בית יצחק חושן משפט ר

שכבוש בציר כדי שיתחיל להרתיח אינו מפליט מכלי כמ"ש הטו"ז סי' ס"ט ס"ק מ"א וס"ק ס"ח בש"ך דלא כמג"א סי' תמ"ז ס"ק ט"ז ה"ה אם אין מליח כרותח אף כבוש כדי שיתן על האור אין מבליע לכלי אך כבוש מע"ל ומלוח גם ר"י מודה ועדיין צ"ע

(יא) והנה התוספות בזבחים ד"ה עירה וברא"ש בשבת פ' כירה הקשו איך פטור מחלה במוגלשין על גבי קמח הא אינו מבשל רק כדי קליפה לשמואל דס"ל תתאה גבר ותירצו דמיירי בליכא אלא כדי חיוב חלה בצמצום או מעט יותר ובתר קליפה לא נשאר כשיעור חלה. והקשה הרב החריף מוה' יעקב יצחק דע"כ מיירי שלשה אח"כ ונתערב יפה. וא"כ תתבטל הקליפה ויתחייב בחלה ואין לומר דשמואל לטעמיה דמב"מ לא בטל דהרי הך דמעיסה קאי לב"ש וב"ה כדאיתא בפסחים ומשמע דב"ה ס"ל מב"מ בטל כאשר יבואר אי"ה. ותירצתי דמבואר בספרי ב"י ליו"ד ח"ב סימן ק"ה אות י"א דל"א בטל ומצטרף דאם הוא בטל אינו משלים לשיעור ובהגהות ומפתחות שם הבאתי דדבר זה מחלוקת בין תוס' למזבח כפרה עיי"ש ומזבח כפרה ס"ל דלא מצטרף ולפמ"ש הר"י קורקוס ספ"א מאבות הטומאה ה' י"ז הובא במ"ל פ"ד מהלכות משכב ומושב ה' י"ד דבלח בלח ל"א כמאן דאיתא דמי ואין מטמא במשא דנתבטל לגמרי י"ל דבלח בלח בטל ומצטרף דנהפך להיתר ואולי בזה מיושב מה דאמרינן במקוה דבטל ומצטרף כמו שכתבתי בספרי בית יצחק

(יב) והנה לפענ"ד נראה דהך ענינא אם איסור נהפך להיתר וכן אם היתר נהפך לאיסור דמ"כ בשער התערובות ח"א פ"א כ' דאין היתר נהפך לאיסור וכן נראה ממ"ל פ"ז ממעילה מ"ש במעות סתומים ופמ"ג בשער התערובות סוף פ"א נסתפק בזה. ומרא"ש הובא בטור סימן ק"ט נראה דס"ל איסור נהפך להיתר ומרשב"א הובא שם נראה דס"ל אין איסור נהפך להיתר עיין ב"י שם. ונראה דתליא במחלוקת בין ר"מ לרבנן דלרבנן דס"ל רובא דליתי קמן אזלינן בתר רובא רובא דאיתא קמן אמרינן דהמיעוט נהפך לרוב אך לר"מ דס"ל ברובא דליתא קמן חיישינן למיעוט אף דס"ל ברובא דאיתא קמן דאזלינן בתר רוב מ"מ לא עלה רק חד דרגא אבל לא שיתהפך המיעוט לרוב ובזה נלפע"ד לפרש הא דאמרינן ביבמות ק"ט כי אזלו רבנן בתר רובא כגון תשע חניות וסנהדרין. והקשה תוס' הרי בתשע חניות ורובא דאיתא קמן לא פליג ר"מ. להנ"ל ניחא דבאמת פליגי אף ברובא דאיתא קמן דלרבנן נהפך המיעוט לרוב כשיטת הרא"ש ולר"מ לא נהפך לרוב כשיטת הרשב"א והנה י"ל דלמ"ד המיעוט נהפך לרוב ה"ה הטעם מהפך להעיקר והעיקר נהפך לאיסור ולקי על זית איסור שקיבל טעם חצי זית כמ"ש במ"כ פ"ה אך למ"ד הרוב אין מהפך המיעוט ה"ה דס"ל הטעם אין מהפך העיקר ונהי דטע"כ דאורייתא ואם קיבל כזית היתר טעם מחצי זית אסור מדאורייתא לאכול שהרי יש בכזית טעם איסור מ"מ לא לקי כיון שהטעם אין בו רק חצי זית והעיקר לא נהפך לאיסור. ועי' מ"ש בספרי ב"י ליו"ד ח"א סימן קי"ח אות ג"ד במחלוקת שבין חו"ד ופליתי בח"ש שהטעים שיעור שלם. ובזה נלע"ד ליישב הא דילפינן מר"ע שאמר נזיר ששרה פיתו ביין ויש בו כדי לצרף כזית מפת ויין חייב וע"כ ס"ל היתר מצטרף לאיסור והקשה רש"י דילמא משום טע"כ. להנ"ל דר"ע ס"ל חיישינן למעוטי מדאורייתא עיין תוס' חולין י"א ע"ב. ולדידי' אין היתר נהפך לאיסור וה"ה דס"ל אין העיקר נהפך לאיסור רק אסור משום הטעם וילפינן מג"נ דאסור אבל אין לוקין משום ח"ש עד שיש בו טעם משיעור שלו וקשי' אמאי חייב ר"ע מלקות בח"ז פת וח"ז יין. וע"כ דס"ל היתר מצטרף לאיסור

