בית יצחק חושן משפט קנב

קודם חזרה שתירץ כאן ששחט שלא במקום חתך. אמנם בחולין ק"כ הקשה בגמ' לר"ל למאי דחזר וס"ל כמנחא בדיקולא וע"כ יש שחיטה לעוף מה"ת כנ"ל שפיר מקשה נבלה נמי הותרה מכללא כמ"ש דע"כ יש שחיטה לעוף מה"ת

(י) והנה בגמ' הקשו והרי אמ"ה דכתיב לא תאכל ותניא מנין שלא יושיט אמ"ה לב"נ דכתיב לפני עור הא לכלבים שרי והקשתי בספרי לא"ח סי' ס"ד אמאי לא משני כשהותרה נבלה דבקרא כתיב וכל נבלה לא תאכלו סתמא מיירי בין שנתנבלה בשחיטה בין מתה מאלי'. וכשנתנבלה בשחיטה דעת הת"ח דאסורין הבני מעיים משום אמ"ה הן לנכרי והן לישראל א"כ כשהותרה נבלה למכור לנכרי מותר למכור כולה אף הבני מעיים ומוכח דאמ"ה מותר בהנאה ואין לומר דהרי בלאו הכי אסור למכור לנכרי משום לפני עור כמו שכ' בראש אפרים בתשובה דזה דוקא בקאי בתרי עיברא דנהרא אבל אם יוכל לקנות במקום אחר אין אסור בלפ"ע א"כ משכחת לה לקרא בנתנבלה בשחיטה ולא קאי בתרי עיברא דנהרא דיכול למכור לנכרי ומוכח דאבר מן החי מותר בהנאה. והארכתי בספרי בזה בסי' כ"ט וסי' ס"ד. וכעת נ"ל לישב דיש להוכיח דר' יהודא ל"ס כמאן דמנחי בדיקולא. דהנה ר' יהודא ס"ל בחולין דף ק' ע"ב שאין נבלת עוף טמא מטמא בגדים בבית הבליעה שנאמר נבלה וטרפה לא יאכל לטמאה בה מי שאיסורו משום בל תאכל נבלה צא זה שאין איסורו משום בל תאכל נבלה אלא משום בל תאכל טמא. ומוכח מגמ' מזה דר"י ס"ל אין איסור חל על איסור עיי"ש. וק"ל נהי דר"י ס"ל אאחע"א גרידא אבל כולל ומוסיף נראה דאית לי' לר"י דהרי ס"ל גיד חל על טמאה משום דהוא איסור חמור שאיסורו נוהג בבני נח קודם שנתנה תורה אף דהשתא מותר ול"ה לא כולל ולא מוסיף רק איסור חמור. וכש"כ דאית לי' כולל. א"כ אמאי ס"ל אין עוף טמא מטמא בבית הבליעה משום דלא חל איסור נבלה והרי משכחת לה שיחול איסור נבלה כגון עוף טמא ששחט דמבואר בחולין קכ"א ע"ב בברייתא דר' אושיעא וכן ס"ל לר' יוחנן דישראל ששחט בהמה טמאה ומפרכסת אבר הפורש ממנה כפורש מן החי. א"כ הבני מעיים שהם כמנחי בדיקולא כדאמרינן בחולין ל"ג אסורין לנכרי משום אמ"ה ולישראל אסורין משום נבלה ג"כ כמ"ש בת"ש סי' ל"ג והובא בספרי ס"ס ס"ד. והתוס' כתבו ביבמות ל"ב ע"ב דבאיסור מוסיף חל אף בב' שמות. א"כ מיגו דנאסרין הבני מעיים לנכרי משום אמ"ה נאסרין לישראל משום נבלה. דהוא מוסיף ומיגו דנאסרין הבני מעיים נאסר כל העוף משום נבלה דהוי איסור כולל ובכה"ג אסור העוף משום נבלה ואמאי אינו מטמא ודוחק לומר דבכה"ג באמת מטמא. וכבר הקשיתי כעין זה ביבמות ל"ג בספרי ליו"ד סי' מ"ד. ועל כרחך מוכח מזה דלא ס"ל לר"י דבני מעיים כמאן דמנחי בדיקולא כר"ל וכדעת הפו' דאפי' בב' סימנים ל"ה כמנחי בדיקולא. א"כ י"ל דבגמ' מקשה אמ"ה לר' אבוהו אליבא דר' יהודא דל"ל כמאן דמנחי בדיקולא ואין כאן איסור אמ"ה בנבלה שנתנבלה בשחיטה ול"ש לומר כשהותרה נבלה הותר אמ"ה ודע דמ"ש לעיל דהו"ל מוסיף משום הבני מעיים זה דוקא אם נאמר דנכרי מוזהר על אמ"ה מן העוף דלא כרמב"ם. דלהרמב"ם דאינו נהרג על אמ"ה מהעוף אף דאסור ל"ה איסור מוסיף כמ"ש הלח"מ שאין לוקין עלי' ל"ה איסור מוסיף. הן אמת דאם נאמר דס"ל לר"י כולל ומוסיף ורק בגמ' קאמר ר"י דכיון דסתם נבלת עוף טמא אינו אסור משום נבלה ואינה מטמאה שוב לא חילקה תורה אף שאסור משום נבלה מ"מ אינה מטמאה בבית הבליעה. ובאמת ס"ל לר"י הבני מעיים כמנחי בדיקולא. מיושב מה שהקשיתי בספרי ליו"ד אתוס' חולין נ"ו ד"ה נבלות שהקשו והרי ס"ל לר"י טרפה ששחטה מטמא משום נבלה א"כ מה, הקשה בגמ' נבלות היא הרי באמת נבלה הוא. לר' יהודה דבדיק לנקיבת חולא ביד שפיר שאל ר' נחמי' עד מתי אתה מאכיל נבלות, עיי"ש. והקשיתי דנהי דס"ל עוף טרפה אינו מטהר שחיטה מטומאתה הרי מ"מ לא חל איסור נבלה אאיסור טרפה ונהי שהיא מטמאה משום שיש במינו נבלה כמ"ש תוס' זבחים ס"ט ע"ב ד"ה ר"י דאינו דומה לעוף טמא עי"ש מ"מ איסור נבלה לא חל דא"א חל על איסור. עי' בספרי ליו"ד סי' מ"ב אות ב' מה שכתבתי בזה

