בית יצחק חושן משפט רכא

הנ"ל כרצונו, והטוב שיבחר הוא לעשות עם הסך הזה יעשה וה' אלפים יחלק תיכף וי"ח אלפים יהיה לקרן קיים והפירות יחלקו והיורש נתן לבית החולים אשר לקהל ה' אלפים עבור אחוזת קבר לזקנתו נותנת הממון ושואל אם יוכל לנכות הסך ה' אלפים מסך כ"ג אלפים. (הערה) באמת לפי המבואר בחו"מ סי' רנ"ג סל"א, מי שנתן ממעותיו מתנות הרבה והשאיר מעט ליורשי' היורשים מחויבים לקברו כי מה שנתן לאחרים כבר זכו אחרים במתנת בריא והיורש מחויב לקברו מממונו שהוא במקום אבי'. וא"כ כיון דאמירה לגבוה כמסירה להדיוט וזכו העניים בהכסף ורק צותה שנכדה יברר. הוה כמתנה לאחרים ויורשי' מחויבים לקברה והדבר פשוט. אין צריך לפנים. והנה בשולי המכתב הביא מו"ח הגאון זלה"ה דברי הש"ך בסי' של"א דטבל מ"ע אינו במיתה, ודברי התוס' יבמות פ"ו דנסתפקו בזה והביא דברי מדרש איכה פסוק גלתה יהודה מעוני דר"ה א"ר דטבל מפשר עני במיתה, וכ' דהמדרש סותר לדברי רב בסנהדרין פ"ג דזר שאכל תרומה אינה במיתה וה"ה טבל דטבל ילפינן מתרומה. ובאמת לא אדע מדוע הביא מו"ח זלה"ה ממרחק לחמו ולא הביא מימרא מדרב במכות ט"ז דהאוכל טבל של מ"ע לוקה ומשמע דאין בו איסור מיתה וכן הוכיח בסנהדרין פ"ג וע' ריטב"א יבמות פ"ו מה שהביא בשם הרמב"ם ודבריו צ"ע ואכ"מ להאריך

סי' עב אלמנה הקדישה בצואתה מעות לחבורת ה"ח והרשתה את החבורה לעשות בפוחות על ביתה בעיר וכעת טוענים היורשים כי כל רכוש אמם הוא של אביהם והוא היתה הנו"נ ולא נשבעה על כתובתה ואין מתנתה מתנה ומחצית הבתים היתה אונטאבולירט על שמה

סי' עג ע"ד הצואה של הרב מהרש"ל שכ' שיתנו לאשתו ובנו כך וכך ומותר המעות לבית יתומים בירושלים וחתם עצמו על הצואה, ואחר החתימה כ' לאשר ילדה אשתו בן זכר ינתן הכסף שהי' מיועד לבית היתומים לבנו הנולד ואם ימות בנו בלי זש"ק אז ינתן הכסף לבית היתומים הנ"ל, ומת הילד אח"כ ונסתפקו האפטרופסים אם ליתן המעות לבית היתומים או לבן המנוח כדין נכסי לך ואחריך לפלוני אם הראשון ראוי ליורשו אין לשני כלום דירושה אין לה הפסק

סי' עד באחד שעשה צואה ואמר שיקחו בניו ובנותיו מביתו ואחר הצואה נתיקר הבית ודנו היורשים למי שייך המותר

סי' עה קהל המשכירים קרפקא (מכס הבשר) בכל שנה בחוה"מ ק פסח בהכרזה במעמד זט"ה ועושים שטר וקונה המכס על שנה תמימה ולא יוכלו לחזור ופעם אחת לא נאספו ראשי העדה ולא עשו הכרזה והשוכר משנה העברה החזיק בהעסק בסתם בלי קנין ושטר ואח"כ רצה שיניחו לו משכר הקרפקא ולא רצו ראשי העדה ואמרו לו כי יוכל לחזור מהעסק וכעת הוטב מצב העסק ורוצים ראשי הקהל לחזור

סי' עו ברב שהבטיח לסרסור ממון הרבה עבור ההשתדלות בעסק רבנות

סי' עז באחד שטען שרעהו מסרו להגמיינדעאמט והוכרח לעשות דלתות ברזל לבטחון מפני השרפה ועוד יתר הוצאות. ושם באחד שעבר על חרם רגמ"ה ונשא ב' נשים, וע"י השתדלות הב"ד גירש הראשונה ברצונה ואינו רוצה לגרש הב' אם כופין אותו לגרשה