בעזה"י דרוש ל לשבת שובה תרס"א. בסוגיא דזר ששימש בשבת יבמות ל"ג

(א) ליישב מה שקש' אהא דהקשה זר ששימש בשבת במאי וכו' ומשני רב אחא בר יעקב בשחיטת פרו של כה"ג וכדברי האומר שחיטת פרו של כה"ג פסולה בזר ואמאי נקט זר ששימש בשבת כיון דביו"כ מיירי אף בחול חייב שתים משום זרות ומשום יו"כ. עוד קשה למה לא קתני בברייתא חייב שלש משום זרות ומשום שבת ומשום יו"כ. ונראה ליישב לפמ"ש השאג"א ואני כתבתי בביאור יותר בספרי לא"ח סי' נ"ה דקשי' באיסור בת אחת נימא כל שאינו בזאח"ז אפי' בב"א אינו כקו' תוס' כריתות ג' וצ"ל דהי מנייהו מפקית א"כ היכי דהאחד היא כולל באיסור חמור על קל דבודאי חייל שוב השני אינו חל אף באיסור ב"א עיי"ש. א"כ לפמ"ש בבינה לעתים על הלכות יו"ט דמעביר ד' אמות ברה"ר הלכתא גמירא לה ואין דנין בנין אב וק"ו מהלכה ולא אסור ביו"כ רק בשבת א"כ שבת איו"כ דכולל מעביר ד' אמות דלא אסור ביו"כ הוה חמיר על קל באיסור כולל שוב אף בבת אחת לא חל יו"כ דכל שאינו בזא"ז. ול"ש הי מנייהו מפקת א"כ מיושב הא דלא תני בברייתא בזר ששימש בשבת חייב שלש משום יו"כ דיו"כ לא חל אשבת ואינו חייב משום יו"כ. והא דלא תני זר ששימש ביו"כ חייב ב' דנקט זר ששימש בשבת לרבותא דאפי' זר ששימש בשבת אינו חייב אלא שתים כדכתיבנא והנה בדרוש לשנת תרנ"ב כתבתי דמה"ט שלח רב יצחק ב"ר יעקב משום ר' יוחנן בחולין ק"א ע"ב לדברי ר' יוסי הגלילי למאי דאפכן שגג בשבת והזיד ביו"כ חייב הזיד בשבת ושגג ביו"כ פטור ואמאי לא אמר לדברי ר' עקיבא למאי דס"ד דר"ע אומר אינו חייב אלא אחת נימא דחייב רק אשבת מטעם הנ"ל. אך לפמ"ש ניחא דלר"ע דס"ל בנזיר נ"ו דנין ק"ו מהלכה ובספרי בית יצחק חיו"ד סי' נ"ב כתבתי דר"ע הודה במסקנא אמנם מצאתי בשיטה מקובצת ב"ק י"ח דר"ע קאי הכי במסקנא. א"כ לדידי' מעביר ד' אמות אף ביו"כ חייב ול"ה שבת כולל נגד יו"כ דילפינן מה מצינו יו"כ משבת וליכא למימר שבת חל ולא יו"כ על כן ל"ק ר"י רק לדברי ר' יוסי הגלילי למאי דאפכן. אמנם קשה על דברי רבא שם דאמר אידי ואידי בת אחת היא ואמאי לא סבירא לי' כנ"ל. וכתבתי שם דרבא סבירא לי' כרב אחא בר יעקב דיליף יו"כ משבת מקרא דשבת שבתון לענין לא ענש אלא א"כ הוזהר. וכ' רש"י דהוא גז"ש ובגז"ש ילפינן אף מהלכם כדמוכח מש"ס פסחים פ"א ע"ב ומה"ט אף יו"כ אסור מעביר ד' אמות ול"ה שבת איסור כולל ול"ש סברת כל שאינו בזה אחר זה דהי מנייהו מפקת א"כ היינו טעמא דרבא דמקשה דהוי איסור בת אחת. אם כן להנ"ל הדרא קושיא לדוכתא ארב אחא בר יעקב דמשני בפרו של כה"ג אמאי לא קתני חייב שלש. אמנם יש לומר דס"ל לרב אחא בר יעקב דאף בגזירה שוה לא ילפינן מהלכה דהרי רש"י פו' בשבת דף קל"א דכל י"ג מידות לא ילפינן מהלכה. ובמכות דף י"א סבירא ליה לחד תנא להלכות לא איתקש. ואיכא למאן דאמר היקשא עדיף מגז"ש בזבחים דף מ"ח. וכיון דלא ילפינן היקש מהלכה ה"ה גז"ש ודלא כרבא דאמר בפסחים דף פ"א יליף מועדי מועדי. ומ"ה ס"ל לרב אחא בר יעקב דאינו חל יום כיפור על שבת ואינו חייב משום יו"כ

