בית יצחק חושן משפט קנח

את הטומאה ור' יהודה ס"ל בצבת של עץ שלא להרבות את הטומאה ואמרינן בגמ' דמר סבר שהוי טומאה עדיף ומר סבר אפושי טומאה עדיף ועדיין לא נודע סיבת מחלוקתן וכתבתי דבאמת מטמא את המיינו במקדש הוה כמכניס כלי טמא למקדש ועובר בלאו אך כיון דמקיים עשה וישלחו מן המחנה כמ"ש שם תוס' ד"ה אמר ר' יוחנן. א"כ ס"ל לר' יוחנן בן ברוקה עשה דוחה לל"ת ולא מקרי אפשר לקיים העשה שימתין על צבת של עץ דשהוי' מצוה לא משהינן ור' יהודה ס"ל דמקרי אפשר לקיים שניהם שימתין והארכתי בזה ליישב דברי הב"י סי' י"א מקושית הגאון מ' עזריאל הובא בברית אברהם סי' א' עיי"ש שהארכתי א"כ כיון דס"ל לר' יהודה שהי' בטומאה עדיף דאפשר לקיים שניהם אין ללמוד משריפת קדשים דאין עשה דוחה לתו"ע דשם אפשר להמתין עד למחר. א"כ הדרא קו' הנ"ל לדוכתא דלר"י עשה ידחה לתו"ע. אך י"ל לעולם ס"ל דלא מקרי אפשר לקיים שניהם מה שממתין רק בעירובין טעמא דר"י דס"ל אין עשה דוחה לל"ת במקדש ומ"ה שהוי בטומאה עדיף. מ"מ התירוץ הנ"ל מה שכתבתי לר"י נאמן מאוד

(ד) והנה בנדה ס"ה ובכתובות ו' אמרינן תינוקת שלא הגיע זמנה ב"ש אומרים נותנין לה ד' לילות וב"ה אומרים עד שתחי' המכה הגיע זמנה לראות ונשאת ב"ש אומרים לילה הראשונה וב"ה אומרים ד' לילות עד מוצאי שבת והדבר תמוה אמאי לא קתני ברישא לב"ה ד' לילות עד מוצאי שבת וכבר תמה בזה בהפלאה שם. ונ"ל דבכתובות אמרינן הא דתני עד מוצאי שבת דקמ"ל דמותר לבעול בתחלה בשבת. והא דמותר הטעם דאמרינן שם להנאת עצמו הוא צריך והו"ל עשיית הפתח והדם דבר שאינו מתכוין ול"ה פסיק רישא כמ"ש תוס' שם ד"ה לדם הוא צריך. (ולפמ"ש בספרי ב"י לא"ח סי' ל"ח אות ז' דבאמת עשיית הפתח בבע"ח אינו דומה לבנין ורק משום שהתורה קראו בנין דכתיב ויבן את הצלע. ולכן אם לא כוון לבנין אפילו אם הוה פסיק רישא אין כאן מלאכה כעין שכ' הלח"מ פי"ג משבת לענין צירוף. ולמדתי רוב הדברים מדברי השטה מקובצת כתובות ו' ע"ב עיי"ש. אך לר' יהודה דדבר שאינו מתכוין אסור אין לבעול בשבת. וכבר כתבתי לעיל דס"ל שני כתובים מלמדין ע"כ ס"ל קרא דבשר וקרא דלעשות קמ"ל דבר שאינו מתכוין מותר מדאורייתא דמהסברא לאסור. ולכן דבר שאינו מתכוין אסור מדרבנן. דאס"ד דס"ל דשא"מ מותר לגמרי מסברא וא"צ קראי ע"כ קראי אתיא לפס"ר א"כ נילף מזה דבכל מקום פס"ר מותר. וע"כ כנ"ל. ומ"ד אין מלמדין שפיר י"ל קראי אתיא לפס"ר ורק דאין מלמדין. והנה שמאי הזקן ס"ל בקדושין מ"ג לחד תירוץ שני כתובין מלמדין ותוספות כ' ביבמות קי"ז ד"ה ב"ה דמסתמא לא פליגי ב"ה אהלל רבן