בית יצחק חושן משפט קפב

בעזה"י. דרוש כד לשבת שובה תרנ"ח. בסוגיא דדבר שא"מ יומא דף ל"ד

(א) ליישב דברי רש"י שכתבו דכיון דצירוף דרבנן הוא גם ר"י מודה דבר שאינו מתכוין מותר והקשו התוס' הרי בגרירה ג"כ דרבנן דהוי מקלקל. ודשא"מ ומ"מ ר' יהודה אוסר כדאמרי' בשבת מ"ו ע"ב דבגרירה ל"ה רק חופר כלאחר יד. הנה תוס' כתובות ה' ע"ב ד"ה אם ת"ל כתבו אע"ג דאסר ר' יהודה קירוד דאיכא תרתי מקלקל ודשא"מ מ"מ מתיר לבעול בתולה בשבת משום דאיכא תרתי דשא"מ ומקלקל משום דבמצוה מתיר ר' יהודה באיכא תרתי. וכן יסבור רש"י דבשא"מ ואיסור דרבנן שרי ר"י באיכא מצוה כגון לצורך כה"ג שלא יצטנן משא"כ בגורר דל"ה לצורך מצוה אוסר ר"י וז"פ. ומה שצ"ע בתוספות שכ' בגרירה איכא מקלקל ודשא"מ. והרי איכא ג' חופר כלאחר יד ומקלקל ודשא"מ. וכן צ"ע בתוס' בכורות כ"ב ע"ב ד"ה והיינו. ונראה מזה דאין חילוק לתוס' בין ג' מעשות לב'. וכבר כתבתי כן בגליון ת"ש סימן ל"ה ס"ק נ"ב דמשמעות לשונו דג' ריעותות כל דהו טריפה ואני כתבתי דג' ריעותות כל דהו כשר כמ"ש הל"ש סי' ל"ט סעיף ט"ו דתלוי' היוצאת מסירכה כסדרן היוצאת מבועה כשר. מתוס' הנ"ל קצת ראיה הן אמת שאין מדמין בטריפות ועי' ש"ך סי' ק"י בדיני ס"ס שיש חילוק בין ב' ספיקות לג' אולי יבואר עוד מזה. והנה בתוס' כתובות שם כתבו וגבי חרוץ יש להעמיד שאינו מקלקל אלא מתקן קצת ועדיין תיקשי דהו"ל תרתי חופר כלאחר יד ודשא"מ. על כן נראה דתוס' כתובות ובכורות לא פירשו בשבת מ"ו ע"ב כל היכא דכי מכוין איכא איסורא דרבנן משום חופר כלאחר יד רק איסורא דרבנן משום דהו"ל משאצל"ג ולר"י משום דהוי מקלקל ולא ס"ל לתוס' דהוה חופר כלאחר יד. מדלא זכרו על דל שפתותם מזה אך בתוספות יומא ס"ל לתוס' כפירש"י. ובמג"א סי' שי"ד ס"ק ה' מייתי דברי רש"י דאין חופר חייב אלא במרא וחצינא ואמת דתוס' יומא ס"ל כרש"י אבל לפמ"ש לעיל תוס' כתובות ובכורות לא ס"ל כרש"י ונמצא דיש מחלוקת בדבר. שוב מצאתי במלא הרועים כלל דבר שאינו מתכוין אות ל"ה שתמה על תוס' שלא הזכירו מחופר כלאחר יד

אמנם י"ל דהנה רש"י פי' בביצה ח' והא קעביד גומא וחייב משום בונה וכן פירש"י בחגיגה י' ואמנם ברש"י שבת מ"ו פירש"י חריץ חייב משום חופר תולדה דחורש ומה"ט כ' רש"י דחופר ל"ה אלא במרא וחצינא והוי כלאחר יד ותוס' ס"ל איסור חריץ וגומא משום בנין אין דרך לעשות במרא וחצינא ומ"ה לא הזכירו תוס' הך דחופר כלאחר יד