(ב) עוד י"ל בזה דהנה כתבתי בספרי לא"ח סי' צ"ו אות ב' להקשות אמאי אמר רבא דשבת ויו"כ הו"ל איסור ב"א והלא מבואר בש"ס דיומא פ"א דאיכא ביו"כ לאו מיוחד על יממא ולא מיוחד על לילה ובשבת הוא חד לאו אלילה ויממא א"כ ביום כפור הלאו דיממא אינו חל אשבת דשבת חל בתחילת לילה ויום כפור מתחיל הלאו בתחילת יום ודא קו' רבתי. וכתבתי שם אות ב' דבגמ' יומא יליף עינוי ממלאכה לענין לא ענש אלא א"כ הוזהר ומקשה מה למלאכה שכן הותר מכללו (במקדש) וקשיא הרי עינוי ג"כ הותר מכללו בחולה וצ"ל דזה ל"ה רק דחי' ומ"ה משני יליף עצם עצם ובעי לאו מיוחד ליממא והק' בכפת תמרים למה בשבת ל"ב לאו מיוחד ותירץ ביום כפורים כתיב עצם וה"א דוקא ביום ולכן צריך קרא מיוחד וקשיא לא לכתוב עצם ול"ב לאו מיוחד וצ"ל דקרא דעצם איצטרך לגז"ש דלא ענש אלא א"כ הוזהר. וזה למ"ד דחוין אבל רבא ס"ל הותרה כמו שהוכחתי מיומא סג וא"צ לגז"ש עצם עצם א"כ לא לכתוב עצם ול"ב לאו מיוחד וע"כ אין לו לאו מיוחד וקרא דוכל מלאכה מוקי לחצי שיעור כדאמרינן בת"כ הובא בספרי לא"ח סימן י' אות י'. על כן מקשה רבא בחולין ק"א ע"ב אידי ואידי בב"א היא. ולפ"ז י"ל דרב אחא בר יעקב ס"ל דחוי' לחולה ואיצטריך גז"ש דעצם עצם וס"ל דביו"כ איכא קרא מיוחד ביממא ול"ה יו"כ ושבת איסור בת אחת ומ"ה אינו חייב משום יו"כ. שוב ראיתי דר"א בר יעקב יליף משבת שבתון דלא ענש אלא א"כ הזהיר וא"צ לגז"ש מ"מ י"ל דס"ל דביו"כ איכא קרא מיוחד על יממא ולילי ול"ה איסור ב"א. כנ"ל