וה"ה דב"ש יסברו כשמאי רבן. וס"ל לב"ש ב' כתובים מלמדין ולדידהו ס"ל דשא"מ מותר מסברא ורק דילפינן מקרא ומ"מ מדרבנן אסור. והנה עוד אמרינן שם בכתובות די"ל אף לר"י שרי דמקלקל הוא אצל הפתח. והנה הטעם דמקלקל פטור משום דל"ה מלאכת מחשבת אף דבשבת לא כתיב מלאכת מחשבת רק מדאסמיך שבת למלאכת המשכן כמ"ש רש"י בחגיגה י' ולפ"ז לב"ש דס"ל סדין בציצית ב"ש פוטרין בשבת כ"ה דלא דרשי סמוכין כמ"ש רש"י ס"ל מקלקל חייב וס"ל אסור לבעול בשבת ומ"ה לא תני ברישא בב"ש עד מוצאי שבת רק בב"ה. וכל זה למאי דאמרינן דקמ"ל מותר לבעול בשבת אבל לתירוץ דקמ"ל פירצה דחוקה מותר ולעולם דמיירי כשבעל ל"ש תירוץ זה אך י"ל דלמסקנא דסוגיא דמוקי תנאי הוה המשנה כפשטא דקמ"ל דמותר לבעול בשבת. ולב"ש אסור ומ"ה לא תני עד מוצאי שבת ודו"ק

הנה כל זה כתבתי לסברת לישנא בתרא דפסחים לא אפשר ולא קמכוין לכ"ע מותר אף לר"י וצ"ל דדבר שאינו מתכוין מדרבנן אף לר' יהודה כמו שכתבתי אבל ללישנא קמא שכ' תוס' דהא דאמרינן לא אפשר ולא קמכוין לכ"ע שרי היינו אבוי ורבא אליבא דר"ש. אבל לר' יהודה ס"ל לא אפשר ולא קמכוין אסור. י"ל לעולם לר' יהודה דשא"מ אסור מן התורה ודוקא בצרעת התירה התורה כמ"ש באמת הרשב"א בשבת

(ה) והנה המ"ל משבת ה"ה הוכיח מגמרא דשבת מ"ו ע"ב דר' יהודה אוסר בדשא"מ אף באיסור דרבנן דהרי אמרו שם ר' יוסף ואביי דר"ש לא ס"ל דשא"מ רק בדרבנן ולפ"ז ר"י אוסר אף בדרבנן ואף דרבא הוכיח שם דר"ש מתיר אף בדאורייתא אבל מזה לא הדר דר' יהודה אוסר אף בדרבנן. והנה שיטת רש"י ביומא ל"ד דר"י ס"ל דדשא"מ אסור דוקא בדאורייתא משא"כ בצירוף דרבנן מודה ר"י ונ"ל דגוף הדין תליא ג"כ בב' לישני דללישנא קמא דפסחים דר"י ס"ל לא אפשר ולא קמכוין אסור משום דס"ל דשא"מ אסור מדאורייתא באיסור דרבנן אסור באינו מתכוין מדרבנן אבל ללישנא בתרא דס"ל בלא אפשר ואינו מתכוין מותר משום דס"ל דשא"מ לא אסור רק מדרבנן היכי דאפשר באיסור דרבנן כש"כ דמותר בלא אפשר ובאפשר עדיין י"ל דאסור. ולפ"ז סוגיא דשבת מ"ו ס"ל דר' יהודה באינו מתכוין לר"י אסור מדאורייתא ובדבר שאינו מתכוין באיסור דרבנן ג"כ אסור. אך זה דוקא באפשר ורש"י ביומא ס"ל ג"כ דבדרבנן אסור לר"י דשא"מ כמו גורר דפליגי ר"י ור"ש בקטנים אבל בגדולים לכ"ע מותר דגרירה איסור דרבנן הוא. ומה דמחלק ביומא בין איסור תורה לדרבנן היינו בלא אפשר דביומא הוי צורך לכה"ג ואי אפשר ע"י הטלת חמין דר"י גוזר משום מים שאובים כדאמרינן בירושלמי שם. ול"ק קו' התוס' על רש"י שם מגורר דר"י אוסר אף בדרבנן דשם אפשר. והתוס' בכתובות דף ה' ע"ב בד"ה אם תמצא לומר. כתבו דהיכא דמקלקל וג"כ אינו מכוין אף ר"י מודה. ופי' המל"מ פ"א דשבת משום דמקלקל ל"ה רק איסור דרבנן ובאיסור דרבנן מודה ר"י. והקשו ממגרר דהוי ג"כ מקלקל ומ"מ ס"ל לר"י דשא"מ אסור. ותי' בתי' השני דבמגרר ל"ה מקלקל אלא מתקן קצת מצד אחר ועדיין תקשה דבמגרר הוי חורש כלאחר יד דהוא מדרבנן כמ"ש רש"י בשבת דף מ"ו ומ"מ דשא"מ אסור וצ"ע. ומצאתי במלא הרועים אות דבר שאינו מתכוין אות ל"ה שתמה בזה. ול"ק דבמגרר לא אסור רק באפשר וכאן הוי, לא אפשר. ואף דתוס' לא ס"ל בתי' זה דמשום מצוה שרי. כונתם דהתירוץ הראשון הי' ס"ל דמשום מצוה הותר לר"י. ובתי' השני ס"ל דמשום לא אפשר מודה ר"י בדרבנן אפילו היכא דלא אפשר בדבר הרשות רק שהקשה להם דהרי בגורר איכא ג' סברות דשא"מ וחופר כלאחר יד ומקלקל ובזה אפי' באפשר שרי. וע"ז תירצו דבגרירה ל"ה מקלקל ומ"ה היכי דאפשר אסור משא"כ היכא דלא אפשר. כן נ"ל כונתם אלא שקיצרו בדבר. ובבכורות כ"ד ע"ב כתבו התוס' בד"ה והיינו טעמא כמו שכ' בכתובות וכונתם ג"כ כמו בכתובות והמ"ל הקשה לכל דבריהם מסוגיא דשבת מ"ו דאוסר ר' יהודה באיסור דרבנן ולק"מ דבגרירה דאוסר היינו באפשר משא"כ בבכורות הוה לא אפשר. ומה שהקשו תוס' מגרירה כונתם דבגרירה איכא ג' למעליותא דשא"מ ומקלקל וחופר כלאחר יד. ואזה תירצו דל"ה מקלקל וליכא רק תרתי למעליותא ואסור באפשר

(ו) והנני חוזר להסוגיא מה שכתבתי דללישנא דר' יהודה ס"ל ג"כ דבלא אפשר ולא מכוין מותר ע"כ ס"ל לאביי דר"י לא אסר דשא"מ רק מדרבנן אף בשאר איסורין ויליף לה מצרעת דהתירה תורה דשא"מ ואף דשם הוי שני כתובים ס"ל לר"י דמלמדין. מ"מ יותר צ"ע מה דסבירא לי' לאביי דלר"מ לא אפשר וקמכוין מותר משום דאינו מכוין כמכוין ומה ראי' בשא"מ ל"ה רק מדרבנן ולא החמירו בלא אפשר משא"כ במכוין הוה איסור תורה דהתוס' ד"ה לא אפשר כתבו דבשמעתין מיירי באיסור דאורייתא כגון מעילה וכלאים ופסול פרה. והנה י"ל דאביי לא קאמר רק באיסור דרבנן מותר בלא אפשר וקמכוין ונחזי אנן הנה מה דאמר אביי מנא אמינא מדר' יוחנן בן זכאי הי' יושב בצילו של היכל ודורש כל היום משום דהוה לא אפשר וקמכוין ומשמע דשם הוה איסור דאורייתא וליתא. דבשעה"מ הלכות מעילה כ' דבבהמ"ק אין מועלין דאין מעילה במחובר ואף בתלוש ולבסוף חיברו וכ' להדי' דל"ה רק איסור דרבנן. הגם דבספרי חא"ח סימן כ"ד אות ג' הבאתי דברי הרמב"ן במלחמות בע"ז פ' ר' ישמעאל שכ' ג"כ דאין מועלין בבית המקדש הגם שאנכי פלפלתי שם ע"ז והראיתי לדעת שמועלין בבית המקדש מ"מ דברי הרמב"ן יש להם מקום