בית יצחק חושן משפט קסו

רק תוך זמנו ולא לפני זמנו ולאח"ז בנוקשה א"כ י"ל דכיון דבתשביתו כתיב אך ביום הראשון תשביתו ודרשינן אך חלוק. וא"כ בעיו"ט דאין אסור בנוקשה א"צ להשבית. ובשלמא בחמץ גמור דכבר התחיל' מצות השבתה מעיו"ט על כן גם ביו"ט קאי עשה דהשבתה משא"כ בנוקשה ואף דרש"י ס"ל דעובר בב"י בנוקשה משום דאיתקש שבעת ימים שאור לא ימצא לקרא דכי כל אוכל חמץ מ"מ בהשבתה ליכא קרא. ואף דר"ש ס"ל לפני זמנו אינו עובר ומ"מ העשה דהשבתה מתחיל מבעוד יום היינו דוקא לר"ש דע"כ כתיב השבתה מעיו"ט. משא"כ לר' יהודה דהשבתה קאי על חמץ גמור דעובר בלאו לפני זמנו א"כ בנוקשה דל"ה לאו רק בזמנו מנ"ל השבתה. על כן י"ל דליכא עשה. ולפ"ז נאמר דאף דרש"י ס"ל דף ו' דבלא ביטלו מותר לבער ביו"ט דעשה דוחה לל"ת זה בחמץ גמור. משא"כ בנוקשה דליכא עשה דהשבתה אסור לבער ביו"ט. מ"מ בגוף הדבר צ"ע טובא אי בנוקשה ליכא עשה ולמה דנאמר דליכא עשה יש ליישב קו' רש"י בפשיטות. דהנה כתבתי בספרי הנ"ל סי' נ"ז דלא קשי' דאמאי אסור לבער חמץ הלא הו"ל משאצל"ג די"ל דמצוה משוה צורך לגופה כמ"ש התוס' בשבת ק"ו רק שכתבתי שם בשם נו"ב סי' ט"ו דזה דוקא במצוה שהיא על כל ישראל משא"כ במצוה שהיא רק על הבעלים לא מיקרי צריך לגופו. אמנם יש להתוכח כמ"ש שם דאם נימא דמצוה הו"ל צורך לגופו י"ל דה"ט דאסור לשרוף חמץ ביו"ט משום דמצוה משוה צורך לגופו משא"כ בנוקשה דליכא עשה דהשבתה הו"ל משאצל"ג ולכן אמר ר"ג תשרף מיד

(ה) ובזה נלע"ד ליישב דברי מג"א סי' תמ"ב ס"ק א' שכ' ליישב דעת הטור דס"ל כל דבר שאין אסור באכילה מן התורה מותר להשהותו עד אחר הפסח שקשה עלי' ממשנה דשיאור ישרף ואמאי לא משהה אותו. והוא קו' התוס' ריש פסחים. וכ' ליישב דשיאור מיירי ביו"ט. ואם יניח כך יהיה חמץ גמור ויעבור בב"י ולאפות אסור דאסור מדרבנן וע"כ ישרוף והנה תמהו עליו כל המפורשים איך ישרוף ביו"ט הרי אנן קיי"ל אסור לבער חמץ ביו"ט כמ"ש הטור סימן תמ"ו וע' מה שתירץ בדגול מרבבה ובמחצית השקל וביד אפרים. להנ"ל י"ל דהן אמת דחמץ גמור אסור לבער ביו"ט דל"ה משאצל"ג כיון שמקיים מצוה הו"ל צורך לגופה מ"מ בחמץ נוקשה דל"ה רק מדרבנן ודאי אינו מקיים מ"ע דתשביתו והו"ל הבערה משאצל"ג דל"ה רק איסור דרבנן ומותר שלא יעבור אח"כ בבל וראה דאורייתא שתחמיץ. ואין להקשות דא"כ תיאפה נמי. דהרי אסור באכילה ואין אופה אלא שלא תחמיץ יותר והו"ל ג"כ משאצל"ג יש לומר דחיישינן דילמא אתי לאכול מזה בעוסק באפי' משא"כ בשריפה ל"ח כדאמרינן בפסחים י"א. שוב ראיתי דזה ליתא דהרי המג"א הקשה על הטור ממשנה דף מ"ח דחני