(ג) עוד י"ל בזה הנה בספרי בית יצחק לאה"ע ח"ר סי' קל"ב אות י"ב הבאתי דברי הפמ"ג יו"ד סי' י' סק"ב במשבצות לפי מה שכתב תוספות בשבת ק"ו דלר"י דיליף מהבערת בת כהן וממילא בעי תיקון קצת ותיקון מצוה חשוב תיקון קצת ולר' יהודה תיקון מצוה חשוב תיקון גמור ומתקן להוציאו מידי אבר מן החי בשוחט חטאת לע"ז ליה רק תיקון קצת ולא אתיא כר' יהודה רק כר"י. דלר' יהודה פטור משום שבת והנה לר"ש דיליף מקלקל בחבורה והבערה ממילה והבערת בת כהן דכתיב לא תבערו אש וכו' ביום השבת י"ל דביו"כ מקלקל בתיקון קצת אינו חייב דכתיב ביום השבת ולא ילפינן יו"כ כמו למ"ד אין עירוב והוצאה ביו"כ דכתיב לא תוציאו משא מבתיכם ביום השבת ודוקא בשבת

ולפ"ז מיושבת קושית תוס' חולין מ' ד"ה חייב שלש אמאי לא תני ד' חטאת בשוחט חטאת בחוץ לע"ז ושבת ויו"כ להנ"ל ניחא דבאמת מקלקל הוא אף דאיכא תיקון קצת רק בשבת חייב וכבר כתבתי כן בספרי אך קרה דהרי רב אחא בר יעקב ס"ל היקשא דשבת שבתון (דמה שכתבתי לעיל ובספרי דזה גז"ש ליתא דמ"ש רש"י ע"ב על רב פטא דלית לי' גז"ש הכונה גז"ש עצם עצם) אבל עכ"פ כיו דראב"י ס"ל היקשא ה"ה דיו"כ חי קלקל בתיקון קצת. אך דגם ראב"י מודה דברייתא דיליף עינו דלא ענש אלא א"כ מזהיר לא ס"ל כראב"י. א"כ מוקי ראב"י הפלוגתא דזר ששימש בשבת כמ"ד דל"ל היקשא. ומה דקשה לראב"י בשחט כהן הדיוט בשבת ויו"כ הרי הוה מקלקל דאסור הפר ואי דהוה תיקון להוציא מידי אמ"ה הרי רב אחא בר יעקב ס"ל חולין ל"ג דמפרכסת אסור לב"נ ול"ה תיקון מיד והתוס' כתבו בשבת ק"ו דלר"י בעי תיקון בשעת הקלקול וצ"ל כיון דברייתא קאי לר' יוסי ולר"ש ניחא דס"ל מקלקל בחבורה היכא שיש תיקון קצת ותיקון קצת הוי אפי' אין התיקון בשעת הקלקול ומ"ה חייב ר"ש משום שבת אך לר' יוסי קשה דס"ל ללאו יצאת ואין לו קרא על מקלקל דחייב ומסברא פטור ובעינן תיקון בשעת הקלקול ולראב"י ס"ל מפרכסת אסור ול"ה תיקון בשעת הקלקול וצ"ל דר' יוסי ס"ל מפרכסת מותר לב"נ והוי תיקון בשעת הקלקול ועיין בספרי לא"ח סי' י"ב אות ח' מה שישבתי דברי ירושלמי כיון שרוצה