, הוא משום דאם עלה לא ירד ובמל"מ פ"א מתמידין. ה"ז עלה ונסתפק באברים פסולין של תמיד בשבת מאותם שאם עלו לא ירדו אם מקטיר אותם בשבת ועכ"פ באברים של ע"ש שנותרו בודאי אין מקטירין אותם בשבת וכיון דאמרינן בחמץ בפסח אין מועלין אף דחזי לאחר הפסח הואיל ועכשיו אין ראוים כדאיתא בפסחים כ"ט, א"כ אם הי' בשבת דהדין אם עלו ירדו אין כאן מעילה וע"י שבת נחסר מעילה. אבל גם זה לק"מ דעד כאן לא אמרינן בפסחים דאין מועלין בחמץ של הקדש אלא למאן דאי"ל גורם לממון לאו כממון דמי אבל למאן דאי"ל גורם לממון כממון דמי אף דלא חזי השתא וחזי לאח"ז מועלין בו וכיון דר"מ אי"ל ב"ק ע"א גורם לממון כממון דמי שפיר מועלין בנותר אף בשבת. אך שוב ק' למ"ל א לרבנן למימר לא מן השם הוא זה, הרי לשטתם דגורם לממון לאו כממון דמי אם מיירי בשבת חסרה המעילה דבשבת אם עלו ירדו ולא חזי אלא לאחר שבת ושוב הוה רק גורם לממון ולאו כממון דמי ואולי יש להקשות גם לר"מ דלפי מה שהביא בקצוה"ח סי' שפ"ו בשם הרמב"ן דגורם לגורם לכולי עלמא לאו כממון דמי. א"כ בנותר דאין שוה מידי ורק אם עלה לא ירד, וזה ל"ה רק גורם לממון, ובשבת דלא יוכל להקריבו ורק דיוכל להמתין עד מו"ש הוה זה גורם דגורם ואין מועלין ויש לעיין בזה הרבה. וצריך עיון על דברי רש"י שכתב בכריתות כ"ג דמשום הכי מועלין בנותר כיון דאם עלה לא ירד והרי הכא מיירי ביוה"כ ולר"מ הי' גם כן שבת ולכ"ע אין מקריבין ולר' אבין ביומא מ"ו רק במשלה בהן האור מקריבין אותן. וע' במל"מ שם דאם לא משלה בהם האור אין מקריבין אותם אפילו על המערכה הגדולה. א"כ בנותר לא יוכל להעלותו ואף אם עלה ירד ולא שוה מידי ומדוע מועלין בו וע"כ כיון שראוי לאח"ז מועלין בו וליכא למימר כנ"ל. וראיתי דבר מעורר תמהון גדול בחדושי הר"ן על שבת ק"ב ע"ב שכ' על מתניתין דכריתות הנ"ל וז"ל זר טמא שאכל חלב וכו' פי' כזית אחד וחייב ד' חטאות משום חלב משום טומאת הגוף משום אכילת קודש ומשום אכילת יוה"כ. ונראה לי דמשום נותר לא דהא אין בנותר חיוב חטאת שהרי אין באכילתו מזיד לא מיתה ולא כרת וקשיא לי א"כ אמאי נקיט נותר וצ"ע והדברים תמוהין מראשן עד סופן בראשון שכ' כזית ובש"ס אמרינן דאכיל ככותבות ואכיל כוליא בחלבה ובשני' כ' דיש חטאת באכילת קודש ולית בי' אלא אשם מעילה ובשלישית שכ' דבנותר ליכא חטאת משום דלית בי' מיתה או כרת ובריש כריתות קא חשיב לנותר בין ל"ו כריתות וגם בדף י"ד שם מפרש בהדיא דנותר הוא אחת מהחטאות וצריך נגר ובר נגר דיפריקיני' והראו לי שכבר נתעורר בזה בספר דברי יעקב

(יט) ודברי רש"י בכריתות כ"ג שכ' ואע"ג דאיסור הנאה היא משלם הדמים כשאר כל הקדשים האסורים בהנאה שמועלין בהן דהאי נמי חזי לגבוה שאם עלו לא ירדו צ"ע דכיון דאסור לו להעלותו על גבי המזבח אין בו שווי דמים. וכן כ' התוס' בחולין ד' ע"ב ד"ה מותר דאפילו יהי' הדמים מותרים כשמוכרין מ"מ כיון דלכתחלה אסור למכור לאו בר דמים הוא ואולי רש"י בזה לשטתי' שם דאסור מדרבנן דאל"כ מצאנו דמים לחמץ בפסח ולא אשגח בזה דאסור לכתחלה דלדעתו כיון דבדיעבד שרי הוה בר דמים וה"ה היכא כיון דאם עלה לא ירד הוה בר דמים. ובמפרש למעילה ב' ע"א ד"ה חוץ לזמנו נראה דפשיטא לי' בפגול דמועלין הואיל ואם עלה לא ירד. אכן