בית יצחק חושן משפט ריז

שהם שותפים שוה בשוה אבל אפילו לדעתו צריך עכ"פ לדעת שהוא מהשותפות רק שלא נודע אם הם שותפים שוה בשוה או לאחד תרי תלתי ולאחד תלתי ומשו"ה אמרינן דהוא בחזקת השותפים. אבל במנה שביד ראובן שלא נודע שהוא מהשותפות אינה עומדת בחזקת השותפים וכיון שהיא ביד ראובן נאמן בשבועה לפטור עצמו ועוד הרי הביא הרמ"א בשם הרי"ף והרמב"ם דהא דשותפים אין מחזיקים הוא רק קודם שחלקו אבל לאחר שחלקו יש להם חזקה זע"ז וכאן לפי דברי ראובן הי' היזק ת"ק מאות וא"כ אין לשמעון עוד חלק בהשותפות וכבר נחלקה השותפות ושפיר יש לו חזקה, ואף דלדעת, הד"מ בעינן עדים שחלקו השותפות, אכן הב"י בעצמו כ' דאף דליכא עדים נאמן לומר שחלק השותפות והב"ח הסכים ג"כ לדעת הב"י וא"כ שפיר כ' הב"י דנאמן ראובן בשבועה כיון דלפי דבריו כבר נחלקה השותפות וע' בשע"מ סי' קע"ט שהביא בשם ח"צ סי' ד' דשותפים נאמנים לומר חלקנו וחילק שם דבעובדא דחכ"ץ ל"ש חזקת מרא קמא משא"כ בסחורה מיוחדת שייך לאוקמא על חזקת מרא קמא והשתא עולין שפיר דברי הש"ע בסי' צ"ג עפ"י דברי הש"ך בסי' צ"א דבממון לא שייך חזקת מ"ק כמו שהביא מו"ח הגאון זצלה"ה וכיון שאומר ראובן שהי' היזק כ"כ ולא נותר לשמעון מאומה הוה כנחלקה השותפות ואין כאן חזקת מ"ק ומהימן בשבועה והדבר נכון בישוב דברי הש"ע סי' צ"ג וע' מהרי"ט סי' ע"א שהק' ר"מ קאשטאלץ למהרי"ט כקו' השע"מ וע' מהרי"ט ח"ב סי' ע"ג שכ' ג"כ דבאין ידוע ל"ה בחזקת השותפים

סי' נד שני שותפין שקנו יער מאחד ונתנו ערבון ג' מאות והתנו עם המוכר לחת לו עוד אלף כסף ואח"כ חזר אחר מהשותפים ורוצה להחליט הערבון כי ירא אשר בקיום העסק יהי' להם עוד היזק יותר והב' רוצה לקיים המקח ואומר כי אם יקיים העסק ירויחו עוד בו ותובע מהשותף הממאן שיחזור לו הזיקו ושישלם לו הריוח שיכול להרויח בזה

