בית יצחק חושן משפט קפט

חייב אביאת מקדש מ"מ חייב בטמא ששימש מדאמרינן בחתך אצבעו בסכין טמאה חייב אף דלראב"ד אינו חייב אביאת מקדש בטמא מחמת חרב הרי הוא כחלל. א"כ הק"ל למה אמרו למה נגרע והרי במדבר שהי' שחיטה עבודה ומ"מ זר כשר ורק טמא אסור וחייב משום טמא ששימש א"כ איך אפשר לשחוט עלי' כמו שכתבתי בספרי וזה דמשני שבקי לקרא דהוא דחוק דאפי' לא נימא דמיירי בשבת עדיין תיקשי למה אמרו למה נגרע ע"כ שבקי' לקרא דאיהו דחוק ואוקי אנפשי' דמיירי בחל י"ד בשבת ודוק

(יג) ודע דיש מקום לומר דלר"ע דנדרים ונדבות אין קריבין ביו"ט כלאים בציצית אין עשה דוחה ואסור בכלאים בציצית דתוס' הקשו ביבמות ה' ע"ב ד"ה כולהו שעטנז דלמ"ל ללמוד מכלאים בציצית דעשה דוחה לל"ת תיפוק לי' מדאיצטריך קרא לשריפת קדשים שאינו דוחה יו"ט מוכח דבעלמא עשה דוחה לל"ת ותירצו דס"ד דשריפת קדשים מותר ביו"ט שכן נדרים ונדבות קריבין ביו"ט אמנם למ"ד נדרים אין קריבים ביו"ט ילפינן מדאיצטריך קרא לשריפת קדשים מכלל דעשה דוחה לל"ת וא"צ קרא לכלאים בציצית. והתוס' הקשה ביבמות דנימא איפכא אף במקום גדילים לא תלבש שעטנז ותירצו דמסברא אסור ולמ"ל קרא וע"כ להיתרא אמנם למ"ד נדרים ונדבות אין קריבין ביו"ט ילפינן משריפת קדשים דעשה דוחה ל"ת ואיצטריך קרא דכלאים בציצית לאיסורא ולפ"ז היינו טעמא דב"ש דאוסרין כלאים בציצית בשבת כ"ה דאמרינן בביצה י"ט דב"ש ס"ל נדרים ונדבות אין קריבין ביו"ט ואתיא קרא דכלאים בציצית בציצית לאיסורא והוא מקום פלפול גדול

והנה נכדי הבחור הרב הגדול כ' אהרן לעווין (וכעת הוא הרב הגדול בסאמבור) שאלני במה שכתבתי בספרי ולעיל דאיצטריך כל צרוע דה"א שיקוץ בהרתו והרי פרשת וישלחו מן המחנה נאמרה בר"ח ניסן כפירש"י בגיטין והוצרך פ' טמאים לדעת דין פסח והי' ר"ח ביום א' כדאמרינן בשבת פ"ו וי"ד חל בשבת ולא איצטריך כל צרוע דליכא למימר שיקוץ בהרתו דבשבת ודאי לא יקוץ דלתו"ע שיש בו כרת ודאי לא נדחית ובשלמא למ"ד מכשירי פסח דוחה שבת ה"א דקציצת בהרת דוחה שבת דהוא מכשירי פסח כמ"ש מהרש"א בפסחים ס"ט ע"ב ד"ה יחיד נמי דמילה שלא בזמנו אם מילתו מעכבת מלאכול פסח הוה מילה מכשירי פסח אבל לר"ע דס"ל מכשירי פסח אינו דוחה שבת קשי' והנה באמת גם על תוס' קשה דבשבת קל"ב ד"ה מדצרעת כתבו ויקוץ בהרתו והא דכתיב וישלחו מן המחנה היינו בשלא יקוץ ותיפוק ליה דוישלחו מן המחנה קאי בפסח שחל י"ד בשבת אמנם לא קשי' דנהי דכל הפרשה קאי על שנה זו מ"מ הך דכל צרוע איצטרך היכי שחל י"ד בימי החול דטעין שלוח וקמ"ל שלא יקוץ וזה פשוט