ולהנ"ל י"ל דאיסור נבלה חל משום דבני מעיים נאסרים משום איסור מוסיף ונאסר שאר העוף משום איסור כולל אמנם י"ל דבאמת לר' יהודה לא ס"ל איסור כולל כדמשמע פשטא דלישנא בחולין ק' ע"ב דדוקא איסור חמור ס"ל. ועוד דכולל ומוסיף תרווייהו לא אמרינן כמ"ש בספרי סי' מ"ג אות א'. ומ"מ התוס' יפה הקשו דר' נחמי' שפיר אמר עד מתי אתה מאכיל נבלות. דהרי הבני מעיים נאסרו משום נבלה דהרי לר"י מטמאה משום נבלה והוי איסור מוסיף וזה בודאי ס"ל לר' יהודא. וזה ישוב נכון לדברי תוס'. ועיין בספרי לא"ח סי' ל"ז אות ה' וביו"ד סי' מ"ב תמהתי אתוס' חולין ל"ב ד"ה ורמינהו שכ' דהא דאמרינן יצא עוף טמא שאין במינו טרפה היינו טרפה לחודה דכי נשחטה לקי אף משום נבלה ותמהתי דהרי שם לר' יהודא קאי ובגמ' דחולין ק' הוכיח מזה דאין איסור חל על איסור והארכתי בפרט זה. להנ"ל י"ל מה"ט לוקה אף משום נבלה דחל איסור נבלה על בני מעיים משום איסור מוסיף ועל שאר העוף משום איסור כולל אך מגמ' דחולין הק"ל אולם לפמ"ש שם דלר"י ליכא למימר הכי דא"כ דהמיעוט היא משום איסור טרפה בלבד גם בטהורה נימא כן לשיטת ר"י וע"כ משום דאין איסור חל על איסור היינו בנתנבלה ולא בשחיטה אין איסור חל על איסור וכיון דממעטינן עוף טמא אינו מטמא משום דאין איסורו אלא משום נבלה ממעטינן עוף טמא ששחט משום דאין איסורו אלא משום טרפה לבד רק משום נבלה ג"כ אבל אם הי' ס"ל לר"י איסור חל על איסור. לא הי' ממעטינן משום איסור טרפה לבד דמידי בלבד כתיב. וזה ישוב נכון וע' תוס' זבחים ע' ד"ה וחד למעוטי עוף טמא שכתבו הא דלא ממעט ר"מ מקרא דר"י משום דר"י ס"ל איסור חל על איסור. וזה סותר לתוס' חולין ל"ב דדרשינן מי שאיסורו משום טרפה לבד. וע' בר"ש פ"א דטהרות מ"ג שכ' באמת לר"מ כנ"ל ולהנ"ל אין כאן סתירה דלר"י דס"ל אין איסור חל על איסור וממעטינן עוף טמא שמתה משום שאין איסורו משום בל תאכל נבלה ה"ה דממעטינן אף עוף טמא ששחט משום שאין איסורו משום טרפה לבד שלא לחלק בין עוף לעוף משא"כ לר"מ דאין למעט עוף טמא שמתה משום שאינו אסור משום נבלה דס"ל איסור חל על איסור כל העופות טמאים אין לטהר משום איסור טרפה לבד דמידי בלבד כתיב כמו שהקשו בפסחים ל"ו