הערה השואל הביא בשם יש"ש ב"ק כ"ז בנתכוין לזרוק שתים וזרק ארבע דהוה אונס כיון שחשב בדעתו שלא יגיע החץ לשם והק' משבת קל"ג כגון דאתא בין השמשות ואמרי לי' לא מספקא וא"ל מספקינא ועבד ולא אסתפק דענוש כרת הרי אף דחשב בדעתו דיסתפק ל"ה אונס ומו"ח תמה דבב"ק מיירי לענין ד' דברים ובזה ל"א אדם מועד לעולם. וכיון בזה לאמתה של תורה דכן מבואר ביש"ש בנתכוין לזרוק שתים וזרק ארבע הוה שוגג ולענין נזקין חייב ולענין ד' דברים פטור ובשבת פטור משום דלא חשב אמלאכה, אבל בשבת קל"ג חשב על מלאכה רק שדימה בנפשו שיגמרנה קודם הלילה, ומשו"ה הוה שוגג ונראה דגם השואל ל"ה לפני' ספר יש"ש, ודן מפי השמועה דהרי בסי' ל"ה שם דן יש"ש דמי ששיער בדעתו שעוד היום גדול והתחיל בעסק אחר בסמך דעתו שלא יעבור היום ופנה היום דלא מקרי מזיד אלא אונס הוא או שוגג הרי דלא ברירא לי' אי הוה אונס או שוגג. אבל אי ק' הא ק' דמה מספקא לי' אי הוה אונס או שוגג והרי שם בשבת אמרינן דהוה מזיד וענוש כרת אכן בכ"מ פ"ב מה' שגגות ה"ט שהק' על דברי הרמב"ם שפסק דחייב חטאת, והרי התרו בו והתראה אינה טעם לחייב חטאת אלא לפטור מחטאת. ותירץ דהכא שאני דלא נתכוין לעבור במזיד ולפי שהי' עולה על הדעת לפטרו מחטאת מפני שהוא אנוס, לכך כתב שמאחר שהתרו בו אינו אנוס וגם אינו מזיד כיון שלא נתכוין לעבור ולא חשוב אלא שוגג ולפיכך חייב חטאת, ובזה צדקו ג"כ דברי הרש"ל אכן רש"י כ' בש"ס שם דהתראה ליכא דלא אתרו בי' למיתא ולא קבל עלי' עלי' התראה. אולם דברי' לא נאמרו אלא לענין מיתת ב"ד שהרי סיים דכרת מחויב. האומנם דברי רש"י צע"ג דהרי האומן עשה מעשהו בין השמשות דהוא ספק ואיך יתחייב כרת. ועוד צ"ע דמה א"ל דלא מספקת וחייב כרת והרי אם לא יגמור לא תיקן כלום והוה מקלקל בחבורה ואין חייב כלום. וגם מדוע באמת אם לא סיפק חייב כרת או חטאת לדברי הרמב"ם והרי הוא מקלקל שלא תיקן במילתו ואולי הסוגיא אזלא אליבא דר"ש דמקלקל בחבורה חייב וע' שאג"א סי' נ"ט. וע' מ"ש מו"ח הגאון זצלה"ה ב"י או"ח סי' ל"ו. ודברי הרמב"ם בפ"ב מה' שגגות שכ' דחייב חטאת צ"ע דהרי שנינו בכריתות י"ז שבת ויום חול שגג ועשה מלאכה חייב אשם תלוי, ומדוע נקט הרמב"ם חטאת

