בית יצחק חושן משפט רטו

מדרבנן טמא. וע' רש"י שבת ע"ו ותוי"ט פ"ח דעדיות מה שהאריך בזה ועכ"פ לבית הלל גם הרמב"ם מודה דטמא מדאורייתא והסוגיא בכריתות אזלא לבית הלל. ומה שכ' בתוי"ט שם דלהרמב"ם הא דמצריך בדם נבלה רביעית הוא לפסול את הגוי' אבל לטמא במגע ל"א בו שיעור כלל צ"ע מש"ס דכריתות הנ"ל דמ"ק מדם דמטמא טומאה חמורה. ול"ש התירוץ שמתרץ על בשר כגון דאיכא פחות מכזית בשר וצירפה לפחות מכביצה אוכלין דהרי לשטתו מטמא במגע בכ"ש: אחת היא מה שנראה לי בישוב דברי רש"י בחולין פ"ב א' שכ') מאי ק' ל"ל קבלת טומאה היא גופה מטמאה אדם ובגדים ומפרשינן כה"ג בכריתות בפ' ד"ש כגון בשר שחפהו בפחות מכביצה בצק וכו'. וק' מדוע הביא רש"י תירוץ ר' חנניא בכריתות ולא הביא מה שמתרץ ר' חייא כגון דאיכא פחות מכזית נבלה. וכבר העיר בזה בספר לב ארי'. דלכאורה יש להעיר באיזה סברא פליגי ר"ח ור' חנינא דר"ח מוקי בפחות מכזית וצרפה לפחות מכביצה אוכלין ומטמא טומאה קלה ולא בעי הכשר כיון דאלו מצרף לי' כזית ל"ב הכשר השתא נמי ל"ב הכשר ור' חנינא מוקי לה בכזית וחפהו בבצק ומדוע לא מוקי גם הוא כר' חייא דיש לדעת לר' יוחנן דחצי שיעור אסור מן התורה ואמרו ביומא ע"ב מטעם דחזי לאצטרופי אמאי ל"א בטומאה דח"ש יטמא משום דחזי לאצטרופי. ומו"ח הגאון זלה"ה העיר בזה בספרו לאו"ח סי' ל' והביא דברי שאג"א סי' פ"א ופמ"ג בפתיחה לה' תערובות יעו"ש. וראיתי בספרי האחרונים בטעמא דחזי לאצטרופי דהכוונה שיוכל לבא לידי איסור אם ח"ש יטעים כשיעור, והוא לסברת הפלתי בסי' צ"ב דח"ז המטעים לכזית לוקין עלי' וע' בית יצחק יו"ד א' סי' צ"א בסופו וע' בר"ש פ"ב דטבו"י דבטומאה ל"א טע"כ וכן כ' התוספות בבכורות כ"ב ע"א ד"א הנך וא"כ משו"ה ל"ש חזי לאצטרופי ול"א בי' לטמא ח"ש. ואפשר לומר דפליגי בהא תנאי דבפ"ג דטבו"י משנה ד' איתא עיסה שנדמעה או שנחמצה בשאור של תרומה אינה נפסלת בטבו"י ר' יוסי ור' שמעון פוסלין. ואפשר דבהא פליגי אי אמרינן בטומאה טע"כ ור"י ור"ש ס"ל דאמרינן גם בטומאה טע"כ וא"כ נדון בטומאה גם כן דין ח"ש ואי אפשר לומר כדשני ר' חייא בפחות מכזית נבלה וצירפה לפחות מכביצה אוכלין דבזה גם טומאה חמורה אית בה. וע"כ לר"ש דלדידי' אזיל רש"י בחולין פ"ב לא נוכל לשנויי כר"ח ומשו"ה כ' רש"י בזית שחפוהו בבצק ואין עת להאריך פה

סי' מא בענין קנין בחלוקי מחיות אי מהני ואי צריך לקבל מי שפרע גם בהלך בערכאות והפסיד בדיניהם אין הב' מחויב לעמוד עמו לד"ת

סי' מב בכותל שותפות בין ישראל ונכרי וקנה ישראל חלקו של נכרי ובעלי' בנה אבי' של ישראל ושותפו של הנכרי על מחצה הכותל של ישראל והגביה הכותל. ועתה רוצה הישראל הבא מכח הנכרי לסמוך להכותל

סי' מג אחד השכיר חנות לחברו ואחר כך השכיר החנות השנית לשוכר אחר המחזיק ג"כ סחורות כבעל החנות הראשון אם יכול השוכר הראשון למחות בידו ואם יכול עי"ז לחזור מהשכירות

סי' מד בג' אחים שירשו בית מאמם ושנים דרו כ"א בבית וכפה ואח אחד לא דר שם רק השכיר דירה אחת וקבל שכר דירה. וכעת חלקו הבית ביניהם וטוענים שני האחים שקודם שחלקו ל"ה להם לשלם שכר דירה ודרו בשלהם ומה שקבל האח הג' ש"ד הוא לאמצע

