בית יצחק חושן משפט רה

יוצאה מגופו ולפ"ז מגע זב הותרה בציבור. אולם כתבו התוספות דף ג' ביומא ד"ה ריב"ב דטבול יום דבועל נדה א"א למילף מטמא מת ומשרץ מק"ו דאיכא למיפרך מה לטמא מת ושרץ שכן אין מטמא משכב תחתון כעליון כבועל נדה. וכיון דליכא למילף מק"ו ודאי לא הותר בציבור אה שאין טומאה יוצאה מגופו והיינו טעמא דרש"י שכ' דף ז' ד"ה כל טומאת מת דבועל נדה כנדה דליכא למילף מק"ו כנ"ל. איברא די"ל למ"ד בכריתות י' דטבול יום דזב אוכל בפסח הבא בטומאה וע"כ דילפינן מטמא מת אף דאיכא חומרא בזב שכן מטמא משכב ומושב כדאמרינן בפסחים ס"ז וה"ה דבועל נדה מותר בציבור. ולפ"ז י"ל דרב אחיי' דס"ל טבול יום דזב לאו כזב דמי כמ"ש רש"י בזבחים ל"ב ע"ב וכתב תוס' שם דלהאי מ"ד אוכל בפסח ע"כ לדידי' ה"ה בועל נדה ועיין מה שכתבתי בספרי ליו"ד ח"ב סי' כ"ג אות ח'. והנה י"ל דאף מ"ד בכריתות י' דטבול יום דזב מותר לאכול בפסח מ"מ יש חילוק דקשי' למה כתב טמא לנפש דדוקא טמא לנפש הותר בציבור והלא אפילו טבול יום דזב אוכל ולפ"ז דמשמע בבכורות ל"ג דוקא טומאה יוצאה מגופו נדחה ושאר טמאים לא נדחו ושמא אף בועל נדה לא נדחה וצ"ל דקרא קמ"ל טמא לנפש הותר בציבור ושאר טמאים דחינן ולא הותר'. והיינו טעמא דממת לא מפרישין דטומאה הותרה בציבור ובועל נדה וכן מגע זב ל"ה רק דחויה לכן טבול יום דזב בעל ב' ראיות שכ' תוספות זבחים ל"ב דטבול יום מותר בפסח זה ג"כ ל"ה רק דחוי' ומ"ה מפרישין שלא יהיה טבול יום. ועוד נדבר מזה אי"ה

(ג) והנה התוס' כתבו ד"ה רב תחלופא דרבא ס"ל הותרה מ"מ בפסח כיון דלאו כל ישראל מייתי חד קרבן. על כן היא דחוי' ובתוספות ד"ה כאן דיחיד כתבו דמדאורייתא הותר רק מדרבנן דחוי' והקשה בשאג"א סי' ל"ח ומוח"ז הגאון ר"ע בדרוש וחידש ביומא דא"כ איך רבא אמר בזבחים ל"ב בטמא מת ונעשה זב טומאה דחוי' הואיל ואדחי אדחי משא"כ מצורע הותרה היא ול"א הואיל ואישתרי הרי טמא מת נמי מדאורייתא הותרה ונעשה זוב אסור בק"פ מדאורייתא ורבנן אמרו דחוי' ואיך ע"י דרבנן מותר בק"פ כיון דמדאו' אסור דל"א הואיל ואישתרי. ונ"ל ליישב לפמ"ש בספרי שיח יצחק ובספרי ב"י ליו"ד ח"ר סי' י"ז דאיסור שישנו בשאלה חכמים עקרו דברי תורה ומקורו מדברי רדב"ז בלשונות הרמב"ם סי' פ"ח א"כ בטמא מת ונעשה בערב פסח זב ושחטו הפסח וכשאינו יוכל לאכול הפסח פסול דהוי ליה שלא לאכלי' והזריקה פסולה ויכול לשאול על ההקדש כיון דנזרק שלא כהלכתו ומותר לאכול אף טמא. למ"ד חולין שנשחטו בעזרה ל"ד על כן כיון דחכמים אמרו דחוי' מה לי חד דיחוי ומותר לאכול הפסח