בית יצחק חושן משפט קפז

במקדש. וצ"ע דהרי בזבחים ע"ט מסקינן דכ"ע ס"ל גוזרין גזירות. ועי' מ"ש בענין זה בספרי ליו"ד ח"ב סימן ל"ה בדברי המרדכי ורדב"ז ומצאתי כעת בספר שדי חמד מערכת האלף אות רפ"ד שהרגיש רב אחד בדברי הגאון מהרש"ק וביאר כל הענין שם. ולפענ"ד הי' נראה ג"כ דא"צ לבדוק הריאה במקדש דהנה בגוף הדין דצריך לבדוק הריאה משום דשכיחי סרכות צ"ע לפמ"ש הלב"ש סוף סימן ל"ט ס"ק ר"ו דכל סירכות אף שלא כסדרן ל"ה אלא ספק טריפה דאף לדעת רש"י דאין סירכה בלא נקב שמא קרמא עילאי הוא דאיפסק עיי"ש שכ' כן בשם הכרי תואר דלא כדעת הש"ך. ולפענ"ד נראה אף אם מבצבץ ל"ה רק ספק טריפה לפמ"ש זקיני הת"ש בסימן ל"ו ס"ק י"ב דאפילו אם אירע שנפחוהו יותר מדאי ונקרע הקרוה אמרינן מ"מ בחי' לא היתה נפוחה כך ולא היתה עומדת ליסתר דאין ראיה ממה שנסתרה במיתתה שאינה מוחזקת כל כך כמו בחי'. א"כ אף אם מבצבצת בהסיר הסירכא אמרינן שמא קרום עליון ניקב ובחי' לא היתה מבצבצת אך במיתתה אינה מוחזקת כל כך ונקרע קרום השני

(ז) והנה לפ"ז קשי' למה צריך בדיקה והרי הוה ס"ס שמא אין כאן סירכא ואת"ל שיש סירכא שמא כשרה דעור עליון בלבד ניקב ואין לומר דהוה ס"ס דאיכא לברורי דהרי נוב"י ק' יו"ד סימן נ"ז כ' דדוקא אם יבורר שיש איסור ודאי אז צריך לברר אבל אם לא יבורר רק שיש איסור ספק א"צ לברר ומותר מטעם ס"ס א"כ בריאה אף אם יבורר שיש סירכא שלא כסדרן עדיין רק מספק אסורה א"צ לברר ולמה צריך לבדוק הריאה ע"כ אין זה רק חומרא בעלמא ע"כ בקדשים שיש מצוה לקבל הדם תיכף לאחר שחיטה ולמהר לזרוק הדם שלא יקרוש כדאמרינן פסחים ס"א שהי' אחד ממרס בדם לא חששו חז"ל לחומרא ס. ולפ"ז אמינא דלמ"ד קרמא עילאי טרפה א"כ יש לבדוק מדינא דהוי וז"ס דאיכא לברורי דאם ימצא סירכא ודאי קרמא עילאי אינקב ע"כ לדידי' גם בקדשים מחויב לבדוק. ובזה מיושב סוגיא דחולין דף ע"ב דאמרינן שם השקו את התמיד בכוס של זהב אמר רבא גוזמא ואח"כ אמרינן א"ר יצחק בר נחמני אמר שמואל בשלשה מקומות דברו חכמים לשון הואי (פי' לשון גוזמא) תפוח גפן פרוכת ולא חשיב הך דהשקו את התמיד וכתבו התוספות דהך דהשקו את התמיד קסבר דאין זה גוזמא דאין עניות במקום עשירות ואינו מובן באיזו סברא פליגי. ונ"ל דהנה בהא דאמרינן בביצה דף מ' דלשקי אינש בהמתו והדר לישחט משום סירכא דמשכי ופירש"י משום העור שיהא נוח להפשיטה והש"ך בסי' ל"ט סקל"ב מייתי בשם הכלבו פירוש משום סירכות דמנתקות מחמת השקאה. והנה אם הכונה בהא דהשקו את התמיד משום העור שיהא נוח להפשיטה ל"ה צורך הקרבן כל כך. והוה הא דבכלי זהב גוזמא וזה אם התמיד לא הוצרך לבדיקת הריאה ול"ש בתמיד משום סירכא שינתקו הסירכות דלא בדקו כלל הריאה. אבל אם בדקו הריאה והיה צורך להשקות שינתקו הסירכות ולא יטריף הקרבן הוי צורך הקרבן ושייך לומר אין עניות במקום עשירות והוה בכלי זהב ממש וכ"כ הגאון מהרש"ק בתשובה הנ"ל. ומעתה נכון דרבא דאמר גוזמא קאי לדידן דס"ל קרמא עילאי אינה טריפה עד דאנקב תתאה וא"צ לבדוק מדינא כמ"ש ובתמיד א"צ לבדוק כלל וא"צ להשקות התמיד רק משום העור ול"ה צורך גבוה ומ"ה אמר דבכלי זהב הוה גוזמא. אבל ר"י בר נחמני אמר שמואל כשיטתי' דס"ל קרמא עילאי כמ"ש הפמ"ג סי' ט"ל אות ח"י דרב ושמואל ס"ל קרמא עילאי. וע' תוס' חולין מ"ו ד"ה ומה שכתבתי בספרי ליו"ד ח"ר סימן ס"ה אות ו'. ולדידי' גם בתמיד צריך לבדוק הריאה והוה צורך גבוה ומ"ה לא חשיב רק דהשקו את התמיד לגוזמא וזה פלפול יקר

