בית יצחק חושן משפט קנד

בכלים. ותירץ דהאי גזירה שייך ג"כ ביו"ט ותיבטל המצוה לגמרי. ול"ג רק משום שמא יעבירנו דל"ש רק בשבת והנה ר"א ס"ל בשבת צ"ה מגבן חייב משום בונה. וכתבו תוס' ד"ה והרודה דהא דמחייב ר"א ברודה חלות דבש ביו"ט מיירי סמוך לחשיכה או בדבש שהודבש דל"ח לאורחים דהרי ר"א אית לי' הואיל ואפילו מכשירין שאפשר לעשות מעיו"ט מתיר ר"א וכתבו מיהו תימא לר"י כיון דמותר לגבן מן התורה אפי' באפשר א"כ נפל ביתו יהא מותר לבנותו משום מתוך ותירצו דאסור מדרבנן וצ"ע דהרי קושיתם לר"א ור"א לית לי' מתוך דהוא מתלמידי ב"ש כמ"ש בתוס' ביצה ל"ד שהוקשו מב"ש אר"א. ודוחק לומר שהקשו למאן דאית לי' כר"א במגבן ולשיטת הרי"ף לא פליגי רבנן אר"א רק במכבד ומרבץ ורודה אבל במגבן מודו רבנן כמ"ש המגיד פ"ח משבת ה"ז. ומה"ט נראה דהרמב"ם פ"י משבת הי"ג פוסק דמגבן חייב משום בונה. שהרי נראה מדברי תוס' שהקשו לר"א דמתיר במכשירין אפי' באפשר. הגם שיש לומר כונתם משום דבאוכל נפש גופי' מודין רבנן כמ"ש לעיל מ"מ מפשטא דלישנא נראה דהוקשו לר"א. ונראה דסברו התוס' דר"א דאית לי' הואיל כש"כ דס"ל מתוך. כנראה מדברי תוס' שבת ל"ט ד"ה אלא א"כ ראוין לשתי' שכתבו דהא דב"ש מתירין בראוין לשתי' דוקא במחמם לצורך שתי' אבל לצורך רחיצה אע"ג דראוין לשתי' אסרו ב"ש דל"ל מתוך והקשה מו"ח ז"ל הגאון ר"ע בדרוש וחידוש שבת צ"ו ומערכה ז' בביצה ובתשו' דהרי זה הוא הואיל דהואיל וראוין לשתי' מותר להתם לרחיצה דאלו מיקלעי אורחים שתו מהם דאם מטעם מתוך מותר אפי' באינ' ראוי' לשתי'. וע"כ כונת התוס' כיון דל"ל מתוך כש"כ דל"ל הואיל וכ"כ הרשב"א שם מפורש וז"ל דב"ש ל"ל מתוך וכש"כ דל"ל הואיל וכיון דר"א ס"ל הואיל כש"כ דס"ל מתוך. והקשו שפיר בשבת לר"א

(ד) אמנם דבר זה צריך ביאור דהרי מוח"ז הגאון רע"א תמה על זה מסוגיא דפסחים מ"ז ע"ב דמקשה שם למאן דאמר הואיל מהמבשל גיד הנשה בחלב וכו' ואס"ד אמרינן הואיל אהבערה לא ליחייב והרי ברייתא זו ב"ש היא דל"ל מתוך כדאי' בביצה י"ב וב"ש ל"ל הואיל ומאי מקשה ועכצ"ל דאף ב"ש דל"ל מתוך ס"ל הואיל וכ"כ התוס' שם ד"ה אהבערה א"כ דברי תוס' ורשב"א שבת ל"ט תמוהים. ונראה לישב דהתוס' בשבת שם הוכיחו דע"כ ב"ש ס"ל דאף בראוין לשתי' אסור לחמם לרחיצה דהרי קתני בחמין שהוחמו ביו"ט מותרין בשתי' ואסורין ברחיצה אף בראוין לשתי' וע"כ ב"ש הוא ומזה מוכח דב"ש ל"ל הואיל ומנ"ל לגמ' וע"כ ס"ל לסוגיא דהואיל חמור ממתוך וכיון דב"ש ל"ל מתוך ל"ל נמי הואיל אמנם כ"ז לה"א דמוקי למשנה כב"ש אבל למסקנא דמוקי למשנה להשתטף כל גופו והאי תנא היא. גם ב"ש ס"ל דאם ראוין לשתי' מותר אף לרחיצה משום הואיל די"ל דאף ב"ש דל"ל מתוך אית להו הואיל. ושפיר מקשה בפסחים