(יד) והנה בהא דרב כהנא רמי כתיב לא ילין חלב חגי עד בקר הא כל הלילה ילין והכתיב עליה השלם הוא מותיב לה והוא מפרק לה כשניתותרו. ומה נ"מ מאן דמותיב ומאן דמפרק. ונ"ל הנה לעיל הקשיתי אתירוץ ר"כ לפירש"י כיון דנראה להקרבה אתמיד של שחר הוא נשלם אמאי אמרינן בביצה כ"א בכבשי עצרת ששחטן שלא לשמן בשבת אם זרק הורצה ע"מ להקטיר אימורין לערב והרי אימורין אלו לא נראו להקטיר בשבת. וכתבתי לעיל וכן בספרי ליו"ד ח"ב סי' קע"א בישוב הקו' דאם אסור להקטיר בלינה שוב מותר להקטיר בשבת דהרי באמת אברי חול שניתותרו מותר להקטיר וה"ה אברים אלו רק בלא משלו בהן אור כ' המ"ל בריש ה' תמידין דאסור להקריב משום דאפשר להקטיר במ"ש א"כ שוב ממנ"פ מותר דאם אסור במוצ"ש שוב מותר בשבת רק דהקשיתי לעיל כיון דאפשר להעלות על מזבח ולהקטיר ביום א' למ"ד אין לינה מועלת שוב אסור בשבת ול"ח בשבת ושוב במוצ"ש אכור ואמאי קתני בברייתא להקטיר אימורין לערב וא"א לישב רק למ"ד לינה מועלת וא"א להקטיר ביום א'. אמנם מקושית ר"כ גופי' מוכח דס"ל לינה מועלת דמאי מקשה הא כל הלילה ילין והכתיב עליה השלם דילמא כל הלילה ילין וסמך לבקר יעלהו על המזבח ולא יפסול בלינה ויקטיר לאחר התמיד וע"כ בהקושיא ס"ל לינה מועלת. א"כ שפיר מתרץ כשניתותרו ול"ק מברייתא דביצה כדכתיבנא. והוא ת"ל כפתור ופרח: ע"כ הדרוש

שלום וברכה וכ"ט לב"ח רחימא דנפשאי הרב החריף החכם השלם הגביר היקר מ' עקיבא סופר נ"י

ראיתי דבריך היקרים ששאלת בדברי ירושלמי פ"ג דסוכה הי"א אהא דר' יוסי אמר י"ט הראשון של חג שחל להיות בשבת שכח והוציא את הלולב לר"ה פטור מפני שהוציאו ברשות חברי' אמרינן דברי ר' יוסי שמצות עשה דוחה ללית אמר לון ר' יוסי לא מן הדא ואיך הו"ל דעשה דוחה לל"ת והלא שבת הוה עול"ת ועוד הרי הוה איסור כרת ואין עשה דוחה ל"ת שיש בה כרת ואם ס"ל כר"א דלולב וכל מכשירי' דוחין שבת אם כן אמאי נקט ר' יוסי דיעבד ששכח והוציא הלא אף לכתחלה מוציא. אמנם יש ליישב הנה דעת ריב"א סוף חולין דהיכי דאין עשה דוחה לל"ת ועשה אם עבר אין לוקין דל"ת נדחה ונסתפק בתשו' ברית אברהם חאה"ע סי' קכ"ו אם עבר בשוגג בעול"ת שי"ב כרת ועשה העשה אם מחייב חטאת מי נימא נהי דכרת לא נדחה כיון דהלאו דחה אינו חייב חטאת דבחטאת בעינן לאו וכרת. ובדרוש לשבת שובה שנה זו הבאתי דברי הרמב"ם פ"ב משגגות הי"ד דאם שחט קרבן יחיד בשבת חייב חטאת והוא מתוספתא ותוס' כ' בחולין מ' דטעמא דאין עשה דקרבן יחיד דוחה לתו"ע ובדיעבד הקרבן אם עלה לא ירד ומ"מ חייב חטאת הרי דלא כברית אברהם וכעת אני אומר דזה טעם דחברי' בשם ר' יוסי דנהי דלכתחלה אין עשה דוחה לתו"ע ויש בו כרת מ"מ בדיעבד אינו חייב חטאת וקצת סיעתא לברית אברהם ומטרדות עש"ק אקנר והנני ידידך. לבוב ל' עש"ק נשא תרנ"ט לפ"ק