(ח) והנה דברי הרמב"ם תמוהים בזה דבפ"ב משגגות ה' י"ג כ' השוחט בשבת קרבן ציבור שלא לשמו הרי זה חייב חטאת ויקטרו אברים לערב ואמאי לא כתב הרי זה לא יזרוק ואם זרק מקטיר אימורין לערב כדאיתא בביצה דף כ"א הן אמת דבתוספתא בפסחים פ"ה מבואר כמ"ש הרמב"ם. אבל במה פליגי התוספתא וש"ס דידן ועוד הרי בהלכה י"ד כ' שחט קרבנות יחיד שאין דוחין את השבת חייב חטאת והבשר מותר בהנאה ואין זורקין את הדם ואם עבר וזרק עולה לשם חובה ויקטיר אימורין ואמאי לא כ' בהלכה י"ג דאסור לזרוק ועוד אמאי פוסק בפט"ו מפסולי המוקדשין הי"ט בשני כבשי עצרת ששחטן שלא לשמן או ששחטן לפני זמנן אם היתה שבת לא יזרוק וכבר תמה בכל זה הצל"ח במקומו. ונלפע"ד דבאמת הי' לנו לומר שיזרוק דזריקה בשבת הוה שבות ואין שבות במקדש ומ"ש התוי"ט ר"פ אלו דברים דאין איסור כלל עי' שואל ומשיב מ"ב ח"א סי' נ"ח שתמה בדבריו אבל מ"ש שם אינו נכון. אף דמוח"ז הגאון רע"א כ' בתשובה סי' קנ"ח שב' שבותים גזרו במקדש כמו שכ' הברטנורא פ"ג דעירובין דב' שבותים גזרו אף בבה"ש. א"כ בזריקה בשבת הוי ב' שבותים חדא משום טלטול כדאמרינן ביבמות ל"ג ע"ב אי בקבלה והולכה טלטול בעלמא ופירש"י ואין כאן אלא משום שבות (וחסר מרש"י תיבות אלא). והב' משום מתקן שמתקן הבשר לאכילה כמ"ש רש"י פסחים ס"ה ע"ב דהזי' אסור משום מתקן. וב' שבותים לא הותרז במקדש וס"ל להרמב"ם דבקרבן ציבור שראוי להקריב בשבת ולא איתקצאי בה"ש רק ששחט שלא לשמו. ל"ה מוקצה דאין מוקצה לח"ש ואין כאן איסור טלטול רק שבות דמתקן מותר לזרוק דאין שבות במקדש וזה טעם התוספתא. וש"ס דידן לא ס"ל בזה אין שבות במקדש או דס"ל יש מוקצה לח"ש וגם בזה ב' שבותים ורמב"ם ס"ל כתוספתא. אבל בשחט קרבן יחיד דלא חזיא לשבת והוא מוקצה בין השמשות שפיר פוסק בהלכה י"ד דלא יזרוק דב' שבותים גזרו. ואם עבר וזרק עלו לשם חובה ויקטיר אימורין לערב והבשר מותר באכילה הכונה לערב דביום אסור משום מוקצה ומה שפוסק פט"ו מפסהמ"ק בשני כבשי עצרת ואם היתה שבת לא יזרוק לא קאי על ששחט שלא לשמן רק אאם שחטן בין לפני זמנן בין לאתר זמנן דבזה הוה הדם מוקצה דל"ח גם בין השמשות והוי ב' שביחין ומה שסתם הרמב"ם משום שסמך אמ"ש פ"ב משגגות י"ג. וכ"כ הצל"ת לשיטתי'. אלא דצ"ע אמ"ש הכ"מ סוף הלכות בית הבחירה דמה"ט לא הי' נרות ביד הכהנים בלילי שבת דאין שבות במקדש משום דאפשר לנרות דולקים מע"ש והמ"ל כ' בשם תוי"ט סוף פ"ק דתמיד משום דקריב להטי' דאיכא איסור דאורייתא ות"ל דטלטול נר הוה ב' שבותים משום מוקצה ומשום שמא יטה. ושמא לולא השבות דשמא יטה ל"ה מוקצה כלל דחזי בה"ש לטלטול משום דאין שבות במקדש על כן ל"ה רק שבות אחד ומ"ה הוצרכו לטעם הכ"מ והתוי"ט ובכ"ז יש לברר הרבה

