בית יצחק חושן משפט טז

(שם) ויהי לאות כי ילך לפניהם ה' ומאספם קדוש ישראל. גלגל מקום רעתם – בית אל – מקום החטאת והפרוד, ויריחו מקום האחדות והתקוה, שלשה המקומות האלה, אשר עמהם נקשרו זכרונות ימי ישראל ומהם תוצאות רבות לטובה ולרעה, שלשה המקומות האלה הראה אלי' לאלישע בטרם הפרדו ממנו למען חקות הזכרונות האלה על לבו וידע את אשר לפניו. את המעשה אשר יעשה אחרי הפרדו א ממנו

ויהי הם הולכים הלוך ודבר. מה דברו ובמה הי' עוסקים בעת הלוכם. ר' אחוא בר זעירא אמר בק"ש הי' עוסקים. פרשת ק"ש הוא יסוד האמונה. וראשיתה "שמע ישראל ד' אלהינו ד' אחד", ותולדות האמונה הלא הן יראת ואהבת ד', ואם כי הנביאים מחזה ה' יחזו, וידעו ויבינו הכל בדעתם ותבונתם, ואף כי בעת הזאת אשר נפרד אליהו מתלמידיו לעלות השמימה, והסיר את אדרתו הגופנית ממנו, כי אז ראה בעיניו, את אשר האמין עד עתה ותהי' האמונה איפוא למותר. בכ"ז גם עליהם היתה המצוה להאמין שיש עלה וסבה, והיא עושה ופועלת את כל הנמצאים כדברי הרמב"ם בספר המצות. וכאשר שמעתי אומרים לבאר דברי הש"ס בברכות י"ג א"ל רב לר"ח לא חזינא לרבי דמקבל עליו עול מלכות שמים, א"ל בר פחתי, בשעה שמעביר ידיו על פניו מקבל עליו עול מלכות שמים, כי רבינו הקדוש אשר השיג כל השתלשלות הבריאה מראשיתה עד סופה בשכלו, וידע כי יש אלקים בורא ומנהיג את כל העולם, האמונה לא היתה איפוא הכרחית לו, כי למה לו להאמין אם ידע והבין הכל בדעתו ושכלו. וע"כ תמה רב עליו איך יקרא ק"ש ויקיים מצות האמונה, אשר היא אחת מתרי"ג מצות. ואמר לא חזינא לרבי דמקבל עול מלכות שמים. וכוונתו, לא אראה מקום לישב איך קרא רבי ק"ש. כי אם ידע והבין והשכיל את כל, והאמין אי' איפוא מקום לאמונה. וא"ל ר"ח שהי' מעביר ידי' על פני שכלו, כמו לא ידע, וכאיש אשר אך באמונתו יחי'. וככל החזיון הזה הראה אלי' לאלישע בעת הפרדו, אשר בכל המראה הגדול אשר יראה, יקיים גם מצות האמונה ויקרא ק"ש. כי מה היא ידיעת האדם נגד גדלות הבורא ית'. וכל חכמתו כאין נגד כבוד ד' ית'. ר' יודא בר פזי אמר בבריאת עולם הי' עסוקין כי בעת הזאת נפתחו השמים לפניהם וידעו ויכירו את כל. ויען כי מבלעדי מצות האמונה הנתונה לכל איש ישראל, חובה על האנשים השלמים יודעי דעת ה' להבין ולהשכיל ולקרא מעל ספר הבריאה כפי מה שיד האדם שולטת כמאה"כ דע את אלהי אביך ועבדהו בלב שלם ובנפש חפצה (דה"י א' כ"ח) וכאשר האריך בביאור הדברים בעקידת יצחק במקומות רבים. אשר שלימות האדם האמתית תבא אלי' באחד משני אופנים, אם ע"ד הקבלה מאבותי' והיא קנוי' ע"י התורה הקדושה המלמדת אותו את האמונה הטהורה, או ע"י חקירה ועיון והקשים שכלים, כמו שמצאנו באברהם אבינו ע"ה, שהכיר את בורא העולם ית' ע"י הלמוד והחקירה, וידיעתו זאת הביאתו לידי אמונה ב"ה, כמאמר הכ' והאמין בד'. אכן לא לאדם ללכת וחפש האמת הצפון בדרך החקירה עד אשר ידע בנפשו, כי יסודי הדת הטבעו אצלו על יסודות חזקים וקיימים, ואז תובילנו חקירתו לדעת את האמת אשר היתה באמנה עמו מקדם, בטרם נצבו רגליו על דרכי החקירה. כאשר אמר ר' אלעזר. גדולה דעה שנתנה בין שני אותיות, שנאמר כי אל דעות ד' (ברכות ל"ג) אם יסוד הדעת הוא האמונה, אז גם הדעת תשלים את דרכו ותביאנו נוכח ה' לכן אחרי אשר דברו בראשונה בעניני אמונה כדברי ר' אחוא, דברו גם בענין חקירה בבריאת עולם, כדברי ריב"פ ומר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי. כאשר יתאחדו דבריהם עם דברי יתר החכמים המובאים שם

(ו) ואחרי אשר ע"י האמונה והחקירה האמתית השיגו ענינים רוחנים וגדולות ונצורות, עד אשר הגיעו בהשכלתם לדברים העומדים ברומו של עולם וידרשו במעשה מרכבה ותחל עליהם רוח ה' כאמור אצל יעקב אבינו ע"ה. והנה ד' נצב עליו והוא השגה הנביאית אשר תעלה במדרגתה על כל הידיעות אשר יקנה לו האדם. דברו אח"כ בנחמת ירושלים, ויראהו אליהו כי עוד תתאחדנה שתי הממלכות וישראל ויהודה יהי' לעם אחד ולא יחצו עוד, רק יעבדו את ה' שכם אחד. ואז נפרד אליהו מעל אלישע ויעל השמימה. כי מלא אחרי דברי ד', להסיר את עבודה הזרה מבין ישראל, לבער אחרי הבעל וכהני'. ובזה הסיר את המניעה האחרונה אשר מנעה את שתי הממלכות מהתאחד. ועלה למרום לשכון בין מלאכי מעלה כי הוא מלאך הברית, העומד לפני ד' לשרתו. ואם כי נעלה אלי' ויתיצב לפני ד', אלישע תלמידו הרגיש את האבדה אשר נאבדה לישראל, באין להם עוד מורה לצדקה לנחותם הדרך, והוא מצעק אבי אבי רכב ישראל ופרשיו. וכן אנחנו הפעם, אם כי אדוננו מורנו ורבנו נקרא אל על, להתענג על טוב הצפון לצדיקים בעדן גן אלקים, אנחנו נשארנו יתומים באין אב, כי לקח אדונינו מעל ראשנו, נטל מאתנו האיש הגדול אשר האיר לנו בתורתו ויהי לנו למורה לנחותינו הדרך. צר לנו מאד כי אבדה כלי חמדתנו ושר וגדול נפל בישראל

(א) טוב שם משמן טוב ויום המות מיום הולדו. (קהלת) השם הטוב ההולך למרחוק, ונודע עפ"י תבל לתהלה נעלה בערכו על השמן הטוב, אשר יוסך על ראש מלכים ונסיכי ארץ, כי לא יודע השלטון ביום המות, וישכח בעיר אשר כן עשה. לא כן השם הטוב, לא כן המעשים הטובים אשר יביאוהו לחיי עד, ויעמדו לזכר עולם ולא יגרעו במתו. כי בצלם אלהים עשה את האדם (בראשית ט' ח') האלקים בשמים, והאדם בארץ הולך נכחו, וע"י מעשיו הטובים יחי' לעולם ולא יסוף זכרו לעולמים. וזאת חלקו בתבל מכל עמלו שיעמול תחת השמש. – ואמרו בילקוט שמן טוב יורד, כשמן הטוב שיורד על הראש, שם טוב עולה ואגדלה שמך, שמן טוב כלה, שם טוב אינו כלה, שם עולם אתן לו אשר לא יכרת. תפארת אדם הזמנית אינה נמשכת, כי מסבות יתהפך הזמן בתחבולותיו, וכמעט רגע תצא רוחו ויקחו חן וכבוד מראש האדם, והי' כלא הי' כל חמודותי', וגם שמן הטוב היורד על הראש, ויתן נזר והדר תפארה על נסיכי אדם ומלכי ארץ, האם לנצח יעמוד. הן יפגשם עת ופגע וירדו מכסאותם אדירי עמים, והשפל גאונם והי' כאחד האדם. אמנם שם טוב עולה ואינו יורד, הולך ומאיר לעולם ועל כנפי הרוח ינשא לעלות אל המנוחה ואל הנחלה נחלת עולמים. שם תדבק נפש איש צדיק בה', וזכרה לברכה בקרב הארץ. ואלה הם דברי המדרש. מתוקה שנת העובד אם מעט אם הרבה יאכל והשבע לעשיר איננו מניח לו לישון (קהלת ה'), בעשירי תורה הכתוב מדבר, הי' אדם גדול ועשיר בתורה למד תלמידים הרבה ורבץ תורה ברבים ושבע מן התורה אעפ"י שהוא מת אין התלמידים שהעמיד מניחין לו לישון, אלא יושבין ועוסקין בתורה ותלמוד בהלכה ואגדה ואומרים הלכות ושמועות משמו ומזכירין שמן בכל שעה ואין מניחין לו לישון בקבר (תנחומא תשא) האדם הגדול והעשיר בתורה, לא יישן המות, חי חי היא גם בהפרדו מאתנו, ומעשיו הטובים יזכירוהו בכל עת ועונה. ובהגד תלמידי' את הלכות ושמועות אשר חידש, יחי' ברוח, ויעמוד כמו חי. שם הטוב אשר ירכוש לו בעודו מתהלך בארץ החיים, אינו מניח לו לישון, וזכרונו יתן לו חיים. כן שם טוב מו"ח הגאון הצדיק זצלה"ה יחיהו, ובכל עת אשר נזכיר מדותיו הטובות ונלמד בספרי' המלאים למו הוד והדר, שפתותיו תהיינה דובבות אתנו, ובית יצחק העומד לתלפיות, זכרון עולם הוא לאותו צדיק, וכל הוגה בו יזכור את שמו לברכה. גם תולדות אנשי השם ודברי ימיהם, רבי פעלים המה ורב טוב להם לכל בני האדם, בראותם את הגדולות אשר עשו, והמעלות הנשגבות אשר הגיעו אליהן, ויתעוררו גם המה ללכת בעקבותיהם ולעשות כמעשיהם להביא ברכה אל בתיהם, וכל אשר נזכור איפוא את המעלות התרומיות של מו"ח הגאון הצדיק, אורחות חייו ומעשי' הטובים, השם הטוב מהאדם הגדול הזה ברכה בו לבני ישראל, כי האור הגדול היוצא מביתו בית יצחק הולך ואור בחכמה תבונה ודעת, והלכו לאורו כל מבקשי תורה ודורשי תושיה

