בית יצחק חושן משפט קצט

חולין דף ק' וראב"י למסקנת דבריו דאף בטעם דס"ל לר"י מב"מ לא בטל דלא כנוב"י ע"כ עדיין צ"ע

(ז) והנה הפליתי הקשה בסי' ק"ה ס"ק ה' לרב דס"ל עילאי גבר ומבשל כולה איך משכחת כלי שני דאם היה כלי צונן ונתן לתוכה רותחין מכלי ראשון א"כ עילאי גבר והו"ל כלי ראשון כמו לשמואל בנתן צוננים לכלי רותח מכלי ראשון תתאה גבר כו' וגם קשה המשנה דשבת מ"ב דנקט לתוך הקערה מותר לתת תבלין והא בקערה מיירי מערין מכלי ראשון ולרב דס"ל עילאי גבר א"כ הא מבשל לגמרי כדאמרינן גבי נטף מרוטבו שמחמם כל כך עד שהכלי חוזר ומבשל וא"כ הרי כאן כלי ראשון לגמרי. ונראה קצת ליישב דהנה הפמ"ג סי' צ"א במשבצות ס"ק ז' חקר בפלוגתא דרב ושמואל אי תתאה גבר או עילאי וליטעמי' קפילא כמו שהקשה בנוב"י סימן כ"ח ותירץ די"ל דמשכחת כזית בשר לתוך יורה גדולה של חלב ואפ"ה אין בו טעם חלב דלאו ודאי שיבלע. ורב ושמואל פליגי מר סבר על הרוב נותן טעם ודאי היכ' דאיכא קפילא סגי ע"י קפילא אפילו בכלי ראשון אלא היכי דליכא קפילא אסור מספק למר עילאי ולמר תתאה. ולפמ"ש הפמ"ג דל"ה רק ספק א"כ המשנה דאבל נותן לתוך הקערה י"ל דאין מתכוין שיתבשלו התבלין רק שרוצה למתק הקערה. ואי דהוה פסיק רישא כיון דהוי ספק אי עילאי גבר שוב הוה ספק פ"ר וספק פסיק רישא מותר כמו שכתב הט"ז סימן שט"ז ס"ק ג' דספק פ"ר מותר אמנם אף לפמ"ש הפמ"ג בתחלה דמ"ד עילאי גבר ס"ל על הרוב עילאי גבר מ"מ לפמ"ש הריטב"א בכתובות דף י' ע"ב ד"ה הלכה כר' יהודה דכל שאפשר שלא יעשה איסור אפיל בצד רחוק לא חשיב פ"ר עיי"ש ה"ה בעילאי גבר כיון שאפשר שלא יתבשל כמ"ש הפמ"ג שוב ל"ח פסיק רישא. אך דעדיין קשיא לרב דהרי רב כר"י ס"ל דדבר שא"מ אסור כדאיתא בכתובות ו' אך מזה ל"ק דרב מוקי למשנה כמ"ד דשא"מ מותר דבלא"ה איכא סתם משנה כר"ש והיא הך דנזיר חופף ומפספס כדמייתי בשבת פ"א ע"ב. אמנם זה רחוק דבפסיק רישא מותר בספק והלא הוה ספק דאורייתא וכש"כ דרוב משוה לפסיק רישא ומבואר במק"א מזה. והנה מה שהקשה הפנ"י בשבת דף מ"ב ד"ה פיסקא אבל הוא נותן ת"ר נותן אדם חמים לתוך צונן פירש"י דסבר תתאה גבר ומקשה ממשנה לרב דסבירא לי' עילא' גבר. וכש"כ למאי דפריש רש"י לעיל ד"ה אלא שיעור להפשיר ולא לצרף כגון שלא מלאו כולו ורב משמע לי' פינהו כרב אדא שפינה ממנו חמין אלמא דאפי' בכה"ג אסור ליתן צונן לתוך חמין אפי' בחמימות של כלי לבד ול"א עילאה גבר. והצונן מקרר את הכלי והקו' ראשונה כבר הקשה תוס' ד"ה נותן וכבר כתבתי לעיל קצת י"ל דהוי דשא"מ ואתיא כר"ש והקושיא השני' אמאי אסור