בית יצחק חושן משפט רג

ומפטם לאיסור הכחוש והריח מהשמן שנכנס לכחוש מוליך ריח השמן עם ריח מהכחוש ואוסר א"כ לפמ"ש הר"ן דמה"ט דבר הנאסר אינו אוסר אחרים במשהו כיון דאינו הולך בעצמו רק עם ההיתר הוה כח אחר מעורב כו ול"ה מב"מ עיין בר"ן ובנקה"כ סימן צ"ט ה"ה היכי דהריח מהכחוש אינו הולך רק עם ההיתר ל"ה מב"מ וכתבתי שם דהר"ן כ' דר"י ס"ל מב"מ ל"ב ויליף מדם הפר ורבנן ס"ל דשם שניהם שוין משא"כ כשזה אסור וזה היתר ל"ה מב"מ ור"י אזיל בתר איכות הדבר ולא בתר שם האיסר וכתבתי דטעם זה שייך יותר לרבא דאזיל בתר שמא דר"י ס"ל אזלינן בתר עצם הדבר ורבנן ס"ל אזלינן בתר שם איסור והיתר. [ועיין בספרי ב"י לא"ח סי' ב' אות ה' וסי' צ"ד אות ח' שכתבתי סברא ישרה בפלוגתא דר"י ורבנן). אמנם הפנ"י סוף ביצה כ' בפלוגתא דר"י ורבנן דר"י סבירא לי' דוקא בסנהדרין אזלינן בתר רוב דהמועט נהפך לרוב וכן באינו מינו המיעוט מקבל פעולת הרוב אבל במב"מ המיעוט לא נתהפך והו"ל כקבוע. וזה שייך לאביי דאזיל בתר טעמא אב לרבא דמב"מ בשמא אף דהמיעוט אינו שוה ל"ב ובזה המיעוט נשתנה ע"י הרוב ע"כ ל"ל סברת הפנ"י. והנה בסברת הנקה"כ והר"ן דכח אחר מעורב ל"ה מב"מ. לפי מה שכתב הפנ"י כיון שלא נשתנה הו"ל כקבוע ולפי מה שכתב המרדכי ריש חולין אמאי בסנהדרין אזלינן בתר רוב הלא הו"ל קבוע ותי' ברוקח סי' תס"ד דל"א כל קבוע רק היכי שיש ספק שמא הוי מהמיעוט כגון בט' שרצים וצפרדע שיש ספק שמא נגע בצפרדע אבל בסנהדרין רואין אנו להדי' שהמיעוט יחלוק על הרוב וע"כ איכא רוב המחייבים אזלינן בתרי'. (הנה בספרי הבאתי זאת בשם המרדכי ובאמת אינו מבואר במרדכי רק ברוקח אך בראש אפרים בתשובה שבסוף הספר מייתי סברא זו בשם רב משולם. וכ' שגם המרדכי כיון לה וכ"כ בתשובת יעב"ץ ח"א סי' נ"ט בשם ספר כריתות

(ו) והנה עפ"י סברת הפנ"י והמרדכי יש להבין הסברא דאם האיסור אינו יכול ללכת בלי ההיתר ל"ה מב"מ, דטעמא דמב"מ משום קבוע וזה דוקא אם המיעוט יש לו מציאות בפ"ע ויש ספק כגון תשע חניות שיש לטרפה מציאות אבל כשאין המינו הולך רק עם ההיתר ותמיד יש רוב הוי דומיא דסנהדרין דאזלינן בתר רובא. ובטל המיעוט והנה כל סברא זו לאביי דס"ל בתר טעמא אזלינן אבל לרבא דאזיל בתר שמא. אין הטעם משום קבוע רק כמ"ש הר"ן דר' יהודא לא אזיל בתר שם איסור והיתר והוה כמו ולקח מדם הפר ול"ל אף כח אחר מעורב. ובזה א"ש הסוגיא דחולין דלאביי דמשני בחולין ק' בשקדם וסילקו ותיקשי מ"מ המשהו יאסר כל התערובות ע"כ תירצו דבר הנאסר בשמא לא מצי לצאת