בעזה"י דרוש כו לשבת שובה תרנ"ט פה לבוב. בסוגיא דבעלי חיים נדחין יומא ס"ד עד פ"ו

(א) הנה בגוף המחלוקת שבין רב ור' יוחנן דס"ל לרב בע"ח אין נדחין אף בקרבן ציבור ור"י ס"ל אף בקרבן יחיד בעלי חיים נדחין ופליגי אי דרשינן בם בהם י"ל דפליגי ג"כ בסברא. הנה קשיא בהא דס"ל לר' יוחנן שני שבזוג שני משום דהראשון נדחה. ומשמע דאין לו תקנה וישאל על הקדשו ונעקר ההקדש למפרע. ואח"כ יקדישו מחדש ול"ה דיחוי. ואי דא"כ בטלה ההגרלה למפרע מה בכך יחזיר ויגריל והנה לר' יהודה דסבירא לי' תמות לא קשיא דכבר כתבתי בספרי ליו"ד ח"ר ריש סימן מ"ה דבחטאות המתות ל"מ שאלה. דהרי אין מועלין בחטאות המתות דיצאו מקדושה. וה"ט שכתבו תוס' ישנים יומא נ"ה דאין פדיון לחטאות המתות דכבר יצאו מקדושה. וכיון דליתא קדושה בעולם ל"מ שאלה דל"ש תגלי מלתא למפרע ועוד דהו"ל כאכלו כולה דאין נשאלין עלי' (ועיין בספרי שם מה שפלפלתי משחוטי חוץ אולי יבואר לקמן) אך י"ל דטעמא דל"מ שאלה משום שהבהמה תמות דכבר נדחה אבל אם מהני שאלה ל"ה דחוי' ואין דינה שתמות א"כ אדרבה נימא דמהני שאלה ויבואר לקמן. ועיין תוס' ב"מ לענין מלאכה בפרת חטאת דשם מבואר דאם הדבר גלגל החוזר בעולם אזלינן לחומרא. ומה"ט י"ל הא דאמרינן בגמ' אליבא דר"י לא קאמינא דס"ל לרב דר' יהודה דס"ל תמות ודאי דס"ל בעלי חיים נדחין מטעמא דכתבנו דלדידיה ודאי ליתא בשאלה

