בית יצחק חושן משפט כא

וכל עוד אשר עמד הבית על תלו, אור יוצא מבית קדשי הקדשים, כי שם נפתחו השמים ויראו במראה הדר כבוד ד' ויאמינו בד' ובתורתו, ובבא כל ישראל שלש פעמים בשנה לראות את פני האדון, ומקצה הארץ עברו בסך בית ד' אלקים. ויבואו עיר הקודש, עיר שחברו לה יחדיו. נקשרו במיתרי אהבה וידידות איש לרעהו. ויהי המשכן אחד (שמות ל"ו י"ג). המשכן אשר שם עמדו הכרובים פורשי הכנפים היו לישראל לאחדות ולאמונה. ובחרבן הבית קונן ירמי' ויאמר דרכי ציון אבלות מבלי באי מועד. דרכי ציון לאמונה ולאחדות אבלות, כי הגלה ישראל לבין האומות. ושם נדבקו בעמים אחרים, וישכחו כי ממקור ישראל המה, ולא זכרו כי מארצו יצאו, נגנזו הכרובים ולא נשמע קולם, חדלה האמונה וחלק לבם לשנוא איש את רעהו. ויקם ד' בעת ההוא את חכמי ישראל למושיעים ולמצילים. צופים נתנם ד' והמה יעמדו על המצפה, יקרבו את העם אל ד' ויזרעו זרע אהבה לקשרם ולאחדם, למען יעמדו ולא יאבדו חלילה בגוים. ככרוב ממשח הסוכך באברתו, עמד מו"ח הגאון הצדיק ויסך על עם ד', בצדקתו ויראתו, ובכל כחו ואונו הגין והציל את צאן מרעיתו. השיב הנדחה ותשב ותבא אל העדר, ותשתחוה גם הוא את פני ד'. ומי הוא אשר שמע מדברו בקודש, דברים היוצאים מן הלב בקדושה וטהרה ולא התעורר לשוב אל ד'. כגשמי נדבות הוציאו דבריו פרי קודש להודות ולהלל לה', והכרובים נגנזו, כי נחרב בית ד', וילך למסעיו צבי ישראל והדרו

(ו) "ויאמר ד' סלחתי כדבריך" קראה עדת ישראל בבא יום הקדוש ש והנורא יום הכפורים. וברגע הזאת יצאה נשמת מו"ח מרן הגאון רשכב"ה זצלה"ה ותעל השמימה. ובמקום ברכת שהחיינו' שמברכים בבא יום שבת שבתון, ברכנו ברכת דין אמת, ונודה לד' כי תמים פעלו ומשפטו אמת. ובעת הזאת שמעה נפש מו"ח הגאון הצדיק, את קול מבשר ואומר סלחתי כדבריך', ונדבק החלק בכל, וילך לאור באור החיים. וחשב עם קונהו (ויקרא כ"ה נ') בעת נפתחו הספרים, לראות בהם מעשה איש ואיש, ולחשוב חשבונות לדעת מעשהו, ובא גואלו הקרוב אליו (שם כ"ה) ובא אדוננו ורבנו לפני כס משפט ד' ודבר טוב על עמו, ויהי' להם מליץ אחד מני אלף, להגיד יושר וצדקה. ומצא כדי גאלתו (שם) זכות מעשיו הטובים יעמוד לעמו, ואת עם הקהל יכפר. כי יעמוד לפני מזבח ה', ויקריב את פרי צדקתו מנחה לד', מנחה טהורה וזכה, וכפר עליהם הכהן הגדול, צדיק הדור ונשיאו, וטהרו