לחוץ רק ע"י ההיתר והוה כח אחר מעורב ול"ה מב"מ לשיטת אביי. ולרבא דמשני שיש רוטב ואמרינן סליק בלא"ה אין המשהו אסור ול"ק מידי. ובזה מיושב דהריף כ' דרב לשיטתי' דמב"מ במשהו וקשיא דהרי כח אחר מעורב דהרי"ף פוסק כרבא דאזלינן בתר שמא ול"מ כח אחר מעורב ואביי ס"ל באמת ריחא מילתא הוה ממש כרב דליכא למימר טעמא דרב משום מב"מ במשהו דבריחא דכח אחר מעורב ל"ה מב"מ. וזה הפלוגתא בין רבא לאביי. ומעתה מיושב קו' מהרי"ל ממ"נ דלרבא אף גדי וטלה הוי מב"מ בקדשים. ולאביי דבתר טעמא ליכא למימר קמ"ל לא מיבעי גדי וגדי דל"ה מב"מ במשהו דלאביי כח אחר מעורב ל"ה מב"מ ודוק היטב כי הוא ענין נחמד

(ז) והנה בסוגיא דפסחים מקשה הגמרא ללוי דריחא לאו מילתא מאין צולין שני פסחים ויש להקשות הנה בספרי ב"י לא"ח סי' ב' אות ה' וסי' צ"ד אות ח' כתבתי דר"י ורבנן פליגי אי כל האיסורין איסור חפצא או איסור גברא דר"י יליף מדם הפר דמב"מ ל"ב ורבנן ס"ל דולקח מדם הפר שניהם שוין. משא"כ איסור והיתר אינם שוין וקשי' מה סברת ר"י והוכחתי דר"י ס"ל כל איסורין הוה איסור גברא כדעת הריטב"א בנדרים דנדרים חלין על איסורין דהוין איסור גברא א"כ החפצים שוין ומ"ה ס"ל מב"מ ל"ב ורבנן ס"ל כל האיסורין הוין איסור חפצא א"כ החפצים אינם שוין ול"ה מב"מ. וזה הטעם דדשיל"מ ל"ב דהכפות תמרים ר"פ יו"כ כ' דאיסור התלוי בזמן ל"ה רק איסור גברא. א"כ גם לרבנן ל"ב ומה"ט כתבתי שם דדבר האסור בשבועה ל"ב דהוה דשיל"מ. והקשה הגאון מהרש"ק הרי טעמא דנדרים דהוה דבר דשיל"מ משום דמצוה לאיתשולי משא"כ שבועה אין נשאלין אלא מדוחק וכתבתי דשבועה דל"ה אלא איסור גברא מדינא ל"ב והארכתי בפרט זה. והנה הר"ן בנדרים י"ח כתב דמצות עשה היא אגברא. ולפ"ז נראה דלאו הבא מכלל עשה דקי"ל דלאו הבא מכל עשה עשה ל"ה רק איסור גברא. ול"ב כדכתיבנא והנה שלא למנויו ל"ה רק איסור עשה ול"ב וזה להיפך ממ"ש לעיל דאף לר"י בטל. וכעת נ"ל דאף לרבנן ל"ב א"כ מה הקשה ללוי דריחא לאו מילתא מאין צולין שני פסחים שמא ס"ל דמשהו מיהו איכא. רק דס"ל מב"מ בטל ובפסח מודה דמב"מ ל"ב ומ"ה אין צולין. וא"ל דללוי אפי' משהו אין כאן דא"כ אמאי אין מתיר רק בדיעבד שצלו בשר נבילה ובשלמא אם משהו יש כאן שפיר אין מבטלין איסור לכתחלה. והן אמת דבירושלמי פ"ו דתרומות אמרינן מהו לצלות בשר שחיטה עם בשר נבילה ר"י אמר בשם רב אסור שמואל אומר בשם לוי מותר פליגא מתניתין אין צולין שני פסחים מפני התערובות אבל שלא מפני התערובות לא אמרו. הנה שמואל ס"ל מב"מ ל"ב וע"כ לוי ס"ל אפי' ה אין כאן דאל"כ יאסר בדיעבד וכיון דמשהו אין כאן מותר לכתחלה דל"ש אין מבטלין איסור לכתחלה אבל לש"ס דידן דלא תני לוי לכתחילה י"ל דלוי אין מתיר רק בדיעבד ולעולם משהו אית לי' ושלא למנוי' דאיסור גברא ל"ב ומה מקשה ואמנם לפמ"ש לעיל דלרב דס"ל נולד מהול אין צריך להטיף ממנו דם ברית בשבת קל"ה ע"כ תושב ושכיר לאפנוי' ואמרה תושב ושכיר משום שלא למנוי' ויש כאן לא תעשה ומשמע דגם לוי לא פליג ארב בזה והוה לי' לא תעשה ומב"מ בטל וע"כ הקשה ללוי ומיושב קושית אור חדש אמאי לא הקשה בע"ז על רבא מאין צולין כמו שמקשה בפסחים על לוי להנ"ל י"ל דרבא ס"ל שלא למנוי' ל"ה רק עשה ואיסור גברא ל"ב מב"מ ומש"ה אין צולין דמשהו מיהו איכא ול"ב כנ"ל

(ח) והנה לעיל הבאתי קו' המפורשים כעין קו' מהרי"ל הובא במג"א סי' תמ"ז מה מקשה לרב דמשום תערובות טעמים מאי אפילו גדי וטלה והקשו דילמא קמ"ל לא מיבעי גדי וגדי דהוי מב"מ ודאי אין צולין דמב"מ במשהו אלא אפילו גדי וטלה נמי אין צולין דאין מבטלין איסור לכתחילה. ונ"ל ליישב הנה כבר כתבתי דריחא דרבנן דל"ד לטעם כעיקר והנה כבר כתבתי בספרי ב"י לאה"ע ח"ר סי' צ"ג אות ו' ובח"ב סי' צ"ט אות ג' ובספרי לא"ח סי' ס' אות ה' וחיו"ד ח"ר סימן קל"א דהא דאין מבטלין איסור לכתחילה מדאוריי' תלי' אי רוב דחוי' או הותרה דאם התרה מותר לבטל מדאורייתא ואם דחוי' אסור לבטל מדאורייתא. ואם באיסור דאורייתא אין מבטלין רק מדרבנן. באיסור דרבנן מותר לבטל אף מדרבנן. וזה תליא אם טומאה הותרה בציבור או דחוי' ה"ה רוב תלי' בהכי והנה הכסף משנה פ"ז מה' בהב"ח ה' כ"ג כ' דר"ח בר אשי אמר רב דס"ל עירובין ק"ה טמא נכנס ס"ל טומאה הותרה עיי"ש. א"כ לדידי' באיסור דרבנן מותר לבטל ליכא לתרוצי דקמ"ל דאף גדי וטלה משום דאין מבטלין לכתחלה דמדרבנן מבטלין הגם דרב מתנה אמר רב ס"ל בביצה דמדרבנן אין מבטלין מ"מ כיון דלרב"ח בר אשי סבירא ליה מדרבנן מבטלין לא ניחא לי' לתרץ לרב הכי. ובזה מיושב קושית א"ח ברש"י ד"ה לא מפני ואפילו גדי וטלה זמנין דלאו אדעתא. ואתי למיחלף ואמאי לא פירש"י דבגדי וטלה ל"ש אתי למיחלף רק משום תערובות טעמים אסור לכתחילה משום דאין מבטלין לכתחילה. הן אמת דבתוספתא איתא להדיא ואפי' גדי וטלה אסור משום הרגל עבירה כמו שהוכיח בא"ח דמשמע משום גזירת אחליפו ולא מפני תערובות טעמים דאסור לכתחילה אבל קשי' על התוספתא. גופא כיון דשייך טעם אין מבטלין אסור לכתחילה למה לי' משום הרגל דבר. להנ"ל ניחא דתוספתא ס"ל בדרבנן מבטלין ול"ש תערובת טעמים ומש"ה אמרה משום הרגל דבר