סי' מה ראובן היה לו בית גדול ובו דירוח מב' צדדים ובאמצע פחרהויז רחב ומכר צד אחד לשמעון וחצי הפארהויז ואח"כ מכר המחצה השני ללוי. ודרו ביחד כמה שנים ועתה רוצה ראובן לחלוק בית שער פארהויז הנ"ל ולוי מוחה בידו

סי' מו שתי חניות סמוכות זו לזו ומושכרות לב' ב"א ועתה שכר האחד גם חנות הב' והשוכר הראשון רוצה לדחותו מדינא דבר מיצרא

הערה מו"ח הגאון זלה"ה פלפל בדברי נמוק"י מכות שפי' אהא דאמר ר"ע לא בא הג' להקל אלא להחמיר עלי' אינו יכול לומר כבר העידו השנים ונתקיים העדות בסם ואפילו הוזם לא ישלם שלא הי' צורך לעדותו אם העיד תוכ"ד דינו להתחייב אם הוזם. ודן בזה מו"ח הרי יכולים העדים לחזור ולומר מבודין היינו ודבריו דברי חן. וראיתי באבות דר"נ פ"ל דבר תמהון וז"ל רע"ק אומר כל המדבק בעוברי עברה אעפ"י שלא עשה כמעשיהם הרי זה מקבל פורעניות כיוצא בהן וכו' כיצד שנים מעידין באחד ואומרים אדם זה הרג את הנפש ונמצאו זוממין ונגמר דינם ליהרג וכשהן מוציאים אותם לבית הסקילה אחד רץ אחריהם ואומר יודע אני בעדות זו, אומרים לו בא והעד עדותך אף הוא נמצא זומם ונגמר דינו ליהרג כשהם מוציאים אותו לבית הסקילה אומר אוי לי שאלו לא באתי אני לא נגמר דיני ליהרג עכשיו שבאתי עמהן נגמר דיני ליהרג והדברים תמוהין דאם כבר הוזמו הראשונים, עדות הג' לא חייבה את הנדון ולא נהרג עפ"י ע"א ומדוע חייב מיתה כשהוזם. ועוד הרי לא נטפל להראשונים כלל כי המה כבר הוזמו. וע' תוס' סנהדרין ט' שרצו לומר דלר"ע אף אם בא השלישי לאחר כ"ד מצטרף עמהם ויענש. אכן סתרו הדברים דאל"כ יהי' ר"ע מקיל על דברי ר"ש. אכן בריטב"א על מכות פי' כן דר"ש ס"ל דאין נהרגים אלא אם באו כלם ביחד ור"ע סבר שאפילו בא אחר כך בפ"ע חייב וא"כ אפשר לומר דנמוק"י פי' כהריטב"א ולאחכ"ד אין יכולים עוד לחזור ומשו"ה פי' דאשמעינן דאין הג' יכול לומר גברא קטילא בעינן למקטל. ודברי אבות דר"נ יש לומר עפ"י דברי הר"י בן גאות שהובא בדברי הר"ן מכות דאם נצטרף עמהם הג' אף שלא הוזם נידן כמוזם וזאת כוונת אבדר"נ אף הוא נמצא זומם דנראה דברור לו שנמצא זומם והי' לו לומר אם נמצא זומם וע"כ כוונתו דממילא נעשה זומם, כיון שהוזמו הב'. אכן עדיין הדבר תמוה כיון שהוזמו הראשונים בטרם בא הג' הרי לא נצטרף כלל עמהם ואיך יענש בהענשם. ועיין בתומים מה שכ' בפי' ר"י בן גאות

סי' מז אחד הלוה מעות לרעהו וקבל במשכנתא מקום בביה"כ בע"נ אם יכול המלוה לסלק למצרן והלוה מכר המקום לצורך נשואי נכדו יתום

סי' מח שטר שותפות שנעשה על ג' שנים וטוען אחד מהשותפים שהי' תנאי בע"פ שיוכל לסלק להשותף הב' אחרי כלות שנה

סי' מט בשותף שמכר חלקו בהיער לאחד מיתר השותפים וטוענים השותפים שאין יכול למכור חלקו ולהסתלק מהשותפות