(ב) והנה בעיקר פלוגתא דרב ור' יוחנן י"ל הנה כל שבידו ל"ה דימוי כדאיתא בזבחים ל"ד וכ' רש"י דבהך דמת המשתלח ל"ה בידו דמי יימר דיהבי לי' אחרינא. והיינו דדבר שצריך לקנות ל"ה בידו כדמוכח בעירוכין דף כ' ע"ב דהו"ל דשלב"ל מה שצריך למכור וה"ה מה שצריך לקנות. וע' בספרי ב"י ליו"ד ח"ב סי' קל"ו אות א' ובספרי לאה"ע סי' ס"ב באריכות. ולפ"ז י"ל דלמ"ד אדם מקנה דשלב"ל דלא ס"ל מי יימר כדאמרינן בריש המפקיד יסבור דמקרי בידו דל"א מי יימר. וכיון דרב ס"ל אדם מקנה דשלב"ל כדאמרינן ביבמות צ"ג ע"ב ס"ל בע"ח אין נדחין דמקרי בידו. ור' יוחנן דס"ל אין אדם מקנה דשלב"ל רק היכא שהוא בידו כדאמרינן בקדושין ס"ב ע"ב לר' יוחנן נהי דבידו לגרשו בידו לקדשו גבי נותן פרוטה לאשתו ואמר לה הרי את מקודשת לאחר שאגרשך. ע"כ ס"ל בע"ח נדחין וכן מה"ט בהמה של ב' שותפים והקדיש חצי' ס"ל לר"י דאינה קריבה דל"ה בידו שמא שותפו לא ימכור לו. ומה"ט אמר רב אליבא דר' יהודה לא קאמינא דר' יהודה ודאי סובר אין אדם מקנה דשלב"ל ולא מקרי בידו. ור"ש ס"ל בכריתות כ"ח בע"ח אין נדחין דס"ל אדם מקנה דשלב"ל כמ"ש תוס' בכתובות מ"ב תד"ה ר"ש. והא דאמרינן בגמ' דף ס"ד דפליגי רב ור"י אי דרשינן בם בהם היינו כיון דאיכא סברא דבע"ח אין נדחין מוקי קרא דבהם לתערובת ואין לו קרא דבע"ח נדחין ור"י דס"ל דאיכא סברא דבע"ח נדחין דריש בם בהם ואתיא קרא דבע"ח נדחין. או שי"ל דאין ה"נ דמהך קרא יליף ר' יוחנן דאין אדם מקנה דשלב"ל ורב יליף דאדם מקנה דשלב"ל. דלא ס"ל מי יימר

(ג) והנה קשי' לי בהא דא"ר יוחנן בהמה של ב' שותפין הקדיש חצי' וחזר ולקח וכו' קדישה ואינה קריבה משום דס"ל בע"ח נדחין. הנה זה ודאי דאסור להקדיש שהרי מזיק לחבירו שאסור ליהנות ולעבוד בבהמה זו. ונהי נמי דעושה בשלו מ"מ גורם היזק לחבירו וע' מ"ש בתשובה לענין שחרור ונהי נמי דהיזק שאינו ניכר א"צ לשלם מדאורייתא דר' יוחנן ס"ל בגיטין נ"ג היזק שאינו ניכר ל"ש היזק מ"מ לפמ"ש היש"ש פ"י דב"ק סי' נ"ג דאסור לגרום היזק לחבירו מן התורה אף היזק שא"נ וכ"כ יד הרמ"ה מובא בספרי ליו"ד ח"א סימן מ"ט אות י"ב י"ג ובספרי לאה"ע סי' ס"ב אות ג' אי משום לפ"ע אי משום ואהבת לרעך כמוך. א"כ קשי' אמאי הוה הקדש ונימא כ"מ דארל"ת אעל"מ. וכן קשי' גבי שחרור חצי' וצ"ל כיון דל"ה רק איסור עשה דואהבת לרעך כמוך ל"א אעל"מ כמ"ש הפנ"י סוף גיטין. ועי' בספרי הנ"ל בי"ד שכתבתי דברים נפלאים בזה. והנה לפ"ז קשיא למ"ל לר"י לומר הטעם דאינה קריבה משום דיחוי ות"ל דהו"ל מה"ב דהרי עשה עבירה בהקדש ור"י ס"ל מה"ב פסול כדאיתא בסוכה ל'. והגם דבתמורה הקרבן כשר אף דהו"ל מה"ב שם גלי קרא ועמ"ש בזה בספרי חיו"ד ח"ר סי' ו' אות ב' עיי"ש. משא"כ באיסור אחר. ודא קו' רבתי. וליישב נראה דהיכא שהקדיש והיה בדעתו לשלם לחבירו כפי שוי' ואח"כ שילם לחבירו כפי שוי' לא עשה איסור למפרע דל"ש ואהבת לרעך כמוך כיון דרוצה לשלם לפי שוי' ואח"כ שילם לפי שוי'. ובזה יש ליישב קו' תוס' בקדושין ז' בהא דקמ"ל ר' יוחנן בחזר ולקח ולא בהמה של ב' שותפים שכל אחד הקדיש חצי'. דבזה שהראשון הקדיש חצי' ודאי הוה מה"ב ולא שמעינן בע"ח