בית יצחק חושן משפט קסג

אם עלה לא ירד אפשר לשחוט אח"כ לשם שעיר הנעשה בחוץ ואם עלה לא ירד. ומ"ה חייבין עלי' בחוץ וזה דוקא לר"ע א"כ י"ל דברייתא דיומא אתיא כר"ע. ומ"ה חייבין בחוץ וסוגיא דזבחים אתיא כרבנן דבע"מ אם עלה ירד על כן אין חייבין בחוץ. עוד נ"ל דאף לפמ"ש המל"מ פ"א מתמידין דבשבת אין מקטיר אברים פסולין אף אם עלו למזבח מ"מ לפי מה שכתבתי בספרי בית יצחק דגם כלי שרת מקדש את הפסולין ליקרב אם נתקדש בכלי זורק הדם על כן אף על בעל מום חייב בחוץ לר' עקיבא כיון דאם נתקבל בכלי זורק הדם. דהרי בזבחים דף ק"ט מרבינן הנך דאם עלו לא ירדו דחייבין בחוץ מדכתיב לעשות יפורש"י כיון דאם עלו הכהן יש לו עשי' ה"ה אם נתקדש בכלי הכהן יש לו עשי' היינו לזרוק הדם. אך זה דוקא לר"ג ולא לר' יהושע דס"ל בזבחים פ"ג דהמזבח אין מקדש הדם רק כל הראוי לאישים המזבח מקדש וה"ה הדם לא נתקדש בכלי לקרב הדם. אך צ"ע אם ס"ל לר"ע בבעלי מומין מזבח מקדש הדם ליזרק לכתחלה שמא דוקא באברים ס"ל אם עלו לא ירדו ולא בדם. אך זה ג"כ תלוי בפלוגתא דר"ג ור' יהושע אם דם שוה לאימורים לענין דהמזבח מקדש. אך התוס' כ' בזבחים פ"ד ע"ב ד"ה מוציא דהכשר דם חמיר מאברים. ע"כ קצת יש לעיין לר"ע אם גם בדם בעלי מומין ס"ל דמזבח וכלי שרת מקדש והנה לעיל הקשיתי אדברי תוס' שכ' בחולין מ' דמה"ט חייב אש"ח בשבת אע"ג דאינו ראוי לבא בפנים בשבת משום דאם עלה לא ירד. והקשיתי דהרי המ"ל כ' פ"א מתמידין דבשבת אם עלו פסולין לא יקטיר בשבת א"כ הוה בשבת ודאי מח"ז. וכעת קשה יותר לפמ"ש בספרי ליו"ד ח"ר סי' י"ד אות ג' דבקרבן יחיד ודאי לא יקטיר בשבת א"כ בשוחט חטאת לחוץ דמיירי בקרבן יחיד כמ"ש תוס' ודאי אם עלה לא יקטיר בשבת (ותוס' הוכיחו דמיירי בקרבן יחיד דליכא למימר בשוחט הקרבן מוסף דראוי לבא בפנים מדמוקי בחטאת העוף וקרבן ציבור לא הי' בעוף) אמנם לפמ"ש לעיל דאף אם ראוי לזרוק הדם חייב בחוץ דקרינן לעשות. אם כן י"ל דבשבת אם עלה הדם למזבח יזרוק כמ"ש בספרי ב"י סימן י"ד אות י'. ע"כ חייב בחוץ. אך לפ"ז צ"ל דברייתא דשוחט חטאת בחוץ אתיא כר"ג דס"ל מזבח מקדש את הדם דלר' יהושע מזבח אינו מקדש הדם דדוקא ראוי לאישים אם עלה לא ירד אם כן אינו חייב בחוץ דהו"ל מח"ז. ובזה נ"ל ליישב דברי הרמב"ם שפוסק דב"נ אינו חייב אאבר מן החי מן עוף ותמהו עלי' דהרי בחולין מ' מוקי לברייתא בחטאת העוף הך דהשוחט חטאת בחוץ ובפסחים ע"ג הקשה מה תיקן ומשני תיקן להוציא מידי אמ"ה וע"כ לב"נ דלישראל בלא"ה אסור. ולהנ"ל נאמר דהא דגמרא בחולין מוקי בחטאת העוף וקשי' אמאי חייב הרי אינו ראוי לבא בפנים כקו' הנ"ל וע"כ קאי הגמ' בשיטת ר"ג דס"ל מזבח מקדש הדם ואם מלק בשבת בפנים בראש המזבח דמליקה בכל מקום כשרה ומזה מדמה לכתחלה בשבת כדאיתא בזבחים ריש דף פ"ח. על כן חייב בחוץ. אבל הרמב"ם פוסק כר' יהושע דמזבח אין מקדש הדם רק ראוי לאישים ובשבת ודאי לא יקטיר ונמצא דהוה מחוסר זמן ואמאי חייב וע"כ הברייתא מיירי בחטאת בהמה ומיירי ביו"ט דמקריב חטאת הציבור וראוי לבא בפנים והוא שחט בחוץ. וכן אזלא הסוגיא דפסחים. ומ"ה משני תיקן להוציא מידי אמ"ה דלא מיירי בעוף דא"א כלל לאוקמא בעוף אליבא דהלכתא כר' יהושע כאמור

(ו) הן אמת דקצת יש להוכיח דברייתא דשוחט חטאת בחוץ אתיא כר"י אף לסוגיא דפסחים דבזה מיושב הא דמקשה בפסחים ע"ג הא דתניא השוחט חטאת בחוץ לע"ז מה תיקן והקושיא לדברי האומר מקלקל בחבורה פטור כמבואר שם ומנ"ל דהברייתא אתיא כוותי' דילמא הברייתא אתיא כמ"ד מקלקל בחבורה חייב. וזה קשה לשיטת רש"י דלתוס' מקשה אפילו לר"ש דבעי תיקון קצת אך לשיטת רש"י קשה. ולהנ"ל מיושב שפיר דקשי' אמאי חייב משום ש"ח הרי אינו ראוי לפתח אהל מועד וליכא למימר כיון דאם עלה לא ירד ומקטיר לכתחלה מקרי ראוי דהרי בשבת ודאי לא יקטיר. וע"כ צ"ל דאתי' כר"ג דס"ל מזבח מקדש את הדם ואם מלק בראשו של מזבח זורק לכתחלה ומ"ה הוה ראוי לפתח אהל מועד. והנה ר"ג ס"ל במשנה דביצה כ"ב מכבדין בית המיטות ודוקא בית המיטות אבל כל הבית אסור לכבד וכ' הרא"ש בשם ר"ח וה"ג דלא קיי"ל כן דר"ע ס"ל דבר שאינו מתכוין אסור. והנה מאן דאמר דשא"מ אסור דל"ב מלאכת מחשבת ודאי ס"ל משאצל"ג אסור דהרי שמואל ס"ל בשבת מ"ב דשא"מ מותי ובמשאצל"ג ס"ל כר' יהודה ומתחלה הי' סבירא לגמרא דהא בהא תליא ומשני דמשאצל"ג חמור א"כ מאן דס"ל כר"י בדשא"מ כש"כ דס"ל במשאצל"ג כר"י. (ואולי זה כונה קו' תוס' בכתובות ו' שהקשו אי פסיק רישא דלא ניחא לי' אסור אמאי קאמר רב כבשים שסחטן לגופן פטור ומותר. הרי הוה פ"ר דלא ניחא לי' והרי זה קשה אף אם פ"ר דלא ניחא ליה שרי דהוה משאצל"ג והרי רב ודאי כר"י ס"ל וצ"ל דתוס' ס"ל דאף מ"ד דשא"מ מותר מצי לסבור משאצל"ג פטור. וזה דלא כמו שכתבתי. אך בדרוש אחר הוכחתי דמ"ד כר"י בדשא"מ כש"כ במשאצל"ג וכ"כ הרב המגיד פ"א משבת ה"ז דמאן דס"ל דשא"מ חייב כש"כ משאצל"ג חייב) ורש"י ס"ל בשבת ק"ו דר"י ס"ל מקלקל פטור משום דכל משאצל"ג חייב עיי"ש. א"כ ר"ג ע"כ דס"ל מקלקל בחבורה פטור כיון דס"ל משאצל"ג חייב. א"כ שפיר מקשה בפסחים למ"ד מקלקל פטור מהך דהשוחט דע"כ כר"ג אתיא וזה ישוב נכון אך הרבה יש לפלפל

