בית יצחק חושן משפט קפו

דפליג אבן תימא ס"ל חגיגת י"ד לאו דאורייתא וא"א לאוקמי קרא בחגיגת י"ד. ואך בש"ס דף ע"א מוקי קרא דלא ילין מן הבשר בחגיגת י"ד. וכתבו תוס' דף ע' ד"ה לאו חובה דלהאי תנא וכן לבן תימא דוחה שבת דלא כמ"ש בדף נ"ט ע"ב ד"ה בארבע עשר. ובאמת דבריהם בדף ע' הם נגד ירושלמי דס"ל קרא דלא ילין בחגיגת י"ד ומ"מ מקשה דלא דחי שבת. וצ"ע על התוס' ומזה נראה דאף למאן דאמר חגיגת י"ד לאו חובה והוא רב אשי דף ע' מ"מ היא מדאורייתא רק הוא רשות. וכן יסבור תנא דלא ילין מן הבשר קאי לחגיגת י"ד וכן פוסק הרמב"ם פי' מק"פ. ובמ"ל פ"ו מכלי המקדש נראה דאף לבן תימא באה החגיגה לאחר חצות ולא אחר התמיד דלענין זה לא איתקש וזה דלא כתוספות רי"ד. ומלשון התוס' רי"ד שכ' מדאמרינן לקמן בהילכתין ולא ילין מן הבשר אשר תזבח בערב ביום הראשון לבקר לימוד על חגיגת י"ד שתהא נאכלת לשני ימים ולילה אחד אלמא חגיגת י"ד בערב נשחטת כדין פסח וי"ל כיון דנשחטה בערב אחר התמיד נשחטת כדין פסח ומשמע מדבריו דאפי' למאן דפליג אבן תימא נשחטה אחר התמיד. וזה תמוה דכיון שהיא רשות איך ישחטו אחר התמיד ושמא ס"ל כתוס' דלהאי מ"ד דלא ילין מן הבשר קאי אחגיגת י"ד ל"ה רשות ודוחה שבת. כונת דבריו דכיון דעכ"פ מוכרח דנזבח בערב והוא אחר חצות א"כ לבן תימא שוב נשחט אחר התמיד. ועכ"פ כיון שכתבתי דלרבנן דבן תימא אף דחגיגת י"ד דאורייתא לא נשחט אחר התמיד הי' לו לירושלמי להקשות והא כתיב עליה השלם דל"ש התירוץ שכתבתי אך בפשיטות נראה דלהירושלמי פשיטא לי' כתירוץ הש"ס דמשני בשניתותרו. ושוב מצאתי בספר מנחת אהרן הנספח לספרי בית יצחק מבני הה"ג זצ"ל סי' ב' אות ז' שהרגיש בזה דדברי תוס' דף ע' הם כנגד ירושלמי ועיי"ש פלפול עצום אולי יבואר עוד מזה

(ב) ובספרי ב"י ליו"ד ח"ב סימן קע"א אות ד' הבאתי קו' בש"ס דביצה כ' ע"ב בכבשי עצרת ששחטן בשבת שלא לשמן אם זרק הורצה ע"מ להקטיר אימורין לערב והרי דוקא בשניתותרו שהי' ראוין להקטיר מבעוד יום מותר להקטיר בלילה כדמשני בפסחים בסוגין משא"כ בכבשי עצרת ששחטן שלא לשמן שאסור להקטירן בשבת איך מקטיר בערב. וכבר הרגיש במקצת בספר ברוך טעם שער הואיל ומתוך דין ג'. וכעת מצאתי באיגרא רמא להגאון רבינו משולם בסוף הספר אות כ"ח שהרגיש בזה. והנה מה שתירץ בזה לפמ"ש המ"ל דהנך דאם עלו לא ירדו אף בשבת מותר להקטיר ה"ה בכבשי עצרת ששחטן שלא לשמן דאם לא יוכלו להקטיר בשבת אף במוצאי שבת לא יוכלו להקטיר ויפסלו בלינה הוי כפסולין ויכלו להקטיר בשבת כמו כל פסולין. איני מבין איך יעלו על גבי מזבח ונהי דלע"ע ל"ה פסולים מ"מ כיון דאסור להקטיר בשבת ומה"ט גם במוצאי שבת לא יקטיר איך יעלה על גבי מזבח על כן דבריו צ"ע. והנה בספרי כתבתי די"ל דדוקא בלא חזי ביום כגון שם שלא נשחט עד אחר התמיד ולא חזי ביום להקטיר לא חזי בלילה משא"כ בלא חזי משום איסור שבת לא מיקרי אינו ראוי כמ"ש תוס' ריש חגיגה דבחל יום א' דיו"ט בשבת לא מיקרי גברא לא חזי בראשון כמו חוגר ביום ראשון כיון דבעצם חזי רק יומא קגרים וה"ה לענין הקטרה לא מיקרי לא חזי ביום. ובטורי אבן חגיגה ט' הקשה אתוס' דנעלם מהם דברי המשנה דכריתות ז' שאמרו ב"ה לב"ש המפלת אור לשמונים וא' שחל להיות בשבת יוכיח ולתוס' מאי ראי' משבת ללילה וכתבתי בספרי ב"י לא"ח סי' פ"ו אות ו' דעיקר סברת התוס' בחגיגה הוא כעין סברת התוס' חולין דף מ' ד"ה השוחט שהקשו אמאי חייב משום שחיטה חוץ בשבת הרי אינו ראוי לבא בפנים ותירצו דכיון דאם עבר ושחט כשר מיקרי ראוי לבא בפנים דאין זה אלא משום דאין עשה דקרבן יחיד דוחה לתו"ע דשבת. ומשמע דאם גם קרבן ציבור ל"ה בשבת אף בדיעבד ששחט פסול. וזה כוונת התוספות כיון דהיום גורם לא מיקרי לא חזי בראשון דהרי בדיעבד כשר הקרב. וזה באמת שהשיבו ב"ש לא אם אמרת בשבת שראוי לקרבן ציבור והיינו כיון דראוי לקרבן ציבור ורק לקרבן יחיד לא חזי ע"כ בדיעבד שחיטתו כשרה ומיקרי ראוי משא"כ בלילה. ובטורי אבן תירץ קו' תוס' בסברא הנ"ל ולפמ"ש סברת התוס' הוא כמ"ש

(ג) ועפ"י הנ"ל נ"ל להבין מה שאמרו ב"ה המפלת ביום פ"א שחל בשבת יוכיח וכי לא ידעו שיש חילוק בין שבת ללילה כדברי ב"ש. ונ"ל דאזלי לשיטתייהו. דהנה המעיין בביצה י"ט מבואר בברייתא דב"ש ס"ל נדרים ונדבות אין קריבין ביו"ט וב"ה ס"ל נדרים ונדבות קריבין ביו"ט והגם דאיכא תנאי דס"ל דלא פליגי בזה מ"מ לתנא דברייתא פליגי בזה. והנה בפס' נ"ט ע"ב מקשה רב ספרא אקרא דלא ילין לבקר זבח חג הפסח הא כל הלילה ילין והא עולת חול אין קרב ביו"ט וכ' תוס' דהקושיא היא לר"ע דס"ל עולת שבת בשבת אחרת הא דחול ביו"ט לאו (דס"ל נדרים ונדבות אין קרבי ביו"ט כדאמרינן בשבת קי"ד. דאלו לר' ישמעאל דס"ל נדרים ונדבות קרבין ביו"ט ה"ה דחול ביו"ט קריב ולא מקשה מידי והנה בגמ' משני דמיירי בחל י"ד בשבת, והקשה בירושלמי מקרא דלא ילין חלב חגי דמיירי בחגיגת י"ד ואי בשבת אין לשחוט חגיגה. ותירץ בירושלמי בתירוץ ב' דקרא מיירי בעבר ושחט ומוכח דבשחט בשבת הקרבן כשר ול"א אי עביד ל"מ. וזה למ"ד נדרים ונדבות אין קריבין ביו"ט. אבל למ"ד קריבין ביו"ט קרא דלא ילין מיירי בחול ומ"מ כל הלילה ילין דחלבי חול קריבין ביו"ט ולא מיירי בשבת ולא מוכח מקרא דעבר ושחט כשר. והדרן לכללא דאי עביד ל"מ ואף בדיעבד וכ"כ במלא הרועים אות נדרים ונדבות אות י"ד. ומעתה ב"ה כשיטתייהו דנדרים ונדבות קריבין ביו"ט ולעולם בשחט בשבת אף בדיעבד פסול ומ"ה אמרו שבת יוכיח דאף בדיעבד פסול ומיקרי אינה ראוי כמו לילה. וב"ש כשיטתייהו דנדרים ונדבות אין קריבין ביו"ט וע"כ קרא מיירי בשבת ומוכח דבשחט בדיעבד הקרבן כשר. ומ"ה אמרו לא אם אמרת בשבת שכן ראוי לקרבן ציבור והכונה דבקרבן יחיד אין עשה דוחה ללו"ע אבל בדיעבד הקרבן כשר כמו שכ' התוס' ומה"ט מיקרי ראוי ודוק

(ד) והנה בעיקר הסברא שכתבתי בדברי התוספות חגיגה דכיון דבדיעבד הקרבן כשר בהקריב בשבת לא מיקרי לא חזי בראשון וכן כ' הטורי אבן על כן מותר להקריב אימורין במוצאי שבת דמיקרי חזי להקריב ביום יש לדחות דהתוס' בחולין מ' כתבו דמה"ט חייב בשבת משום שחוטי חוץ דראוי לבא בפנים הואיל דבדיעבד הקרבן כשר דילפינן מקרא פ' השוחט והמעלה על כל פסולין שאם עלו לא ירדו שחייבין עליהן בחוץ. משמע דדוקא לענין ש"ח מהני הסברא דבדיעבד כשר דגלי קרא משא"כ בשאר דוכתא כמ"ש תוס' פסחים י"א ד"ה קוצרין דכיון דלכתחלה אין מביאין מבית השלחין אף דבדיעבד מהני מיקרי מקום שאין מביא ומ"ה קוצרין. וה"ה דמה"ט מקרי בשבת לא חזי וכן לענין הקטרה במוצ"ש. אמנם בספרי לאה"ע סי' ג' אות ל"ד הארכתי בתי' זה עיי"ש. והנה התירוץ שכתבתי בספרי ליו"ד ח"ב סי' קע"א אות ב"ג היא יותר נכון דכיון דמדינא מותר להקטיר בשבת דל"ג מאברי' ופדרי' דחול שניתותרו ואף למ"ד בלא משלה בהן האור אין להקריב כבר כ' המ"ל בריש ה' תמידין דטעמא משום דאפשר להקטיר ולהקריב במ"ש ומה"ט טומאה אף סופו דוחה דא"א להקריב א"כ כשאתה אומר דא"א להקריב בלילה שוב חזי ביום להקריב על מערכה גדולה ומ"ה ממ"נ מותר בלילה אך למ"ד מעלה ומלינת יוכל להלין עד יום א' ושוב אסור להקריב ביום השבת למ"ד אברים שניתותרו אסור להקטיר בשבת ולדידי' מה שאמרו בברייתא ע"מ להקטיר אימורין בערב הכונה להעלותן בערב על המזבח ולהקטירן למחר לאחר התמיד ואין להאריך יותר

(ה) ובעיקר הדין שכתבתי לעיל דלמאן דאמר אעל"מ ל"מ שחיטה בשבת אין להקשות דהרי מבואר במשנה דחולין דשוחט בשבת השחיטה כשר דבחולין שאני דל"ב כונה ול"א אעל"מ כמ"ש בתשו' בית אפרים חיו"ד סימן ט"ל משא"כ שחיטת קדשים דבעי כונה כמ"ש תוספות ורש"י חולין י"ב ע"ב י"ל דאעל"מ. ומצאתי שבית אפרים הרגיש גם בזה. וזה נ"ל בביאור דברי התוספות דבפסחים ס"ג הקשו בשוחט הפסח על החמץ נימא אעל"מ ותירצו דבקדשים בעי שינה עלי' לעכב ובתמורה ד' תירצו דבירושלמי יש קרא להכשיר וקשי' לתירוץ תוס' פסחים למ"ל קרא להכשיר. להנ"ל י"ל תוס' פסחים ס"ל שחיטת קדשים דלא דמיא לשחיטת חולין דבעי כונה הוי כקדשים ובעי שינה לעכב ותוס' תמורה ס"ל דעכ"פ לא קילה משחיטת חולין ול"ב שינה עלי' לעכב ומ"ה איצטריך קרא בירושלמי להכשיר. ולפ"ז י"ל הא דקתני בברייתא בשוחט בשבת כבשי עצרת שלא לשמה אם זרק הורצה אף לרבא דעל"מ מ"מ בשחיטת קדשים בעי שינה לעכב. והנה קצת קשה על שיטת הר"י מאורלינש בתוס' מנחות ו' דשחיטה לאו עבודה משום דבעי גם בחולין והרי אינו דומה דשחיטת חולין ל"ב כונה ושחיטת קדשים בעי כונה א"כ כיון דיש חילוק בקדשים י"ל דהוה עבודה. ושמא סברת ר"י מאורלינש קאי למ"ד שחיטת חולין בעי כונה והנה התוס' מנחות מ"ע ע"ב הקשו למ"ל קרא דושחטו פתח אהל מועד לומר דשלמים ששחטו קודם פתיחת דלתות ההיכל פסולין ת"ל ששחטו קודם התמיד ותירצו דשחיטה לאו עבודה ולפ"ז לר"ע דבמדבר בשר נחירה הי' מותר ובקדשים בעי שחיטה והי' שחיטה עבודה הי' שחיטה קודם התמיד אסור. וצ"ל דקרא דושחטו לומר דשחט קודם פתיחת דלתות אסור איצטריך לאחר שבאו ישראל לארץ ודוק. ועוד נדבר מזה

(ו) והנה במשנה דאלו דברים ל"ח הפשט וכ' תוס' דהוה בכלל מיחוי קרבי' ובמשנה דף ס"ד חשיב שחיטה קבלה זריקה ואח"כ קתני כיצד תולין ומפשיטין. וקשי' לריב"ש סי' קס"ג דבמקדש הי' צריכין בדיקת הריאה תיכף לאחר שחיטה קודם זריקת הדם אם כן ע"כ הי' ההפשט עד החזה קודם זריקה שיוכל לבדוק הריאה ואמאי חשיב המשנה הפשט אח"כ ולא ק"מ דבדיקה יכול לעשות ע"י שיחתוך העור ויבדוק מבפנים על כן הי' ההפשט אחר הזריקה וכן משמע בש"ס דשבת קט"ז ע"ב. והגאון מהרש"ק בטו"ט תנינא סימן צ"ה וסימן פ"ג ובכמה דוכתא כ' דקדשים א"צ בדיקת הריאה דאין שבות במקדש אפי' בשאר איסורין כמ"ש הפמ"ג באו"ח סי' תרכ"א דבמקדש סגי ברוב שנים ולא גזרו במקדש. אמנם לא הביא דברי הריב"ש שכ' דהי' צריך בדיקה ול"ש אין שבות במקדש דזה דוקא במה שאסרו חכמים משום גזירה כהנים זריזין הם משא"כ במה שאין איסורו משום גזירה רק משום חשש איסור בחולין החמירו כש"כ בקדשים. הנה מזה יראה דס"ל להריב"ש דאף בשאר איסורין אמרינן אין שבות במקדש ולא כמהרש"א בתוס' שבת מ"ב דדוקא באיסורי שבת. ובאמת במ"ש דאין גוזרין גזירה במקדש אדרבה בש"ס דזבחים ע"ט ע"ב לדברי רב זביד פליגי אי גוזרין גזירה במקדש ור"פ אמר דכ"ע גוזרין ור"א ס"ל דם הנמצאות לא שכיח שירבה על דם הנפש ומ"ה לא גזרו והלכה כת"ק. א"כ בסירכות דשכיחי גזרו וצריך בדיקה. וע' רש"י מעילה י"א ד"ה יצא לנחל קדרון מועלין בו מדרבנן אבל במקדש אין מועלין בו אפילו מדרבנן אין גוזרין גזירות