וחשב עם קונהו בכל מעשה ובכל פועל אשר עשה מו"ח הגאון הצדיק זצלה"ה, חשב עם קונהו, אם יהי' הדבר לרצון לפניו ית' ועשהו, וכן הוא המצוה לחשוב תמיד עם ד', וכאשר יובא לפניו דבר לעשותו, ישב בראשונה למשפט וחשב עלי' אם יפיק רצון מאת ד'. וכבר חשב בעל חובת הלבבות את חשבון האדם עם נפשו ובשמיני מהחשבון אמר כי ייחד הלב במעשהו לאלקים, ולא יכוין רק לשמו הגדול, לא מרצונו למצא שבח ותהלה אצל בני אדם ולא מיראה אותם גם לא מתקוה להם, ולא לדחות נזק ממנו ע"כ. וע"ז נאמר וחשב עם קנהו, וכן על יתר הדברים הנאמרים בשער הזה בחוה"ל. כי בכל אלה יחשוב תמיד עם קונהו ויוצרו, ובחשבו חשבון העולם, ובהשקיפו על פני החיים הכללים והפרטים, עינו ולבו יהי' לד', ויחשוב וישקיף על כל אלה, ממצב האמונה ומרגשי נפשו בה' וחשב כי האמונה היא השער לד', על ידו יבא אל הבית הגדול הזה, הוא העולם כלו לדעת ולהכיר את היחס וההשתלשלות אשר בין חלקי הבריאה והערך אשר בינה לבין ה' יוצר הכל. ולא נוכל לבאר את כל פרטי החשבון, כי לא יספיק לנו הזמן. וכבר דברו מזה כל דורשי חכמה ודעת, אכן בעת נזכיר את כבוד מו"ח הגאון הצדיק זצלה"ה ואת אשר פעל בימי חייו והי' לברכה, נאמר, כי הצדיק הזה ידע חשבון, ידע את אשר לפני' וחשב עם קונהו

וחשב עם קונהו בעדן גן אלקים, כי יבא על שכרו, ביום שכלו טוב, וחשב ברכות עם אשר ברכוהו בחייו, ואת אהבתם למורם ורבם בעודו מתהלך אתם, וחישב דמעות עיניהם הנוזלות על מטתו מאת המון בנ"י, כי גשמים יורדים על המטה סימן יפה למת, הדמעות אשר יבכו על העדר הגאון והצדיק הזה תעידנה על האהבה אשר רכש לו מבני עדתו ומכל מכיריו ויודעיו, וחשב את כל אלה לפני שופט צדק וימליץ טוב בעדינו, וברכות עם ילוהו לבית מנוחתו, ושם בין נפשות קדושים וטהורים יהי' ד' לו לא ר עולם ותהי' נפשו הקדושה צרורה בצרור החיים את פני האדון ה'. שובע שמחות את פני' א"ס

בלע המות לנצח ומחה ה' דמעה מעל כל פנים אמן

אלון בכות

ואלה הדברים אשר אמרתי בעת הוקם ציון על קברו של אותו גאון וצדיק מו"ח רשכב"ה זצלה"ה

דאמר מה הציון הלז אשר אני רואה. ויאמרו אליו אנשי העיר. הקבר איש האלקים אשר בא מיסודה (מלכים ב' נ"ג) ובמדרש הביאו רש"י והרד"ק, ראה קבר מצדו אחד קמשונים וחרולים, וצדו אחד הדסים ובשמים, ותמה עליו מה זה והשיבו אותו זה הקבר איש האלקים

, של נעליך מעל רגליך, כי המקום אשר אתה עומד עלי' אדמת קודש הוא (שמות ג' ה') קרא אלקים אל משה מתוך הסנה. ואדמת קודש היא המקום אשר אנו עומדים עלי' כעת, פה בחלקת האדמה הזאת נתנה למנוחת עולם גוית אדומו"ר זצלה"ה פה יתלונן בצל שדי, גבר דגול מרבבה, רועה נאמן לישראל. אדמת קודש המקום הזה, כי נפש הצדיק הקדוש הזה, אל מקומה שואפת, זורח הוא שם, ותשוב תבקר את גופה בכל עת ועונה, והיא מקדשת ונותנת יקר לארון אשר בו טמונים שברי הלוחות. וא"ר אחא לעולם אין השכינה זזה מכותל מערבי. (שמ"ר פ"ב) ואף כי נחרב הבית, הנה זה עומד אחר כתלנו (שה"ש ב'). אדמת קודש היא האדמה הזאת אשר בה הקבר איש האלקים, של איפוא נעליך על רגליך, בהתהלכך על מקום הקודש הזה עמוד והתבונן ושמע את קול הקורא לך מציון הזה, קול היוצא ממקום הקודש, ואזניך תשמענה דבר מאחריך לאמר זה הדרך לכו בו כי תאמינו וכי תשמאילו (שבת קנג) כי גם אחרי לכת האדם אל בית עולמו, וגויתו תשוב אל אדמתה מקום שם תמצא מנוח מעבודתה פה בתבל, גם אחרי כן קול יוצא ממקום הקודש, קול העם בקוראו. אחרי האיש הזה תלכון, ורעו על משכנות הרועה הנאמן הזה, כי נכון דרכו לפני ד'. וכאשר שאל ר' אלעזר לרב איזה הוא בן העוה"ב ענהו. ואזניך תשמענה דבר מאחריך וגו'. כי אם בחיי' יהללוהו, ובעודו מתהלך אתנו ישבחוהו לא נוכל לדעת אם נאמנו הדברים, יש עושים מאהבה, ויש עושים מיראה, ובפה חנף יגידו את אשר לא נמצא בו. האומנם אם הלך האיש לבית עולמו ואינו עוד אתנו, שאתו לא תבעת ופחדו לא יפול עלינו ואזנינו תשמענה תהלתו לאמר. זה הדרך לכו בו, וכמעשה האיש הזה ההולך לפני ד' בארצות החיים תעשו, אז נדע כי בן עוה"ב האיש הזה, ועמו צוה ד' את הברכה. והאבן הזאת אשר הושמה למצבה בית אלקים, וממנה קרנים להאיר לנו ללכת יומם ולילה