בלח"מ פ"ג מפסולי המוקדשין ה"ז כ' דהרמב"ם ס"ל כיון דאינם יכולים לעלות לכתחילה אין מועלין מה"ת. האומנם כ' דרש"י לא ס"ל כן ודעתו דהיכא דאם עלו לא ירדו מועלין בהם מה"ת ובש"ס דכריתות שם קא' דנותר אין בו שוה פרוטה וכוונתם הואיל ואסור להעלותו ולא שוה מדי ומק' ממתניתין דיש אוכל אכילה אחת וחייב ד' חטאות ואשם אחד ומשני בגסה ופירש"י אכילה גסה שאכל הרבה ומסיים כמ"ש למעלה הואיל ואם עלה לא ירד, וצ"ע דאם מועל בדבר שאם עלה לא ירד מדוע אצטריך לאוקמי שאכל הרבה אפילו לא אכל אלא כשיעור מועל כיון דאם עלה לא ירד. ובמה שהבאתי למעלה דדבר שלא יוכל להקריבו כעת ויכול להקריבו לאח"ז מקרי גורם לממון כמ"ש בפסחים כ"ט לענין חמץ של הקדש ביו"ט יתבארו לי דברי המשנה במעילה י"ב לפי הגירסא שהובאה בש"מ תורים שלא הגיע זמנם ובני יונה שעבר זמנם לא נהנין ולא מועלין. ר"ש אומר תורים שלא הגיע זמנם מועלין בהם בני יונה. שעבר זמנם לא נהנין ולא מועלין דר"ש בזה לשטתיה דדבר הגורם לממון כממון דמי וע"כ בתורים שלא הגיע זמנן דאינן ראוים עכשיו ויהיו ראוים לאח"ז אית לי' להקדש בהם גורם לממון מועלין בהם. וכן כ' בפיה"מ להרמב"ם דלר"ש מועלין הואיל וראוין לאח"ז ולרבנן דפליגי אר"ש ס"ל גורם לממון לאו כממון דמי והואיל ואין ראוים כעת אף דיהי' ראוים לאחר זמן אין מועלין בהם כי למוכרם כעת בעוד שלא הגיע זמנם אי אפשר כדברי הש"ס שם דאין לעופות פדיון. וע' מנחות ריש פרק המנחות והנסכים) ד"ה והעופות וצע"ק. ויש לעיין לפי דברי רש"י דהטעם דמועלין משום דאם עלו לא ירדו. לדברי המפרש בריש מעילה ד"ה ששחטן שכ' דבשחט בדרום וקבל בדרום לא מיירי מתניתין ונראה לפום ריהטא דכה"ג לית בהו מעילה ויש טעם בדבר משום דשנה בהו כ"כ וה"ר פרץ נחלק בזה דמה לי חד פסול ומה לי תרי פסולין והנה הא דמועלין בשחטן בדרום הוא רק למאן דאי"ל אם עלו לא ירדו דלרבה דאי"ל אם עלה ירדו אין מועלין רק מדרבנן יעו"ש וא"כ לפי סברת התוס' היכא דאית בהו תרי פסולי אם עלו ירדו. ולפי"ז צ"ע מה מקשה בכריתות י"ד ולחשוב ה' חטאות וכגון דפגול בהו, הרי אם יהי פגול ונותר יהי' ב' פסולין ואם עלו ירדו ולא יהיה בהם מעילה ויחסר לן אשם מעילות ואולי רש"י ס"ל כדעת ה"ר פרץ דאין חילוק בין פסול אחד לב' פסולים. וע' טו"ז יו"ד סימן צ"א דתרי קולי בהפ"מ לא מקלינן והוא כעין סברת התוס' במעילה הנ"ל דב' פסולין לא מקילינן לומר אם אם עלו לא ירדו

(כ) ודברי חדושי הר"ן שבת שהבאתי למעלה נראה לישב במעט דלדעת חזקי' בזבחים נ"ו דבאוכל לאור שלישי פטור משום דעדיין לא אנתיק לשרפה אוני גם בהגיע זמן הנותר בשבת ויו"ט דאין שורפין קדשים ביו"ט ג"כ אין חייב משום נותר ומצאתי בצל"ח ברכות ט' שכ' בהיפך מזה דגם לחזקי' אם חשב ליום שלישי ואותו יום חל בשויו"ט פגול גמור הוא אף דאי אפשר לשרפו משום דאיסור שויו"ט הוא דרביע עלי' אבל כבר אנתיק לשרפה וה"ה לענין נותר דבחדא מחתא מחתינהו בזבחים שם. ולדידי אין הדבר ברור כ"כ ואפשר דאף אם נאמר דהוה נותר בהגיע זמנו בשוי"ט אבל עכ"פ אין חייב כרת האוכלו ונחית דרגא מאוכל לאור שלישי דפטור לגמרי ובשבת ויו"ט איכא איסורא אבל אין חייבים עליו כרת ומצאנו כעין זה בצל"ח פסחים כ"ח ובנוב"ת סי' נ"ג בזבח שנפסל