בית יצחק חושן משפט קנה

סותם הנקב. אף דל"ח רק למצוה. כמו שאסור להשחיז סכין במשחזת. ומ"מ אם נאמר דאסור לתקוע שמא יתקן כלי שיר אין הכונה שמא יתקן השופר רק שמא יעשה כלי שיר כדמוכח מתוס' ביצה ל' ד"ה אין מטפחין שכ' דלדידן שרי דדוקא בימיהם שהיו בקיאים לעשות כלי שירים שייך למגזר אבל לדידן אין אנו בקיאים לעשות כלי שירים ל"ש למגזר. ומובא ברמ"א סי' של"ט. ואם הגזירה שמא תקרע נימת הכינור ויצטרך לקושרה כדאמרינן בעירובין ק"ב אף אנו בקיאין וע"כ הגזירה שמא יעשה כלי שיר ודוק

והנה קשה לי לפמ"ש התוס' שבת צ"ה דלר"א בנין ביו"ט ל"ה רק מדרבנן לפמ"ש לעיל דקאי לר"א אמאי ס"ל לר"א באם קטמו לחצוץ בו שניו ביו"ט סופג ארבעים והרי איסור עשיית כלי הוא או משום בונה כמ"ש תוספות שבת ק"ג דבנין גמר אף בכלים חייב או משום מכה בפטיש. וכבר כתבתי לעיל דיש סוברים דבאוכלים ג"כ שייך מכה בפטיש. א"כ כיון דס"ל לר"א מגבן חייב משום בונה וס"ל מתוך. ואמאי ס"ל לר"א סופג ארבעים ונימא מתוך. עוד קשה דהרי ר"א ס"ל מכשירין אפי' באפשר לעשות מעיו"ט דוחה יו"ט א"כ לדידי' אף סכין שנפגם מעיו"ט מותר להשחיז ביו"ט אף דהוה מתקן כלי א"כ אמאי אם קטם לחצוץ שיני' סופג מ' משום דעשה כלי ביו"ט ונימא מתוך. כמ"ש התוס'. ומזה נראה בעליל דלא ס"ל לר"א מתוך. ונראה ליישב דנראה מדברי הרמב"ם פי"א משבת ה"ז בקוטם לחצוץ בו שיניו או לפתוח הדלת חייב משום מחתך ומחתך לא שייך באוכל נפש ולא הותר משום מתוך. ואף דמבואר ברמב"ם בקוטם את הכנף חייב משום מחתך. ותולש הכנף מותר ביו"ט לרמב"ם דוקא לאחר שחיטה ולרמב"ן אף קודם שחיטה כמבואר בה' יו"ט פ"ג ברמב"ם ורמב"ן ה' בכורות פ"ג. מ"מ דוקא תולש הכנף דחייב משום גוזז מותר ביו"ט אבל קוטם הכנף דפירש"י בשבת ע"ד ע"ב דלאחר שתלש הכנף חותך ראשו שהוא דק וראוי להניחו בכר וכסת. דאזה חייב משום מחתך זה לא הותר ביו"ט. ואף בטחינה ביו"ט לדעת קצת פוסקים ל"ה רק מדרבנן כמבואר סי' תצ"ה ומדאורייתא מותר טחינה מלאכה אחרת ומחתך מלאכה אחרת. ומחתך לא הותר ביו"ט מדאורייתא ומה"ט ל"ש מתוך ומ"ה לר"א סופג ארבעים וזה ישוב נכון. ובזה מיושב הא דמבואר בסי' תקי"ט לקטום לחצוץ בו שיני' דינם ביו"ט כמו בשבת. והרי בסי' שכ"ב מבואר דקיסם שאינו אוכל בהמה לחצוץ בו שיני' אסור ומבואר ברמב"ם הובא במג"א דאם קטמו חייב חטאת. א"כ ביו"ט סופג ארבעים דהרי אנן ס"ל מתוך וע"כ דמשום מחתך חייב ובמחתך ל"א מתוך. מיהו שמא אנן לא פסקינן כרמב"ם דפוסק כר"א בהך דביצה אלא כרבנן. ומה"ט קיצר המחבר. וכן נראה מטור וב"י. אך ב"י כ' בסי' תקי"ט דבכלי גם לרבנן חייב חטאת ולפ"ז ביו"ט סופג ארבעים וקשי' נימא מתוך ולפמ"ש ניחא. איברא דבביצה משמע דהאיסור הוא משום תיקון כלי ושמא מקושיא הנ"ל נלחץ הרמב"ם לפרש האיסור משום מחתך. ושוב ראיתי בספר בגדי יו"ט הנדפס מחדש להגאון מהרש"ק שהרגיש לרבנן אמאי לא אמרינן מתוך. ולפמ"ש שם לרבנן הטעם משום מחתך ול"א מתוך. ודוק היטב בכ"ז ושוב ראיתי בעטרת חכמים חדושי מס' ר"ה שזכה באיזו דברים שכתבתי לעיל ונהניתי שכונתי לדעתו. אמנם שם כ' שגם איסור מחתך הותר לצורך אוכל נפש כגון בסלית סילתי אם קפיד חסילתא לצרכו בהסקת התנור לחמם גופי' דהוה מחתך כדאיתא בשבת ע"ד ומותר ביו"ט דהוה צורך אוכל נפש. א"כ לדבריו הק"ל מביצה ל"ז על כן נראה דבאמת ביו"ט לצורך הסקה אסור לקפוד אסילתא דבזה אין צורך כל כך ודוק היטב

(ט) והנה בשעה"מ הקשה בשם הפר"ח אמאי בשחל יו"כ בשבת תוקעין בין בפני ב"ד בין שלא בב"ד ואמאי לא גזרו משום יעבירנו כמו בר"ה ותירץ בשעה"מ דזה שייך גם ביו"כ דעלמא ובטל' המצוה לגמרי ומ"ה ל"ג והקשה למ"ד אין עירוב והוצאה ביו"כ דל"ש הגזירה ביו"כ רק ביו"כ שחל בשבת אמאי לא גזרו. ולפענ"ד ק' לכ"ע לפמ"ש בספר בינה לעתים על ה' יו"ט דאף למ"ד עירוב והוצאה ביו"כ מ"מ מעביר ד' אמות ברה"ר ל"ה דאורייתא לכ"ע דמעביר ד' אמות הילכתא גמירי לה ולא ילפינן יו"כ משבת כמ"ש רש"י שבת קל"א דכל י"ג מדות לא ילפינן מהלכה ולפ"ז כיון דעיקר הגזירה משום מעביר ולא משום הוצאה מרשות לרשות כמ"ש תוס' דל"ח וזה שבודאי יזכור דאית לי' היכר'. א"כ ביו"כ ל"ש גזירה זו רק בשבת והדרא קו' פ"ח לדוכתא. ובספר ברוך טעם כ' לישב קו' טורי אבן דלב"ש דס"ל עירוב והוצאה ליו"ט גם ביו"ט שייך הגזירה ואין לגזור אף בשבת כ' ג"כ לישב עפ"י דברי בינה לעתים הנ"ל דביו"ט ג"כ אין מעביר ד' אמות ברה"ר מלאכה דאורייתא. ולפענ"ד דבר זה תליא במחלוקת. דבש"ס דיומא פ"א אמר רב אחא בר יעקב יליף שבת שבתון משבת בראשית מה להלן לא ענש אלא א"כ הזהיר. אף יו"כ לא ענש אלא א"כ הזהיר רב פפא אמר היא גופי' שבת איקרי. הנה כיון דילפינן יו"כ משבת לענין אזהרה ה"ה דילפינן לענין מעביר ד' אמות. אך למאן דאמר במכות י"א ספר שתפרו בפשתן ר"מ ור"י חד אמר פסול משום דאיתקש כל התורה לתפילין דהלכה למשה מסיני שיהי' בגידין וחד אמר כשרה כי איתקש למותר בפיך להלכות' לא איתקש. וה"ה למ"ד שם כשרה מעביר ד' אמות ביו"כ אינו חייב אף דיו"כ איתקש לשבת אבל להלכותי' לא איתקש וע' פסחים פ"א יליף מועדו מועדו מפסח בתמיד הותרה לו טומאת התהום אף דהוה הלכה ומוכח דילפינן גז"ש אף להלכה עיי"ש וע' זבחים צ"ג ע"ב דלא ילפינן מה מצינו