וכבוד עשו לו במותו, כתיב בחזקי' מלך יהודה, (דה"ב ל"ב) ואמרו חז"ל שהושיבו ישיבה על קברו. וכתבו התוס' לפי שהרבה תורה בישראל כדאמרינן בסנהדרין, שבדקו מדן ועד באר שבע, ולא מצאו איש ואשה תנוק ותנוקת שלא הי' בקיאים בטומאה וטהרה. (ב"ק ט"ז) מקבר המלך הצדיק הזה, למדו הבאים אחריו חכמה ודעת, כי אור יצא ממקום הזה להאיר לבאים אחריו. וכל מעשה חזקי' הי' למאורות, כי לא בחיל ולא בכח יגבר המלך, כי אם בזאת יתהלל לקנות אהבת עמו, בתתנו להם חקים ומשפטים צדיקים, ובהרביצו תורה ודעת ביניהם, למען יהי' לשם ולתהלה וזה כבודו וזה גדלו, כי הושיבו ישיבה על קברו, ויהי לאות ולזכרון עולם את אשר עשה בחיי'. כי לימד דעת והפיץ אור תורה ויראת ד' בין האנשים אשר חי' אתו. ועל כוונה זאת אמרו קברות שלהם מעולים מפלטירים שלכם (סנהדרין צ"ו). כי נפש הצדיק גם אחרי צאתה מן העולם הזה, תגן ותחסה ותועיל לבני אנשא, יותר מהאנשים הבונים למו הכלות ולא יראו אלקים. ובירושלמי שקלים נאמר אין עושים נפשות לצדיקים, דבריהם הם זכרונם. דברי חכמים ומעשה צדיקים, יזכירום לעד, ועל ידם הם חיים וקיימים לעולם וזאת הישיבה שהושיבו על קברו של חזקי' כי למדו דעת את ד'. וישמעו את שמע מעשיו הטובים לדעת מוסר השכל, צדק ומשפט ומשרים. וא"ר יהודה א"ר מה דכתיב אגורה באהלך עולמים. וכי אפשר לו לאדם לגור בשני עולמים. אלא אמר דוד לפני הקב"ה. רבש"ע יהי רצון שיאמרו דבר שמועה מפי בעוה"ז, דא"ר יוחנן משום רשב"י כל ת"ח שאומרים דבר שמועה מפי בעוה"ז, שפתותיו דוברות בקבר. א"ר יצחק בן זעירא מה קרא וחכך כיין הטוב, הולך לדודי למשרים, דובב שפתי ישנים, ככומר של ענבים כיון שמניח אדם אצבעו עליו מיד דובב אף ת"ת כיון שאומרים דבר שמועה מפיהם בעוה"ז שפתותיהם דובבות בקבר. (יבמות צ"ד). תפלת דוד ע"ה ומשאת נפשו הי', אגורה באהלך עולמים, וחכז"ל העמיקו בכוונת דבריו, ויבינו מאמרו אגורה באהלך, ולא אמר אגורה בביתך, כי שתים היתה כוונתו במלת אוהל. האחת אוהל לשכון בו, והשנית נר להאיר לו על דרכו בלכתו בגיא צלמות. (כי מלת אהל תאמר ג"כ על האור והמאור כמ"ש לשמש שם אוהל בהם והכוונה כי הי"ת שמה לנר בהם להאיר עפ"י תבל והוא מלשון בהלו נרו על ראשי (איוב כ"ט ג') וכאלו יאמר שמש שם לאוהל