בית יצחק חושן משפט ריא

השטר והלוה אינו יודע אם אמת הדבר הוא כא"י אם נתחייבתי. לא נראה בעיני כי לפי"ז בשטר שאין בו אחריות נכסים. או בכת"י הלוה דאינו גובה ממשעבדי ול"ח כגבוי כותבין שובר לפי"ד והחלוק הזה לא נזכר בש"ס ולא בש"ע

סי' טו בדבר ראובן ושמעון שעשו כתב שלישית וחתם ראובן שטר ע"ס אלף ר"כ. ושלחו השטר וכתב השלישית ללוי שיהי' שליש לתת הוועקסל לשמעון אם לא יקיים ראובן תנאו. ולוי החזיר כתב השלישית וכתב לכל אחד כי אינו רוצה להיות שליש, והוועקסל לא החזיר. כי קבלו על שם שניהם ולא הי' חתום עלי' רק ראובן. ונצמח אח"כ דין ומשפט בין רו"ש. אם יש ללוי נאמנות כשליש או

הערה. דין זה תלוי במחלוקת שבין הש"ך התומים והנתיבות בסי' נ"ו ס"ו כאשר העיר בצדק מו"ח הגאון ז"ל. דלדעת הש"ך דהשליח נאמן אם יש לו מגו דהחזרתי. ה"ה דלוי נאמן דלא גרע משליח אכן לדעת הנתיבות החולק על הש"ך ועומד לצד התומים אין נאמן. ועיקר דעת הנתיבות כיון דמודה השליח שהוא של ראובן ונפקד בידו הוה כמונח ברשות ראובן, ואף דאי"ל להשליח מגו הוא מיגו להוציא. דרשות הנפקד הוא כרשות המפקיד. והנה קא נגע בדינא דהרשב"ם פ' הספינה פ"ה שרשות הנפקד שהחפץ מונח בו הוה רשות המפקיד וכן כ' הרא"ש בריש פסחים דמשו"ה חייב המפקיד לבער דכיון שהשאיל הנפקד ביתו לשמירת ממנו ביתו קרינן בי'. אולם עי' בכורות י"ח בהפקידו אצל בעה"ב אמרינן המוציא מחבירו ע"ה ול"א דהחצר נהנה להמפקיד. ומו"ח הגאון ז"ל העיר מדברי הש"ס האלה בספרו ב"י חיוד"ב סי' פ"ב לענין דברי מהרי"ט סי' ס"ה וקצה"ח סי' קפ"ט שנחלקו בהך דינא דהרשב"ם והרא"ש. ואנכי כתבתי דאף דהחצר נקנה להמפקיד. זה רק לשמירת ממונו אבל לענין חזקה נקרא בעה"ב מוחזק. והבאתי דברי מל"מ פט"ו מטוען שהביא בשם הראנ"ח דכל מלתא דלחזרה קאי אפילו במטלטלין דמוחזק בהם המחזיק כל ספק דמתיליד מוקמינן בחזקת הבעלים. וע' תוס' חולין נ"א ונדה נ"ח דהחפץ לעולם ברשות המשאיל. והבאתי דברי הריב"ש סי' שס"ה דאף דפקדון כל היכא דאיתא ברשותא דמרא איתא כיון דלאו ברשותו ממש היא לא מיקרי מוחזק. וא"כ ממילא נסתרו דברי הנתיבות דמגו של השליח הוה מגו להוציא. עוד י"ל דל"א חצר הנפקד נקנה למפקיד אלא במידי דאית בי' דין שומרים וחייב הנפקד בשמירתו אבל בשטרות דאין בהם דין שומרים ל"א חצר הנפקד נקנה להמפקיד גם הטעם הב' שכ' בנתיבות לסתור דברי הש"ך. דלא מהימן אפילו במגו. דמבואר בסי' ק"ח דלא מהימן שום אדם על דבר שתחת ידו במגו דאי בעי קלתי' אלא גבי שליש דהמנוהו בתחלה. דברי' נסתרים ג"כ דשם בסי' ק"ח הביא המחבר ב' דעות בזה ולהראב"ד שהובא בבעה"ת שער י"ד ח"ז נאמן היורש לומר שהשטר פרוע אם יש לו מגו דאי בעי קלתי' וע' כנה"ג בסי' ק"ח מה שהאריך בזה. ועכ"פ קי"ל כדעה הראשונה בסי' ק"ח דמהימן במגו ואין תימה על הש"ך אם פסק דהשליח נאמן במגו וע' בתומים בסי' ק"ח שכ' דמשו"ה אין נאמן להרא"ש במגו. משום דהוה במקום חזקה דשטרך בידי מה בעי. והלוה לא ידע דיגיע השטר ליד יתום והאפטרופוס והי' לו מגו דקלת' יעו"ש בדברים ערבים וא"כ בנדן השאלה דראובן לא הי' יכול לקחת השטר מיד לוי דהרי לוי לא הי' מחזירו לו כיון שקבלו ע"ש שניהם. לא הוה מגו במקום חזקה ונאמן לוי. וגם בהך דסי' נ"ו ברמ"א ליכא חזקה דשטרך בידי מה בעי. דהרי השטר אינו ביד המלוה ורק ביד השליח. ובשליח ל"ה חזקה אלמתא כ"כ ונאמן במגו