מהלכה. והנה דברי ר"א בר יעקב ביומא כונתו לגז"ש כמ"ש רש"י ילפינן גם להלכה. והנה רפרם דס"ל בכריתות אין עירוב והוצאה ליו"כ על כרחך לא ס"ל כרב אחא בר יעקב דיליף שבת שבתון משבת בראשית. אמנם לדידן יש לומר דהלכה כרב אחא בר יעקב והנה עיין בשאג"א סי' ע' עד ע"ג מסתפק לענין לאו דמחמר ביו"כ ולענין הבערה ללאו יצאת ולענין שביתת עבדים ושביתת בהמתו גם בתשובת בית אפרים סי' ג' האריך בדברי שג"א ולא אדע למה לא הביאו דברי ר"א בר יעקב ור"פ דילפינן יו"כ משבת בראשית. וה"ה לענין שאר מלאכות ילפינן. אמנם לענין מעביר דהוה הלכה למשה מסיני י"ל דאין למדין מהלכה ותליא בפלוגתא

(י) ולכאורה קשי' לפ"ז בש"ס בחולין ק"א דמקשה וריה"ג ל"ל איסור כולל והתניא שבת ויה"כ שגג ועשה מלאכה מנין שחייב ע"ז בעצמו ועל זה בעצמו תלמוד לומר שבת היא יו"כ היא דברי ריה"ג ר"ע אומר אינו חייב אלא אחת ופירש"י דמוכח דאית לי' כולל ומ"ה אית לי' איסור בת אחת דאס"ד דל"ל כולל ה"ה דל"ל איסור בת אחת. ומשני שלח רבין משום ריב"ח כך הוצעה של משנה ואיפוך שלח ר"י בר גיורי משמי' דר' יוחנן ולדברי ריה"ג למאי דאפכן שגג בשבת והזיד ביו"כ חייב הזיד בשבת ושגג ביו"כ פטור. מ"ט אמר אביי שבת קביעא וקיימא יו"כ ב"ד היא דקבעי לי' א"ל רבא סוף סוף תרוויהו בהדי הדדי קאתי. אלא אמר רבא שמדא הוה ושלחו מתם דיומא כפורי דהאי שתא שבת היא. וצ"ל לפ"ז דהאי ברייתא להד"ם. וק"ל אמאי לא פי' רבא דברי ר' יוחנן בטוב טעם הנה השאג"א סי' ע"ב הוסיף דאף אם נאמר דאיסור בת אחת חל זה דוקא היכא ששני איסורים שוין דשייך לומר הי מנייהו מפקת אבל אם לא יחולו תרוויהו איסור השני חל על איסור הראשון ל"ש לומר הי מנייהו מפקת. וכ"כ בספר ברוך טעם בשם תוספות רי"ד דל"ש לומר כל שאינו בזא"ז אפי' בב"א אינו באיסור בת אחת משום דהי מנייהו מפקת. והנה ריה"ג ל"ל איסור כולל רק באיסור חמור על איסור קל. א"כ שבת על יו"כ הו"ל איסור כולל באיסור חמור. דבשבת חייבין אמעביר ד' אמות ברה"ר משא"כ ביו"כ דאין למדין מהלכה והו"ל שבת איו"כ כולל באיסור חמור דחייב סקילה אבל יו"כ לא חל על שבת נהי דהוה כולל איסור אכילה אבל הוה קל על חמור דל"ח בכולל. א"כ כשבאין בב"א ול"ש לומר הי מנייהו מפקת דשבת חל על יו"כ על כן קאמר ר' יוחנן לדברי ריה"ג שגג בשבת והזיד ביו"כ חייב הזיד בשבת ושגג ביו"כ פטור דשבת חל יו"כ לא חל. וניחא בזה הא דאמר ר' יוחנן לדברי ריה"ג למאי דאפכן ואמאי לא אמר לדברי ר"ע למאי דס"ד דר"ע אומר אינו חייב אלא אחת נימא דחייב אשבת וכבר תמהו בזה. לפמ"ש ניחא דמבואר במשנה דנזיר נ"ו דאמר ר"ע דנתי לפני ר"א מה אם עצם כשעורה שאינו מטמא באהל הנזיר מגלח על מגעו רביעית דם שמטמא באהל אינו דין שנזיר מגלח על מגעו א"ל מה זה עקיבא אין דנין כאן ק"ו ופירשו בגמרא דאין דנין ק"ו מהלכה מכלל דר"ע ס"ל דנין ובספרי ב"י חיו"ד סי' נ"ב סוף אות ה' בין שני חצאי עגולין הוכחתי דר"ע הודה לר"א ואמנם בשיטה מקובצת ב"ק י"ח ע"ב כ' דר"ע ס"ל דנין ק"ו מהלכה ומבואר דעמד בשיטתי'. וכיון דס"ל לר"ע דנין ק"ו מהלכה כש"כ היקש ומה מצינו דנין מהלכה וחייב גם איו"כ במעביר ד' אמות בר"ה ול"ה שבת איו"כ איסור כולל רק שבת הוי איסור חמור ויו"כ איסור כולל ולא מצינו לר"ע שיתייחס אחד מחבירו כיון דל"ל איסור כולל ולא איסור בת אחת ואם אינו חייב אלא אחת אף אם שגג ביו"כ והזיד בשבת חייב איו"כ. ומ"ה לא אמר ר' יוחנן רק לריה"ג למאי דאפכן. ומדלא אמר רבא הכי נראה דרבא יסבור כרב אחא בר יעקב דילפינן יו"כ משבת בגז"ש וגז"ש למדין אף מהלכה ע"כ אף ביו"כ מעביר ד' אמות חייב. ולא מצי לשנוי' כתירץ הנ"ל, ובזה נ"ל לישב מה שקשה לשיטת הטו"ז בכונת הטור סי' תר"ח דתוספת יו"כ דאורייתא דיליף מגז"ש דעצם עצם ואינו חייב אתוספת ותוספת שבת לאו דאורייתא ומאי אמרינן שבת ויו"כ איסור בת אחת ולר' יוסי הגלילי אינו חייב אלא אחת הרי יו"כ קדים דתוספת יו"כ דאורייתא. ותוס' שבועות כ"ג כתבו דאף אאיסור עשה לא חל איסור אחר עי' בספרי לא"ח סי' נ"ה אות ז' הבאתי קו' זו ובשלמא אי אמרינן לר"ע אינו חייב אלא אחת י"ל דר"ע ס"ל במ"ק ג' דקרא אתי' לתוספת שביעית וילפינן משביעית אבל לשיטת הטור קשה. וע' בתשו' בית אפרים סי' ג' הנ"ל שמפלפל קצת בזה ואמנם אם הסוגיא ורבא ס"ל כרב אח' בר יעקב דיליף גז"ש יו"כ משבת וה"ה דילפינן שבת מיו"כ גם לתוספת. וע' בלב ארי' שמפרש הסוגיא דחולין דמקשה וריה"ג ל"ל כולל דבאמת בשבת ויו"כ ל"ה איסור בת אחת דתוספת יו"כ קדים רק שבת הו"ל איסור מוסיף דמיתת ב"ד הו"ל מוסיף וס"ל לגמ' דמאן דל"ל כולל ל"ל מוסיף אך לפ"ז דחיקא לי' דברי רבא דס"ל הוה איסור ב"א. ולפמ"ש דס"ל כרב אחא בר יעקב דיליף מגז"ש ניחא. ואמנם הנה כתבתי בספרי לא"ח סימן צ"ו אות ב' קושיא גדולה דמאי מקשה רבא אידי ואידי ב"א היא הרי ביו"כ איכא לאוי פרטי ביממא ובשבת ליכא לאו פרטי עיין יומא פ"א א"כ ביממא אין איסור יו"כ חל על איסור שבת דקרים דהלאו הוא מתחלת לילה. ולאו דיממא אינו חל על איסור שבת. ושם כתבתי באות ג' דרבא לא ס"ל גז"ש דעצם עצם לענין אזהרה ביו"כ. דהרי בש"ס שם רצה לילף נאמר עונש בעינוי ונאמר במלאכה מה מלאכה לא ענש אלא א"כ הזהיר ורק דמקשה מה למלאכה שכן הותר' מכלל' דהיינו במקדש