ולפ"ז ה"ה ר"א אף דאית לי' הואיל ל"ל מתוך דלא כתוס' שבת צ"ה אמנם בתוס' ביצה כ"א ע"ב ד"ה לא יחם שכתבו וא"ת מאיזו טעם שרו ב"ש ואפי' ראוין לשתי' הא ל"ל מתוך. דע"כ כונתם דל"ל הואיל ותירצו ג"כ כגון ששותה ומרבה לרחוץ רגלי' ומשמע דב"ש ל"ל הואיל אף למסקנא וקשה מפסחים כקו' הגאון ר"ע. אמנם התוס' ביצה שם מייתי ראי' מירושלמי. ולפענ"ד זה גופא פלוגתא בירושלמי דאיתא שם אמשנה דב"ש אומרים לא יחם אדם חמין וכו' פתר לה תרין פתרין על דעתין דב"ש והוא ששתה מהם על דעתין דב"ה והן ראוין לשתי' ולפ"ז פליגי בהואיל דב"ש ס"ל אלא א"כ ראויין לשתי' ושתה מהם ובית הלל מתירין הכונה דמתירין אפילו לא שתה מהם ובלבד שיהיו ראוין לשתי'. ועושה מדורה ומתחמם כנגדה דברי הכל והוא שיהא קמקום כנגד המדורה ולב"ש בעי קמקום לשתות מהם. ולב"ה בעי קמקום שיהי' ראוי לשתות משום הואיל. פתר לה פתר אחרין על דעתן דב"ש והוא שיהא קמקום כנגד המדורה על דעתן דב"ה אפילו אין הקמקום כנגד המדורה. נ"ל מדנקט בתחלה פתר לה ב' פתרין אדעתא דב"ש והוא ששתה מהן שגם זה בכלל ב' פתרין. דלפתר אחרון ל"ב לב"ש עד שישתה רק שיהי' ראוי' לשתיה דל"ל מתוך אבל הואיל אית להו על כן בראוי לשתיה שייך לומר הואיל ואי בעי שתה מותר להחם לרחיצה ולב"ה ל"ב ראוי לשתי' דס"ל מתוך שהותרה הבערה לצורך הותרה שלא לצורך ובלבד שיהי' צורך קצת. וע"ז אמר על דעתן דב"ש והוא שיהי' קומקום כנגד המדורה שיחמו מים שראוי' לשתי' וב"ה לא ס"ל שיחומו קומקום. דס"ל מתוך. וכיון דבלשון ב"ה משמע דל"ב ראוין לשתי' כלשון אחרון ה"ה לב"ש ל"ב שתי' ממש דלא כתוס'. באופן דללישנא בתרא ס"ל לב"ש הואיל ולא מתוך כסוגיית הש"ס דפסחים. דלא כתוס' אך הואיל ואינו מפורש בירושלמי ס"ל לתוס' דלא פליגי ב' לישני בזה ולשיטת תוס' עדיין צ"ע מסוגיא דפסחים