שיאור ישרף והאוכלו פטור וזה לר' יהודה שם. ור' יהודה ס"ל משאצל"ג חייב עלי'. וליכא לתרץ כנ"ל. הן אמת דהתוס' ריש פסחים לא הקשו ממשנה רק מברייתא דף מ"ג וזה אתיא כר"מ שם והברייתא יש ליישב כמג"א דר"מ י"ל דס"ל משאצל"ג פטור אבל המג"א שהקשה ממשנה דאתיא לר' יהודה אין לתרץ כן אמנם דברי ר' גמליאל שאמר ישרף מיד יש ליישב כנ"ל דאף דהרא"ש ביצה פ"ב במשנה דאף הוא אמר ג' דברים להקל כ' בשם ר"ח ובה"ג דר"ג וחכמים שם ס"ל כר' יהודה דס"ל דבר שאין מתכוין אסור מ"מ במשאצל"ג יש לומר דס"ל כר' שמעון. ע"כ מותר לשרוף מיד

והנה בספרי ב"י חא"ח סי' פ"ו כתבתי דכיון דאסור לגבן ביו"ט מדרבנן אף בלא אפשר לעשות מעיו"ט כמ"ש תוס' מגילה ז' שוב ל"א מתוך ובנין ביו"ט אסור מדאורייתא כמ"ש הפמ"ג בפתיחה לה' יו"ט פ"א אות י"ט עיי"ש. כעת עיינתי וראיתי דהפמ"ג לא כ' כן רק לענין הואיל וסברתו דכיון דהאורחים לא יאכלו שהרי אסור מדרבנן איך נימא הואיל דאי מיקלעי אורחים. וכבר הרחיב הדיבור בסברא זו מוח"ז הגאון רע"א בתשו' סי' ה' ובדרוש וחידוש מערכה ז' ומביא בשם שאג"א דאף באיסור דרבנן אמרינן הואיל דחזי לחולה שאין בו סכנה עיי"ש. אמנם לענין מתוך לא מצאנו סברא זו דכיון דמדאורייתא מותר אמרינן מתוך וג"כ מדאורייתא מותר ולענין הואיל יש לומר דתליא בפלוגתא אי אינו ראוי מדרבנן מיקרי אינו ראוי מדאורייתא עיין מ"ל פ"ז דתרומות. ועיין בסוכה כ"ג פלוגתא בין ר"י ור"מ. אך לענין מתוך לא מצאתי מי שיאמר כן

(ו) אמנם נראה דהנה צריך להבין הסברא דמתוך שהותרה לצורך הותרה נמי שלא לצורך ומה סברא היא זו על כן נראה דמתוך הוא ג"כ משום הואיל. והכונה דהנה הואיל היא סברא פשוטה כגון באופה מיו"ט לחול איך אפשר לחייבו והרי יכול להיות שיבואו אורחים ויצטרך לזה ולא עשה איסור כלל. וכיון דמשכחת במלאכה זו אופן שלא יעשה איסור אין זה איסור תורה. ומ"ה דעת הרמב"ן במלחמות דל"א הואיל רק בדבר שאפשר שיבא לעולם כגון ששכיח אורחים ואינו מחוסר מעשה. אמנם במתוך אי אפשר שיעשה מלאכה זו בהיתר כגון בהוציא לולב לר"ה או ס"ת דל"ה לצורך אוכל נפש. ואיזה היתר יש בו. אמנם נראה דהר"ן כ' בריש פ"ב דביצה דריבוי בשיעורין מותר ביו"ט ולא בשבת אף לצורך פקוח נפש. וכ' ב' סברות חדא דאוכל נפש הותר ביו"ט ומ"ה ריבוי בשיעורין מותר משא"כ בחולה בשבת דחוי היא ועוד דכיון שאמרה תורה אך אשר יאכל לכל נפש לא הוצרכה לדקדק שלא יבשל אלא המצטרך אלי' ומ"ה ריבוי בשיעורין כל היכי דלא מפרש בעירחא שרי. ולפ"ז נ"ל דה"ט דאמרינן מתוך דכיון דמשכחת שההוצאה שמוציא לר"ה הוא בהיתר כגון שהוציא לצורך אוכל