(ב) ונ"ל בטעמא דרש"י דפי' בשבת כל היכי דכי מכוין איכא איסורא דרבנן משום חופר כלאחר יד ולא פירשו דאיכא איסורא דרבנן משום משאצל"ג דנראה דרש"י סבירא לי' משצאל"ג הוא איסור תורה דבלחם שמים שבת קמ"ו ע"ב כ' דמקלקל הוא איסור תורה. וכן כ' בהגהות למוח"ז הגאון ר' עקיבא בחולין י"ד בשם הגאון ר' ליב פישלעס. ובספרי ב"י לא"ח סי' ט' בשולי המכתב הארכתי הרבה בדברי רש"י ב"ק ל"ה שפי' אלא לעולם דלא קבעי ליה ומ"מ פטור מתנא דבי חזקי' ותוס' הקשה דבמקלקל לא עביד מלאכה ורש"י ס"ל במקלקל יש איסור תורה ושם כתבתי לחלק דלר"ש ל"ה איסור תורה משא"כ לר"י. וכעת מצאתי בקובץ ספ"א דשבת שהעיר כן. ולפ"ז לכאורה י"ל דמשאצל"ג יש איסור תורה לר"ש כמו מקלקל לר"י אך מדשרי במפיס מורסא לר"ש משום צערא בשבת ק"ג מוכח דמשאצל"ג רק מדרבנן אסור. דהרי שמואל אמר כל פטורי דשבת פטור אבל אסור לבד מהני תלת דפטור ומותר וקאי על מפיס מורסא דתנן בעידיות אם להוציא ממנו ליחה פטור ומותר משום צערא. י"ל שם הוי דשא"מ רק דהוה פסיק רישא על כן דשא"מ ומשאצל"ג ל"ה רק דרבנן אבל משאצל"ג אסור מדאורייתא כמו דסבירא ליה לרש"י במקלקל על כן מוכרח רש"י לפרש בשבת מ"ו משום חופר כלאחר יד וראיתי בתשו' מוח"ז הגאון רע"א סימן ט' שכתב דמתעסק בשאר איסורים עביד איסור תורה. אך בשבת דמלאכת מחשבת בעינן לא הוי איסור תורה ומ"ה אמרינן בב"ק היתה אבן מונחת על חיקו לענין נזקין חייב לענין שבת פטור משום מלאכת מחשבת הכונה דאם זרק בשבת חייב בנזקין דל"א שיפטור כמו חייבי מיתות שוגגין דל"ה מלאכת כלל. ופשוט דזה כשיטת תוס' ב"ק ל"ה אבל לשיטת רש"י פטור כמו במקלקל דסבירא ליה לרש"י דהוה איסור תורה אף דמקלקל פטור משום מלאכת מחשבת ה"ה במתעסק. ועיין מה שכתבתי בספרי ליישב הא דמקשה בסנהדרין ע"ג מאלו נערות שיש להם קנס והא ניתן להצילו בנפשו ולא מוקי בשבת לשיטת המ"ל פכ"ד משבת דלא ניתן להציל בשבת ושם כתבתי קו' זו בשם המ"ל וט"ס וצ"ל השעה"מ. ושם כתבתי דבאמת איכא חילול שבת בבעילת בתולה ורק דמקלקל הוא א"כ לשיטת רש"י ב"ק ל"ה אף במקלקל פטור דקלב"מ מתנא דבי חזקי' ע"כ במאנס בשבת פטור מקנס. וכעת ראיתי דזה אינו דליכא למימר דיש בבעילת בתולה איסור דאורייתא מקלקל היא איסור תורה דא"כ אמאי התירו לבעול בשבת בכתיבת ה' ע"ב כמ"ש תוס' שם משום מקלקל ל"ה רק דרבנן והתירו משום מצוה. וכי משום מצוה נתיר איסור דאורייתא וע"כ צ"ל דהו"ל מקלקל ודשא"מ. וזה ודאי ל"ה רק דרבנן כמ"ש בסוף הדיבור א"כ שוב ל"ש פטור מקנס מדתנא דבי חזקי'. אמנם מדה טובה אינה חוזרת דהתוס' כתוב ות ו' ע"ב ד"ה ואם כתבו דלר"ש