ליתן צונן לתוך חמין י"ל לפמ"ש הפמ"ג דמיעוט יש דתתאה גבר רק דאזלינן בתר רובא אמנם לר"מ דחייש למעוטי אסור ליתן צונן לתוך חמין דמיעוט יש דתתאה גבר. א"כ י"ל דמשנה דאוסרת ליתן צונן אתיא כר"מ. אך לפ"ז קשיא בגמ' דמקשה לשמואל ממשנה דנטף מרוטבו ולישני דמשנה אתיא כר"מ דחייש למעוטי ומיעוט יש דעילאה גבר. וצ"ל דהי' דוחק לאוקמא משנה דלא כהלכתא

(ח) והנה בזבחים צ"ה ע"ב בעי רמב"ח תלאו באויר התנור מאי. אי בישל בלא בליעה צריך שבירה אמר רבא ת"ש אחד שבישל בו ואחד שעירה לתוכו רותח בליעה בלא בשול לא קמבעי לי' כי קא מבעי' לי' בישול בלא בליעה ולשון הגמ' תמוה דהרי בתחלה מבעי' לי' בישול בלא בליעה. עוד הקשו דבגמרא אמרו ת"ש דאמר ר"נ תנור של מקדש של מתכת הי' ואי סלקא דעתך בישול בלא בליעה לא קפיד ליעבד של חרס ומשני כיון דאיכא שיורי מנחות דאפייתן בתנור ואיכא בישול ובליעה עבדינן של מתכות ופירש"י שמן המנחה והנה הרמב"ם פוסק דדוקא חטאת בעי בכלי חרס שבירה ובשאר קדשים מהני מריקה ושטיפה א"כ מה משני דאיכא שיורי מנחות וע"כ מחמת השמן וחטאת ל"ב שמן ובשאר קדשים מהני מריקה ושטיפה וליעבד של חרס עיין בספרי ב"י ליו"ד ח"א. ונ"ל ליישב דבגמ' מייתי אחד שבישל בה ואחד שעירה לתוכה רותח וקשי' למ"ד תתאה גבר הרי נתקרר ולמה צריך מריקה ושטיפה כקו' התוס' ומה שתירצתי דמבשל כדי קליפה קשה דמשמע אדמיקר לי' בלע ל"ה רק מדרבנן כמ"ש המג"א סי' תס"ז ס"ק ל"ג דאינו רק חומרא בעלמא ולא שייך לעירה דילפינן מקרא. על כן ס"ד דפשטן דהטעם משום בישל בלא בליעה דרגע קודם שנגע הקילוח בתחתית הקדירה נתבשל בהקדירה ואף דאחר כך נתקרר מכל מקום צריך מריקה או שבירה משום שנתבשל בתוכה. ומשני לעולם צריך שבירה משום הבליעה דאף למאן דאמר תתאה גבר מיעוט יש דעילאה גבר ומתניתין ר"מ דחייש למעוטי ואיכא בליעה ומ"ה צריך שבירה ובישול בלא בליעה מיבעי לן לר"מ. והנה כתבתי בספרי ב"י ליו"ד ח"א בשם ח"ס דרש"י סותר עצמו דבפסחים פרש"י דף מ"ד ע"ב ד"ה דלא פגמה פורתא מטעם הכלי נפגמה הבליעה ובע"ז ס"ס ע"ב וד"ה ואידך א"א דלא פגמה פורתא בתבשיל הבא אחרי' ואפ"ה אסרה רחמנא וכ' דרוב פעמים פוגם בקדירה ומיעוט אינו פוגם בקדירה ובתבשיל הבא אחרי' אפי' מיעוט ליכא ע"כ רש"י בפסחים דקאי לרבנן פירש דמטעם הבליעה נפגמה דרבנן אזלי בתר רובא ור"מ חייש למעוטי ע"כ פירש אליבא דר"מ בתבשיל הבא אחרי' דבזה אפילו מיעוט ליכא והנה הר"ן הקשה אמאי בעי שבירה בכלי חרס והרי לינת לילה פוגמת לפגם קודם שנעשה נותר. ותירץ דבקדירה אינה פוגמת רק בתבשיל הבא אחרי' וכיון