נפש והוציא ג"כ לולב דהוא רק מרבה בשיעור. וריבוי בשיעור לא אסרה תורה ואף דהר"ן ס"ל כל היכא דלא מפיש בטירחא אולי ה"ה היכי דמפיש בטירחא לא הקפידה התורה וכיון דמשכחת לה במלאכה זו גופי' שיעשה בהיתר. וכן הא דאמרינן מתוך שהותרה הבערה לצורך הותרה נמי שלא. לצורך בפסחים ה' שהרי משכחת לה שהדליק עצים וחמץ לבשל קדרתו והיא ריבוי בשיעורין דמותר ביו"ט. וכן בחבורה בשבת דאמרינן בכתובות ז' מתוך שהותרה חבורה לצורך הותרה נמי שלא לצורך שהרי משכחת לה ששחט עוף ובעל אשה בבת אחת ועשה חבורה והיא ריבוי בשיעורין וגם י"ל דמ"ד מתוך שהותרה ס"ל הואיל ג"כ אף בחי אפשר שיעשה ואף במחוסר מעשה. הן אמת דזה דוחק לומר דזה מיקרי ריבוי בשיעורין בחובל. ע"כ עדיין צ"ע. (והנה ראיתי בחינוך מצוה רצ"ח שכ' דכל דבר הצריך לבו ביום בין צריך לדבר מצוה או לשאר דבר בכלל היתר אוכל נפש היא. ומנחת חינוך הקשה עלי' דבגמ' אמרינן מתוך ושמא החינוך פי' כן מתוך שהותרה לצורך ובמגיני שלמה פי' דכתיב יאכל לכל נפש הכונה כל דבר הצורך. וכל זה אינו שוה לי. על כן הסברא שכתבתי נכונה. אמנם מר"ן ביצה גבי אין מזמנין נכרי ביו"ט מבואר דריבוי בשיעורין בב' קדירות אסור מדאורייתא ע"כ א"א לומ' כסברא הנ"ל ודעתו רחבה מדעתינו) וכגון בשחט ע"מ שיתכפר בו ערלי' בפסח דאף דהשתא הוא ערל ול"ה דומיא דידי' מ"מ כיון שהוא יכול למול בתחלה אמרינן הואיל. וכן בפסחים ל"ח הואיל ואלו לא קרא לה שם ואיטמי הוה נפיק השתא נמי נפיק. עיין ברמב"ן במלחמות פ"ג דפסחים שהאריך בכל זה. ומ"ה ס"ל מתוך שהותרה לצורך שהרי אי בעי להוציא לר"ה אוכל נפש ומקצת שאינו אוכל נפש דהו"ל ריבוי בשיעורין ומותר על כן אם מוציא לבדו לר"ה ג"כ מותר. ולפ"ז נכונים דברי המ"מ פ"א מיו"ט שמבואר מדברי דל"א מתוך רק במלאכות שהן באוכל נפש עצמו חוץ מהבערה דאפי' אינו באוכל נפש. ומשמע דבמכשירין לא אמרינן מתוך וכ"כ המג"א ר"ס תקמ"ח להדיא והרב פרי מגדים בפתיחה כוללת פי"ב אות א' דקדק בזה דהרי לר"י מכשירין כאוכל נפש ואמאי לא אמרינן מתוך להנ"ל ניחא דדוקא באוכל נפש דהותרה דהרי אפי' באפשר מעי"ט מותר על כן ריבוי בשיעורין מותר כמ"ש הר"ן ומ"ה אמרינן מתוך דמשכחת בהיתר. אבל במכשירין דל"ה רק דחוי' וריבוי בשיעורין אסור ולא משכחת בהיתר על כן לא אמרינן מתוך. רק בהבערה דגלי קרא ביום השבת ודוק. ולפ"ז י"ל דאף ב"ש דל"א מתוך מ"מ בשעה שהוציא לר"ה אוכל נפש מותר להוציא הלולב דהוה ריבוי בשיעורין. ומיושב קו' ח"ס אמאי לביש אין מוציאין הלולב הרי ר"א מתלמידי ב"ש וס"ל לולב דוחה שבת (שבת קל"א). להנ"ל ניחא דיכול להוציא