דאיכא בו לאו דבל תותירו ואין חייב עליו כרת. ואם כנים אנחנו בסברא זאת א"כ לפי"מ שחידש הגאון מהר"ם מינץ בתשו' סי' ב' דמתניתין דכריתות הנ"ל איירי דיוה"כ הי' חל קודם שנעשה נותר וכגון שנותרו אברים ופדרים מערב יום הכפורים ולא נעשה נותר כ"א בעמוד השחר של יום הכפורים אם כן כיון דלא יוכל לשורפו ביום הכפורים אין בו כרת ותהי' זאת כוונת חדושי הר"ן לדבריו. ומה שכתב בחדושי הר"ן שבת הנ"ל דחייב חטאת משום אכילת קודש י"ל דהר"ן מפרש המשנה אליבא דר' יהודה דאי"ל חלב מוקדשין לוקה שלשה וכדאיתא בכריתות ד' ע"א וכפי מה שפי' ר' ששת דחייב שתי חטאות אחת משום חלב ואחת משום חלב קודש ואף דא"ר אלעזר שם מודה היה ר' יהודה לענין קרבן שאין מביא אלא חטאת אחת אבל ר' ששת ע"כ נחלק עליו ופי' למתניתין לפי שיטת ר"ש. ואף כי דחוק לפרש כן מ"מ להסיר התמהון הגדול מעל חדושי הר"ן נדחוק לומר כן

(כא) ובכתבי בהאי ענינא נפל בדעתאי לישב קו' הקצה"ח על המשנה דכריתות דאר"מ אף אם היתה שבת והוציאו דהרי ע"י הוספת איסור שבת ימעט אשם מעילות. דלכאורה צריך להבין מסקנת הש"ס שם דלחשוב נמי פגול דבשני זיתים לא קמיירי, ומיירי שאכל כוליא בחלבה או כגון דמליא תמרי. והדבר צ"ע דמדוע ניחא ליה לאוקמא בכוליא בחלבה ולא בשני זיתי חלב. ונראה דמשו"ה לא נקיט לה בב' זיתי חלב והאחד פגול והאחד נותר. דא"כ לא יתחייב על אחד מהם וכמו שאמר ר"ל בזבחים ע"ח הפגול והנותר והטמא שבללן זה בזה ואכלו פטור א"א שלא ירבה מין על חברו ויבטלנו ופירש"י כשהוא לועס בפי' נבלל מעט לתוך חברו ובטל המיעוט ברוב ונוסף על המבטל ואף אם נאמר דעכ"פ חייב חטאת אחת ממ"נ ורק במזיד לענין מלקות פטור משום דהוה ה"ס אבל קרבן חייב ממ"נ מ"מ לא נוכל לחייבו יותר מקרבן אחד. וע' במחנה לוי שהאריך בענין זה לבאר מחלוקת שבין ר"ז ור"פ אכן אם נאמר טכ"ע מדאורייתא חייב ב' חטאות דעכ"פ איכא נותן טעם ברוב וכמבואר בזבחים שם וע"כ תנא קמא ס"ל טע"כ לאו דאורייתא ומשו"ה לא נקיט פגול וכדאמרן. אבל ר"מ דאי"ל טע"כ מדאורייתא וכמ"ש מהרש"א בפסחים מ"ד א"כ אפשר למנקט בב' זיתי חלב והאחד פגול והאחד נותר ואיכא ה' חטאות ולא יחסר מן המספר אף אם ע"י חיוב שבת ימעט האשם. האומנם יש לדחות דהרי מסקינן בזבחים אלא מין בשאינו מינו בטעמא מין במינו ברובא ובשני זיתי חלב הוא מב"מ. אבל אי ק' הא קשיא דאיך מקשה הש"ס דלתני ב' זיתי חלב והאחד פגול והאחד נותר דהרי יבטלו זא"ז ואין חייב אלא חטאת אחת ולמה צריך לאוקמה בכוליא בחלבה ואולי משום דרישא דמתניתין ר' יהודה הוא וס"ל מין במינו לא בטל ע"כ שפיר מקשה. ולפי"ז יש לומר דמה דמשני בכוליא בחלבה אין כוונתו דאי אפשר לאוקמי דהכוליא הי' נותר והחלב פגול כמו שדחק עצמו רש"י שם. וע' בתוס' מה שתמהו על הש"ס דבאמת רק זית אחד היה פגול ורק כיון דכוליא וחלב הוה משבא"מ ודלא כדעת הר"ן בחולין וע' בטו"ז וש"ך ריש סי' צ"ח וא"כ איסורין מבטלין זא"ז וליכא אלא ד' חטאות. ואולי ר"פ ור"ז נחלקו בזה אי חלב ובשר הוה מב"מ או אינו מינו ור"פ ס"ל דהוה מב"מ וע"כ הוכרח לתרץ דמלאו תמרי. ואולי יש לומר דע"כ לא אמר ר"ל דמבטלין זא"ז אלא במזיד ואז נודע לו תערובתן וע"כ מבטלין זא"ז אבל בכריתות דמיירי בשוגג ולא ידע כלל אם הוא