דמדאורייתא מהני שאלה. וחכמים אומרים דחוי מה לי חד ומה לי תרי ושוב הפסח כשר ומותר לאכול דמדאורייתא ישנו בשאלה ומדרבנן א"צ שאלה כלל. כנלע"ד ליישב אמנם באמת תוספות יבמת דף ח' ד"ה רבא אמר הקשו הרי צריך קרא לנשא חי דה"א הואיל ואישתרי ותירצו דרבא ל"ל דעולא עוד תירצו דדוקא משם אחד אמרינן הואיל ואישתרי ודבריהם תמוהים דהא רבא בפירוש אמר אדרבה איפכא מסתברא דבהותרה ל"א הואיל ואישתרי רק בדחויה וביבום הותרה אשת אח כמו שכתב תוספות דף ג' ומה הקשו התוספות וכבר תמה בזה בספר ערוך לנר וטורי אבן מגילה י"ג וע"כ צריך לומר דתוספות סבירא להו דרבא פליג אאביי דסבירא ליה דבדחוי' לא אמרינן הואיל ואדחי וע"ז השיב רבא איפכא מסתברא אבל באמת ס"ל בין בדחוי' ובין בהותרה אמרינן הואיל ואישתרי וכ"כ בערוך לנר אמנם כ"ז דחוק דגם תוס' יבמות צ"ע כמ"ש טורי אבן. אמנם הנה כתבתי בספרי ליו"ד ח"א סי' מ"ד דמוכח מקרא דאמרינן הואיל ואישתרי דהתוספות הקשו בחגיגה ז' ע"ב למ"ל לר"ע קרא דערל אינו אוכל בפסח תיפוק לי' דהו"ל כטמא ואין לומר דאיצטרך דאפילו בפסח הבא בטומאה אינו אוכל דז"א דהא ערל הוא כטמא דזב ומצורע דאינו בפסח הבא בטומאה ותרצתי דקרא איצטרך בנולד מהול ונטמא ובע"פ נתכסה הערלה שכ' הטו"ז דהו"ל ערל וסד"א הואיל ואישתרי טומאת מת אישתרי ערל כמו טמא מת שראה קרי או זיבה קמ"ל הואיל והוא מב' שמות ל"א הואיל ואישתרי מ"מ מדרבנן אמרינן דחוי' ומדרבנן אמרינן הואיל ואידחי. א"כ ממנ"פ מדאורייתא הואיל ואישתרי ומדרבנן ל"א הואיל ואישתרי רק הואיל ואידחו וממנ"פ מותר. וכ"ז מוכח מקרא דערל ודוק היטב ועיין בספרי שם מה שכתבתי ליישב דברי הרמב"ם בסוגיא דאשתרי בשר נחירה דס"ל מר אמר חדא

(ד) והנה מה שכתבו תוס' ד"ה אמר רב תחליפא דבפסח אף רבא ס"ל דחויה ומשמע דאף ר"י ס"ל בפסח דחויה וכן כתבו תוס' מנחות ט"ו ד"ה ר' יהודה כיון דיש בה אכילה. תמה שעה"מ פ"ד מביאת מקדש ונוב"ת חא"ח סי' פ"ו ושאג"א דא"כ מה מקשה בסנהדרין י"ב אהא דר' יהודה אומר מעבירין מפני הטומאה וסבר ר' יהודה טומאה דחוי' והא תניא ר"י אומר הנח לכ"ג שטומאה הותרה בציבור דילמא בפסח סבירא לי' לר"י דחוי' וביו"כ ס"ל הותרה. ונלענ"ד דהתוס' כתבו ביומא דפסח כיון דלאו כל ישראל מייתי חד פסח בשותפות מהדדינן אטהורים אפי' למ"ד בקרבן ציבור הבא בשותפות טומאה הותרה הוא. ונ"ל דזה דוקא למ"ד אכילת פסחים מעכבא אבל לר' יונתן דס"ל בקדושין מ"ב כל ישראל יוצאין בפסח אחד ודאי גם פסח הותרה. ובקדושין מ"ב דמקשה לר' יונתן דס"ל דכל ישראל יוצאין בפסח אחד איך יליף