שנעשה נותר קודם שנפגם צריך שבירה לבער נותר מן העולם אמנם למה שפירשתי לרבנן נפגם בקדירה ונעשה פגם קודם שנעשה נותר ואמאי צריך שבירה ע"כ גזה"כ הוא וחידוש הוא שחידשה תורה ואין לך בו אלא חידושו ודוקא בחטאת ולא בשאר קדשים אבל לר"מ דחייש למיעוטא לעולם לא נפגם רק בתבשיל הבא אחרי' ול"ה חידוש בחטאת וילפינן שאר קדשים מחטאת וכיון שהוכחתי דהאבעי' קא לר"מ דחייש למעוטי וליכא למיפשט מעירה לתוכה רותח דלר"מ דחייש למיעוט' איכא בליעה בעירוי. שפיר דחינן דליכא למיפשט מתנור דלר"מ לא נפגם בודאי רק בתבשיל הבא אחרי' וקודם שנעשה נותר לא נפגם ובעי שבירה להעביר נותר מן העולם ול"ה חידוש וילפינן שאר קדשים ואיכא שיורי מנחה שיש בליעה ומ"ה עבדינן של מתכות. אבל הרמב"ם ס"ל דנפגם קודם שנעשה נותר. והוה חידוש ואין לך אלא חידושו ולא שאר קדשים

(ט) וע' בספרי בית יצחק שכתבתי ליישב דברי רש"י. דהנה ר"מ סובר דנטל"פ אסור רק בסרוחה מעיקרא מותר וס"ל אין חילוק בין פגם פורתא לטובא ומדאסרה תורה קדירה בת יומא אף דפגמה פורתא ה"ה שאינו בת יומא אסור ולפ"ז בפגם קודם שנעשה איסור מותר אפילו בת יומא וכן כ' במק"ח. ולפ"ז קשיא בב"ח אפילו בת יומא מותר דפגם פורתא ומשמע דאף ר"מ ס"ל דקדירה שבישל בה חלב לא יבשל בשר ואם בישל בנ"ט ע"כ כ' רש"י לר"מ פוגם בתבשיל הבא אחרי' ע"כ ל"ה סרוחה מעיקרא וה"ה בכלים דקדשים ל"ה לענין נותר סרוחה מעיקרא ול"ה שבירת כ"ח חידוש וילפינן מחטאת לשאר קדשים כמו שכתבתי לעיל. ודע דלמ"ש לעיל צ"ל דר"מ חייש למעוט מדאורייתא וזה שלא כדברי תוס' בכמה מקומות

(י) והנה בתוספת רי"ד בפסחים ע"ו מהדורא ג' כ' שכתב במ"ק דלא אמר שמואל תתאה גבר אלא באוכלין ולא בכלים וכן דעת הרא"ה בבדק הבית בית שלישי סוף שער רביעי. והיא כדעת רש"ל פ' ג"ה סוף סי' מ"ה ופ' כ"ה ס"ס ס'. ומה שהקשה הש"ך סי' ק"ה ס"ק י' מדהקשה בש"ס לשמואל חרס כיון דצוננת היא אוקירי קא מוקיר לי' כבר תירץ בפליתי ס"ק ג' ובתוספות רי"ד שאין כח בחרס צוננת להתחמם מן הרוטב ולחזור ולבשל את הרוטב אבל לבליעת איסור אעפ"י שהקערה צוננת אם תשים לתוכה דבר חם בולעת מן האיסור וגם פולטת האיסור שהי' מובלע בה. כדכתיב במ"ק דלא אמר שמואל תתאה גבר ולא באוכלין ולא בכלים. והרב החריף מ' יעקב יצחק נ"י הקשה ממשנה דשבת דנותן לתוך הקערה והרי הוי ככלי ראשון דהטעם דכלי שני אינו מבשל משום שהדפנות מקררות כמ"ש תוס' שבת. וכיון דלתוס' רי"ד ורש"ל הכלי אינה מקררת ג"כ כלי שני מבשל ונראה דגם מהרש"ל ותוס' רי"ד לא ס"ל רק דבכלי ל"א תתאה גבר שיהיה בולע