בית יצחק חושן משפט טו

לשוח בשדה לפנות ערב, אדומו"ר הרב הגאון הצדיק מרן יצחק יהודה זצלה"ה, הלך לשוח לחקל תפוחין קדישין, מקום אשר בשערי' יבואו צדיקים תמימים וישרים, מקום עין לא ראתה ונעלם הוא מעין כל חי. שם במקום הקודש, נפשו הטהורה תעוף במועף לעלות במקום קדושים וטהורים, שם ישא עיניו ויראה הדר כבוד ה' ותשבע בצחצחות נפשו. ואנחנו נותרנו כיתומים ואין אב, כצאן ואין רועה. מי יורה אותנו דעת, מי ישמיענו דבר ד', מי ינחנו בדרך אמת דרך התוה"ק. על הצדיק הגאון הזה נאמר בצדק דברי האי ינוקא על רבה בר רב הונא ורב המנונא. גזע ישישים עלה מבבל ועמו ספר מלחמות. (מו"ק כ"ה ב') כי ישיש וצדיק לקח מאתנו זקן וחכם ועמו כבוד ישראל, כי לקח עמו ספר התורה הנקרא ספר מלחמות (כאמור בתוה"ק במדברי כ"א. ע"כ יאמר בספר מלחמות ד', ותרגם יב"ע ע"כ יאמר בספר אוריתא). מו"ח הרב הגאון הצדיק הי' משיורי כנה"ג, מאלה החכמים אנשי השם אשר הי' בדור שלפנינו, לו שם בגבורים לוחמי מלחמת התורה. הוא הניף את ידו וגבר ישראל חיל בתוה"ק. לרגלי' ישבו צעירי הצאן ת"ח אשר המה חיים אתנו, ד' יאריך ימיהם ושנותם, ושתו בצמא את דבריו הקדושים. וכעת נטל גזע ישישים ועמו ספר התורה. ואנחנו נאספנו הפעם בבית מקדש מעט, לזכור נפש זכה וברה טהורה ותמימה, אשר נפרדה מביתה ועלתה השמימה, לזכור את אשר פעל מו"ח הגאון הצדיק בחיים חייתו, למען דעת ההפסד הגדול שהגיע לנו בהפרדו ממנו, ונרגיש את אשר אבדנו במות האיש הגדול אשר עמד לנס לישראל ויהי לו להוד ולתפארה

(ד) אני הגבר ראה עני בשבט עברתו, אמר המקונן, והוא ירמי' הנביא אשר כ' ספר קנות (ב"ב ט"ו) ואם כי כל ישראל גלו מאדמתם וגבר עליהם האויב, אם כי על כלה קרא ה' מועד לשבור בחוריהם בחרב, וכלם ראו עני ושבר, יותר מכלם עוד הרגיש ירמי' נביא ד' את האסון הנורא הזה. כי הוא הרגיש את הטוב הרוחני הצפון בארץ הקדושה, הוא ידע את הקדושה הפרושה וחופפת על מקור הקודש, וע"כ בנפול עמו ביד צר ואויבים החריבו מקום מקדש ד', עינו הורידה מים כי רחק ממנו מנחם משיב נפשו, רחק ממנו הרוח הקדוש ששכן בבית, רחק ממנו מזון הנפש, מזון הרוחני אשר השיב את נפשו, כבה האור אשר האיר לו ממקום האור. ומלבד הכאב הגדול אשר הסיב לו שבר עמו ואבדן ארצו, ראה עני בשבט עברתו. בהלקח האור הגדול מהבית הקדוש אשר שכן ד' שמו שם. וגם אנכי אשר שנים רבות יצקתי מים על ידי מו"ח הגאון הצדיק, ועין בעין ראיתי את גדלו את קדושתו, וחמותי ראיתי אור בתורתו הקדושה, אנכי הרואה כעת עני בשבט עברתו, בהלקח העטרה מעל ראשי, ולקח אדומו"ר ממני. ובקול מר אקרא הפעם "למה יגרע שם אבינו מתוך משפחתו" (במדבר כ"ז ד'). למה הלך מאתנו הגאון הצדיק הזה. מדע הניף המות את ידו לקחת מאתנו את אבינו אשר באורו לנו חיים. אכן לא אנכי לבדי ראיתי עני באסון הזה אשר קרני, כי כל העדה כלם קדושים ובתוכם ישב הגאון הצדיק הזה ולימד דעת תוה"ק, ובמר תבכה ובדמעתה על לחי' תשאל גם היא למה יגרע שם אבינו מתוך משפחתו. הן הי' לנו לאב ולפטרון, והלך לפנינו באור תורתו להורות לנו את הדרך נלך בה והמעשה אשר נעשה. מדברו הי' נאוה בדברו אלינו דברי חן ונחומים, ידיו היו פרושות לקבל לאהבה ובחבה את כל הבא אליו לדרוש את ה', ורב טוב פעלו להעניק בכל דורש ומבקש. וכאשר אמר דוד המלך ע"ה על אבנר "ידיך לא אסורות ורגליך לא לנחשתם הגשו" (שמואל ב' ל"ד). כן נאמר אנחנו על מרן הגאון והצדיק, ידיו לא