סי' עח גבאי חבורה שכרו את סופר אחד לכתוב להם ס"ת ונבחרו גבאים אחרים ורוצים לשכור אחר לגמור הספר

סי' עט בנמצא המנעל של הקאמער שבו שליוואוויץ שבור, ונייר עם קמח רחוק מהחביתין, ובבהמ"ד נמצא קוויטל שהשליוואוויץ נחמץ ויצא קול שנעשה ע"י בעל אחותו של בעל השזופים והשליוואוויץ ואח"כ אמר הנחשד שלא החמיץ ולא עשה רק להפחיד את גיסו

סי' פ בדבר זכות הדפסת ספרים חדשים, ואם יוכל המחבר לעכב מלדפוס ספריו

סי' פא ספק בדין המבואר בסי' של"ב באומר לשלוחו צא ושכור פועלים בג' ושכרם בד' אם אמר השליח שכרכם עלי, אם הכוונה שאומר המלאכה שלי או שאומר שהמלאכה של בעה"ב והשליח ישלם

סי' פב שו"ב שחותם עצמו על כתב שלא יהיה שו"ב במקום השו"ב שלמדו ונולדו כמה ספקות בזה

סי' פג בשו"ב שהעידו עליו שלפני שבע שנים התיר בהמה בכפר והי' נסרך הטרפש לבה"כ ונמצא קוץ תחוב ולא נודע אם היה הקוץ תחוב ממש כנגד הסירכא והבשר היה שלם ויפה ושאלו אם השו"ב כשר לאכול משחיטתו

מפתחות הדרשות

סי' א בסוגיא דהעצמות והגידין פסחים פ"ג (סימן ב) בסוגיא דשוחט את הפסח על החמץ שם ס"ג. (סימן ג) בסוגיא י"ד שחל להיות בשבת שם מ"ט. (סימן ד) בסוגיא דשופר של ר"ה אין מעבירין עליו את התחום ר"ה ל"ב. (סימן ה) דרוש אלו עוברין בפסח פסחים מ"ב. (סימן ו) המשך דרוש הנ"ל. (סימן ז) בסוגיא דבע"ח אינן נדחין יומא ס"ד. (סימן ח) המשך דרוש הנ"ל. (סימן ט) בסוגיא דמריקה ושטיפה זבחים צ"ו. (סימן יו"ד) ביומא ש"ג ע"ב סוגיא דשעיר המשתלח וסוגיא דר"א שיחרר עבדו ברכות מ"ז. (סימן י"א) בסוגיא דפסחים מ"א. (סימן י"ב) בסוגיא דשוחט את הפסח על החמץ פסחים ס"ג. (סימן י"ג) בסוגיא דמי שאחזו בולמוס יומא פ"ג. (סימן י"ד) בסוגיא דחדש יותץ פסחים כ"ו. (סימן ט"ו) בסוגיא דחזקי' ור"א פסחים כ"א. (סימן ט"ז) יו"ט של ר"ה שחל להיות בשבת ר"ה כ"ט. (סימן י"ז) בסוגיא דאפשר ולא קא מכוין פסחים כ"ה. (סימן י"ח) על שעירי יוה"כ ששחטן בחוץ יומא ס"ב וס"ג. (סימן י"ט) בסוגיא דמצה של מעשר ב' פסחים ל"ו ול"ח. (סימן כ') בסוגיא דר"ה, בראשונה הי' הלולב ינטל שם ל'. (סימן כא) י"ד שחל להיות בשבת פסחים מ"ט. (סימן כ"ב) חמץ של ישראל שעבר עליו הפסח פסחים כ"ח וכ"ט. (סימן כ"ג) בסוגיא דתשביתו פסחים ה'. (סימן כ"ד) דבר שאין מתכוון, יומא ל"ד. (סימן כ"ה) במשנה בסוגיא דפסחים נ"ט. (סימן כ"ו) סוגיא דבע"ח נדחין יומא ס"ד. (סימן כ"ח) סוגיא דעצמות נותר פסחים פ"ג. (סימן כ"ט) סוגיא דיומא ס"ט. (סימן ל') בסוגיא דריחא מלתא, פסחים נ"ח ע"ב. (סימן לא) בטומאה הותרה בצבור יומא ו'