והנה מה שכ' הרמב"ם הנ"ל בשחט קרבן יחיד בשבת חייב חטאת והבשר מותר בהנאה שתמה מהר"י קורקס והלא בשר קדשים שנפסל טעון שריפה כיון שלא נזרק הדם שמא כונת הרמב"ם שמותר בהנאה אם ישאל על הקדישו ואף דשוב הוה חשנ"ב מ"מ לפמ"ש הטורי אבן ר"ה כ"ח דל"ה חשנ"ב דחולין ממילא הוה אם ישאל ואני כתבתי בספרי לא"ח סימן כ"ז אות כ"ז דלא כדבריו מ"מ י"ל דבאכילה אסור כשיטת רש"י פסחים כ"ב דבאכילה לכ"ע חשנ"ב דאורייתא ובהנאה ל"ה רק מדרבנן י"ל בכה"ג לא אסרו ומ"ה מותר בהנאה ועיין ברמב"ם ה' שחיטה שכ' דחשנ"ב הוא דברי קבלה י"ל דבהנאה הוי דברי קבלה ומ"מ כל זה דוחק גדול. ואולי ס"ל להרמב"ם דדוקא בקדשיה פסולים אסורים בהנאה כיון שלא נזרק ונתקדש קדושת הגוף כדאמרינן במנחות ע"ח סכין מקדש ככלי שרת אבל בשבת ששחט באיסור ולא נזרק הדם אמרינן אעל"מ ולא נתקדש בסכין קדושת הגוף ומ"ה מותר בהנאה ועדיין צ"ע

