בית יצחק חושן משפט רו

הציץ מרצה אלא בזמן שהיא עליו ופוסק שם דטומאה דחוי' בציבור והקשה מהר"י קורקס הובא בכסף משנה פ"ד מביאת מקדש דקשי' לדידי' כ"ג ביום הכפורים יוכיח. נלע"ד דהגאון בספר בית תלמוד הקשה איך משכחת טומאה ביוה"כ בפר ושעיר הלא דם קדשים אינו טמא. כמ"ש הרמב"ם פ"י מטומאות אוכלין ופר ושעיר הא סבירא לי' לר"ש פרים הנשרפין אין מטמא טומאת אוכלין כמ"ש תוס' ב"ק ע"ז ואי באימורין שכתבו תוס' חולין פ"א דאף לר"ש מטמא. מ"מ הרמב"ם פוסק דהכשר בעי רצון הבעלים פי"ב מטמא. וכ' הקצה"ח סי' ת"ו דלפ"ז ל"מ בקדשי קדשים הכשר וחיבת הקודש ל"מ רק מדרבנן. ואיך משכחת טומאה מדאורייתא. אמנם נראה דאף אם חיבת הקדש דאורייתא מ"מ אם ישאל על הקדישו שוב הוה טהור כמ"ש בספרי לאו"ח סי' ק"ז. ושם סי' קט"ו כתבתי דכמו דאיסור שישנו בשאלה נדחה מפני כבוד הבריות כמו נזיר שמטמא למת כדאמרינן בברכות כ' וביבמות ה' דעשה דוחה ל"ת ועשה שישנו בשאלה ה"ה דהותרה ולא דחוי' ועיי"ש שתרצתי דברי הב"ח שכ' דשמן שהי' מונח בחתמו של כ"ג הי' צמיד פתיל ולא קשי' עלי' דאין הקדש נצל בצמיד פתיל משום דהותרה. אך דקרבנות ציבור א"א בשאלה דהגזבר אינו יכול לשאול. כמ"ש בטורי אבן ובזה מיושב מה שהקשה בשעה"מ לפמ"ש תוס' יומא דף נ' ד"ה ונפקה מינה דפר של יו"כ דינו כקרבן יחיד ודחוי'. אמאי לא נפרוש כה"ג ממת ומה דמשני ר' תחליפא זאת אומרת טומאה הותרה אכתי נפרשיהו משום פר שלו דבזה דחוי' ולפמ"ש מיושב דבפר של אהרן שנטמא בחיבת הקדש הכהן יכול לשאול והיא בודאי הותרה. ובזה מיושב קושית תוס' נ' דל"ק נ"מ אם טומאה דחוי' דבפר ג"כ הותרה בטומאה דיכול לשאול על ידי שאלה ודעת טורי אבן ר"ה כ"ח דגם אחר זריקה מהני שאלה ולכאורה מיושבת קושית התוס' דף ח' דלא מפרישין משום אילו של אהרן דגם באילו הותרה דישנו בשאלה. אך בגמרא דף ז' אמרינן באילו של אהרן כיון דיחיד הוא מהדרינן. אך שם קאי במנחת נסכים של אילו ושמא המנחה היתה באה משל ציבור. דדוקא הפר הי' משלו והנה ברמב"ם פרק א' היו"כ מבואר דפר ואיל שניהם משלו וצריך עיון מנ"ל דבש"ס יומא דף ג' ובשבועות י"ז יליף מושחט את פר החטאת אשר לו ומנ"ל אך ביומא יש פלוגתא אי קח לך משלך אי משל ציבור ואמרינן שם דפר של יום כפור כולי עלמא מודי דכתיב אשר לו. אמנם באיל י"ל דתלי' בפלוגתא דבזאת יבא אהרן אל הקדש הוי כמו קח לך. והרמב"ם פוסק כר' יאשי' וקצת י"ל דברי רש"י בחולין דף כ"ב שפירש דמה דקאמר ר"ח אשר לו לא משל ציבור ולא בשל מעשר מן תרי אשר לו יליף ותמה בטורי אבן חגיגה הלא השלשה אשר לו דרשינן בשביעית אחד לא משל כהנים ואחד לא משל ציבור ואחד לעכב להנ"ל י"ל דסוגיא דשבועות קאי לר' יאשי' דס"ל קח לך משלך וה"ה בזאת יבא אהרן. כנראה מפירש"י וע"כ אשר לו למעט מעשר ע"כ דרשו חד לעכב ורש"י בחולין קאי לר"י ולדידיה צריך אשר לו למעט מעשר ואחד למעט ציבור ואחד לא משל אחיו הכהנים. ובאמת און קרא לעכב וכן יסבור הרמב"ם ומ"ה לא מייתי לעכב כמו שהקשה הכסף משנה והא דמייתי גם איל הוא משלו צ"ל דלבתר דכתיב אשר לו קרא דבזאת יבא אהרן ג"כ משלו

(ח) והנה מה שכתבתי דהגזבר לא יכול לשאול כמ"ש בטורי אבן ד' כ"ח ובהקדמה לספר משנת חכמים נסתפק בזה אמנם י"ל דתלי' בפלוגתא. בירושלמי פ"ה דמעשרות דפליגי ר"י ור"ל דר"י ס"ל הממרח כרי של חבירו נטבל ור"ל ס"ל לא נטבל מתיב ר"י לר"ל כן גרס פ"י והתנן עד שלא גמרה וגמר הגזבר פדאן פטורים הרי הגזבר כאחר א"ל תפתר כמ"ד גזבר כבעלים דלא כר"י דר"י אמר גזבר כאחר דמי. ולפ"ז י"ל דלמ"ד גזבר כבעלים יכול לשאול ולמ"ד גזבר כאחר אינו יכול לשאול ולפ"ז י"ל דסוגיא דיומא ס"ל גזבר כאחר ואינו יכול לשאול ומ"ה מקשה לר"ש והרמב"ם יסבור גזבר כבעלים ומ"ה פוסק טומאה דחויה ושאין הציץ מרצה אם אינו על מצחו וביו"כ דלא משכחת טומאה רק מחיבת הקודש ומהני שאלה והותרה כדכתיבנא ע"כ הדרוש

תושלבע