ובישוב דברי הרמב"ם דמייתי בעושה מלאכה בפרת חטאת פטור מדיני אדם וחייב ביד"ש, דהכניסה לרבקה ע"מ שתניק ותידש והרי בגמרא מוקמינן לה בהכניסה לרבקה שתינק ותידש למ"ד היזק שא"נ שמי' היזק. אבל לר"מ דא"ל השא"נ לא שמי' היזק א"צ לאוקמי' בהכנסה לינק ולדוש. נ"ל לישב עפ"י דברי התוס' ב"מ שהביא השואל דהך דעושה מלאכה מיירי באית ליה שותפות, דמהרש"א הקשה בגטין מדוע הק' ממתניתא דעושה מלאכה במי חטאת רק לחזקי' והלא גם לר"י קשה דעכ"פ מחויב לשלם כדי שלא יהא כ"א הולך ועושה מלאכה וכמו שאמר ר"י כדי שלא יהא כ"א הולך ומטמא. אכן לפי דברי התוס' דמיירי באית ליה שותפות וא"כ יגיע היזק גם לעושה המלאכה והיכא דמגיע גם לו היזק ל"א כדי שלא יהיה כ"א הולך ועושה כמש"כ התוס' בריש ב"ב ואף דר"י אי"ל ע"י מעשה אדם אדשא"ש מ"מ יכול לשנות דברייתא זאת אתיא כמ"ד אין אדאדש"ש ומיירי באי"ל שותפות דדבר זה הוא מחלוקת דתנאי כהך מסכך גפני של חברו והדברים עתיקים וע' בחולין מ"א ובע"ז נ"ג ומשו"ה פטור מדיני אדם. אכן הרמב"ם יפסוק דאדם אוסר דשא"ש ואין מהצורך לאוקמי באית ליה שותפות ואיכא גזירה שלא יהא כ"א הולך ועושה והי' לנו לחייב אף מדיני אדם וע"כ דמיירי בהכניסה לרבקה ע"מ שתינק ותדוש. אכן אי אפשר לומר כן דהרמב"ם ס"ל אין אדם אוסר דבר שא"ש כמבואר בה' עכו"ם פ"ח ה"א. וע' בר"ש פ"ז דכלאים מ' ד"ה דיש דחלקו בין איסור התלוי במחשבה לשאר איסורים וכלאים תלוין בניחותא דבעלים כדתנן גבי רואה ירק בכרם דמחלק בין כשאגיע שם לכשאחזור והיינו נמי טעמא דע"ז דאין אדם אוסר דשא"ש משום שתלוי במחשבתו שמחשבתו לע"ז והוא כדברי התוס' ביבמות פ"ח אכן כ' שם הר"ש דלא יתכן לומר כן דהרי העושה מלאכה במי חטאת ובפרת חטאת דפטור מדיני אדם וחייב בד"ש, אלמא דאוסר אף דתלי במחשבה וע"כ חידש דל"א א"א אדשא"ש אלא בע"ז, וגבי פרה תלה הכ' בניחותא דעושה מלאכה וזה כתי' הב' בתוס' ב"ק ומשמע דלסברא זאת בכל אסורים אדם אוסר דשא"ש. ואפשר דהרמב"ם ס"ל כתירוץ בתרא ואין צריך לאוקמא באית לי' שותפות ואיכא טעמא שלא יהיה כ"א הולך ואוסר דבר שא"ש וע"כ מוקי לה בהכניסה לרבקה ע"מ שתינק ותדוש. וב' תירוצי התוס' בב"מ אי הא דעושה מלאכה במי חטאת ופרת חטאת מיירי באית ליה שותפות או דסגי בניחותא דעובד נראה דתלוים במחלוקת שבין ר"י ור"ל בירושלמי דמעשרות פ"ד וה' בממרח כרי' של חברו שלא מדעתו ר' יוחנן אמר נטבל ור"ל אמר לא נטבל, דלר"י סגיא בניחותא דמפריש, ולר"ל בעינן ניחותא דבעלים ויש להאריך בזה. גם איכא למימר דר"י לשטתי' דאדם אוסר דשא"ש ע"י מעשה. וע' קצה"ח סי' ת"ו לענין הכשר ור"ל ס"ל אין אדם אדש"ש, ואין הזמן מספיק להאריך בזה

סי' נה בשני שותפים שאחד עשה ערמה והרויח ממון עי"ז ואין רוצה לחלק עם חברו וטוען כי הסתכן ברכושו והב' ל"ה בסכנה, כי לו נתפס בערמתו היה מחויב לשלם להשני. והב' טוען כי גם הוא היה בסכנה יען שהעסק על שמו

