בית יצחק חושן משפט יד

ויזרע יצחק בארץ ההוא, ויעבוד בשדה התורה הקדושה, ויוציא לאור את ספרי' על או"ח יו"ד ואה"ע, וספרי' אלו מלאים זיו ומפיקים נוגה. וכל חכמי הזמן וגדולי ישראל השתוממו על המראה הגדול הזה. וחלוני הבית אשר בנה הי' שקופים להוציא אורה על פני חוץ, וכשנה לפני הגנז ארון הקודש, בטרם הפרדו מאתנו החל לסדר את התשובות על חו"מ וישת עליהן זר זהב והן המון דרשותיו בסוגיות הש"ס, דבר דבור על אופניו מידי חג בחגו בסוגיות השייכות לו, וימסור את חדושיו אלה לבית הדפוס, למען השלים ארבעה טורי העמודים אשר עליהם נסמך שלחן הערוך אשר לפנינו ולא גמר מעשיהו, כי נקרא אל על לשכון כבוד בעדן גן ד' ויאסף אל עמיו, וישכב עם אבותיו גאוני ישראל וצדיקי' אשר האירו פני תבל והיו למאורות לישראל בכל מקומות מושבותיהם. ולמלא רצון צדיק וקדוש ישראל, נגשתי אל המלאכה ודמיתי לגמרה עד מהרה. אכן רבות מחשבות בלב איש, ועמדו לפני מסכים ומונעים שונים ונמשכה ההדפסה כשתי שנים ומחצה. ומאת ד' היתה זאת, כי לא הגיע עוד הזמן להוציא כלי יקר הזה למעשהו. ואודה לד' כי הגיעני לימים שיש בהם חפץ לראות בגמר בנין הבית ויקם בית יצחק לתהלה ולתפארת. והזרע אשר זרע מו"ח הגאון הצדיק נשא פרי קודש והנני מוסר כעת את ספרו של אותו גאון וצדיק זצלה"ה לקהל יראי ד' ולומדי תורה, והמה יבואו חדריו ויגילו וישמחו בו. יהי שם ד' מבורך

ואתפללה לאדון שמים וארץ ואתחנן אל ד' ואומר. יהי נא חסדך אב הרחמים עמדי ותושיע לי עבדך, להוציא בקרוב לאור, את אשר חננתני לחדש בדברי תורתך הקדושה, וכאשר עזרתני לבצע מחשבת צדיק ולגמור את בנין ביתו בכבוד, ולעשות ציצים ופרחים, איזה הערות והגהות כאמלתרא על אולם הבית כן תראה לי אותות חסדיך, ואזכה להביא בקהל חכמי תורתך גם את פרי עבודתי בקודש חדושים בתוה"ק ותשובות אשר השבתי לשואלי דבר ה' ממני הצעיר באלפי ישראל. ודברי ימצאו חן בעיני אוהבי תורה ודורשי תושיה

ולאשר מו"ח הרב הגאון הצדיק זצלה"ה, הואל להזכיר בפתחי שערי ביתו הגדול אותי ואת רעיתי הרבנית היקרה ת' ואת בנינו האהובים שיחי'. ולו גמר הוא את ספרו, כי אז גם בספרו הזה הי' זוכר אותי ואותם לטובה, אעשה כן גם אני הפעם. ואבקש מאת ד' שיזכור צדקת אב זקן לבתו היחידה היא רעיתי הרבנית הצנועה השולמית מ' הדסה ת'. ויאריך ימי' ושנותי' בנעימים, ובעזרת אב רחום וחנון נגדל את בנינו ואת בנותינו היקרים שיחי' לתורה ויראת ד', ונראה מהם דור ישרים יבורך, דור יכבד את ד' ויתן יקר לתורתו ובזכות אבינו הצדיק הקדוש זצלה"ה תגן עלינו ועל בנינו ובנותינו ברחמים אמן

ויתעוררו נא רחמיך על בני יקירי מחמד נפשי הרב הגאון מוהר"ר אהרן לוי שליט"א האבד"ק סאמבור נ"י אשר היה חביב למו"ח הגאון הצדיק זצלה"ה עד לאחת. ויחד עם רעיתו הרבנית היקרה ת' יגדלו את ילדיהם שיחיו ברוב נחת ועונג דור ישרים יבורך אמן סלה

