בית יצחק חושן משפט קמט

מטמאה. ולפ"ז בפת שאפה בעצי ערלה דאוסר ר"א זוז"ג אמאי לא יליף מטמאה דגלי קרא כדאיתא בבכורות ז'. אך להנ"ל ניחא דר"א אוסר משום שעשה הוא הזוז"ג. והוה כמבטל איסור. ור"א אוסר מדאורייתא במבטל איסור כאמור והרבה יש לדבר בפרט זה

(י) והנה התוס' בתמורה ל' תירצו דשאני בנרבע דלא אסור רק לגבוה ומ"ה מתיר ר"א בזוז"ג וצריך להבין דהכי איסור לגבוה קיל מאיסור להדיוט. ונ"ל דבר נפלא בכונתם דהר"ן כ' בזוז"ג מטעם ביטול וצריך לומר כיון דל"ה רק גורם דל"ה רק מדרבנן בטל חד בחד. ור"א ס"ל גורם דאורייתא ול"ב חד בחד וכן כתבתי בספרי לא"ח סי' ס"ח. ולפ"ז אמינא דכיון דגלי קרא דאיסור שהוא לגבוה לבד בטל חד בחד דהרי ר"א ס"ל זבחים ע"ד מום בם הוא דלא ירצו אבל ע"י תערובת ירצה וכ' תוס' שם דקרא קאי לחד בחד עי"ש. וע' בספרי לא"ח סי' ה' אות י"ז על כן לגבוה גם ר"א מודה דזוז"ג מותר דגלי קרא דבטל חד בחד והיא הערה יקרה ועמ"ש בספרי ליו"ד ח"א סי' קכ"ט אות י"ב קצת מענין זה

(יא) והנה בספר להם סתרים הובא בישו"ע יו"ד בהשמטות לסי' קמ"ב הקשה לר' יוסי דס"ל זוז"ג מותר אף בע"ז והרי הר"ן כ' דהיכי דמבטל אפשר להיות כבטל אסור זוז"ג וה"ט דילדה שסיבכה בילדה העשוי' לסייג ולקורות חייב בערלה עי"ש א"כ ה"נ אפשר למבטל להיות כבטל שיעבוד ע"ז להתנור דהיתרא. ולפענ"ד זה לא מיקרי אפשר כיון דאסור לעבוד ע"ז ואף שכתבו תוס' סוכה ל"ג דהוה בידו אף שאסור למעט ביו"ט כתבתי בספרי בית יצחק א"ח סי' מ"ג דבאיסור דאורייתא ל"ה בידו היכי שאסור. ואף דלענין מב"מ מי מיקרי אפשר למבטל להיות כבטל אף באין בידו מ"מ זה דוקא בדבר שיוכל להעלות בעצמו כגון שיסרח ויותר. אבל דבר שאינו יכול להעלות בעצמו ואסור לעשות לא מקרי אפשר להיות כמוהו