והנה בתשו' ברית אברהם אה"ע סימן קכ"ו נסתפק היכא דאין עשה דוחה ל"ת שיש בו כרת ועבר ועשה כגון שיבם אחות אשה אי חייב חטאת מי נימא כיון דהלאו נדחה ולא נשאר רק כרת אכרת בלא לאו אינו חייב קרבן. ולפענ"ד הי' בהעלם עיניו דברי הרמב"ם שהוא מהתוספתא פ"ה דפסחים בשחט קרבן יחיד בשבת חייב חטאת והרי קיים העשה אם זרק ומדאורייתא מותר לזרוק ומ"מ לכתחלה לא ישחוט דאין עשה דקרבן יחיד דוחה ל"ת דשבת כמ"ש תוס' חולין דף מ' ד"ה השוחט בסוף הדיבור ומ"מ חייב חטאת ואין כאן ספק. וגם בפרט זה יש לדבר

(ט) ואבא להסוגיא דפסחים נ"ט הנה במ"ש רש"י ד"ה מחוסר כפרה מצורע או זב ותמה מהרש"א אמאי לא נקט יולדת נלפענ"ד הנה יש להסתפק להלכה דנשים בראשון חוב ובשני רשות ואינן דוחות את השבת אם הזידה בראשון וחל השני בשבת אם השני דוחה שבת מי נימא כיון דחייבת כרת על הראשון ואם תעשה השני פטורה א"כ הוה השני לגבה עשה שיש בה כרת ודוחה שבת או לא דמלשון הרמב"ם פ"ה מק"פ ה"ח שכ' נשים שנדחו לשני בין מפני האונס והשגגה בין מפני הטומאה ודרך רחוקה הרי פסח שני להם רשות ואינו דוחה שבת ולמה לא הוזכר מזידה מזה יראה דבמזידה היא חייבת ואולי דוחה שבת אך לפי"ז תיקשי מה מקשה בגמ' דף צ"א אר"א דאמר בשני רשות ודוחה את השבת אי רשות אמאי דוחה שבת ולישני דהכי קאמר רשות אם נאנסה בראשון ואם הזידה חובה ודוחה את השבת ומזה יראה בעליל דאף אם הזידה הוה רשות ואינה דוחה השבת וכן כ' במנחת חינוך מ' ש"פ. והנה כבר כתבתי בספרי לא"ח סימן ח"י אות ב' להקשות אמאי בע"פ דחי עשה שיש בו כרת לעשה דהשלמה והרי פסח יש לו תשלומין בשני כמו שכ' רש"י בזבחים דף ק' דמה"ט מטמא למת מצוה וממילא אזל לי' כרת דיש לו תשלומין וכבר הקשו כן התוס' בזבחים ק'. וכתבתי בספרי שם דזה שיטת הר' פרץ בתוס' ביצה ה' שכתבו דהיכי דלא אפשר לא נאמר עשה דהשלמה כדאמרינן בפסחים ותמה מהרש"א דהרי שם הטעם דעשה שיש בו כרת דוחה. וכתבתי דהנה רש"י פירש ששכח ואמאי לא פירש שלא הי' לו על כרחך דשם הוא אנוס ואינו חייב כרת דהא אפשר בשני אין עשה דפסח דוחה עשה דהשלמה אך בזה הוה לא אפשר ואין כאן עשה דהשלמה כשיטת הר' פרץ אך אם שכח ושכחה הזה פשיעה וכמזיד ויש בו כרת לא מקרי יש לו תשלומין אף לשיטת הרמב"ם דאם עשה בשני פטור מכרת מ"מ לא מיקרי יש לו תשלומין וכש"כ לשיטת רש"י דאף אם עשה בשני חייב כרת. על כן אמרו בברייתא סתם מחוסר כפורים בין נאנס בין שכח ומייתי שפיר הר' פרץ ראי' מפסחים

והנה יש לפרש דרש"י מ"ה נקט מצורע או זב ולא נקט יולדת לרבותא דקמ"ל אפילו מצורע או זב דיש לו תשלומין בשני מ"מ עשה דפסח דוחה עשה דהשלמה דאי אשמעינן ביולדת ה"א דוקא יולדת ומיירי בחל י"ד באייר בשבת דנשים לא דחי שבת ואין לה תשלומין אבל זב ומצורע דדוחה שבת יש לו תשלומין קמ"ל דאפי' בזב ומצורע דוחה