מ"ה מותר לבעול. דלפתח אין לו צורך והו"ל משאצל"ג ומותר משום מצוה ע"כ במאנס בשבת הרי יש לו צורך להפתח שע"י יפטור מקנס מדתנא דבי חזקי' שעשה מלאכה בשבת והו"ל מלאכה הצריכה לגופה. על כן באמת פטור וכן לר"י דמותר מטעם מקלקל בכאן דהפתח מתקן לעצמו כדאמרינן בשבת ק"ה בקורע בחמתו דקעביד נחת רוח ליצרו כש"כ הכי שיפטור מקנס ע"י כן על כן באמת פטור. וכיוצא בזה כ' בשיטה מקובצת ב"ק ע' ע"ב דמשני באומר זרוק גניבתך לחצירי ותיקני לי גניבתך דפטור משום קלב"מ. ומקשה לכי מטיא לאויר חצירו קנה לענין שבת לא מחייב עד דמטיא לארעא והקשה תוס' דהרי עקירה צורך הנחה ואית לן למימר קלב"מ כדאמרינן בזרק מתחילת ד'. וכ' בשם רבינו ישעי' דמלאכת מחשבת אסרה תורה וכיון דהוא רוצה לקנות הגניבה לבעל החצר ומטיא לאויר דקניא איתעבידא מחשבתו ומה תועלת יש לו בהנחה הלכך הכא עקירה לאו צורך הנחה ומ"ה מחייב בהנחה זו עי"ש והכוונה דאם נימא עקירה צורך הנחה וקלב"מ שוב לא יקנה דל"א זיל שלים ולא איתעבידא מחשבתו ע"כ ל"א עקירה צורך הנחה ולא התחיל חיוב מיתה. ה"ה הכי אמרינן להיפך דאיתעבידא מחשבתו ועוד יש לעיין בדבר אולי יבואר לפנינו. אמנם י"ל בשביל הצלת ממון לא מיקרי צורך לגופו

(ג) והנה הא דמקשה בסנהדרין ע"ג מאלו נערות שיש להם קנס הבא על אחותו והלא ניתן להצילה בנפשה ולא הקשה אמשנה דאלו הן הלוקין הבא על אחותו והלא ניתן להצילה בנפשו וחייב מיתה ופטור ממלקות י"ל דלא מיירי הבא על אחותו בבתולה רק בבעילה אמנם י"ל דרש"י כ' בסנהדרין ע"ב ד"ה אין לו דמים דהיכי דניתן להצילו בנפשו אף שלא הרגו פטור מממון דהוה כחייבי מיתות שוגגין. א"כ הרי מבואר בכתובות ל"ה לר' יוחנן חייבי מיתות שוגגין פטור מממון. ובחולין פ"א ע"ב מבואר לר"י חייבי מיתות שוגגין לא פטור ממלקות וכן פוסק הרמב"ם פ"ג מגניבה ופי"ב משחיטה. א"כ שפיר הקשה בסנהדרין דוקא שיפטר מממון. אבל לא שיפטור ממלקות כיון שלא הצילו אותה ל"ה רק כחייבי מיתות שוגגין דחייב מלקות ודו"ק

והנה בעיקר הקושיא אמאי לא מוקי בסנהדרין ע"ג משנה דאלו נערות בשבת נלע"ד דלכאורה ודאי מותר להציל מן העבירה ברודף אחר ערוה בשבת דהוה מקלקל בהריגה כמו שכתב המ"ל רק כמו שכ' תוס' בשריפת בת כהן בסנהדרין ל"ה דאיכא תיקון מצוה משום כפרה ה"ה דאיכא תיקון משום הצלת עבירה כמ"ש תוס' סנהדרין ע"ג ע"ב ד"ה חד דלראב"ש דמחלל שבת ניתן להצילו בנפשו דאיכא תיקון כיון דמחויב מיתה עיי"ש. הנה גם שם קשה דליכא למימר דאיכא תיקון משום כפרה דהרי לע"ע לא חילל שבת רק שרצה לחלל שבת או לבא על ערוה ואמחשבה אין עונשין וא"צ כפרה. ואינו דומה לשריפת בת כהן דשם צריכה כפרה שכבר חטאה. ועל כרחך צ"ל דהצלת עבירה היא גופה הוי תיקון ובזה צ"ע. דהנה בתשו' מהרי"ק סי' קל"ז כ' בהך דיבמות קכ"א דאמר לי' גוי לישראל קטלינא לך כדקטלי לפלוני דא"ל בשל לי דקדירה איסור דרבנן היא דהוה כיון שהישראל אל לא הי' צריך לבישול כי אם להנצל ממיתה הוי ליה משאצל"ג מידי דהוה אהורג את המזיקים כדי שלא ימיתהו עיי"ש. והראיתי בספרי בית יצחק לא"ח סימן ל"ד אות ו' מקור טהור לדברי מהרי"ק מדברי תוספות שבת ק"ו שכתבו בד"ה מה לי דמשום בישול פתילה ל"ה אסור אף על פי שבכך מתקנת כיון שאינה אלא משום שריפה לא חשיב תיקון עיי"ש וה"ה בישול לנכרי אף על פי שמתקן כיון שאינה אלא בשביל שלא יהרגנו. ושם כתבתי דדוקא בעושה שלא יהרגנו אבל במחלל שבת לקיים מצות כיבוד אב הוי מלאכה הצל"ג כדמוכח מיבמות ו' באומר האב שחוט לי בשל לי עובר בל"ת שיש בו כרת וכ"כ התוס' שבת ק"ו ד"ה בחובל דתיקון מצוה הוי צורך לגופה לכ"ע. ועיין מה שכ' שם בספרי סי' ל"ח אות ד' ושם הבאתי דברי מהרש"א בחידושי אגדות בב"ב דמקושש הי' משאצל"ג. ומעתה הדבר מבואר דדוקא בשריפת בת כהן הוי תיקון משום כפרה. אבל ברודף אחר הערוה רשאי להצילו בנפשו אף בשבת דלע"ע א"צ כפרה והוי קלקול ועוד כיון שהרגו להצילו מעבירה הוי כהורג נחש שלא ימיתנו דהוי משאצל"ג. ובזה מיושב קו' תוס' סנהדרין ע"ג לראב"ש דמחלל שבת ניתן להצילו בנפשו והרי בזה הוא מחלל שבת להנ"ל נכון דראב"ש ס"ל בסוכה ל"ג ממעטין ביו"ט ואמרינן שם דס"ל דשא"מ מותר ומקשה והא מודה ר"ש בפסוק רישא ומשני דאית לי' הושענא אחריתא וכתבו תוס' דהו"ל משאצל"ג. וה"ה אם יהרגנו להצלת עבירה הו"ל משאצל"ג כמ"ש בשם מהרי"ק. ע"כ ס"ל דמצילין בנפשו אף בשבת משום הצלת עבירה. ואולי אף לר"י משום מקלקל דל"ה תיקוני גברא משום כפרה דקודם שעשה עבירה א"צ כפרה. והנה לעיל כתבתי דבשביל הצלת ממון מיקרי צורך לגופו וכתבתי דיש לדחות. ומעתה מיושב קושית שעה"מ ממנ"פ דאם הצלת עבירה מיקרי צורך לגופו ה"ה הצלת ממון ומיושב בתירוץ הראשון ואם הצלת ממון ל"ה צורך לגופו ה"ה הצלת עבירה ומיושב בתירוץ השני. ובפמ"ג פתיחה כוללת ה' שבת בתחילתו כ' באין עושין סוכה וכדומה מכין עד שתצא נפשו אפשר כה"ג אף בשבת שרי ודבריו תמוהין איך יהרגו ויחללו שבת ואפי' חבלה הוי חילול שבת ולפמ"ש ניחא דכיון דהישראל א"צ כפרה הוי מקלקל וז"ב. אך צ"ע לפמ"ש במשובב נתיבות ס' ג' דצריך