ויען אשר נגמר ספרו של מו"ח הגאון זצלה"ה בימי ניסן תרס"ח אמרתי להעתיק את אשר דרשתי בע"ה בשבת הגדול בשנה הזאת בהלכה ואגדה ויזכר שמי לטובה בבית הגדול הזה

ב"ה רישא תרס"ח. בסוגיא דהאוכל תרומת חמץ בפסח פסחים ל"ב. (א.) במתניתין האוכל תרומת חמץ בפסח בשוגג משלם קרן וחומש, ופירש"י ששגג בתרומה ואפילו הזיד בחמץ. וק' הרי בעינן שב מידיעתו לחייבו קרבן כדאמרינן בשבת וביומא ובכמה מקומות, וכאן הרי לא שב מידיעתו דהי' מזיד על איסור חמץ וכרת חמור ממיתה ביד"ש דבמיתה ביד"ש איפלגי אביי ורבא אי פוטר מתשלומין אף לרנב"ה דכרת פוטר והנה דבר זה דבעינן שב מידיעתו הוא מחלוקת בין ת"ק ור"ש ות"ק לי"ל סברא זאת דבעינן שב מידיעתו והכ"מ פ"ג מה' מעה"ק פסק כת"ק ואף דשם הוה לחומרא כדמייתי מהוריות י"א אלא הכא באוכל נבלות לתיאבון, ונתחלף לו בשומן דלת"ק הוה מומר ואין מקבלין מידו ולר"ש מקבלין. מ"מ הא כ' המ"ל דזה דוקא במומר ורגיל בכך אבל בפ"א לא נעשה מומר, וא"כ יש לומר דמתניתין אתיא אליבא דת"ק ולא הוה מומר לחמץ בפ"א ומקבלין ממנו חומש ואף דלח"מ כ' דהרמב"ם פסק כר"ש. מ"מ אין תימה על רש"י שפי' אליבא דת"ק. והנה בכתובות כ"ב וביבמות פ"ח מקשה הש"ס מכדי תרי ותרי נינהו הבא עלי' באשם תלוי קאי, וק' איך יביא אשם תלוי, והלא הוא עובר במזיד על איסור זה שחייב עלי' אשם תלוי, ומוכח דבאשם תלוי לא בעינן שב מידיעתו. ומצאתי באס"ז שהביא בשם שטה ישנה להקשות, והא ליכא א"ת אלא בשוגג אבל לא במזיד, ותירץ דה"ק דעושה אסור א"ת ולפ"ז גם בא"ת בעינן שב מידיעתו, ואם נאמר דבאשם לא בעינן שב מידיעתו כפי המובן הפשוט דהמועט שהביא ר"ש לא נאמר אלא בחטאת דכתיב אשר לא תעשינה בשגגה וסמוך לי' או הודע ובאשם לא בעינן שב מידיעתו, יתישבו לן דברי הש"ס בכתובות הנ"ל דהתוס' הק' שם בד"ה הבא עלי' והרי חייב חטאת, דמדאוריי' מוקמינן לה אחזקת אשת איש. ובאסי"ז הביא בשם הריטב"א והרא"ה, דסוגיא אזלא למ"ד תרי ותרי ספיקא דאוריתא. ועדיין יקשה מדוע מק' רק אליבא למ"ד דלא אזלינן בתר חזקת א"א ולא מקשה אליבא דמ"ד דאזלינן בתר חזקת א"א דהאשה הזאת הבא עלי' בחטאת קאי ולמה דאמרן נכון דעל חטאת לא היה יכול להקשות דאין שב מידיעתו אבל באשם דלא בעינן שב מידיעה מק' שפיר למ"ד דלא אזלינן בתר חזקה ואיכא אשם הבא עלי' באשם קאי. וע' תוס' כריתות י"ז בריש פ' ספק אכל שכ' דמיירי בשעה שאכל הי' סבור שהיא שומן דאי יודע שהיא ספק חלב היכי מייתי קרבן הא לא שב מידיעתו ומוכח מדבריהם דגם באשם תלוי בעינן שב מידיעתו ומן כל מה דאמרן יצא לן גם בחומש בתרומה דאין חייב אלא בשב מידיעתו ואולי יש לומר דבחומש לכ"ע לא בעינן שב מידיעתו. אכן בירושלמי תרומות פ"ו ה"א מייתי כמזיד בספקו כשוגג בודאי, א"ר אסי הדא אמרה השב לו מידיעתו חייב על שגגתו