בית יצחק חושן משפט קמח

משום דס"ל יש שבח עצים בפת כמ"ש תוס' אבל מה דאוסר התנור הרי הוא ס"ל ג"כ בע"ז זוז"ג מותר והיא תימא גדולה. ולהנ"ל מיושב דבנבי' בע"ז אפשר ליגדל בלא זבל ול"ה מב"מ משא"כ באפי' א"א לאפות בלא תנור והו"ל מב"מ. והנה כבר כתבתי בספרי ב"י או"ח סימן ס"ח אות ז' כעין זה לישב מטעם דע"ז במשהו במב"מ וכעת נראה דע"ז במשהו שלא במינו דבסי' קל"ה לענין יין נסך מבואר דדוקא במינו. וכן היא בש"ס דע"ז ע"ג. אך לענין ע"ז דמבואר בסימן ק"מ דתערובת ע"ז אוסר בכ"ש אין מבואר דדוקא במינו על כן נראה קצת דאף שלא במינו אוסר אמנם נראה דזה דוקא בדבר שבמנין כדאמרינן בע"ז ע"ד האי תנא תרתי אית לי' דבר שבמנין ואיסור הנאה או דבר חשוב אבל בע"ז דבר שאינו במנין ואינו דבר חשוב ול"ה מב"מ אינו במשהו וכן נראה מהפמ"ג סי' ק"ז ש"ד ס"ק ד' ע"ש שהאריך ומ"מ לא מייתי חילוק בין מינו לא"מ. מיהו שמא יבש ביבש אסור בע"ז במשהו אף שלא במינו כגון שאינו יודע איזו ע"ז ומה"ט סתם בש"ע. אבל בלח בלח שלא במינו ל"ה במשהו כמו יי"נ. באופן דשפיר כתבתי בספרי ב"י שם. אמנם לפמ"ש כעת מיושב ק' הפנ"י דשמואל כשיטתי' דמב"מ ל"ב. ושוב ראיתי שכבר כתבתי כן בספרי ב"י. אמנם בגוף הדבר מצאתי בריטב"א ע"ז ע"ג שכ' דרב ושמואל דס"ל מב"מ במשהו הוא רק מדרבנן דס"ל דאף רבנן לא פליגי אר' יהודה רק מדאורייתא אבל מדרבנן אסרו עיי"ש. א"כ ל"ק קושיתי על שמואל אמאי ס"ל זוז"ג מותר כיון דמב"מ אינו בטל רק מדרבנן לא גזרו רבנן בגורם כנ"ל. אמנם נ"ל דאף דרב ושמואל תרווייהו ס"ל מב"מ במשהו מ"מ רב ס"ל במשהו מדאורייתא ושמואל ס"ל במשהו מדרבנן. וזה מבואר בדברי הש"ס פסחים כ"ט דרב גזר חמץ בזמנו שלא במינו אטו מינו ושמואל לא גזר והיינו טעמא דרב ס"ל במינו במשהו מדאורייתא ומ"ה גזר ושמואל ס"ל מב"מ במשהו מדרבנן ומ"ה לא גזר. ונ"ל דבזה פליגי נמי רב ושמואל בע"ז ע"ד דרב ס"ל הלכה כרשב"ג חבית בחבית אבל לא יין ביין ושמואל ס"ל אפילו יין ביין. ולא נודע טעם מחלקותן ע' מ"ש בספרי ליו"ד ח"א סימן קנ"ט אות י"א וכעת נ"ל דרב סובר מב"מ ל"ב מדאורייתא ונאסר הכל בהנאה מדאורייתא (שלא כשיטת הראב"ד הובא בריטב"א דס"ל דוקא לאיסור אכילה ל"ב עמ"ש בספרי ב"י לאו"ח סימן ס"ח ובספרי ליו"ד ח"א סי' קמ"ט אות ט' שם) ומ"ה ס"ל דוקא חבית בחביות דהוי יבש ביבש דאף ר"י מודה כמ"ש תוס' יבמות פ"ב ול"ה רק מדרבנן משום חומרא דע"ז ומ"ה מותר למכור חוץ מדמי איסור אבל יין ביין דל"ב מדאורייתא אסור למכור חוץ מדמי איסור. ושמואל. ס"ל מב"מ ל"ה רק מדרבנן ומ"ה אף יין ביין מותר למכור חוץ מדמי איסור אך לפ"ז צ"ע על רב נחמן דפוסק להלכה כרב בע"ז ע"ד דביי"נ יין ביין אסור למכור חוץ מדמי איסור. וכן פסקינן בסי' קל"ד והרי רב לשיטתי' דס"ל מב"מ במשהו ואנן לא פסקינן כרב בזה. וצ"ל דס"ל דרב ושמואל לא אסרו רק באכילה ובהנאה רק מדרבנן משום חומרא דע"ז וליכא למימר רב כשיטתי' ומ"ה פסקינן כרב. וע' בספרי ב"י יו"ד ח"א סי' ע"ג שהקשיתי על הדרישה דס"ל חלב נבלה מדרבנן והקשיתי מש"ס דע"ז דף ל"ה דאמר שמואל דגבינות אסורין מפני שמעמידין בעור קיבת נבלה הא קיבה שרי והאמר שמואל קיבת נבלה אסורה ולהדרישה ודאי כש"כ קיבת נבלה רק דרבנן ובגבינה דהוי ספק ל"ה רק לדאורייתא ומה מקשה דשמואל אדשמואל ותירצנו דטעמא דדרישה דקודם שנתנבלה מתמצי החלב ואף דלאחר שנתנבלה בעודה מפרכסת נמי מתמצי קצת חלב מ"מ בטל ברוב ומ"ה ל"ה רק דרבנן אבל שמואל ס"ל מב"מ במשהו מדאוריי' ומ"ה אסור מדאורייתא ושפיר מקשה ולהנ"ל דשמואל לא ס"ל מב"מ במשהו רק מדרבנן ליתא לתירוץ הנ"ל ואין להאריך כאן יותר

(ו) והנה באור חדש פסחים ה' וגם בסוגיין הקשה בהא דא"ר עקיבא דף ה' ע"כ תשביתו מערב יו"ט דליכא למימר ביו"ט דרחמנא אמר כל מלאכה לא תעשו והקשו תוס' הרי יכול להנות מגחלים ואפר ותירצו דכיון דבתחלת הדלקה אינו יכול ליהנות אסור לשרוף ביו"ט והקשה הרי לרבנן יכול לאפות פת אף באבוקה כנגדו דהו"ל זוז"ג וכש"כ אם יוסיף עצים דהיתרא. ואף דלכתחלה אסור זה רק מדרבנן דמדאורייתא אין חילוק. וע"כ מוכח דר"ע ס"ל יש שבח עצים בפת או דזוז"ג אסור ואמאי אמר רבא ש"מ מדר"ע תלת ולא אמר ארבע דמוכח דס"ל יש שבח עצים בפת (ועיקר קו' אור חדש י"ל לפמ"ש תוס' שבת כ"ה דפת חשוב בעין יותר מעצים). ונראה ליישב לפמ"ש הר"ן בע"ז דזוז"ג מטעם ביטול. ולפ"ז למ"ד אין מבטלין איסור לכתחלה מדאורייתא זוז"ג אסור מדאורייתא לכתחלה. והוכחתי בספרי ב"י או"ח סימן ס' אות ה' דר"ע דס"ל ע"כ תשביתו מעיו"ט דאי ביו"ט מי שרי ודילמא תשביתו היינו ביטול כפירש"י דף ד' ואי דלאח"ז אינו יכול לבטל הרי מדאורייתא יכול לבטל החמץ ברוב וליהנות וכתבתי דר"ע כשיטתי' דס"ל במשנה דטהרות דספק טומאה בר"ה צריך לטבול דספק טומאה ברה"ר ל"ה רק דחוי' וה"ה רוב ל"ה רק דחוי' דרוב מטעם ספק וכש"כ לר"ע דחייש למיעוט' במקום דאפשר. ולדידי' אין מבטלין איסור לכתחלה מדאורייתא ע"ש. ולכן אסור לעשות זוז"ג דאורייתא ולעולם י"ל דס"ל בדיעבד מותר. ומיושב קו' אור חדש. והא דלא קאמר ש"מ אין מבטלין איסור לכתחלה י"ל כיון דזה אינו פלוגתא מפורש' לא קאמר לה ועוד דבזה כבר אשמעינן ר"ע כדמוכח ממשנה דטהרות הנ"ל וגם כבר הוכחתי כן ממשנה דר"ח סגן הכהנים בפסחים כמו שהוכחתי בדרוש בשנה דאישתקד ומבואר בספרי ב"י לאה"ע ח"ב סי' צ"ט אות ג'. ואולם מה שכתבתי בספרי שם לפמ"ש באו"ח דעת סי' צ"ט דאיסור הנאה אף למ"ד איסור דרבנן מבטלין לכתחלה מ"מ איסור הנאה אין לבטל דזה גופה מיקרי הנאה ולפ"ז כתבתי דאיסור הנאה אין לבטלו מדאורייתא לכ"ע זה ליתא דהנאה זו לבטל איסור הוי שלא כדרך הנאתן ומותר מדאורייתא ודוקא מדרבנן אמר בחו"ד דאסור לבטל אבל לענין דאורייתא ליתא זאת ולפ"ז באיסור שלוקין שלא כדרך הנאתן זוז"ג אסור מדאוריי' לכתחלה

(ז) וע' מג"א סי' תמ"ב ס"ק א' מייתי דברי הטור דדבר שאינו אסור באכילה מדאורייתא מותר לשהותו. (ומ"ש לערבו היינו שרשאי לכתחלה לערבו שלא יהי' רק איסור דרבנן קודם פסח) ותוס' כ' ריש פסחים דאסור ומייתי ראי' משיאור ישרף לר' יהודה (דמג"א פי' דברי תוס' דמייתי ראי' ממשנה מ"ח ע"ב דלא כצל"ח) אף דאיסור אכילה ל"ה רק מדרבנן ולמה לא הותר לשהותו. וכ' מג"א דהטור מפרש דמיירי ביו"ט וא"א לאפות דאסור באכילה מדרבנן ואם יניחנה כך תחמיץ על כן החיוב לשרפו. ודבריו תמוהים דהרי אסור לשרוף חמץ ביו"ט וכ' ביד אפרים לפרש דישרוף השיאור עם שאר עצים ויהנה אף באבוקה כנגדו דהוה זוז"ג ובאיסור דרבנן מותר לכתחלה עיי"ש. וצ"ע דהרי זוז"ג מטעם ביטול ואין מבטלין איסור לכתחלה. ולפמ"ש בדרוש לשיטת ר"ח סגן הכהנים בספרי ב"י לאה"ע ח"ב סימן צ"ט דר' יהודה דס"ל דטומאה הותרה בציבור ס"ל רוב ג"כ הותרה ומותר לבטל מדאורייתא ורק מדרבנן אסור א"כ בדרבנן מותר לבטל לכתחלה דנחית חד דרגא ע"כ שפיר כ' ביד אפרים. ולפ"ז מדוקדקין דברי מג"א שכ' דתוס' מייתי ראי' ממשנה דף מ"ח דשם הוא דברי ר' יהודה אבל אם תוס' מייתי ראי' מדף מ"ג שם הוא דברי ר"מ ולר"מ אין מבטלין איסור מדאורייתא וליכא לתרץ כנ"ל. אך שם לר"מ נוקשה אסור מדאורייתא באכילה כמ"ש הצל"ח. ולפ"ז להחות דעת דאיסור הנאה איז לבטל אף מדרבנן ליתא לתירוץ יד אפרים ובלא"ה ליתא לפמ"ש תוס' שבת כ"ה דשמן ותבואה חשוב בעין ואסור לרבנן באבוקה כנגדו ליתא לתירוץ יד אפרים

(ח) והנה קשי' לי אהא דאמרינן בין חרש בין ישן יוצן למ"ד זוז"ג מותר וכ' תוס' ד"ה בין חדש אע"ג דזוז"ג לכתחלה אסור מ"מ הרי שרי בדיעבד דאם נאמר חדש יותץ יפסיד התנור ואם זוז"ג מטעם ביטול ונאמר דאסור לבטל מן התורה באיסור הנאה איך בשביל הפסד יבטל איסור ויעבור על איסור תורה כדאמרינן בחולין מ"ט ואיסורא דאורייתא ואתה אמרת התורה תסה ועל כרחך צריך לומר דברייתא דחדש יוצן קאי אערלה ולא אכלי הכרם וערלה מותר שלא כדרך הנאתן ול"ה הביטול רק איסור דרבנן ומותר במקום הפסד ולא משמע כן על כן נראה לפמ"ש בספרי בית יצחק סימן ס"ח בשם הר"ן דמה"ט זוז"ג מותר ובטל חד בחד דגרם הנאה ל"ה רק מדרבנן וכש"כ ביטול איסור דאורייתא ל"ה רק גרם הנאה ואין אסור רק מדרבנן אף בכלאי הכרם דאסור שלא כדרך הנאתן מדאורייתא. על כן מותר במקום הפסד. ועדיין צע"ק