(ז) והנה ק' לי בש"ס דחולין דמקשה אברייתא מאי ארי' דתני חטאת ליתני זבח הכונה דאף שלמים חייב בחוץ וקשה דילמא שלמים ששחט בחוץ בשבת פטור ודוקא חטאת חייב. דהתוס' בזבחים פ"ד ד"ה וחוץ למקומו כ' הטעם דבחטאת ששחטו חוץ למקומו אם עלתה לא תרד ותודה ששחט' חוץ למקומ' אם עלתה תרד דבחטאת דאיכא מעילה קודם זריקה להכי כי איפסלא בחוץ למקומ' לא תרד דבזריקה החסירה אין קפידא דל"מ מידי. אבל קדשים קלים דליכא מעילה באימורין מקמי זריקה וכי שחיט חוץ למקומו לא מייתי הזריקה למעילה לכך תרד דהא חסירה זריקה החשובה בה. א"כ ה"ה בשחט בשבת חטאת וזרק דהוה זריקה באיסור מהני בחטאת דאם עלתה לא תרד ע"כ חייב משום ש"ח משא"כ בשלמים דבעי זריקה חשובה ובשבת ל"ה זריקה חשובה דנעשה באיסור ואף בדרבנן דעת קצת פוסקים דאעל"מ ולא זריקה חשובה למייתי לידי מעילה ואם עלתה תרד כמו בשוחט חוץ למקומו וה"ה בשוחט בשבת ע"כ אין חייב משום ש"ח. ומה הקשה בגמ' ליתני זבח. אך י"ל דהגמ' סמך על ברייתא דביצה כ' ע"ב דמבואר שם בכבשי עצרת ששחטן שלא לשמן אם היתה שבת לא יזרוק ואם זרק הורצה אעפ"י דזריקה היתה באיסור מכל מקום הורצה אך משם אין ראי' דכבשי עצרת שלמי ציבור קדשי קדשים ע"כ לא בעי זריקה חשובה משא"כ בשלמים קדשים קלים. וצ"ע אולי עוד יבואר בפנינו

(ח) והנה נלע"ד ליישב הא דמקשה בפסחים משוחט חטאת בחוץ לשם ע"ז מה תיקן והכונה למ"ד מקלקל בחבורה פטור. ומנ"ל דאתיא כהאי תנא דילמא הברייתא ס"ל מקלקל חייב. ונ"ל יותר להקשות דהנה קשי' בשוחט בשבת בחוץ אמאי חייב הא אינה ראוי לבא בפנים וצ"ל דכיון דאם שחט בפנים אם עלה לא ירד מיקרי ראוי לבא בפנים כמ"ש תוס' וע"ז קשה אמאי אם עלה לא ירד נימא בשוחט בשבת אם עביד ל"מ והו"ל נבלה ואם עלה ירד. ואף דבכל שוחט בשבת ל"א אעל"מ כמבואר בחולין דהשוחט בשבת שחיטתו כשרה הטעם משום דלא יתוקן האיסור אם נימא דל"מ דעדיין תיקן להוציא מידי אמ"ה אבל בשחיטת קדשים דיש בו משום נטילת נשמה כמו בחולין ויש איסור נוסף דהוא מפרק דלדם הוא צריך ואם נימא דל"מ השחיטה והוי נבלה ודם לא חזי להזי' יתוקן האיסור דמפרק ע"כ הי' לנו לומר אעל"מ. וצ"ל דהברייתא אתיא כרבנן דר"י דס"ל אין דישה אלא בגדולי קרקע וכ' תוס' שבת ע"ג ע"ב ד"ה מפרק דלדידהו בהמה ל"ה גידולי קרקע ואין חייב משום מפרק. ומ"ה ל"א אעל"מ ואם עלה לא ירד. ולפ"ז דע"כ לא אתיא כר"י דילמא ס"ל לברייתא מקלקל