ואתה תשמע השמים לתפלת עבדך המתחנן בעד בניו בנותיו וחתנו היקרים שיחי'. ברכם ברב טוב בעושר ואושר ותהי' התורה מחזרת על אכסניא שלה ואראה בנים ובני בנים עוסקים בתורה ובמצות ובמע"ט א"ס. זאת תפלת עבדך המתפלל ומתחנן לפני כס כבודך נתן בן הרב הגביר החריף וירא ד' מ' דוד יהודה לעווין זלה"הץ האבד"ק רישא והגליל

ובעת ההוא, בעת הלקח ארון הקודש, והוסרה העטרה מעל ראשי, עמדתי משמים ונפשי השתוחחה בקרבי, וקראתי למספד ונשאתי קנה בביהכ"נ הגדול דחו"ל בק' לבוב. ולאשר כפי הנראה מדברי הש"ס, ההספד אשר יאמר בהעדרו של אדם גדול, יביא תועלת לנשמתו ויעלה לרצון לפניו. כאשר אמר רב לר"ש בר שילת. אחים לי בהספידא דהתם קאימנא (שבת קנ"ג) אמרתי איפוא להעתיק הדברים אשר דברתי אז ויהי' למזכרת לנפש צדיק ולקורת רוח לנשמתו הטהורה הצרורה בצרור החיים בעדן גן אלקים

עין דמעה הספד מר על מות מו"ח האדם הגדול בענקים, רב האי גאון רשכב"ה שר התורה הצדיק הקדוש פאר הדור מרן יצחק יהודה זצלה"ה, אשר קוננתי והספדתי ביום א' פ' לך לך תרס"ו בביהכ"נ הגדול דחו"ל בק' לבוב

(א) ויאמר המלך אל עבדיו, הלא תדעו כי שר וגדול נפל היום הזה בישראל. (שמואל ב' ג') כדברים האלה דבר המלך דוד לעבדיו, אחרי אשר קונן את הקנה הכתובה שם על מות אבנר, ויתאר את האסון הנורא אשר קרה לישראל באבדן איש רם ונשא כמוהו, שידי' לא הי' אסורות מללחום את מלחמת ד' בגבורים ותהיינה אמונות לד' ולעמו. ובדברים קצרים ומרים אמר, הלא תדעו כי שר וגדול נפל היום הזה בישראל כי עבדי דוד הכירו את יקר ערך אבנר ומה הי' לישראל. כמוהו כמוהם הרגישו הנזק הגדול אשר הוסב לעם בהעדרו, ולמותר הי' לי להגיד לפניהם ברוב דברים את מעלותיו ומדותיו. ובהזכירו את שמו לבד עורר את לבם לבכי ולמספד

גם אנכי אשר זה כשלשים יום עמדתי לפני ארון הקודש, שבו הי' ספון חלקת מחוקק, מו"ח הרב הגאון הצדיק קדוש ישראל, ודברתי דברי בלב נשבר ונדכא אחרי מטתו, לתאר במעט המעלות הנשגבות והמדות התרומיות של אותו עיר וקדיש דנפיק מאתנא, אנכי נצב הפעם לפני בני עדתו שהי' להם לרועה שנים רבות ואומר עם המלך דוד: הלא תדעו כי שר וגדול נפל היום הזה בישראל

! לא עלי לתאר לפניכם את גודל האיש ויקר ערכו, לא עלי להגיד ולספר את מדותיו הנעלות והטהורות כאשר הגדתי ותארתי בעת עמדתי משמים בעוד מתי מלפני. ושברי הלוחות מונחות הי' בארון. כי אז רבו האנשים מהערים הקרובות והרחוקות, אשר אך לשמע אוזן שמעו הדר גאונו וצדקתו ולא הכירוהו מקרוב "ויספו כל העם לבכות עליו" (שמואל ב' שם) אמנם אתם יושבי עיר לבוב, אשר נאספתם כעת לתת כבוד לאדונכם ורבכם, אתם, שזכיתם לשכון כבוד בעירכם הרב הגאון הצדיק, שלש עשרה שנה. ואשר עין בעין ראיתם מדת טובו וענותנתו. אתם, אשר בתוככם ישב ולימד דעת תורה ויראת ד'. ואשר לקחתם לקח מפיו ויצקתם מים על ידו הקדושה, גם דלה דלה לכם מבאר התורה, באר חפרוה שרים גדולי ישראל. אתם הלא תדעו הלא תרגישו את האבדה הגדולה אשר אבדנו, לא עלי איפוא להרבות בדברים, ובמר נפש ורוח נשברה אקרא גם אנכי הדברים המעטים האלה הפולחות לב ורוח. הלא תדעו כי שר וגדול נפל היום הזה בישראל! (ב) וכעלות אלי' בסערה השמים, ויפרד מעל אלישע הנמשק לנביא תחתיו, נאמר במקרא את אשר עבר עליו ביום האחרון ואת אשר דברו בני הנביאים אל אלישע. ואחרי כל אלה בהלוך אלי' ברכב וסוסי אש השמים, ויעל מעל תלמידו ההולך אחריו נאמר ואלישע ראה והוא מצעק אבי אבי רכב ישראל ופרשיו. (מלכים ב ב') והנה להבין הדברים אשר נדברו בין אלי' ואלישע בטרם הפרדם איש מרעהו ולמה הלך מן הגלגל בית אל ומשם יריחו ומדוע עמדו על הירדן בעלותו השמימה, נדבר אי"ה במשך המאמר והפעם נדבר רק על דברים האחרונים שנזכרו שם, ואלישע רואה והוא מצעק וגו'. ונעורר ג"כ על תשובת אלישע בבקשו ממנו ויהיו נא פי שנים ברוחך אלי, ונחקור על המענה שענהו "אם תראה אותי לוקח מאתך יהי לך כן ואם אין לא יהי'" (שם) כי מדוע תלה אלי' מלואת בקשת תלמידו, בראתו אתו לקח ממנו. ורק באופן זה יהי' פי שנים ברוחו אליו. אכן הוא הדבר אשר דברתי כי כל הקרוב קרוב לאיש הגדול, ירגיש יותר את העדרו, והרגשה הזאת תבא מעצמה בלעדי התעוררות מבחוץ, ודברים מועטים ישיגו לעורר אבל בכי ומספד. גם הראות האסון יקרע סגור הלב ודמעות העין יזולון ובקול מר צורח יצעק הרואה בחבלי'. ולכוונה זאת אמר אלי' לאלישע אם תראה ותרגיש כי לקח אנכי ממך, ותדע מה הייתי לך ומה חסרת בהלקחי, אז בעת אפשוט את אדרת גויתי ואשליך שמלתי לעורי, אאציל ברוחי עליך פי שנים, כי לא ימנעני הגשם, ובעת נפשי תעלה במעלות קדושים וטהורים, גם אתה תראה מראות אלקים ויהי' לך פי שנים ברוחי. והכתוב מגיד לנו ויעל אלי' בסערה השמים ואלישע רואה ומרגיש, כי בעוד רגע יפרד ממנו לעולם מורו ומלמדו להועיל, רואה את הטוב אשר נפל לחבלו בהיות איש אלקים עמו, רואה את החסרון הגדול אשר נחסר לו הפעם בהלקחו ממנו, והוא מצעק אבי אבי רכב ישראל ופרשיו ויקרע את בגדיו, כי נפשו ירעה לו, בראותו את אלי' מורו ורבו לקח ממנו, ויצעק מרה על העדרו

(ג) גם אנחנו, אחי בני עמי, אשר היינו מסביב לאיש הרוח, לגבר צדיק וענותן, וידענו את הטוב אשר הי' לנו ממנו, נקרא הפעם אחרי הפרדו מאתנו, אבי אבי רכב ישראל ופרשיו! כי חכמי ישראל העומדים בפרץ ולוחמים מלחמת ד' מלחמת התורה הקדושה, המה הרכב, המה המגינים אשר יגינו על העם, ובצל קדשם יחסיון כל מבקשי ד', ובהלקח גדול החכמים, גבור החיל במלחמתה של תורה נקרא אבינו אבינו רכב ישראל! דטב לי' לישראל בחכמתו וצדקתו מרתכון ופרשון (תרגום בם)

אל מו"ח הגאון הצדיק זצלה"ה קול נפיק מן שמיא, וכדברי הסדר אשר לשבוע הזה נקרא אליו, "לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך", כי נפרד נפרד מהארץ הזאת, ונפשו הטהורה עלתה השמימה אל מקום אשר לקחה משם. ובין מלאכי מעלה תשכון כבוד לחזות בנועם ד'. ולהשתחוות בהדרת קודש לפני אדון שמים וארץ. ויצא יצחק