והנה אם זוז"ג מטעם ביטול י"ל לכאורה בעשה זוז"ג במזיד יש לאסור אף בדיעבד כמבטל איסור במזיד. ובזה יש ליישב קושית התוס' ד"ה בעצי שלמים ה"מ לאוקמא בעצי הקדש ובמזיד. ולהנ"ל ניחא דבמזיד לא מיבעי לן אי הפת מותר ואצ"ל מטעם דהקדש אפי' באלף לא בטל דהרי ביטל במזיד אסור ואסור למבטל עצמו וכן אסור למכור לאחרים כמבואר סי' צ"ט ואפי' איסור דרבנן אם ביטלו במזיד אסור עיי"ש. על כן על כרחך לא מיירי האיבעי' רק בשוגג ושפיר מקשה. אמנם יש לעיין דנראה מלשון הפוסקים דאף בעשה זוז"ג במזיד מותר בדיעבד ולא קנסו ועל כרחך מוכרח לחלק ואולי יבואר עוד לפנינו

(ט) והנה התוס' הקשו בסוגין אהא דר"א אוסר בזוז"ג ואמרינן בתמורה דף ל' לחד לישנא דבנרבעה ולבסוף נתעברה כ"ע שרי דזוז"ג מותר והרי ר"א אוסר בזוז"ג בכל איסורין. ונ"ל ליישב דהנה י"ל בטעם דר"א אוסר זוז"ג דהר"ן כ' דזוז"ג מטעם ביטול וכיון דאין לעשות זוז"ג לכתחלה דהוי ביטול איסור לכתחלה על כן אף בדיעבד אסור כיון שביטל במזיד כמו מבטל איסור במזיד ואולי ס"ל לר"א קנסו שוגג אטו מזיד על כן אף אם עשה זוז"ג בשוגג כגון שאפה פת בשוגג אסור. ועיין תוס' בכורות ריש דף כ"ג נראה מלשון התוס' שמסופקים אי ר"א קניס שוגג אטו מזיד. ויותר נראה לומר דלר"א במבטל בידים אסור מדינא ואולי מדאורייתא. דלכאורה קשי' במבטל איסור לפוסקים דס"ל דמדאורייתא אסור לבטל נימא אעל"מ. אך התוס' כ' בתמורה ד' בצורם אוזן בכור ל"א אעל"מ כיון דאם נפל ממילא מום מותר ל"א אעל"מ. א"כ לר"א דס"ל בצורם אוזן בכור אסור מדאורייתא משום לא תאכל כל תועבה כמבואר בספרי הובא בתוס' בכורות דף ל"א ע"ב עיי"ש ה"ה די"ל לדידי' אם ביטל איסור במזיד אסור מדאורייתא. וזה דבר חדש. ומה"ט אוסר ר"א בזוז"ג ואף דבאומר מותר נראה דר"א מתיר בדיעבד כדמוכח מתוס' בכורות ריש דף כ"ג מ"מ זה לא שכיח. ולפ"ז דוקא היכא שהוא עשה זוז"ג אבל בהמה שנרבע' ואח"כ נתעברה י"ל שנתעבדה שעלה עלי' זכר או שהרביע נכרי ולא ישראל דיש לומר שביטל איסור במזיד אמנם אף אם הרביע ישראל י"ל דלא מקרי איסור ושמא לא תתעבר על כן מתיר ר"א בזוז"ג. והנה ר"א ס"ל בבכורות דטהור שבא על הטמאה או איפכא הולד מותר דיליף מקרא שם אף דס"ל זוז"ג אסור. וכתבתי בספרי ב"י ליו"ד אמאי לא יליף ר"א מטריפה שהזכר כשר או איפכא מותר. דנילף מטמאה ותירצתי דבטרפה אפשר למבטל להיות כבטל שגם הוא יטרוף וליכא למילף