(ט) והנה בהגהות מיימוני בתשובה השייכה למאכ"א סימן ה' נתעורר בהך דבישול בלא בליעה בזבחים צ"ה אמאי לא מצריך מריקה ושטיפה משום ריחא. דחלב צלי מפעפע ושמא י"ל דריחא דרבנן. דהוה שלא כדרך הנאתן. כמ"ש תוס' בע"ז י"ב ול"ה רק מדרבנן. י"ל בקדשים אוקמי אדאורייתא. כמ"ש תוס' חולין קי"ב אך מהא דאין צולין מוכח דבקדשים אסור ריחא. ושמא י"ל דתלי' בפלוגתא דאביי ס"ל דל"כ אכילה בגופי' רק דילפינן חטא חטא מתרומה בקדשים אסור שלכד"א ולרבא שרי כמ"ש תוס' פסחים כ"ו שאני היכל ומהרש"א שם והך דבישול בלא בליעא רבא הוא דפשיט לרמי בר חמא שם בזבחים ולדידיה גם בקדשים שרי שלא כדרך אכילתן. והנה בת"ה בית רביעי שער א' דף מ"ז דפוס וויען הקשה על שיטת הרי"ף דלוי מודה דאסור לעשות כן לכתחילה. מהא דמקשינן עליו מברייתא דאין צולין שני פסחים כאחד. הכי אקשי' לי' אם איתא דלגבי ריחא. דהוא איסורא בדיעבד שרי דינא הוא דגבי שני פסחים דתרווייהו להתירא וליכא למיקם אטעמא שרי אפי' לכתחילה. ובישי"ע יו"ד סי' ק"ח כ' דהוה היתר בהיתר ול"ש אין מבטלין איסור לכתחלה וצ"ע דהרי הוה איסור בהיתר. הן אמת דבישי"ע סי' צ"ה מבואר בשם הרשב"א דאף חטאת שאסור לזרים הוה נ"ט בר נ"ט דהתירא הגם דלע"ע לא מצאתי ברשב"א אך בודאי מבואר כן ברשב"א ובכו"פ סי' צ"ג ס"ק א' כתב בשם הרשב"א דחטאת מיקרי איסורא בלע אמנם ברשב"א בת"ה ובמשמרת הבית בדיני הכשר כלים דף פ"ב דפוס וויען כתב בתחילה דתרומה מיקרי היתרא בלע ולכן הקינו דמהני הגעלה בכלי חרס. ושוב כתב דבתרומה נמי אע"ג דמעיקרא אסורה והוה לי' לזרים כדבר האיסור שאני תרומה הרי דמסיק דלא מיקרי היתרא. איברא דבסוף ע"ז אמרינן היתרא בלע בשפוד ואסכלא אע"ג דזרים משתמשים בקדשים אך שם בעזרה לא הי' משתמשים זרים וכ"כ בפליתי סי' צ"ג ס"ח א' וכן מה"ט חטאת מהני הגעלה ול"ח שישתמשו זרים ונשים דזרים ונשים לא בישלו בכלי מקדש ויהיה איך שיהיה סברת הרשב"א והראב"ד שהובאה ברמב"ן במלחמות פסחים צ"ע ושמא כוונתו כיון דשני פסחים מותרים האסור לזה מותר לזה ל"ה איסור חפצא. רק איסור גברא אולי בזה מותר לבטל לכתחילה באיסור ריחא דהוי דרבנן ודוקא איסור חפצא אסור לבטל בדרבנן ולא איסור גברא. ועדיין צריך עיון

(י) ודע דבעיקר הקושיא של הגהות מיימוני בבישול בלא בלוע אמאי לא אסור משום ריחא י"ל במקדש אוקמי אדאורייתא והא דאסור בפסחים שנצלו משום ריחא משום דפסחים נאכלין בכל העיר ול"ש לוקמי אדאורייתא כמ"ש בפליתי סי' צ"ג עיי"ש. והנה הא