הלולב עם אוכל נפש ביחד ודוק כי קצרתי. והנה ב"ש לית להו מתוך בביצה י"ב ומ"מ מוכח מפסחים דס"ל הואיל דהרי מקשה בפסחים מ"ז אהבערה לא ליחייב הואיל וחזי לצרכו. אף דהך דמבשל גיד הנשה בחלב מוקי לה בביצה כב"ש וכ"כ תוס' שם דף מ"ז ד"ה אהבערה לא ליחייב דב"ש ס"ל הואיל והיינו הואיל דמשכחת לה השתא שעושה בהיתר כגון הבערה אבל בהוצאה שמוציא עתה לולב לר"ה דאי אפשר עתה שיהי' היתר רק דהי' יכול לעשות בהיתר שיוציא אוכל נפש וירבה בהוצאה. הואיל כזה לא ס"ל לב"ש

ומעתה יוצא הדין דהיכא דאסור מדרבנן כגון במגבן וכגון בטחינה דאסור בדרבנן שוב ל"א מדאורייתא מתוך דהרי עיקר סברת מתוך הוא שמשכחת לה שיעשה בהיתר ע"י שיגבן או יטחון לצורך אוכל נפש וירבה בשיעורין וכיון דא"א לעשות בהיתר שוב ל"א מתוך. ויאסור מדאורייתא ושפיר מקשה בביצה ח' והא קעביד כתישה ועביד גומא וכן רבא מקשה נגזור משום כתישה דכתיש' אסור מדאורי' דל"א מתוך בטחינה

(ז) והנה בסוגיין צריך להבין דר"נ אמר דריב"ז בשיטת ר"י אמר דס"ל יום הנף מדאורייתא אסור דס"ל עד עכשיו של יום ור' יהודה מיטעי טעי בדברי ר' יוחנן ב"ז וסבר דריב"ז מדרבנן אסור ומנ"ל לחלוק על ר' יהודה דילמא באמת ריב"ז מדרבנן אוסר. וכבר הקשה כן במעיין החכמה ועיין בספרי בית יצחק לא"ח סימן ג' מה שכתבתי בזה. והנ"ל הנה כבר הקשה במעיין החכמה איך אפשר שיבנה המקדש לעתיד בפסח כמו דחייש ריב"ז לאסור יום הנף מה"ט והרי בשבועות הקשה דליבעי לחינוך בית המקדש שירי מנחת בכורים חמץ. ומשני משום דלא אפשר שאין בנין בהמ"ק ביו"ט א"כ בבנין דלעתיד שיהיה בידי שמים אף ביו"ט כפירש"י ותוס' על כרחך הוצרך לחנך בשירי בכורים וא"א לחנך רק בשבועות. ואמנם הנה מהרש"א הקשה בשבועות מה הקשה דליבעי שירי חמץ ונילף משלמה שחינך בהמ"ק בסוכות ולא המתין עד שבועות. אך באמת י"ל דקושית הגמ' הוא גם על שלמה ולמה דתירץ דא"א לחנך בשבועות הוא מה משום דבנין בהמ"ק אסור ביו"ט שוב ניחא גם אשר שלמה קידש בסוכות אמנם אם נימא דבנין בהמ"ק מותר ביו"ט ועכ"ז לא קידש שלמה בשבועות מוכח דלא בעי שירי מנחה חמץ וגם בנין דלעתיד יהי' בפסח. והנה אם נדרים ונדבות קרבין ביו"ט דלא דרשינן לכם ולא לגבוה גם בנין בהמ"ק אמרינן מתוך כקו' אמרי אש. והנה אם אמרינן כל מלתא דארל"ת אעל"מ ע"כ ס"ל נדרים ונדבות קריבין ביו"ט דבפסחים נ"ט הקשה אקרא דלא ילין חלב חגי עד בקר הא כל הלילה ילין והא כתיב עולת שבת בשבתו ולא עולת חול ביו"ט ותירץ דמיירי בחל בי"ד בשבת והקשה בירושלמי א"כ איך מקריבין חגיגה כתיב חלב חגי ותירץ בעבר והקריב וזה למ"ד אע"מ אך לרבא דאעל"מ