הערה הרמ"א הביא בסי' קע"ו. וכן אם גנב או גזל השותף צריך לחלוק עם חבירו ואם הפסיד ההפסד לעצמו, והש"ך כתב דהוא מחלוקת הפוסקים ושהעטור חולק בזה, ומהפלא שלא הביאו כי נחלקו בזה רש"י ותוספות ב"מ ח', תדע שאלו אמר לשלוחו צא וגנב לי והלך וגנב פטור ושותפין שגנבו חייבין מ"ט לאו משום דאמרינן מגו דזכי לנפשיה זכי נמי לחבריה ופירש"י ואלו שותפין שגנבו והאחד הוציאה מרשות בעלים לדעתו ולדעת חברו ולדעתו שותף שגנב חולק עם חברו משום מגו דזכי לנפשיה זכי נמי לחבריה, והתוס' סתרו פירש"י וכ' דכוונת רבא באמרו שותפין שגנבו שהוציאו שניהם דאלו הוציא האחד לא זכה חברו והנה לדעת רש"י דבשותפים אם עשה האחד לדעתו ולדעת חברו ל"א בזה אשלד"ע דמגו דזכי לנפשיה זכי נמי לחברי' צ"ע בש"ס ב"ק נ"א דמק' בור של ב' שותפים היכי משכחת לה אי דעשאו שליח אשלד"ע ולשני דעשה האחד הבור לטובתו ולטובת חברו שהיה נצרך להם הבור ואח"כ נפל שמה שור או חמור, דכיון דעשה השותף בראשונה לטובת שניהם מגו דזכי לנפשיה זכי נמי לחבריה ומשו"ה חייב הב' בההיזק שנעשה ע"י. ומו"ח הגאון זצלה"ה הביא קו' בשם שעה"מ על דברי מח"א דבפועל ישלד"ע דלמא מיירי בשכרו את הפועל לחפור את הבור. ולדעת רש"י שהבאתי קו' דבשותפים חייב האחד במעשה הב' משום מגו דזכי לנפשיה דלמא מיירי בהי' להשותפים איזה טובה בחפירת הבור ומשו"ה חייב האחד במעשה הב'. וע' קצה"ח סי' שמ"ח ס"ח מה שהעיר במחלוקת רש"י ותוס' וע' חת"ס חחו"מ סימן קל"ג

ס' נו בשטר שכ' בו בפנינו עדים ח"מ ונכתב בכל תוקף ולא חתמו העדים רק בע"ד חתם בעצמו ואח"כ נכתב בפנינו עדים חתם עצמו המוכר בדעת צלולה ומיושבת

הערה. לענין מה שהעלה מו"ח הגאון זצלה"ה דאף דכסף אין קונה קרקע במקום שנוהגין לכתוב את השטר מ"מ בקנה בכסף והחזיק ג' שנים קונה אף דלא כ' השטר. ע' חו"מ סימן קצ"ב דחזקה לחודה קונה כל היכא דלא עייל ונפק אזוזי וכ' הרמ"א אפילו המקום שנהגו לכתוב את השטר והוא מחלוקת הרשב"ם והרמב"ן הובאו דבריהם בר"ן קדושין במקומו וע' מהרי"ט חו"מ סי' ס"ה דקנין וחזקה מהני אף במקום דכותבין השטר דחזקה מהני להרשב"ם ולהרמב"ן מהני הקנין ומהני משום ס"ס דמוציאין לדעת מהריב"ל. ובנדון השאלה היה קנין ככתוב בלשון השטר שהעתיק השואל. אולם לאשר לא חתמו העדים בעצמם על השטר ל"מ הקנין לדעת מהרי"א. אכן לדעת התשב"ץ שכ' דמהני הקנין והובאו דבריו בתשו' מצל מאש כמ"ש מו"ח הגאון זלה"ה, ה"ה הכא מהני הקנין וא"כ שוב איכא ס"ס ספק כדעת הרשב"ם דחזקה מהני אף במקום שכותבין את השטר וספק דקנין מהני ושמא כדעת התשב"ץ אכן איכא ס"ס בהיפך שמא חזקה ל"מ ואת"ל דחזקה וקנין מהני שמא כמהרי"א דל"מ הקנין, כיון דל"ח סהדי ויש להאריך בפרט זה ואין הזמן גורם

סי' נז אחד נתן הרשאה לאחותו למכור חלק נחלה שלו והוא מכרה לאיש וטוען אחי' כעת שכ' לה קודם המכירה שלא תחתום על שטר המכירה, ואחותו מודה שהשיגה המכתב מאחיה אולם מרוב טרדותה לא קראה המכתב. עוד שם במשודך שאמר לפני הב"ד, אחר שמעו הפס"ד שיצא בין מחו' ובינו בענינים שבממון שילך וישתמד וכשוך חמתו חזר מדבריו ואבי המשדכת רוצה לנתק קשר החתון עבור זה: