בית יצחק חושן משפט קסז

אין לתרץ כן וע' תוס' זבחים קי"ד סוף ע"ב ד"ה היתר שכ' יש ליתן טעם אמאי מחוסר זמן קדוש ונימא אעל"מ ומה הקשו והרי היכי דהזמן גורם ל"א אעל"מ מוכח מדבריהם דאפי' היכי דהזמן גורם נמי אעל"מ דלא כש"ך סי' ר"ח וע"כ מוכרח לומר דנדרים ונדבות קריבין ביו"ט וה"ה חלבי חול קריבין ביו"ט כר' ישמעאל ומ"ה כתיב לא ילין עד בקר. וכ"כ במלא הרועים כלל נדרים ונדבות אות י"ד

(ח) והנה לר' יהודה דס"ל מב"מ לא בטל ויליף מולקח מדם הפר ע"כ ס"ל מערבין לקרנות. וע"כ ס"ל כאביי דא"ע מהני מדאיצטריך קרא דבכור ומעשר דל"מ פדיון כדאיתא בתמורה ה' דליכא למימר דאיצטריך לתערובת דהרי יליף מולקח מדם הפר. אמנם לרבנן דמב"מ בטל ס"ל אין מערבין לקרנות. ס"ל כרבא עיין בתמורה ה' והנה יש להוכיח דריב"ז ס"ל מב"מ בטל דהרי דרש במנחות כ"א דכל כהן שאינו שוקל חוטא אלא שהכהנים דורשים מקרא זה לעצמן איך ישקלו והרי מנחת כהן לא תאכל וקשי' א"כ איך באמת שוקלים וצ"ל דמעות שלהם בטל ברוב דמטבע לא בטל רק מדרבנן. וקשי' הרי הוי מב"מ אף דהוי גם ביבש ביבש וגם ר' יהודה מודה דבטל כמ"ש בתוספות יבמות פ"ב. והנה לר' יהודה דמב"מ לא בטל מוכח כאביי דאע"מ ולדידיה לעולם נדרים ונדבות אין קריבין ביו"ט והא דכתיב לא ילין חלב חגי בעבר והקריב. וכיון דנדרים ונדבות אין קריבין ביו"ט שפיר בנין בהמ"ק אין דוחה יו"ט ושלמה לא הי' מצי להמתין עד שבועות אבל בנין דלעתיד שיהיה ביו"ט מצי לחנך בבכורים וא"א לחנך בפסח וע"כ ר"י לשיטתי' מיטעי קטעי כנ"ל ודו"ק

(ט) עוד אפשר לומר בדרך זה דהנה בגמ' דשבועות הקשה דליבעי לקדש בעזרה שיורי חמץ דהיינו מנחת בכורים. ותירץ משום דלא אפשר דאם יקדש בערב שבועות הלחם לא קדוש עדיין וכ' תוס' דליכא למימר תנור מקדש דא"כ נפסול בלינה ואופין ביו"ט ואמנם הרמב"ם פוסק דשתי הלחם אפייתן בפנים ומ"מ אינו דוחה שבת וכ' הלח"מ פ"ה מתמידין ומוספין ה"ז דס"ל לעולם תנור מקדש רק דאינו מקדש לגמרי שיפסול בלינה. ולפ"ז קשה הרי אפשר לקדש מעיו"ט והלחם קדוש בתנור. וראיתי לגדול אחד שהקשה כן. אך מהרש"א הקשה מה מקשה בגמ' דליבעי שירי מנחת חמץ ונילף משלמה שקידש בסוכות ולא בשבועות. וצ"ל דהגמ' משני למ"ד תנור אינו מקדש או למ"ד תנור מקדש לגמרי ומ"ה דוחה שבת ואי אפשר לקדש בערב שבועות דהרי לא קדוש הלחם למ"ד תנור אינו מקדש. ולמ"ד תנור מקדש ודוחה שבת ג"כ ניחא אבל למ"ד אפייתן בפנים ואינו דוחה שבת כפשטא דמשנה דמנחות וכמ"ש הרמב"ם הי' אפשר לקדש בערב שבועות וילפינן משלמה דל"ב החינוך בשבועות. ונ"מ בבנין דלעתיד דלמ"ד תנור מקדש ואינו דוחה שבת הי' אפשר לקדש בשבועות בימי שלמה היינו בערב שבועות דהלחם כבר קדוש רק דלא נפסל בלינה ומ"מ קדיש בסוכות א"כ אף בנין דלעתיד יכול להיות בפסח. אבל למאן דאמר אפיית ב' הלחם דוחה שבת דהי' נאפה ביו"ט דלא יפסל בלינה לא הי' שלמה יכול לקדש ואין לילף משלמה ושפיר בנין דלעתיד יהיה בשבועות דהרי יבנה ביו"ט וכיון דר' יהודה ס"ל במנחות צ"ה ע"ב דאפי' דוחה שבת ע"כ ס"ל דבנין דלעתיד יהיה בשבועות א"כ ודאי טעי בדריב"ז לשיטתי'