שליחות ודילמא שאני התם דאית ליה שותפות אלא יליף מויקחו להם איש שה לבית ומיתורא דקרא ילפינן שליחות אף בל"ל שותפות ואין קטן זזכה יליף מאיש לפי אכלו. ומקשה דמבעי' ליה דשוחטין את הפסח על היחיד ומשני דסבר אין שוחטין את הפסח על היחיד והנה ר' יהודה ס"ל אין שוחטין את הפסח על היחיד על כרחך דס"ל כר' יונתן דתוספות שם ד"ה ודלמא כתבו דמ"ה לא מקשה לר' יהושיע ב"ק דילמא שאני התם דאית ליה שותפות דלר' יהושיע ב"ק דבעי כזית לכ"א ע"כ ושחטו אחד שוחט פסחים הרבה ומוכח אפילו ל"ל שותפות וא"כ לר"י למ"ל ויקחו להם איש שה לבית אבות, דהא ס"ל אין שוחטין על היחיד ושליחות יליף מושחטו וע"כ ס"ל כר' יונתן. ע"כ ס"ל גם בפסח הותרה ושפיר מקשה בסנהדרין הן אמת דמשמע דר' יהודה סבירא לי' דאכילת פסחים מעכבי ועוד דתוס' כתבו במנחות ט"ו דס"ל לר' יהודה בפסח טומאה דחוי' הואיל ויש בה אכילה ואס"ד אכילת פסחים לא מעכבי א"כ ודאי הותרה

(ה) והנה אהא דכל ישראל יוצאין בפסח אחד הקשיתי בספרי ח"א ליו"ד סי' קכ"ה דהרי לית ש"פ לכל אחד ובפסח בעי דין ממון כמ"ש רש"י בסוכה כ"ז וכבר הקשה כן בארי' דבי' עילאי והנה כתבתי דפסח לא בעינן דין ממון רק היתר אכילה. אך בחולין כ"ב דרשינן חטאת בהמה אין באה אלא מן החולין דאמר רחמנא אשר לו ולא משל מעשר ופירש"י אפילו אם מעשר ממון הדיוט אתא אשר לו למיעוטי וכל קרבנות איתקשי ע"כ בעי דין ממון וע"כ צריך לומר דר' יונתן ס"ל כיון דהמה בשותפות ויש לכולם יחד ש"פ. מקרי דין ממון. וזה תליא בהאבעי' לר"י דס"ל בכתובות מ"ו דבעי שישכור בש"פ ומבעי' לרבא שכר שניהם בש"פ. א"כ לסברא זו י"ל דר' יהודה לעולם ס"ל כל ישראל יוצאין בפסח אחד ועיין אור חדש בקדושין שכ' ג"כ דר' יהודה מצי סבר אכילת פסחים לא מעכבא

(ו) והנה מה שהקשה באור חדש שם על הרמב"ם דס"ל אכילת פסחים מעכבא ופוסק דאין שוחטין את הפסח על היחיד ולמה לי ב' קראי על שליחות ליתא דרמב"ם פסק שוחטין את הפסח על היחיד רק לכתחילה אין שוחטין. כמו שכתב כסף משנה שם פ"ב מק"פ ה"ב ועיין מה שכתבתי בספרי ב"י לאו"ח סימן י"ב בשולי המכתב דלר' יהודה גם בפסח שני אין שוחטין לכתחלה ליחיד אך לפירש"י פסחים צ"ד אם לא נשאר רק אחד שוחטין על היחיד ומה דאמרינן יומא נ"א דבפסח שני שוחטין על היחיד היינו אם לא טימאו עוד אחד בשרץ. א"כ עה שכתב בכסף משנה ראיה דהא דכמה שאפשר להדורי מהדרינן אתיא כר' יוסי דלר"י אין שוחטין כלל על היחיד ליתא. לפ"ז לכאורה י"ל דרמב"ם פוסק כר"י דאין שוחטין על היחיד רק דלא יליף מלא תוכל לזבוח רק מיעשו אותו דכתיב בפסח שני רק דזה לכתחילה ובדיעבד אם לא טימאו בשרץ מותר להביא כמו בש"ס דיומא. ובפסח ראשון אם שחטו צריך לזרוק כדאיתא בירושלמי פ"ח ה"ז ובפסח שני אם לא טימאו בשרץ מותר להביא לכתחילה ושפיר הקשה בא"ח על הרמב"ם אך מלשון הרמב"ם לא משמע כן. וקצת יש להוכיח דר"י ס"ל אכילת פסחים מעכבא דר"י יליף דאין שוחטין הפסח על היחיד מלא תוכל לזבוח וא"כ קרא דיעשו אותו שאין שוחטין על היחיד למ"ל כמ"ש תוס' דף צ"ה ד"ה מיבעי וע"כ ס"ל כאיסי בן יהודה דיעשו אותו במצות שבגופו וקרא דעצם לא תשברו ע"כ לעצם שיש בו מוח. דס"ד עשה דוחה ל"ת וקשי' דל"ה בעידנא כמ"ש תוס' דף פ"ה ד"ה וצ"ל כמ"ש בא"ח פסחים צ"ה ובקדושין דמיירי כגון דליכא כזית לכל אחד ושמא ס"ל דאם ליכא כזית לכל אחד כולם לא יצאו כמ"ש במרכבת המשנה החדש על המכילתא פ' בא פ"ג או הכוונה דליכא לשום אחד כזית רק ע"י שבירת עצם שיש בו מוח ויהי' הפסח פסול אם לא נשבר והוה שפיר בעידנא כמ"ש התוס' דף נ"ט וע"כ ס"ל לר"י אכילת פסחים מעכבא. וכ"כ הוכחה זו בא"ח בקדושין. והנה היה מקום לומר דר"י ג"כ ס"ל אכילת פסחים מעכבא ויליף שליחות מושחטו ויליף מלא תוכל לזבוח דאין שוחטין הפסח על היחיד לכתחילה וקרא דאיש לפי אכלו קמ"ל דבדיעבד כשר כדאיתא בירושלמי וכמ"ש תוס' יבמות פ"ח ד"ה מצרי. עוד נ"ל להוכיח דר"י ס"ל אכילת פסחים מעכבא דר"י דרש דף כ"ח דקרא דלא תאכל עליו חמץ שבעת ימים תאכלו מצות אתיא לקבעו חובה אפילו בזה"ז וקשי' לפמ"ש הרא"ש פ' ערבי פסחים דמרור א"צ כזית רק בשביל הברכה א"כ ה"ה מצה א"צ כזית וקרא דעל מצות ומרורים יאכלוהו קאי על פסח, א"כ מנ"ל לקבעו חובה אפילו בזה"ז דלמא קרא דשבעת ימים תאכל מצות קאי אכזית דבעי בליל ראשון כמ"ש שאג"א סי' ק' על הדרוש דבערב תאכל מצות. וע"כ צ"ל כיון דמצה איתקש לפסח כדאמרינן בסוף פסחים א"צ קרא לכזית כמ"ש בספרי ח"א מיו"ד בדף האחרון וכל זה אי ס"ל לר"י אכילת פסחים מעכבא אבל אי ס"ל לר"י כל ישראל יוצאין בפסח אחד א"צ כזית לכל אחד א"כ הק"ל. אך לזה י"ל דאם ס"ל א"צ כזית ע"כ צ"ל הך יאכלוהו קאי על מצות ומרורים. כמ"ש בספרי לאו"ח סימן ע"ד דלרבנן דס"ל לא בעינן כריכה בפסחים קט"ו קאי יאכלוהו על כל אחד. אך הרי כתב ואכלו את הבשר לאכילה בכזית וצ"ל הכוונה ג"כ שרבים יאכלו וכל אחד א"צ כזית א"כ צריך קרא למצה ואיך יליף לקבעו חובה ומוכח מזה דר"י ס"ל אכילת פסחים מעכבא ויליף שליחות מושחטו אשר על כן ס"ל לר"י בפסח דחוי' כמ"ש תוספות במנחות ט"ו ומה"ט ס"ל לרבא בפסח דחוי'

(ז) והנה ליישב דברי הרמב"ם שפוסק בפ"ד מביאת מקדש אין