(יא) הן אמת דמ"ש תוס' זבחים ע' דר"מ ס"ל איסור חל על איסור ותמה הגאון רע"א דלא אשכחן רק דר"מ ס"ל כולל ומוסיף אבל בלא כולל ומוסיף לא אשכחן כדמוכח בכריתות י"ד ונבלה על טמא אינו לא כולל ולא מוסיף. ואמנם יש לישב עפ"י הנ"ל דר"מ ס"ל כמאן דמנחי בדיקולא כר"ל ויש כאן כולל ומוסיף ור"י לא ס"ל כמאן דמנחי בדיקולא ואין כאן כולל ומוסיף. וזה תירוץ נכון באופן דהתירוץ שכתבתי בסוגין דהגמ' הקשה לר' אבהו אליבא דר' יהודה נכון בטעמו ודוק

אמנם בעיקר מה שכתבתי לעיל דר"מ ס"ל כמאן דמנחא בדיקולא דמי'. הנה בספרי בית יצחק חיו"ד סי' ט"ז אות כ"ג הוכחתי דלר"ל דס"ל ל דף ע"ד דלר"מ שחיטה עושה ניפול ע"כ דל"ל לר"מ כמאן דמנחא בדיקולא דאל"כ איך אוכל ישראל הריאה כקו' מהר"ם. ומה"ט מקשה בגמ' דחולין ונוקמא במזיד ור"מ דל"ש לומר בתחלת שחיטה הו"ל מותר דהו"ל מקלקל דל"ש תיקון בסימן אחד לענין ניקב הריאה דע"כ ל"ל כמאן דמנחא בדיקולא. ולפ"ז ע"כ צ"ל דר"מ לא למד מהא דר"י משום דהוי כולל ומוסיף כנ"ל. ורק לר' יוחנן דס"ל לר"מ שחיטה אינה עושה ניפול י"ל כנ"ל. והנה אם נאמר דמ"ש תוס' זבחים ע' דר"מ לא דריש מקרא דר"י משום דס"ל איסור חל על איסור משום דהו"ל כולל ומוסיף משום בני מעיים מיושב מה שראיתי בהגהות הש"ס מווילנא נקוב בשם חק נתן. דא"כ מה ממעט ר"מ עוף טמא שאינה מטמאה מטרפה יצא עוף טמא שאין במינו טרפה והרי לר"מ איסור טרפה נמי חל על טמא. אבל לפמ"ש דדוקא בכולל ומוסיף חל משום הבני מעיים וזה ל"ש בטרפה דל"ה כולל ומוסיף