הי' אסורות, רק הרבו להטיב, ויעשו את הטוב והישר בעיני אלהים ואדם, ורגלי' הי' מוליכות אותו לעשות רצון אבינו שבשמים. וילך למסעיו (בראשית י"ג ג'). מעת הי' לאיש דרכו הי' נגד ד', וילך הלוך ונסוע, כתעודת האדם פה בארץ החיים, ללכת ולנסוע, וע"כ נקרא "הולך" ופירשו חכמים מאמר רב לר"ש בר שילת בשבת קי"ג "אחים לי בהספידא דהתם קאימנא". כי במותו, סך המות את דרכו ויעמוד מלכת. ואמרו במדרש וילך למסעיו שפרע הקפותי'. כי ד' הטוב מלוה את האדם, והאדם לוה מה'. מי הקדימני ואשלם תחת כל השמים לי הוא (איוב מ"א) וא"ר ירמי' בן אלעזר עתידה בת קול להיות מפצצת בראש ההרים ואומרת כל מי שפעל עם אל יבא ויטול שכרו, ורוח הקודש צווחת מי הקדימני ואשלם, מי קלס לפני עד שלא נתתי לו נשמה, מי מל לבנו עד שלא נתתי לו בן, מי עשה ציצית עד שלא נתתי לו טלית וכו' כאמור בילקוט שם. הקב"ה נתן לאדם את כל, ומאמין לו כי יעשה בדברים הנתנים לו כאשר ניטל עליו מאת ה' והי"ת מלוה ומקיף, ובמלאת האדם רצון ד' ועושה משפט וצדקה אז משלם את אשר לוה, ובהיפך נאמר לוה רשע ולא ישלם וצדיק חונן ונותן (תהלים ל"ז כ"א). צדיק חי העולמים חונן ונותן. כי כל מה שנמצא ביד האדם ניתן לו מאת ד', ואת זאת ידרש ד' ממנו לעשות חסד ומשפט. ואברהם אבינו אשר הרבה להטיב ויעש הטוב בעיני ה' נאמר עליו כי פרע הקפותיו. וכאשר הי' כבד במקנה בכסף ובזהב הלך למסעיו, ויוסף לקרא בשם ד' כבראשונה וידע כי כל אשר לו, מלוה הוא אצלו אשר צדיק חי העולמים הלוה לו. וכאשר שאל ריב"ז את תלמידיו "איזה דרך רע שירחק ממנה האדם, אמר ר"ש הלוה ואינו משלם, אחד הלוה מן האדם ואחד הלוה מן המקום, שנאמר לוה רשע ולא ישלם וצדיק חונן ונותן". וכבר אר"ע והובא בשמו בפ"ג דאבות החנות פתוחה והחנוני מקיף והפנקס פתוח והיד כותבת וכל הרוצה ללות יבא וילוה. כי העוה"ז בהמון טובותיו נמשל לחנות הפתוחה, ובה סחורות מינים ממינים שונים, ובני אדם נכנסים ובאים לקחת מהם כל אתד כרצונו וחפץ לבו, ובעל החנות – והוא אדון העולם מאמין להם שישלמו. וקיום התורה והמצוה היא השלום עבור החוב הגדול שמחויב האדם בלקחו מסחורות החנות. ובהסיר לבו מאחרי ד' ויעשה ממצות ה' אשר לא תעשינה, לא ישלם את הקפותיו, ובעל החנות ידרוש ממנו דמי סחורתו והם תשלומי רובי הטובות שעשה עמו

מו"ה הרב הגאון הצדיק הלך גם הוא למסעיו וישלם הקפותיו כי רבו כמו רבו מעשיו הטובים. שתי זרועי' שתי ספרי תורות הן. כאשר אמר ר' אליעזר על עצמו (סנהדרין ס"ח). התורה האחת, היא מלואת החובה אשר יחוב האדם להבורא יתעלה שמו, בעל החנות המקיף לאיש ואיש די מחסורו, ולא הקדימתו בריאה בעולם וישלם לה. ורק באחת נקדמנו כמאמר דוד המלך ע"ה. ואני אליך ה' שועתי. ובבקר תפלתי תקדמך (תהלים פ"ח י"ד) כי בהתפלל איש אל ה' על דבר החסר לו ובבקשו כי יתנהו לו, התפלה קודמת למעשה הטוב הבאה אליו. והתורה הב' היא מלואת החובה בין איש לרעהו. ותשלומי' באשר הוא אדם, וזרועות אדומו"ר גם הן מלאו אחרי החובות השתים ותפארת לו מה' ותפארת לו מן האדם. ויהי' ידי מו"ח הגאון הצדיק אמונה לד' עד בא השמש, עד אשר בא שמשו והגיע זמנו להפטר מן העולם, ואנחנו צאן מרעיתו אשר בצל כבוד הגאון הזה חסינו בהלקחו הפעם נקרא גם אנו אבי אבי רכב ישראל, למה יגרע שמך מתוך משפחתינו

(ה) ונשובה נראה את אשר יספר לנו במקראי קודש מה שנעשה בטרם הפרד אליהו מאלישע לעלות השמימה כי הדברים הנאמרים שם, יעוררו אותנו לדעת הטוב אשר נקבל מהאדם הגדול העומד בראש עמו, וההפסד אשר נרגיש בהעדרו. ויהי בהעלות ד' את אלי' בסערה השמים וילך אלי' ואלישע מן הגלגל' (מלכים ב' ב') ונפלא הדבר למה יגיד לנו כי הלכו מהגלגל, וגם למה הלכו יריחו בית אל. ובסוף הספור נאמר. ויהי המה הולכים הלך ודבר כי מה לנו אם דברו איש אל רעהו, או לא דברו רק הלכו בדומי' ובירושלמי פ' אין עומדין ה"א איתא. ויהי המה הולכים הלך ודבר, במה הי' עוסקים ר' אחוא בר זעירא אמר בק"ש הי' עוסקים היך מה דאת אמר ודברת בם. ר' יודא בן פזא אמר בבריאת עולם הי' עוסקים, היך מה דאמר בדבר ד' שמים נעשו. ר' יודן בר"י דר' אייבו אמר בנחמות ירושלים הי' עוסקים כמה דאמר דברו על לב ירושלים, ורבנן אמרו במרכבה הי' עוסקין. היך מה דאת אמר והנה רכב אש וסוסי אש ויפרידו בין שניהם. והנראה בהבנת הדברים. כי בטרם הפרד אלי' מאת אלישע רצה להראות לו הדבר אשר הביא את בנ"י למצב המורא אשר נמצאו בו בעת ההוא, כי נפלו אז ברוחני ובגשמי. נזורו מאת ה' ויעבדו את הבעלים ואת העשתרות, ויחלקו לשתי ממלכות קטנות המריבות אשה את רעותה. ומן הגלגל אשר כל רעת ישראל שמה כמאמר הנביא. כל רעתם בגלגל כי שם שנאתים על רוע מעלליהם (הושע ט. ט"ו) הלך עמו בית אל מקום אשר העמיד שם ירבעם את עגל הזהב ואת כהני הבמות, כי ירא פן ישוב לב העם אל מלך יהודה בעלותו ירושלמה לעלות זבחים בבית ד'. וע"י העבודה הזרה חלק ישראל מיהודה ולא התאחדו עוד. ויראה לאלישע שהוכן להיות נביא בישראל את חטאת ישראל ואת רעתו. הפרוד אשר בין העם ואי האמונה בה' אשר הורידו את כבוד העם וישחיתו את מטהרו. ובזה הורה לו את אשר לפני' לאחד את הקרעים למען יהי' יהודה וישראל לעם אחד, כי מדנים בין אחים יסובבו לא לבד את חרבן העם, כי גם יסורו את לבן מד' ללכת אחרי אלהי נכר הארן. ובבית אל ראה את הרעות השתים אשר הביא ירבעם על העם בחלקו אותו לשנים. כי בעוד הי' לעם אחד, היתה ממלכתם גדולה וכבודה בעיני העמים, ולמדו הגוים אשר סביבותם לעשות כמעשיהם לכבד את אלקי הכבוד, וראו עמי הארץ את שם ה' ובאו גם המה לחסות בצל כנפי ה'. ובהפרדם לשתי ממלכות שפלות שאין תואר והדר להן, נספחו אל הממלכות האחרות כאשור ומצרים וילמדו ממעשיהם ויעשו כתועבות הגוים ונזורו אחור. ויצוהו הפעם לקרב הרחוקים, ולאחד הנפרדים, ולא יהי' עוד בית אל למזכרת און ולא יקום עוד שאון בעם. כי ככה עשה לכם בית אל מפני רעת רעתכם (הושע י' ט"ו) כי הרעה האחת והיא חלוקת העם והפרדו – הולידה הרעה השנית, והוא לעזוב את ד' אלקי אבותם ולהמיר כבודו בלא הועיל. ואחרי אשר הראה לו את הרעה אשר מצאה את העם וסבתה, כי עברה גררת עבירה, כקללת החטא אשר תולדתה עמל ואון, הביאהו יריחו. יריחו היתה העיר הראשונה אשר לפני חומותי' חנו בני ישראל בעברם את הירדן ובאחדות גמורה ובלב מלא תקוה עמדו לפני העיר ועיניהם תלויות אל ה' ומיחלים לישועתו וה' הראה למו עוז ימינו ותפול החומה תחתיה. ובמקום אשר הפרוד ואי האמונה הביאו את הרעה, האמונה והאחדות הביאו בכנפיהן רב טוב לבית ישראל. מיריחו שלחו ה' הירדנה וגם בזה למד אלי' דעת לאלישע אשר מלא את ידו להיות נביא תחתיו לאמור לו אם יעלה בידו להשיב לב ישראל אל יהודה והי' לעם אחד אז כימי קדם יראם ד' נפלאות ושטף מים רבים אליהם לא יגיע כי יחצו המים. ולא יהי' לבנ"י למכשול ולפוקה, וספינת ישראל תעבור ש שלום אורח לא באה. ויכה את המים ויחצו הנה והנה ויעברו שניהם בחרבה