ובזה נלע"ד לישב דברי רש"י ב"ק דף ד' ע"ב התמוהין שכ' מנסך ליכא למימר שנסכו היינו שעירבו ביי"נ דמס' מותר למכרו חוץ מדמי איסור שבו ומאי אפסדי' ופירש מהרש"א אף דאפסדי' לאכילה מ"מ ל"ה רק הפסד מועט והיינו מדמע. ול"ש הצריכותא דאמרינן בגיטין. ולפ"ז קשי' לשמואל דס"ל מערב איך שייך הצריכותא למ"ד קנסא מקנסא ילפינן. ונ"ל בזה דבר חריף דהנה שמואל ס"ל הלכה כרשב"ג אף יין ביין. וכתבתי לעיל דשמואל ס"ל מב"מ במשהו מדרבנן כמ"ש הריטב"א ומ"ה אף יין ביין כיון דל"ה במשהו רק מדרבנן מותר למכור חוץ מדמי איסור. ורב ס"ל מב"מ במשהו מדאורייתא ומ"ה אסור למכור חוץ מדמי איסור. והנה משנה דהמטמא והמדמע דגיטין דקתני שוגג פטור ע"כ אתיא כר' יהודה דס"ל כן בברייתא דף נ"ג ע"ב דלר"מ ס"ל שם בין שוגג, בין מזיד חייב. וכיון דמשנה אתיא כר' יהודה שפיר קאמר שמואל מערב דאסור בהנאה ואסור למכור חוץ מדמי איסור דלר' יהודה דמב"מ במשהו מדאורייתא ודאי אסור למכור חוץ מדמי איסור. א"כ לשמואל שפיר פי' במשנה מערב. אבל רש"י בב"ק קאי שם לר' חיא דתני עשרים וארבעה אבות נזיקין. ור"ח ס"ל במנחות כ"ג נבלות ושחוטות בטילין זב"ז. וקאי שם לר' יהודה רק דס"ל בעי שהמבטל אפשר להיות כבטל או דהבטל אפשר להיות כמבטל דפליגי ר' חנינא ורב חסדא אליבי' וכתבו תוס' שם דבמשקה לא אמרינן דאפשר לבטל להיות כמבטל וכי מסרח דכשתסרח לאו שם משקה עלה עיי"ש בתוס' ובתוס' זבחים א"כ לדידי' אף לר' יהודה יין ביין בטל מדאורייתא דלמ"ד בתר בטל אזלינן א"א לבטל להיות כמבטל דלכי תסרח ל"ה שם משקה עלה. ולמאן דאמר בתר מבטל אזלינן א"א למבטל להיות כבטל דאסור לעבוד ע"ז. על כן לר"ח אף לר' יהודה בטל מדאורייתא ומותר למכור חוץ מדמי איסור מ"ה לר' חיי' א"א לומר הכונה מנסך היינו מערב. וזה ישוב נחמד עמוד והתבונן

(יב) והנה מהרש"א הקשה בהא דמיבעי לן תנור שהסיקו בעצי הקדש אי מיבעי לן בהקדש הואיל דהוא במשהו משום דדשלי"מ זוז"ג אסור אמאי לא מיבעי לי' בע"ז דהוא במשהו ולפמ"ש י"ל דמיבעי לי' בקדשים לא מטעם דהוא במשהו רק מטעם אפשר למבטל להיות כבטל דאי בעי מקדיש לי' כעין שכ' רש"י במנחות כ"ג ע"ב בהאי גונא ומ"ה לא מיבעי בע"ז דאי אפשר לעשות מבטל כבטל. דאסור לעבוד ע"ז. אך א"א לומר כן דא"כ אמאי ל"א בגמ' ה"ט דיש חילוק בין ערלה להקדש. ולא הו"ל טעמא דהקדש אפי' באלף ל"ב. ועל כרחך האיבעיי' ל"ה אי זוז"ג אסור רק האיבעי הוא אם יש ש"ע ועדיין צ"ע

והנה מה שהקשה מהרש"א ומהרש"ל הרי בהקדש אפרן אסור וטעמא דרבנן בערלה משום דשלהבת בא ממשהו הנשרף והוה אפר ובהקדש ל"ש זה והוצרך מהרש"א לומר דבעל האיבעי' לא ידע מברייתא דאפר הקדש אסור תמהני דהרי למסקנא ג"כ אפר הקדש מותר והא דקתני אפר הקדש אסור הוא דוקא בתרומת הדשן או להראב"ד בסתם דשן המזבח אבל אפר נותר ושאר קדשים פסולים דלא נשרף על המזבח אפר מותר. וכן מבואר ברמב"ם סוף ה' פסולי המוקדשין דכל אפר הקדש מותר חוץ מתרומת הדשן וכבר כתבתי כן בספרי לא"ח סי' ס' אך שם לא הבאתי דברי הרמב"ם רק דברי תוס' מנחות נ"ב. על כן מאוד צ"ע על מהרש"א ומהרש"ל מה שהקשו בזה

(יג) והנה התוס' בד"ה הקדש כתבו דהקדש הוי דבר שיש לו מתירין ע"י חילול וצ"ל הא דלא כתבו משום שישנו בשאלה היינו דלא הוי מצוה לאיתשולי עלה כדאמרינן בנדרים נ"ט ע"א ועיין במוצל מאש סי' נ"ט מה שהקשה דהרי גם חילול לא הוי מצוה וצ"ל דכאן שאפה בו מצוה לחללו והנה ג"כ י"ל דמצוה לאיתשולי. והנה במוצל מאש מייתי דברי רשב"א בת"ה דהקדש הוי דשיל"מ משום שישנו בשאלה וקשה עליו מגמ' נדרים הנ"ל דבתרומה לא הוי דשיל"מ ומ"ש מהקדש. נראה לישב לפמ"ש בישועות יעקב ה"ל יוה"כ דהטו"ז כתב בה' חלה אף דלא הוי מצוה מ"מ כיון שנפל בתערובות ועומד ליתשל הוי לי' מדינא להיות דשיל"מ רק דבעי' שיהי' דשיל"מ קודם קודם שנתערב ותרומה קודם שנתערב' לא הית' עומד' למיתשל ומ"ה ל"ה דשיל"מ משא"כ בהקדש דבתחלה קודם שנתערב הי' בעין והי' דשיל"מ ע"י חילול רק עכשיו שאינו בעין לא מהני חילול כמ"ש הר"ש פ"ב דמעשר שני. אבל עכשיו לאחר התערובות עומד ליתשל ע"כ ממנ"פ הוי דשיל"מ תחילה מכח פדיון ועכשיו מכח שאלה ע"כ גם הרשב"א בת"ה שכתב דהוי דשיל"מ ע"י שאלה ע"ב כוונתו באופן הנ"ל כגון בתערובות ודו"ק. אמנם עיין בספרי חיו"ד סי' קל"ז שנסתפקתי שם אם מועיל שאלה היכא שכבר נתבטל מדאורייתא ואכ"מ

(יד) והנה לישב לשון הגמרא דקאמר רבא אלא אי קשיא לי' הא קשיא ומה ענין ב' הקושיות להדדי עיין בספרי או"ח סי' י' אות ז' וסימן מ"ו אות ד' ובשולי המכתב. וכעת נ"ל דהנה קשה בגמ' דמקשה והלא מעל המסיק ומנ"ל דמיירי בסתם עצים דילמא מיירי בעצים שהם קרבן דאיתא במעילה ד' י"ט ע"ב דסבירא לי' לרבי דבאמר הרי עלי עצים שיש מועל אחר מועל כדין כל קרבן ומש"ה מיבעי' לי' אי אמרינן יש שבח עצים בפת ואף דהאיבעי' היא לרבנן דרבי מ"מ אין הכרח דרבנן דהכא סוברים דלא כרבי דשמא בהא סוברים כרבי דיש מועל אחר מועל ומאי מקשה גמ'. אמנם הדבר נכון דהתוס' כתבו דהקדש דשיל"מ ע"י חילול א"כ אס"ד דמיירי בעצים שהם קרבן א"כ אין להם פדיון כדאיתא במשנה שם במעילה. ול"ה דשיל"מ ושוב אין חילוק בין ערלה להקדש. ולפ"ז הפירוש הכי בגמרא אלא אי קשיא לי' הק"ל והלא מעל המסיק וע"כ צריך לאוקמא בקרבן עצים אליבא דרבי ואליבי' אין להם פדיון ושוב קשיא ומה בין זו לערלה וזה פי' נכון. ולפ"ז נראה לי דמה"ט כתבו התוס' דהוי דשיל"מ ע"י חילול ולא כתבו מטעם דישנו בשאלה ולהנ"ל ניחא דאס"ד דהוי דשיל"מ ע"י שאלה זה שייך אף בקרבן עצים א"כ מאי מקשה והלא מעל. אבל לדברי הרשב"א בת"ה שכתב דהקדש דשיל"מ ע"י שאלה הק"ל דילמא מיירי בקרבן עצים. ואין להאריך כעת יותר

והנה בבית אפרים חא"ח סי' י"ג הקשה על הר"ן פ"ג דע"ז שכ' דזוז"ג מטעם ביטול וה"ט דילדה שסבכה בזקנה והלא האיסור נולד בתערובת עם ההיתר ולא בטל כמ"ש המרדכי ביבמה שרקקה דם ואני כתבתי בספרי ליו"ד ח"א סי' קכ"ז אות א' דבזוז"ג דהוא ביטול חד בחד ל"ש סברת המרדכי דטעמא דמרדכי דלא הוה דומיא דסנהדרין דנכרין בתחלה מי המחייב ומי המזכה. אבל בזוז"ג דבטל חד בחד ולא ילפינן מאחרי רבים להטות על כן אף בלא ניכר מותר אמנם בחיו"ד סי' ק"ו אות ו' כתבתי דבילדה שסיבכה בזקנה בעי רוב. דלא כמשמעות הר"ן דשם נראה דהגידולין אסורין מדאורייתא ובעי רוב על כן יש לעיין בכל זה

(טו) ודע דבישי"ע א"ח סי' תמ"ה כ' דבחמץ אף אם תשביתו בכל דבר מ"מ אם שרפן אפרן מותר כיון דנעשה מצותו דדוקא בשאר נקברין דל"ה מצוה מדאורייתא רק שלא יבא לידי תקלה משא"כ בחמץ דנעשה מצותו. במ"ע דתשביתו וכן כ' במק"ח סי' תמ"ה

והנה קשה לדבריהם מהא דהקשו בתמורה שם ונקברין אפרן אסור והתניא דם הנדה ובשר המת שנפרכו טהורין מאי לאו טהורין ומותרין לא טהורין ואסורין. ומה הקשה והרי בבשר המת מצותו בקבורה מן התורה ומ"ה לאחר קבורה טהורין ומותרין וזה צ"ע ולכאורה י"ל דגמ' קאי לרשב"י דאמר בסנהדרין מ"ז ע"ב רמז לקבורה מן התורה מנין וכ' הכסף משנה פי"ב מאבל דס"ל קבורה רק מדרבנן ולא נעשה מצותו מן התורה. ומת אסור אף שלא כדרך הנאתו דע"ז איתקש למת בע"ז כ"ט וע' תוס' ע"ז י"ב וה"ה דס"ל דמת איתקש לע"ז ומ"ה האפר אסור מדאורייתא והמצוה רק דרבנן. אולם אין הלכה כן כמ"ש בספרי לא"ח סי' ל"ד

ואם קבורה דאורייתא צ"ע בגמ'. ושמא י"ל דמשמע לגמ' דבשר המת שנפרך אף קודם קבורה מותר דהרי הא דקתני טהורין הוא בודאי אף קודם קבורה וה"ה דס"ד דמותרין אף קודם קבורה ומזה מקשה אהא דקתני דנקברין אפרן אסור משום דלא נעשה מצותן והרי בשר המת שנפרך אף קודם שנעשה מצותו מותר ומשני דטהורין ואסורין. וזה קודם שנעשה מצות' אבל לאחר שנעשה מצות' כגון שנקבר ואח"כ נפרך מותר אבל אם נשרף קודם קבורה אסור דלא נעשה מצות'. ומה דקתני במשנה בשר המת היינו אם נשרף קודם קבורה אפרן אסור. ובחמץ מצותו ג"כ בשריפה. ומ"מ גוף הדין במת הוא חידוש גדול. ומצאתי להגאון מהרש"ק בטוב טעם מהדורא קמא סי' רפ"ד שכ' בנקברין לאחר שנעשה מצות' מותר ותוס' לא כתבו רק אם נשרף אסור. אבל אם נקבר מותר. וזה ליתא רק בקבורת מת דהוה מצוה דאורייתא יש לומר כן לשיטת המק"ח והישי"ע ומ"מ יש לעיין הרבה בדין זה: