בית יצחק חושן משפט יח

הראשונה אשר צוו בני אהרן הכהנים בתו"כ היתה. והקריבו בני אהרן. (ויקרא א') המה יקריבו ויאחדו את בני ישראל ולא יהי' קרועים לגזרים. מקבלה ואילך מצות כהונה (מנחות י"ט) הכהן יקבל ויקשר את רוחות בנ"י במקום הקודש, לבלי יגר מאומה ממנו החוצה. את המצוה הזאת שם מו"ח הגאון הצדיק זצלה"ה למטרת נפשו ובכל מקום אשר שרת בקודש, היתה עבודתו הצדק והשלום ויזהיר את העם מבא בריב והי' מעשה צדקתו השלום. לא גבה לבו ולא רמו עיניו, כאהרן הכהן נעטר גם הוא במדת הענוה. וכבר אמר ר' מלאי בשכר וראך ושמח בלבו, זכה להנתן חשן המשפט על לבו (שבת קל"ט א'), והגיד לנו בזה את טהרת מדותיו של אהרן הכהן, שלא קנא במשה אחיו הקטן, הנועד לעמוד בראש ישראל, ובענות צדק אשר היתה בו, אמר לנפשו, כי למשה יאתה הגדולה, ולו נכון יקר יותר ממני. וכן הי' מו"ח הגאון הצדיק גבר ענותן ושפל ברך. ויהי אהוב למקום אהוב לבריות, ותהי דרכו לפני ד' תפארת לעושי' ותפארת לו מן הארם

בכהן לבוש הבדים אשר נכנס אל הקודש פנימה, ומפיו יצא שם הקדוש והנורא בקדושה וטהרה, והודיע לרחוקים ולקרובים, כי יש אלקים בארץ וידו בכל משלה. למען דעת כל העם את העקרים הנשגבים ואת היסודות ואת העמודים אשר עליהם נבנה הבנין הגדול בנין דת תוה"ק מורשה קהלת יעקב. ככהן הזה עמד מו"ח זצלה"ה לפני ארון הקודש, וחמשים שנה הגיד לעם דברי אלקים חיים. ומפי' כידודי אש יתמלטון להורות וללמד לקדש ולטהר את השומעים במעשה ובפועל. וכאשר נאמר במקרא. וקדשת אתם והי' קדש קדשים כל הנוגע בהם יקדש (שמות ל' כ"ט). כי חובת כל כהן ומורה, לקדש את העם ולטהר מדותיו מכל חלאה ועון והי' קודש קדשים. ולא ישיג לבני ישראל בהיותם קדושים לבד, כי עיני כל העמים נשואות עליהם, וכל חטא ועון אם כי לא נחשב הוא להוריד מעלת עם אחר, כעבות העגלה יראה, אם המצא ימצא בישראל. וע"כ עלינו להקדש ולהטהר ולהיות קודש קדשים וכעצם השמים לטוהר, עד אשר כל הבא בחברה עם ישראל ולמד גם הוא לדעת את ד' הטוב, ונגע בהם בישראל והי' קודש

ומי כמוני יודע ומעיד על צדקת מו"ח הגאון הצדיק הזה, מי כמוני שיצקתי מים על ידו כעשרים ושמונים שנים, הרואה ומביט את מעשיו היקרים ומדותי' הנעלות והנשגבות. כל ימי' הי' מחשבותי' בד' ובתוה"ק וכל מעבדו ומעשהו לקדש את שם ד' ית'. ולא במחשבה לבד, כי גם במעשהו כיבד את אלקי הכבוד, וזה כל מעשהו לחשוב ולעבוד כאמור בתוה"ק. וימלא אתו רוח אלקים בחכמה בתבונה ובדעת ובכל מלאכה (שמות ל"ה ל"א), כי מלבד החכמה והדעת שחנן אותו ד' עוד עבד עבודת הקודש בכל מלאכה, ויחשוב ויעשה לקדש ולכבד שם ד'

(ח) צדקת ד' עשה ומשפטיו עם ישראל. אמרו מלאכי השרת על משה רבינו ע"ה. (סוטה י"ג ע"א) ויגידו בזה שבחו של משה איש האלקים אשר גם בישבו למשפט ושפט את העם, הואיל לאחד משפט וחסד, דין ורחמים, חזון מאוד יקר וכמעט לא נמצא מלפנים ביושב על המשפט, ואנו משבחין ומהללין כי ד' פועל רחמים בדין. ומאחדו עם החסד, כי הוא רב חסד ואמת. וביצור אדמה קשה מאוד למצא המדה הנכונה אשר בה יתאחדו חסד ומשפט. וכבר העירו חז"ל על הא דכתיב. ויהי דוד עושה משפט וצדקה ושאלו. והלא במקום שיש משפט חין צדקה וצדקה אין משפט. איזהו משפט שיש בו צדקה זה בצוע (סנהדרין ע"ב) מושג "צדק" בבואו עם מושג המשפט, יאמר על המעשה אשר יעשה לפנים משורת המשפט והדין, ומוצאו החסד והרחמים. ויולד ע"י רגש ההשתתפות שיתעורר בלב, בראותו צרת נפש אחיו, ובמקום המשפט אין רחמים, כי רגש הרחמים לא יתן מקום למתוח את קוי המשפט. ע"כ שבחו מלאכי השרת את משה עבד ד'. צדקת ד' עשה ומשפטיו עם ישראל, כי הרועה הנאמן ידע לאחד צדקה ומשפט. ושתי המרגליות ואבני החן הפיקו אור טהור בהתאחדם בידו. כי מצא את נקודת התוך אשר בו נפגשו החסד והמשפט ויהי' לצדקה. ובני קרח בזמרתם הקדושה והנעימה אמרו חסד ואמת נפגשו צדק ושלום נשקו (תהלים ע"ה י"ב) אמת הוא המשפט, ומשפט הוא האמת. ונפגשה האמת עם החסד, כי לאמת ולחסד נקודת פגישה, אשר בנקודה הזאת יבואו יחד והתאחדו, ונקודה הזאת הוא נקודת הצדק, שהוא האמצעי בין האמת, ובין החסד, והצדק מורכב משניהם יחד, ובו, נמצאו החסד והאמת מואחדים, והצדק יתאחד עם השלום. כי פרי הצדק הוא השלום, וצדק ושלום נשקו

משפטי התורה כשהם לעצמם, כבר נמצא בהם התאחדות החסד והאמת, כי ד' רב החסד והאמת קשרם בקשר אמיץ אשר לא ינתק לעולם, ואם משפטי מחוקקים מבני אנשא, מוצאם הדין, ואין בסם כל חסד, משפטי התורה בחסד נאחזו ובהתאחדם והי' לצדקה, כי מקור נפתח למשפטי התורה ממעיני החסד, וע"כ תצוה. ושפטו את העם משפט צדק. (דברים ט"ז י"ח) ולכוונה זאת יכוין התנחומא על מקרא כתוב בפ' שמות ויאמר ד' אל אהרן לך לקראת משה המדברה וילך ויפגשהו בהר האלקים וישק לו. וז"ל זש"ה חסד ואמת נפגשו צדק ושלום נשקו. חסד זה אהרן, שנאמר וללוי אמר תמיך ואוריך לאיש חסידך ואמת זה משה שנאמר בכל ביתי נאמן הוא, הוה חסד ואמת נפגשו. צדק זה משה, שנאמר צדקת ד' עשה ושלום זה אהרן שנאמר בשלום ובמישור הלך אתי, נשקו, זה שנאמר וישק לו. (תנחומא שמות סי' כ"ח) כי משה רבינו מדת אמת היתה בו, והוא מדת המשפט. כי נכון הי' מאת ד' להשים המשפטים לפני עמו על ידו, וחלקת מחוקק הוא המשפט במושגו המפשט והטהור. אולם לאשר שינו משפטי התורה ממשפטי יתר העמים, בשומם ליסודם ומעוזם "ועשית הישר והטוב בעיני ד'" (דברים ו') הוכרחו לאחד את החסד עם האמת, ומהתאחדותם יצאו משפטי התורה מזוקקים שבעתים משפטי ד' אמת צדקו יחדיו (תהלים י"ט א') כי נאחדו עם החסד ונעשו לצדקה. והרעיון הזה יופיע מבין שורות הספור הזה. כי אהרן ומשה והם החסד והאמת נפגשו בהר האלקים, במקום אשר נראה ד' לעמו לתת להם תורה ומצות, וכבא אהרן לקראת משה והיתה התאחדותם התאחדות שלימה ונאמנה. וישק לו, כי משה רבינו אשר עליו אמרו מלאכי ד' צדקת ד' עשה נפגש באחי' אהרן שנאמר בו בשלום ובמישור הלך אתי ויתאחדו שניהם, וצדק ושלום נשקו. ומעת נתנה תורה לישראל שמה לחוק למלך ומושל בם, לאחד חסד ומשפט, צדק ומשרים, כאשר אמר דוד המלך ע"ה. חסד ומשפט אשירה לך ד' אזמרה (תהלים ק"א א')

(ט) ובכתר השני והוא כתר המלכות, יכהן פאר איש אשר בידו הכח והממשלה על עצמו, איש אשר ימשל ברוחו, ומתגבר עליו שלא יפרוץ לצאת חוץ לגדר שגדרו עליו. כי רוח הוא באנוש רוח עוז וגבורה הולך וסואן ברעש, ויהי' לרוח משחית ומחבל, אם לא ישית לו האדם בריח ודלתים ויסך בעדו להטותו אל דרך החיים ד' עמך גבור החיל (שופטים ו' י"ב). אמר מלאך ד' אל גדעון, יען גבורתו היתה בד', ואמונתו משלה בו, לעורר את רוחו לעשות גדולות ובזאת יתהלל המתהלל וגם הגבור בגבורתו – השכל וידוע אותו (ירמי' ט') וכאשר רוח גדולה וחזק מפרק הרים ומשבר סלעים לפני ד'. אמר הכתוב לא ברוח ד'. (מלכים א' י"ט) ורק אם ימשל ברוח וישים אליו לבו, אז ברכה בו. ובשמו יתהלל. איזהו גבור הכובש את יצרו, שנאמר טוב ארך אפים מגבור ומושל ברוחו מלוכד עיר (אבות פ"ד) וכן אמר אחי' השלני לירבעם, בהכינו אתו למלוכה ומלכת בכל אשר תאוה נפשך והיית מלך על ישראל (מלכים א' י"א), ויורנו ויאמר לו. כי בראשונה ימלך בתאות נפשו, וידו מושלה ברוח ובמחשבותי' העולות על לבו, ואז יהי' העוז בידו למשול על ישראל. כי לא לזה יקרא גבור אם על אויביו החצונים יתגבר, ועל אויבי' הפנימים לא ישית ידו, הגבור האמתי יאחד העוז והמשפט, הגבורה והרחמים, והי' לאחדים בידו. ועוז מלך משפט אהב, אמר משה איש האלקים במזמרו הנעלה והנשגב (תהלים צ"ט) כי העוז והגבורה כתימם יחנו ביד ד' עם המשפט והמשרים. ורב ברכות תבאנה לרגלי הגבורה והעוז אם קצב ומשפט יעשה להם לבלי יעברו חוק. ואם תמיד העז בידך יאמר המלך החכם תשפט אותנו בפלס ותנהלנו ברחמים רבים כי אם תחפוץ תוכל. ובפעליך אלה למדת את עמך כי יפלס צדיק ארחותי' ובתתך להם יד לשוב מעונותיהם מלאת את בניך תקוה טובה. (חכמת שלמה י"ב) ומה יקרו הדברים האלה. ומה נאמנה עצתו למלכי ושופטי ארץ, אשר בכל הכח והעוז אשר בידם, ובכל הגבורה והממשלה שניתנו להם יחשבו ויפלסו כל מעשיהם, והיתה החכמה נר לרגלם, והאמונה בד' תשמר אותם, לבלי יעקלו ארחותם. והמה יביטו יראו אל ד', אשר כרוב גבורתו ועזו, ינהל עולמו ברחמים וטובו ורצונו הם יכלתו וממנו ילמדו ועשו גם המה ומשלו ברוחם. והעוז והרחמים יאחדו והי' לברכה! וכאשר אמר ד' למשה העל את העם הזה לארץ אבותם, והוטל עלי' למשול על בני ישראל שאל מאת ה' "הודעני נא את דרכך ואדעך למען אמצא חן בעיניך, וראה כי עמך הגוי הזה" (שמות ל"ג י"ג) כי ידע החוב הגדול אשר יחוב הנשיאל עם ממשלתו, וכלום שררות אני נותן לכם עבדות אני נותן לכם (הוריות יו"ד ב') וידרוש להודיעו דרכי ד' לדעת המעשה אשר יעשה, אם יקשה עלו עליהם ויבא עמהם במשפט או יטה להם חסד. כאשר צותה התור' אח"כ ואמרה והלכת בדרכיו (דברי' כ"ח ט'), כי ממנן יראה ויעשה. וראה כי עמך הגוי הזה, ואיך אתנהלה עמו ואמצא חן בעיניך ד'. על שאלתו זאת הנכפלה במאמר הראני נא את כבדך, ענהו ד' אני אעביר כל טובי על פניך. (שם) ויורהו ויאמר לו. כי יראה את טוב ד', ויעשה גם הוא כן ועם המשפט אשר עלי' יכונן כסאו יאחד את הטוב והחסד, ובהאחדם ינהג את עמו על מי מנוחות, ולבש צדקה כשריון, ומשפט אמת ככובע (חכמת שלמה ה' י"ח)

(י) זר השלחן זכה דוד ונטלו. בכתר המלוכה אשר הושם על דוד רועה ישראל לא גבה לבו ולא רמו עיני'. וכאשר אמר על נפשו בשירתו לד' אשר שר למעלות. ובהיותו למלך, הי' שלחנו קטן מהכיל את המותרות אשר ישימו עלי' מלכי ארץ מערכת לחם על שלחנו, וזה השלחן אשר לפני ד'. (יחזקאל י"א כ"ב) ור' יוחנן ור' אלעזר דאמרו תרויהו כל זמן שבית המקדש קיים מזבח מכפר, ועכשי' שלחנו של אדם מכפר עלי' (ברכות נ"ה וש"מ) כי מקרא זה במזבח נאמר, ועלי' אמר המלאך זה השלחן אשר לפני ד' כמו יאמר, שהיושב על השלחן יחשוב אשר המזבח נגדו, ועלי' יקטיר לד', וכן הלחם אשר הוא אוכל יהי' לשם ד', למען יחליף כח לעבדו ולעשות רצונו, ואז לא יהי' מאכלו זבחי מתים, ועוד תבא בו הרוח, רוח טהרה ויראת ד' ונדמה כמו שיאכל משלחנו של מקום ב"ה. המחשבות האלה והמעשה,