הערה. מו"ח הגאון זצלה"ה הביא דברי הצ"ץ ועבוה"ג ונתיבות בסי' קע"ו וכ' דהדבר תלוי בב' החלוקים שחילק בתשו' מהר"א ששון בסי' קי"ג דלחליק הא' בין שותפים לפועל דבשותפים שניהם טורחים בשוה אין דין כ"א כעבד משא"כ בפועל ה"ה דאין יכול למכור חלקו משא"כ לחליק הא' דבשותף נשתעבדו נכסי' לזכות השותפים ולאו כל כמיני' להפקיע שעבודו זה שייך דוקא היכי שרוצה לחלוק בהסחורה משא"כ כשמוכר לשותף אחר חלקו דנשארה הסחורה בשותפות אך הוא לא יטריח בזה דינו כפועל ויכול לחזור הנה במהר"א ששון כ' בהדיא כיון דנשתעבדו הנכסים נשתעבד גם גופו ואפשר לומר שלא יוכל להפקיע שעבוד גופו כן הוא לשון מהר"א ששון. א"כ אף לטעם זה אי אפשר לומר דיכול למכור. והנה הרמ"א בסי' קע"ו ס"מ הביא בשם תשו' הרא"ש דאין שותף יכול להסתלק רק מדעת כל השותפים ודבר זה נובע בתשו' הרא"ש כלל פ"ט סי' ט"ו וכ' ע"ז הש"ך דדוקא אם רוצה להסתלק עצמו מן השותפות ולהניח החלק שהי' לו לאיש אחר או לאחד מן השותפים אז יוכלו שותפים לעכב. אבל אם ירצה ליטול חלקו מהשותפות ולחלק עצמו רשאי אף שלא מדעת השותפות כמבואר בסי"ח ושם. מבואר בלא קבעו זמן לשותפות או שקבעו זמן ונשלם חולק שלא מדעת חברו. ורק שהחליקה צריכה להיות בפני ב"ד. ונראה מדכ' הש"ך סתמא כמבואר בסי"ח ה"ה לאחר זמן השותפות דיכול לחלוק לעצמו חלקו בהסחורה אבל להסתלק אין יכול דהרי באופן זה דיכול לחלק הסחורה כ' הש"ך דאין יכול להסתלק. וכך הם דברי הנתיבות בסופו ומה שתמה מו"ח הגאון זצלה"ה דכי השתעבד עצמו לעולם והרי לא נשתעבד אלא עד זמן ידוע וככלות הזמן כילתה שעבודו י"ל דאמת הדבר שלא נשתעבד לעולם וע"כ יכול לחלק עצמו ולקחת הסחורה שתפול לגורלו לעצמו. אבל להניח חלקו בהשותפות ולהוציא עצמו מן הכלל דבר זה אין בכחו דגם רעהו אינו משועבד לעבוד בהשותפות בלעדו ואצ"ל אם ימכור לאיש נכרי אשר לא הי' בהשותפות עד עתה דיוכל השותף השני לומר הראשון ניחא לי והב' קשה הימנו ואף דנאמר זה בכתובות וב"ב בשם אדמון לענין אחר אבל הסברא נותנת דלא יוכל להכריח את רעהו להיות בצותא חדא עם איש אשר לא ידע אתו מתמול שלשום אלא אפילו אם ימכר חלקו לאחד מהשותפים יכול הב' לומר כל זמן שחלק סחורתך בשותפות נשתעבדו נכסיך כדברי מהר"א ששון להשותפות וכיון דנשתעבדו נכסיך נשתעבד גם גופך וע"כ לא יוכל למכור את חלקו לשותף אחר מהשותפים ולסלק א"ע מהשותפות והרי בלא הי' זמן כלל להשותפות דלכ"ע יכול לחלק אח הסחורה לעצמו ולקחת חלקו לעצמו ובאופן כזה אין עלי' שיעבוד כלל מתחלת השותפות ואעפי"כ לא יוכל להסתלק עצמו ולהניח חלקו בהשותפות דאיך שנאמר בכוונת הש"ך בהא דנמשך עצמו על סו"ח עכ"פ בלא זמן לשותפות לכ"ע יכול לחלק את הסחורה ולדעת הש"ך אין יכול להסתלק וה"ה בהי' זמן לשותפות וכלה הזמן. וע' תשו' לחם רב סי' קי"א הובא בשע"מ דאף בהגיע זמן החליקה אם הי' בחלקתם הפסד צריכים למכור הסחורה ביחד דמסתמא כי נשתתפו לא נשתתפו אדעתא שיגיע הפסד להשותפות וה"ה לא נשתתפו אדעתא שימכר חלקו להשותף הב' ויגיע ליתר השותפים היזק עי"ז, ובגוף הדין לענין השאלה שנשאלה צדקו דברי מו"ח הגאון זצלה"ה ואין להרהר אחריהם

סי' נ בראובן ששכר רחיים על עשר שנים וקבל את שמעון לשותף על חלק רבוע ונכתב בשטר שותפות שבמשך עשר שנים לא יוכל אחד מהם לקנות הרחיים לצמיתות לבדו אם לא בשותפות לפ"ע החלקים ואח"כ רצה בעל הרחיים למכור הרחיים לאחר והשתדל ראובן וקנה לעצמו ורוצה לבטל השכירות ויתר הפרטים נתבארו בפנים

סי' נא אם מועיל נאמנות בדבר שאין מברר הטענה. ואם הב"ד יוכלו לומר בפס"ד שמחויב לשבע לאחר פרעון כדין נאמנות או יאמרו שמחויב לשלם סתם ואם יטעון הבע"ד לאחר פרעון שישבע אז יפסקו לו שבועה. גם מפלפל אם מחויב שבועה נגד נאמנות ושטרא אם הוי כ"ב חזקות ואם הריוח שהרויח מקבל עסקא במעות של אחר שלוה להעסק שייך להשותפות

הנה מו"ח הגאון זלה"ה הביא דברי הנתיבות בסי' ע"א סקי"ז. בחשוד לעברה משאר עברות אבד נאמנות וסתר דברי' מדברי התוס' בסנהדרין כ"ד דאף לרבא דאכל נבלות כשר לעדות מ"מ פסול