(ה) ונראה לישב דכבר כ' המג"א ר"ס תקכ"ז בחד שיטה דהואיל ל"א רק בדאורייתא אבל מדרבנן אין להתיר משום הואיל ולכן צריך עירוב תבשילין ולחד שיטה גם מדרבנן מותר משום הואיל והא דצריך עירוב תבשילין שיאמרו ק"ו לשבת אסור להכין כש"כ לחול. ולפ"ז י"ל הנה לפטור ממלקות ס"ל לש"ס דפסחים דאף לב"ש דל"ל מתוך מ"מ הואיל אית להו וע"כ מקשה לב"ש אהבערה לא ליחייב אבל שיהי' מותר לכתחלה ע"י הואיל גרע ממתוך. על כן להתיר להחם מים בראוין לשתי' משום הואיל שפיר כ' הרשב"א דכיון דב"ש ל"ל מתוך כש"כ הואיל. ודברי הרשב"א בפשיטות י"ל דלעולם מ"ד דל"ל מתוך כש"כ דל"ל הואיל אך זה לדידן דס"ל מתוך ס"ל דמתוך עדיף מהואיל אבל בפסחים מקשה לרבה דס"ל בביצה י"ב דכ"ע לא ס"ל מתוך וב"ה ס"ל אין עירוב והוצאה ביו"ט וכ"ע לא ס"ל מתוך לדידי' ע"כ הואיל עדיף ממתוך ולרבה אצ"ל דברייתא דמבשל גיד כב"ש דלא ס"ל מתוך כלל שפיר מקשה בגמ'. אך לתוס' א"א לומר כן דהרי כתבו דברייתא ב"ש היא. וע"כ ס"ל כמ"ש הפנ"י שם דס"ל דרבה הודה בסוף לרב יוסף דס"ל מתוך בביצה י"ב או דבפסחים הקשה בגמ' לבני ישיבה דס"ל מתוך. ע"כ א"א לומר כן. ואפשר לישב דברי הרשב"א בדרך זה דכבר הקשו בתוס' ביצה י"ב דמה הקשה שם אהבערה לא ליחייב מתוך שהותרה הבערה לצורך ומה צורך קצת איכא במבשל גיד ותירץ בטורי אבן באבני מיל מילואים סוף מגילה דר"י דמקשה שם יליף בחולין קט"ו בב"ח שאסור מלא תאכלנו וס"ל בב"ח נמי אינו אסור רק כדרך אכילתן דלא כאביי בפסחים על כן הוי צורך קצת שיכול לאכול שלא כדרך אכילתן ועי' מה שכתבתי בספרי לא"ח סי' פ"ב לישב לשון הגמ' הבערה ובישול אינה משנה

ולפ"ז י"ל דבש"ס דפסחים ס"ל כאביי דבב"ח אסור שלא כדרך אכילתו ולקי ול"ה אפי' צורך קצת ול"ק דנימא מתוך ולעולם ברייתא כב"ה ושפיר הקשה אהבערה לא לחייב הואיל וחזי לצרכו. ולעולם כדברי הרשב"א דמאן דל"ל מתוך ל"ל הואיל ורק דגמ' ס"ל מתוך ורק שאין בה צורך קצת. (אך לפמ"ש בספרי הבערה ובישול אינה משנה דאי יליף מלא תבשל קשיא אבישול דהו"ל מקלקל א"א לתרץ בדרך זה דברי הרשב"א ודוק) ועיין בספרי חא"ח סי' פ"א אות ח' כתבתי בשם מקצת מפורשים דהואיל ומתוך חדא היא. והיינו דאם יש לו צורך קצת מותר מטעם מתוך ואם אין לו צורך קצת אמרינן הואיל אילו מקלעי אורחים. ומטעם הואיל הו"ל צורך קצת ומותר מטעם מתוך. ולפ"ז דעת הרשב"א ותוס' שבת ל"ט ברור מללו דמאן דלית לי' מתוך ל"ל הואיל ולפ"ז ע"כ צ"ל דרבה דס"ל הואיל ע"כ משום דהודה לרב יוסף דאמרינן מתוך ע"כ משום הואיל הו"ל צורך קצת ואמרינן מתוך. והא דהקשו מברייתא דמבשל גיד הנשה ע"כ כמ"ש לעיל דס"ל בב"ח חייב שלא כדרך אכילתן ול"ה צורך קצת כנ"ל ולפ"ז שפיר כתבנו מדברי תוס' שבת צ"ה דר"א דס"ל הואיל ע"כ ס"ל מתוך

(ו) ואשיב להסוגיא הנה אם אסור לתקוע מטעם שמא יעבירנו הכונה מתוך שטרוד ללמוד תקיעת שופר ילך אצל בקי ויעביר ד' אמות ברה"ר. אבל אם אסור לתקוע שמא יתקן כלי שיר אין חשש שבשופר יתקן דמה תיקון כלי שיר שייך. ורק כיון שאסרו לשיר שמא יתקן גם תקיעה בכלל הגזירה א"כ ל"ק מה שהקשיתי לעיל דלר"א דתקיעת שופר דוחה שבת ל"ש שמא יעבירנו דלר"א נעברי' די"ל דלר"א אסור לתקוע דהו"ל בכלל גזירת כלי שיר. ול"ש דא"כ ביו"ט נמי דלר"א דס"ל מגבן חייב משום בונה וס"ל מתוך ובנין ביו"ט ל"ה רק מדרבנן ואין לאסור התקיעה משום גזירה דל"ה, רק מדרבנן ע"כ און לאסור ביו"ט ורק בשבת. וזה ישוב נכון. אך לפי מה שכתבתי בספרי לאו"ח סי' פ"ו לישב מה שקשה אתוס' שבת צ"ה משבועות י"ד דבנין ב"ה אינה דוחה יו"ט מדאורייתא וכתבתי דאם יגמור ב"ה יתחייב משום מכה בפטיש דל"ש באוכלין ול"ש מתוך גם ביו"ט יש לגזור שמא יתקן כלי שיר וחייב משום מכה בפטיש ול"ש מתוך ועי' מ"ש שם דגם באוכלין שייך מכה בפטיש ועי' מ"ש שם ליישב דברי הרמב"ם שכ' בפ' כ"ג משבת דאסור להטביל כלים משום מתקן ובה' יו"ט כ' שמא ישהה והארכתי בפרט זה

(ז) והנה יש לעיין אם מתקן השופר בשבת שחותך ממנו דבר מה שיהי' טוב לתקוע או סתם נקבים המעכבים התקיעה אם חייב משום מתקן דרש"י כ' בסוכה ל"ג ע"א בענבים שרובן מעלי' דאין ממעטין ביו"ט דדומה למתקן כלי נראה דל"ה מתקן ממש משום דל"ה כלי אף דחזי למצוה. וה"ה שופר אף דאמרינן בשבת ל"ה דחזי לגמע בו מים מ"מ אינו עומד לכך רק למצוה. אך יש לומר דה"ט דבהושענא ל"ה תיקון גמור משום דאמרינן בביצה ל"ג אוכלי בהמה אין בהם משום תיקון כלי. אך לפי המבואר בביצה דיש חילוק בין קשים ללחים. והכפות תמרים בסוכה ל"ג האריך להוכיח דבאינן ראוין למאכל בהמה חייב משום מתקן מנא. ובאמת מהכפות תמרים שם נעלמו דברי רש"י שכ' ממעטין ביו"ט משום שבות שדומה למתקן מנא. ואך יש לומר דנהי דלהכפות תמרים באינו ראוי למאכל בהמה הוי תיקון גמור מ"מ אם ממעט ענבים בידו הוי תיקון כלאחר יד. כמו שפרש"י בביצה ל"ג בהא דאמרינן שם נוטל אדם קיסם לחצוץ בו שיניו וחכ"א לא יטול אלא מאבוס של בהמה ושוין שלא יקטמנו ואם קטמו לחצוץ בו שיניו ולפתוח בו הדלת בשוגג חייב חטאת במזיד ביו"ט סופג את הארבעים דברי ר"א וחכמים אומרים אחד זה ואחד זה אינו אלא משום שבות ופירש"י דקטומה תיקון כלאחר יד היא ולא תיקון מעליא אלא א"כ מחתכו וממחקו בסכין. ומפרש הכפות תמרים דמה"ט כ' רש"י דומה למתקן משום דממעט בידו אך מי דחקו לרש"י דלמא מיירי שממעט בסכין. על כן נראה דאף בסכין ל"ה תקון גמור דלא ככפות תמרים. רק כיון דל"ח רק למצוה ל"ה תקון גמור. ועיין בספרי חא"ח כתבתי דלר"י דס"ל מקלקל בחבורה פטור והא דהוצרך להתיר מילה משום דס"ל תקון מצוה הוי תקון יסבור דאם ממעט ענבים ביו"ט הוי תיקון גמור ולכאורה לפ"ז גם בשופר דל"ח רק למצוה ל"ה מתקן גמור אך זה בודאי ליתא דשופר הוי כלי ואינו דומה להושענא ואם מתקן בסכין ל"ה תיקון כלאחר יד. וכן נראה מלשון המשנה ד' ל"ב. וכן אם