האומנם י"ל דהרשב"א מדויל ידו משתלים דהך דינא שהביא הרמ"א בסימן נ"ו דאין השליח נאמן הוא מדברי הרשב"א כמו שהביא בב"י ובאה"ע סי' פ"ו הביא בשם הרשב"א אשה שכתבה לאחרים שמה שתחת ידה הוא של אחרים אינה נאמנת אלא בידוע שהי' לה ממון של בעלה. והובאו הדברים בסי' ס"ב בחו"מ ברמ"א. ולא מהימנה במגו אכן כבר תמהו ע"ד הסמ"ע הב"ח והש"ך בסי' נ"ו שדברי הרמ"א סותרים לדברי המחבר בסוף סי' נ"ו דאשה הנושאת ונותנת בתוך הבית ואפטרופוס הממונה על נכסי הבעל ויודעים דהי' לבעה"ב נכסים של אחרים והממון נשאר בידם ויודעים של מי הם חייבים להחזור לכ"א את שלו ואין מקום להאריך בזה. כי כבר האריכו מפרשי הש"ע למעניתם בישוב הדברים. והנראה בישוב סתירת הדברים דבסי' נ"ו הפקדו הדברים מיד בעלה אצלה ומשו"ה מהימנא דהא בתשו' הרא"ש כלל נו"ן בלא הפקדו השטרות בידה כ' הרא"ש בעצמו דלא מהימנא. ובסי' ס"ב לא הפקדו בידה מיד בעלה. ולא הי' מעולם ביד בעלה ורק הוא אומרת דהדברים שהם עתה ברשותה שייכים לפלוני ומשו"ה ל"מ עד שידעו שהי' בידה ממון שאינה של בעלה. וכמדומה שגם הטו"ז בסי' ס"ב שם כיון לזה אה כי דברים מגמגמים קצת. וא"כ בנידן השאלה יש נאמנות ללוי. ובגוף הדין נראים דברי מו"ח הגאון ז"ל כיון דלא נעשה שליש אין היכולת בידו למסור שטר של ראובן לשמעון. כי לא לדין שמוהו ורק לשליח וכן כ' התומים והנתיבות בסי' נ"ו. וע' מל"מ פי' מ"ה זכי' ומתנה דמחלק בין אם אמרה האשה או האפטרופוס הגוף הנכסים הם של אחר או אם אמרה שיש לפלוני חוב מצל בעלה. דמאן שם לה לפרוע החוב של בעלה וכיון בזה לדברי הרדב"ז שהביא הנתיבות בסי' נ"ו סק"כ והכל עולה בקנה אחד וצדקו דברי מו"ח ז"ל. שוב מצאתי בספר אמרי בינה דיני הלואה סי' מ' שהביא מתשו' מהר"ם אלשי"ך דאין לחלק בין מלוה לפקדון ודלא כרדב"ז והאריך בזה

סי' טז המשך מתשו' ט"ו וחקירה אם השליש יכול לחזור ולהגיד

סי' יז בראובן שקנה בית משמעון. והי' אינטבילטיאן חוב ע"ס ארבע מאות פלארין. והשליש ראובן אבליגאטין ע"ס הנ"ל שאם יעשה שמעון הבית נקי מהחוב על השליש להחזיר האבליגאטאין להמוכר והקאפאנס לקח המוכר תכף מעת ההשלשה ואח"כ ירד השליש מנכסי' ואין בידו לשלם ויש ספק על מי חל ההיזק על המוכר או על הלוקח

סי' יח שנית בענין הנ"ל

סי' יט פלפול ארוך בסוגיא דשטרי חוב המוקדמים ריש ראש השנה ובסוגיא דמצא שטרי חוב ב"מ י"ב ע"ב

סי' כ המשך הדרוש הנ"ל

סי' כא פלפול במ"ש בהקדמת ספר ב"י אה"ע דבכתובה שלא נתנה לגבות מחיים בספק זנאי הוה איני יודע אם נתחייבתי

סי' כב באחד שהי' לו במרתף סגור משכנות הרבה מהם בעיסקא ומהם בלא עסקא. ופרצו שודדים בלילה את חומת המרתף ושברו הבריחים וגנבו את כל הנמצא במרתף. ושאל השואל מה דינן של המשכנות אם מחויב המלוה לשלש עבורם ומה דינן של החובות שהלוה על המשכנות

(הערה מו"ח הגאון זצלה"ה פלפל בדברי הש"ך סי' ע"ב סקע"א. במלוה על המשכן בעסקא. אם הוה כש"ש כיון דהוה ספק אם ירויח והביא דברי התומים שכ' דהוה שמירה בבעלים ופטור אף בפשיטה. ודברי בית שמואל אחרון סי' נ"ו שסתר דברי התומים. עפ"י דברי נמוק"י ר"פ השואל, וכ' כיון דמקבל בעסקא יכול לחזור בו כמ"ש התוס' ב"מ ק"ה ע"א כדין פועל שיכול לחזור בחצי היום ומותר לשנות ל"ה שמירה בבעלים ומו"ח תמה ע"ז דבהתחיל במלאכה והוי שומר מה לי שיכול לחזור בו. ועד כאן לא כ' נמוק"י אלא בלא התחיל עדיין את מלאכתו יעוין בפנים. ולי נראה דע"כ לא כ' התוס' ב"מ דמקבל יכול לחזור אלא בלא נתן משכן למלוה. אבל בנתן משכן למלוה כיון דהמלוה נתחייב בשמירתו. דינו כשנים שקבלו עסקא שכ' הסמ"ע דאין שום אחד יכול לחזור בלא רצון חברו. דאין לזה נגד זה שם עבד וצריכים להשלים תנאם אמנם י"ל כיון דאם נאמר דאין יכול לחזור שוב הוה שמירה בבעלים ופטור אף בפשיעה וא"כ אין המלוה מחויב כלל נגד הלוה ושוב יכול לחזור בו. וע' בשער משפט יו"ד סי' קע"ז סל"ו שכ' דבשטרי עסקות העשוין עצה"ע אם בא הלוה לפרוע תוך הזמן הרשות בידו כדין פועל שחוזר בחצי היום אולם בשבו"י ח"ב סי' קפ"ד כ' דאין הלוה יכול לחזור מהעסקא תוך זמן דבעסקא הנהוג בזה"ז אין כאן עבדות כלל

עוד הביא ב"ש אחרון לישב ק"ו או"ת עפ"י מה שפירש"י במתני' דשור שנגח דו"ה וכלם הי' תמים כגון ראה שור ונגח וכו' וק' אמאי לא פי' דמיירי כשלא התרו בבעלים כמו שכ' הסמ"ע בסי' ת"א ותירץ כיון דבש"ס מוקי למתניתן כר"י וכגון שתפסו ניזק לגבות בו ונעשה עלי' ש"ש בההוא הנאה דתפסו אנזקו. ואם יפרש רש"י כגון שלא התרו דהיינו שלא העידו העדים א"כ למ"ד מודה בקנס ואח"כ באו עדים פטור ל"ה ש"ש דיכול להיות שיודה המזיק ויפטר ומחמת ספק לא נעשה שומר שכר כדברי הש"ך בשטר עסקא. ולכך פירש"י דנגח לסירוגון שאינן שוים. אבל אליבא דמסקנא דקיי"ל כר"ע שפיר מפרש הסמ"ע דמיירי בלא התרו בו וכל דברי' תמוהין מראשן לסופן חדא דמה ענין התראה לעדות שיעידו בפני ב"ד והלא אף אם לא התרו בו עדין נוכל לאוקמי בהעידו לפני ב"ד לחייבו חצי נזק. אכן באמת לפי דברי התוס' שם ד"ה שור מיירי בלא עמד בדין עדין וע' בש"מ שהביא בשם הר"ש דמשו"ה אוקמיה בנא עמד בדין משום דלא פסיקא לי' בעמד דשמא אף לר"י יוחלט השור והרשב"א באמת מוקי למתניתין בכבר עמד בדין יעו"ש וע' פנ"י שם שכיון לדעת הר"ש ולפי דברי התוס' דמיירי בלא עמד בדין יקשה איפוא על השיך שהעלה דהיכא דהוה ספק אם ירויח לא הוה ש"ש א"כ היכא אמרינן דהוה ש"ש ובמקום הראי' לדברי הש"ך מותבינן תיובתא אכן אין דמיון לדברים אלה לפימ"ש הש"ך דמשכנו שלא ברשות חייב באונסין דחשוב גזלן. א"כ אין ענין לדין בע"ח קונה משכון דלא משום האי טעמא מתחייב הניזק בתשלומי הנזק רק משום דהוה גזלן והוא באחריותו וצ"ע איפוא בדברי הש"ס דקאמר דהוה ש"ש והרי באמת חייב אף באונסין וגם מדוע כ' רש"י דהוה ש"ש בהאי הנאה דמשתלמי נזקיהו מהשור ולא מעריקו לי' לאגמא ולימא משום דקנהו כמו גזלן הקונה להתחייב באונסין וי"ל הדבר דיש להסתפק אי אמרינן במודה בקנס שחייב לצ"יש ומצאתי בירושלמי סוף פ' אלו נערות דמבעיא לי' או אמרינן בקנס שחייב לצ"ש ופשיט לה מר"ג שהפיל שן טבי עבדו וכו' ויאמרו לו צא ידי שמים ומוכח דאין חייב לצ"ש ומצאתי בשעה"מ פ"ה מה' עבדים ה"ז שהאריך בדבר זה והביא דברי הירושלמי ותמה ע"ז האיך פשיט לה