(ב) שלשה שמות נקראו לאדם, אמרו חז"ל אחד שקראו לו אבותיו, ואחד שקראו לו אחרים, ואחד שקראו לו בספר תולדותיו. ר' פנחס אמר אדם חביב בשמו, ואינני יודע באיזה מהם, בא שלמה ופירש טוב שם משמן טוב. (מדרש קהלת) השם הניתן לכל דבר ודבר, יורה על מהותו ועצמו, כי בעלי הלשון חקרו על טבעו ולפיהו קראוהו בשם, ואם נאמר כן בשפות בני אדם, אשר נולדו ע"י הסכמת רובי אנשים ששכנו יחד במקום אחד, עאכו"כ בלשה"ק, בלשון שדבר ד' אל נביאיו, בלשון אשר השמיע ד' תורה לעמו. בלשון אשר יסד הבורא יתעלה עולמו, ובו אמר הוה ארץ. בלשון הזה, כל שם ותואר, כל הגה וכל מלה, יורו על תכונות הדבר אשר יכנוהו ויקראוהו בשם ר' מאיר הוה דייק בשמא. (יומא פ"ג) ור' אלעזר הוכיח דשמא גרים דא"ק לכו חזו מפעלות ד' אשר שם שמות בארץ אלא תקרא שמות אלא שמות (ברכות ז'). דיבר בספר בינה לעתים בביאור מקרא קודש. וייצר ד' אלקים מן האדמה וגו' ויבא אל האדם לראות מה יקרא לו (בראשית ד') כי נסה ד' את האדם אשר יצר לראות אם יש בו חכמה ודעת להבין טבע כל יציר, ויקרא לו שם המורה על תכונתו ומהותו. ואליהוא בן ברכאל אמר מלפני מבהמות ארץ ומעוף השמים יחכמנו (איוב ל"ה י"א), טבע הבהמה החיה והעוף ילמדנו דעת להכיר על ידו מפלאות תמים דעים. וגם כל מדה טובה ונכונה נלמוד מהם והי' לנו לתפארת, כאשר אר"י אלמלא נתנה תורה לישראל היינו למדים צניעות מחתול גזל מנמלה, עריות מיונה, דרך ארץ מתרנגול וע"כ הביא ד' את חית השדה ועוף השמים אל האדם לראות מה יקרא לו, את אשר ימצא בהם ללמוד לתועלתו, לחיות עפ"י האדמה. ובשמות אשר יתן להם יבחן, אם הגיע לכלל דעת להבין דרכי הנבראים והבריאה כלה, הרעיון הגדול הצפון בתבל ומלואה, ויכיר מעשה ידי יוצר הכל כאמור במדרש בראשית שהמלאכים לא הי' יודעים את השם הניתן לבהמה חי' ועוף, והאדם הכיר וידע לתת שמות לכל יצורי חלד, עד שהגיע לכלל דעה ואמר להקב"ה. ל נאה להקרא אדני שאתה אדון לכל בריותיך. וכן אמר המליץ: יעלה משפל מצבו לרום שמין ירד מגבהי שמיו על ארצו עד יסקלו לפניו נתיבות עולמו. עד יכלול מדעו טבעי היצורים ותכונתם, תקבל בחינתו אמתת הנבראים למיניהם ועל אל אלים ידבר נפלאות ומלין לצד עלאה ימלל (בח"ע פ"ב) כן הכיר האדם משמות הנבראים ומטבעיהם, כי ד' הוא האדון! הוא צוה ונבראו

! (ג) וגם השם אשר ניתן לאדם, יורה על מעשהו, לדעת אם זך וישר פעלו. ושלשת השמות אשר נקרא בהם לפי דברי המדרש אשר בקהלת, יעידון יגידון על מדותיו ותכונותי' ולפיהן ישובח או יגונה