(י) בתוס' ד"ה ונתקלקלו הלוים בשיר הקשו הרי בלא השיר הי' קלקול שלא הי' יכולין להקריב המוסף ולהקטיר האימורין אחר תמיד של בין הערבים. וכי תימא מעלה ומלילה בראשו של מזבח הניחא למ"ד אין לינה מועלת אבל מ"ד לינה מועלת בראשו של, מזבח מאי איכא למימר. ותמה בשאג"א הרי בזבחים פ"ד לא פליגי אלא אם ירדו מה שיעלו אבל אם לא ירדו לכ"ע יעלו לגבי מזבח א"כ מעלה ומלינה בראשו של מזבח ולא יעלו וכ"כ רש"י בפסחים נ"ט. ונ"ל דלק"מ דרש"י כ' בזבחים פ"ב ד"ה ואין הציץ מרצה דכל הפסולין שאם עלו לא ירדו אבל ארצוי' לא מרצו. וא"כ איזה עיצה היא שיעלה האימורין על המזבח ויפסלו למ"ד לינה מועלת הו"ל אימורין פסולין נהי נמי דלא ירדו ויעלו כמו כל הפסולין הרי אין מרצין והו"ל כלא הקטיר אימורין כלל. ועוד נראה דנהי נמי דלא הקטיר אימורין כשר הקרבן היינו אם הי' ראוין להקטיר דכל הראוי לבילה אין בילה מעכבת אבל אם בעת זריקת הדם האימורין אין ראוין להקטרה י"ל הקטרת אימורין מעכבת. וכיון דיפסלו בודאי ואין מרצין אם יעלו ל"ה ראוין להקטרה אך בזה צ"ע עוד. אבל זה ברור דהקטרה כזו אין מרצה. א"כ דוקא למ"ד אין לינה מועלת בראשו של מזבח דלא נפסלו האימורין כלל אמרינן מעלה ומלינה בראשו של מזבח. דהאימורין מרצין. אבל למ"ד לינה מועלת דנפסלו רק דלא ירדו כמו כל הפסולין הרי אין מרצין והוה כלא הקטיר כלל וז"ב. ועי' בספרי ב"י חיו"ד ח"ר סי' י"ד אות ח' שתמהתי בזה על תוספות זבחים פ"ז ד"ה כלי שרת שהקשו בהא דמקריב מנחת עומר ונטמאו מביא אחרת והרי כלי שרת מקדשין פסולין ויקרב. ומה קו' והרי אינו מרצה דהו"ל פסול ומ"ה מביא אחרת עיי"ש שתירצתי זאת בטוב טעם. ושוב ראיתי במ"ל פ"א מתמידין ה"א שכ' ג"כ בביאור דברי התוס' יומא כ"ט דלמ"ד לינה מועלת נפסלו האימורין ויעברו הכהנים בלאו. ותמה בזה ארש"י פסחים שכ' דלכ"ע לא ירדו והרי יעברו הכהנים בלאו. הנה לא הרגיש גם המ"ל במ"ש דלא ירצו והו"ל כלא הקטיר אך י"ל מה בכך שלא יקטיר האימורים מ"ה כ' דיעברו הכהנים בלא ילין. ובאור חדש פסחים נ"ט כ' בישוב דברי רש"י דס"ל לר"י בנו של ריב"ב דעשה דאכילת קדשים שכבר הקריב שלמים וא"א לאכול אם לא יביא כפרתו דוחה ל"ת דלא ילין וצ"ע דל"ה בעידנא. ואף אם נאמר דמיירי שלא בפשיעה ומ"ה יעברו כהנים דאומרים חטא כדי שיזכו בעלים מ"מ ל"ה בעידנא ושמא משום דיעברו כהנים בשב ואל תעשה ל"ב בעידנא כמ"ש בשושנת העמקים כלל ב' דלאו שאין לוקין עלי' נדחה מפני עשה ולא בעי בעידנא וע' בספרי ב"י יו"ד ח"ר סי' קמ"ב בשולי המכתב הארכתי בזה. והקשיתי מש"ס דמנחות מ"ח והארכתי בזה. כעת י"ל דפליגי בזה ת"ק ורי"ב של ריב"ב. וסבירא לי' לת"ק דמחו"כ בשאר ימות השנה אם הביא שלמי נדבה קודם התמיד כפירש"י ולא הי' לו חטאת בהמה עד לאחר התמיד לא יביא ע"י מעלה ומלינה דס"ל לינה מועלת ויעברו כהנים דלא דחי עשה שלא בעידנא אף בלאו שאין לוקין ור"י בנו של ריב"ב ס"ל דדחי. והרבה יש לדבר בפרט זה

(יא) והנה מה שכתבתי דלכאורה י"ל דאם בשעת זריקה אין ראוין אימורין להקטרה הקטרת אימורין מעכבת ואף דאמרינן בפסחים נ"ט דנטמאו אימורין הכהנים זכאים בחזה ושוק. ורש"י מנחות ד' ד"ה אשם כ' דילפינן מזה דהוא עצמו שלא הקריב אימורין כשר שמא דוקא בהי' ראוין להקטרה ונאבדו לאחר זריקה. אך מדס"ל לר' יהושע בפסחים ע"ז דכל זבחים אם נטמא חלב והבשר קיים זורק את הדם וכן אפי' בנשרף או שאבד זורק הדם הרי דלא בעי ראוי להקטרה. כנ"ל ברור. אם הבשר ראוי לאכילה

והנה לפי הנ"ל עדיין קשה אדברי התוס' שכתבו למ"ד לינה מועלת מאי איכא למימר. דנהי דלא ידעו התוס' בקושיתם דעשה דרבים דחי עשה דהשלמה או דהוה ס"ל לתוס' דמאי אולמא דהאי עשה מהאי עשה כמו דס"ל לטורי אבן באמת מ"מ זה ודאי דעשה דרבים דחי לל"ת בשוא"ת אף שלא בעידנא א"כ יקרבו המוסף ויעלה וילין ואי דיעברו בלא ילין בזה ודאי עשה דרבים דוחה דהוי בשוא"ת. ואי דהוי כלא הקטיר האימורים מה בכך אם לא יקטיר אימורים ועוד דכיון דבדיעבד כשר אם לא הקטיר אימורים היכי דלא אפשר בענין אחר מותר לכתחלה. שוב ראיתי דאין כוונת התוס' משום מוסף היינו השעיר שהוא חטאת רק הכונה מוספים שהם עולות וכולה כליל ואם א"א להקטיר הבשר והאימורים גם הדם לא יזרוק. דדוקא בחטאת שיש בשר ולא חלב זורק לר' יהושע משא"כ בעולה הבשר והחלב דין אחד להם כמבואר במנחות כ"ה דאם נשתייר ח"ז חלב וח"ז בשר זורק הדם. על כן שפיר כתבו תוס' דאם אין לינה מועלת אף דלא ירדו מ"מ אינו מרצה דהוה פסול והוי כלא הקטיר כלל ואיך זורק הדם. א"כ שפיר דברי התוס' בר"ה אין סותרי' לדברי רש"י פסחים דרש"י פסחים מיירי בחטאת. ותוס' ר"ה מיירי בעולה. ותוס' יומא כ"ט דמיירי בפסח שמשכו הבעלים ושחטו אחר התמיד נמי כתבו דלמ"ד לינה מועלת ל"מ מעלה ומלינה ושם איכא בשר. אך שם באמת הקשו תוס' מה בכך שאין מקטיר האימורין כקושיתנו והנה כ' תוס' שם ומנחות מ"ט ע"ב כסברתנו לעיל דהיכי דאינו ראוי להקטרה מתחלה הקטרה מעכבת גם בפסח שמשכו הבעלים משא"כ בהך דפסחים הי' ראוי להקטרה קודם התמיד. ואיני מבין החילוק דבפסח שמשכו הבעלים הי' ראוי להקטרה קודם התמיד אם הי' שחטו לשם שלמים. ועוד הרי נאבדו האימורים קודם זריקה זורק הדם כמ"ש לעיל וכ"כ תוס' ביצה כ' ע"ב וצ"ע. והנה מה שכ' המ"ל והאור חדש דמ"ה למ"ד לינה מועלת ל"מ מעלה ומלינה משום דהכהנים יעברו על לא ילין א"כ מה הקשו תוס' יומא מה בכך שלא יקטירו האימורין דמה יעשו בהן לשורפן תיכף אסור דלע"ע לא נפסלו ולהניחן יעבור בלא ילין על כן נראה דדוקא היכי שיכולים להקטיר והניחו עוברין בלא ילין אבל בשחטו אחר הקטרת התמיד דל"מ להקטיר אחר התמיד משום עלי' השלם אין עוברין בלא ילין כעין שכ' רש"י בחולין צ"א ע"א דהיכי דלא מצי לאכול לא קרינן והנותר. ומ"ה כ' רש"י פסחים נ"ט דאף למ"ד לא יעלה מ"מ כיון שלא ירדו מעלה ומלינה דלא כמ"ש המ"ל. ודע דמ"ש דמ"ה בעולה לא אמרינן מעלה ומלינה משום דל"מ לזרוק דהבשר נפסל בלינה ואם אין בשר אין דם זה דוקא לר' יהושע אבל לר"א דס"ל דם אעפ"י שאין בשר לדידי' אמרינן מעלה ומלינה

(יב) והנה התוס' כ' וכי תימא דהקריבו כבש אחד על תנאי שאם יבואו עדים יהא מוסף ואם לא יבואו עדים יהא תמיד. והקשה הפנ"י איך הקריבו כבש על תנאי הלא בתחלה צריך להביא השעיר לחטאת דדם חטאת קודם לדם עולה ורק בקרבנות החג העולה קודמת ולא בר"ה ובחטאת ל"מ תנאי. דאין חטאת בא' בנדבה. ואמנם י"ל הנה מהרש"א כ' בשבת ע"ב תד"ה בעל שכ' דבספק חטאת ל"מ להתנות בשלמים וכונתו דלמה לי' להביא אשם תלוי וכ' שהתורה הקפידה להביא אשם תלוי על הספק ודבריו תמוהין איך יתנה בשלמים והלא דם חטאת למעלה ודם שלמים למטה ודם חטאת ארבע מתנות ושלמים ב' מתנות. וחטאת נאכל לכהנים ושלמים שני ימים לכל אחד וכתבתי בספרי ב"י חיו"ד ח"ר סי' צ"ו אות ב' שהקשה לר"ש דס"ל מביאין קדשים לבית הפסול ולר"א דס"ל בזבחים ע"ט ניתנין למעלה שנתערבו בניתנין למטה יתנו למעלה ורואין הניתן למטה כאלו הן מים ויחזור ויתנם למטה. א"כ לר"א יתנה אם חטא היא חטאת ואם לא חטא היא שלמים ויתנם למעלה מתן ד' ואם אינו חטאת כאלו הוא מים ויחזור ויתן למטה מתן ב' כאלו הוא מים כדאמרינן ביבמות ק' במנחה של בני התערובת לר"א קומץ קרב לעצמו ושירים קריבין לעצמם ורואין אותו כאלו הוא עצים עיי"ש. ואף תוס' דהכא אולי כונתם לר"א הקריבו גם השעיר לחטאת על תנאי בשלמים ע"ד הנ"ל. אמנם לפמ"ש לעיל דלר"א דס"ל דם אע"פ