גדול בהלכה. ושוב מצאתי בשעה"מ ה' אישות פ"ג סוף ה"ג דאפילו לדעת הפוסקים דמועלין בבית המקדש דתלוש ולבסוף חברו הוי כתלוש זה דוקא במעילה דשינוי רשות כגון ששכר קרקע הקדש משא"כ במעילה דהנאה ילפינן מתרומה ואין מועלין בתלוש ולבסוף חברו ולפ"ז בסוגין דמיירי במעילה דהנאה שפיר כתבנו דאין מועלין במחובר ודוק. אמנם אף אם נימא דהוא איסור תורה אף דאין מועלין במחובר מ"מ קול ומראה אין בהם מעילה דהוה דבר שאין בו ממש ול"ה רק איסור דרבנן כמ"ש ג"כ שעה"מ ה' יסודי התורה ודוק. ולפ"ז שפיר מייתי אביי ראי' דבלא אפשר וקמכוין מותר באיסור דרבנן ורבא ס"ל דלר"י אף בדרבנן אסור במכוין ומ"ה משני שאני היכל דלתוכו עשוי והוה שלא כדרך הנאתן ומ"ה מותר. וכן הא דמייתי רבא מאומנין דלא אפשר וקמכוין ואסור ג"כ הכוונה דשם הוי גם כן איסור דרבנן דאין מעילה במחובר כמ"ש השעה"מ ומ"מ אסור. ומ"ה מקשה ותיסברא והא אמר ר"ש בן פזי אריב"ל משום בר קפרא קול ומראה וריח אין בו משום מעילה ופירש"י וכיון דמדאורייתא שרי בלא אפשר לא אטרחוה רבנן והקשו תוס' דהרי בגרירה ג"כ ל"ה רק איסור דרבנן ומ"מ אסור לר"י ולהנ"ל ניחא דכיון דקול ומראה וריח ל"ה רק דרבנן ומעילה במחובר ל"ה רק איסור דרבנן הוה תרי דרבנן ולכ"ע שרי בלא אפשר ושפיר מקשה

והנה מה דמקשו בגמ' מעגלה ערופה דתני הכניסה לרבקה ודשה כשרה בשביל שתניק ותדוש פסול והא הכא דלא אפשר וקמכוין וקתני פסול ומוכח מזה דלא אפשר וקמכוין אסור. ומקשה מזה למ"ד לא אפשר וקמכוין מותר. ומשמע דשם הוי פסול מדאורייתא וע"כ בלא אפשר וקמכוין מתיר אף באיסור תורה ומזה מייתי תוס'. אמנם לאו ראי' הוא דבנתיבות סימן צ"ז כ' היכי דעושה דבר היתר ודבר איסור ביחד אינו עושה איסור ומ"ה מתיר בהולך לבית הלוה למשכן חוב עיסקא שהוא פלגא מלוה ופלגא פקדון כיון דבשביל פקדון מותר למשכנו ומייתי ראי' מהכניס' לרבקה ע"מ שתניק ותדוש דאיצטריך לי' עובד דומיא דעבד וכן בהכניסה לצרכו ולצרכה טעמא דקלי לה או משום גנבי. משמע דזולת זה אם עושה דבר בכונה לדבר המותר ולדבר האסור מותר עיי"ש ובספרי בית יצחק או"ח סי' ז' בשולי המכתב הארכתי בדברי' והנה קשה בהוה אמינא דגמ' דלא ידע משום גזה"כ דכתיב אשר לא עובד בה מ"מ. מה מקשה למ"ד לא אפשר וקמכוין מותר הרי אפי' למ"ד לא אפשר וקמכוין אסור עדיין תיקשי דשם קמכוין לדבר איסור לבד ובעגלה מכוין לדבר המותר ולדבר האסור כמ"ש בנתיבות ועדיין קשה ע"כ נ"ל דמכאן ראי' דהא דפליגי בלא אפשר וקמכוין מיירי באיסור דרבנן ומ"ה שפיר מקשה דבשלמא למ"ד לא אפשר וקמכוין אסור אף בדרבנן