(יב) והנה בהא דס"ל לר"י לדברים ככתבן לגר בנתינה ולנכרי במכירה דלהקדים ל"צ קרא סברא היא. קשי' לי דהרי התוס' חולין קט"ו ע"ב כתבו דזה דוקא בארץ ישראל שהנכרים מועטים ואין הנבלה שוה אלא דבר מועט אבל בחוץ לארץ פשיטא דא"צ להקדים אפי' נתינה לישראל עיי"ש. והקשה בנוב"י תנינא חיו"ד סי' מ"ה דלדעת הרשב"א בתה"א בית ד' ריש שער ג' ור"ן פ' ג"ה בשם תוס' דאין מבטלין איסור לכתחלה רק מדרבנן ומדאורייתא מבטלין אמאי צותה תורה לגר בנתינה משום דאין שוה רק דבר מועט הרי יכול לבטלה ברוב. ותירץ דביבש ביבש לכ"ע אסור מדאורייתא לבטל. כיון דהאיסור במקומו עומד ע מה"ט איצטריך קרא להקדים דלולא קרא ה"א אף יבש ביבש מותר לבטל. קמ"ל דאסור לבטל. מדצותה תורה להקדים ואין לומר דהרי מוכח דיבש ביבש אין לבטל לכתחלה מדאורייתא מדאמרינן דצפור השחוטה אסור' וצפור המשולחת מותר' דלא אמרה תורה שלח לתקלה וקשה דלמא צותה תורה לשלוח דבטל ברוב ומדאורייתא בע"ח נמי בטל וע"כ מוכח דיבש ביבש אסור לבטל מדאורייתא וכ"כ הנוב"י שם. דזה אינו דהיא גופה מנ"ל דלמא אסרה תורה המשולחת. והא דמשלח אותה משום דל"ה תקלה דבטל ברוב. וע"כ צ"ל דלבתר דילפינן מקרא דנתינה לגר דאסור לבטל יבש ביבש שוב נודע לנו דמשולחת מותר'. דלא אמרה תורה שלח לתקלה. אבל לולא קרא ל"ה ידעינן א"כ איצטרך קרא להכי. וכן קשה לר"מ לפמ"ש תוס' ד"ה בשלמא דאפי' לר"מ אם לא נכתב קרא כלל הוי ידעינן מסברא להקדים. ומדכתב קרא ידעינן דלא תאכל משמע איסור הנאה. וגם הי' דרשינן דהם שוין ואיצטריך או להקדים עיי"ש א"כ מנ"ל דלא תאכל איסור הנאה מדאצטריך קרא דלגר דל דלמא לולא קרא הי' אמרינן דיבש ביבש מותר לבטל ברוב קמ"ל קרא דאסור לבטל, כנ"ל. ושמא י"ל אס"ד דקרא אתי להכי הי' לקרא לומר בהדיא ולא לכתוב קרא ללמוד דין מקושיא

(יג) אמנם נ"ל לישב בין לר"מ בין לר"י. הנה כתבתי בדרוש דאם רוב ל"ה רק דחוי' ודאי אסור לבטל מדאורייתא רק אם נאמר רוב הותרה אז מותר לבטל. עוד כתבתי דר"מ ס"ל רוב דחוי' דאמרינן ביבמות קי"ט אימור דסברי רבנן זיל בתר רובא כגון ט' חניות וסנהדרין והקשו תוס' דבט' חניות וסנהדרין לא פליג ר"מ וכתבתי דר"מ פליג דרבנן דאזלי בתר רובא אף ברובא דליתא קמן ס"ל רובא דאיתא קמן הותרה לגמרי. ור"מ דס"ל ברובא דליתא קמן לא אזלינן בתר רובא יסבור רובא דאיתא קמן ל"ה הותרה רק דחוי' ונ"מ דלרבנן מותר לבטל ברוב מדאורייתא ולר"מ אסור לבטל ברוב. א"כ לר"מ ל"צ קרא. בנבלה לאשמועינן דאסור לבטל ברוב מדאורייתא דבלאו קרא אסור לבטל ברוב כיון דס"ל דחוי'. אך לר"י קשה דס"ל טומאה הותרה בצבור