ומפליט אבל לא שיהי' מבשל. ומה"ט ס"ל למשנה דנותן לתוך הקערה דכלי שני אינה מבשל וקיצרו בזה הראשונים. עוד הקשה הרב הנ"ל על הרמב"ם פ"ג מה' מעשר הט"ו שכ' ונותן לקערה קטנה ולתמחוי לתוך תבשיל. אעפ"י שהיא חם מפני שאינו מתבשל בכלי שני. ואם הי' חם ביותר כדי שיכוה את היד לא יתן לתוכו מפני שהוא מתבשל. ומצאתי בברכי יוסף סי' ק"ה אות ה' כ' דרמב"ם סותר דברי עצמו דבפרק כ"ב משבת דין ו' דאם יצק התבשיל מקדירה לקערה אעפ"י שהוא רותח בקערה מותר ליתן תבלין לתוך הקערה שכלי שני אינו מבשל. והנה י"ל דקביעות למעשר שאני מדין שבת דהרי מבואר במשנה פ"ד ממעשר דכובש קובע אף דבשבת ל"א כביש כמבושל. והאריך בזה בשואל ומשיב חמישאה סימן י"א. ובזה נלע"ד ליישב מה דקשה לר' יוחנן דסבירא לי' חולין קי"א ע"ב מליח אינו כרותח כביש אינו כמבושל והרי ר"י ס"ל הלכה כסתם משנה ומבואר במשנה פ"ד דמעשרות הכובש המולח קובע למעשר. וע"כ לענין מעשר שאני. הן אמת שי"ל דנהי דס"ל מליח אינו כרותח כבוש אינו כמבושל מ"מ מולח וכובש הוה כמבושל. והוא מפרש המשנה הכובש המולח כמ"ש תוי"ט שם. הן אמת דקשי' דר' יוחנן אמר בביצה ל"ה אחד שבת ואחד תרומה ואחד חצר ואחד מקח אין קובעין אלא בדבר שנגמרה מלאכתן ואמאי ל"ח כבוש ומליח כמו שחשיב בירושלמי פ"ד ה"א ממעשר אור טובל מקח טובל מלח טובלת תרומה טובלת שבת טובל חצר בית שמירה טובלת. והנה לא חשיב בירושלמי כבוש ע' בכ"מ ור"י כשיטתי' דמליח אינו כבישול וכבוש אינו כמבושל ולכן ל"ח תרווייהו אך צ"ע אמאי לא חשיב אור דבזה כ"ע מודה. ודע דבהגהות הקשיתי על ר' יוחנן דס"ל חולין קי"א מליח אינו כרותח והוא גופי' ס"ל בע"ז ל"ח ע"ב דג מליח אסור משום בשולי נכרים והלא מליח אינו כרותח ותירצתי עפ"י דברי תוס' חולין שם ד"ה מליח אינו כרותח שכתבו תוס' והא דתניא טמא מליח וטהור תפל אסור היינו בדגים דרפוי קדמייהו. ומ"ה ס"ל דג מליח אסור דבדגים הוה כבישול ועל מה שכתבתי לעיל דבכבוש ומליח מודה ר"י הקשה הרב מ' יעקב יצחק דאמרינן בחוליו קי"א אמר אביי הא דרבין (דאמר מליח אינו כרותח) ליתא דההיא פינקא דהוה בי ר' אמא דמלח בי בישרא וחברי' מכדי ר' אמי תלמיד ד ר' יוחנן הוה מ"ט תבריה. לאו משום דשמיע לי' מר"י דלמא מלח בשר וכבש בציר כדי שיתן על האור ויתחיל להרתיח ולהגהת מיימוני הובא בב"י סימן ס"ט ד"ה ורבינו פרץ כ' שאם היא של עץ מותר כיון שהיא מנוקב ואם הוא של חרס אסור אעפ"י שהיא מנוקב ובסה"ק כ' דמיירי בקערה נקובה א"כ ניחא דל"ש כבוש בכלי נקובה אבל לשיטת הרא"ש והר"ן דמיירי שאינה נקובה הק"ל. ושמא כמו