חייב כר"ש דבלא"ה לא אתיא כר' יהודה. על כן פי' התוס' מחוור דלעולם ה הברייתא אתיא כר"ש ורק דמקשה לר' יוחנן דס"ל גם לר"ש בעי תיקון קצת. אבל לר' יהודה דבעי תיקון גמור שוחט בחוץ בשבת פטור לר' יהודה כמ"ש הפמ"ג סימן יו"ד וברייתא בלא"ה לא אתיא כר' יהודה דלר"י בלא"ה אינו חייב בשוחט בחוץ בשבת דאם עלה ירד. ובזה מיושב מה שהקשה פמ"ג בפתיחה כוללת לה' שבת אמאי לא תני בשוחט לע"ז חייב ד' חטאות דבשוחט לע"ז אדעתא לזרוק הדם לע"ז לדם הוא צריך וחייב משום מפרק ומשום נטילת נשמה. לפמ"ש דאתיא כרבנן לק"מ דאינו חייב משום מפרק

והנה אמרינן בגמ' פסח ששחטו בחוץ בשאר ימות השנה לשמו פטור וסתמא נמי פטור ול"א הואיל וראוי שלא לשמו בפנים משום דבעי עקירה (והוי כמחוסר מעשה) וצריך להבין דהרי תוס' כתבו סוף ד"ה שלמים ששחטן דפסח וחטאת ששחטן שלא לשמן בחוץ חייב אף שאינו ראוי לבא בפנים באופן זה מ"מ חייב משום שיש לו היתר בשאר קדשים. והכונה דכיון שיש לו היתר בשאר קדשים אם עלה לא ירד וחייבין בחוץ כמ"ש בזבחים ק"ט ובתוס' חולין דף מ' ד"ה חייב אם כן פסח ששחטו בחוץ בשאר ימות השנה לשמו יהיה חייב כיון שאם שחטו בפנים בכהאי גונא אם עלה לא ירד שיש לו היתר בשאר קדשים. ושמא הטעם דכמו שהוא מחה לשמה היינו לשם פסח אינו ראוי לבא בפנים ואי דראוי להקריב שלא לשמה מחוסר מעשה העקירה. משא"כ פסח וחטאת שלא לשמה ראוי להקריב בפנים לשמה ואין מחוסר מעשה. אך מה זה דפסח בשאר ימות השנה דאינו ראוי הרי מ"מ אם עלם לא ירד וחייבין עלי' בחוץ. וכן קשה אהא דשלמים ששחטן בחוץ קודם פתי חת דלתות ההיכל פטור משום דאינו ראוי לבא בפנים בכה"ג הרי מ"מ אם שחט בפנים בכה"ג אם עלה לא ירד דהוה פסילו בקודש. וס"ל שאם עלה לא ירד חייבין בחוץ וצ"ל דוקא בקדשים פסולים שאינם עומדין לבא בפנים בהכשר מהני הא דאם עלה לא ירד לחייב על ההעלאה. וכן בפסח בע"פ שלא לשמו שראיי בלי מעשה לשחוט לשמו וכן בחטאת של"ש. משא"כ בפסח בשאר ימות השנה שעומד לכנוס לפנים בהכשר רק שמחוסר מעשה העקירה וכן שלמים קודם פתיחת דלתות עומד לכנוס לפנים בהכשר לאחר פתיחת דלתות ל"מ הא דאם עלה לא ירד לחייב עלי' משום ש"ח. אך לפ"ז בקרבן יחיד בשבת שעומד לכנוס לפנים בהכשר למחר רק שמחוסר זמן ל"מ הא דאם עלה לא ירד. ועל כן הי' מוכרחים תוס' חולין מ' ד"ה חייב לתרץ אח"כ עוד דמחמת שבת ל"ה מחוסר זמן כיון דהקרבן ראוי הוא רק דאין עשה דקרבן יחיד דוחה ל"ת דשבת וכעין שכ' תוס' בריש חגיגה דמחמת שבת לא מיקרי לא חזי בראשון עיי"ש: