בית יצחק חושן משפט קמו

בחולין דלת"ק טבל קיל ולב"ת תרומה קיל ואמאי לא מוקי פלוגתייהו באפשר בחולין רק דמיירי ביו"כ והטבל מדגן בעיו"כ וכבר חל שם טבל וס"ל לת"ק אאחע"א ולא חל איסור יוה"כ על טבל כר"ש כמו דלא חל לדידי' איסור חמץ על טבל. וטבל במיתה בידי שמים ויו"כ איסור כרת וכרת חמור כדאמרי' בשבת כ"ה אמנם אם נפריש ביו"כ ילך איסור טבל ויחול איסור יו"כ ולכן עדיף שלא להפריש וס"ל איסורין דחוין לחלה ולא חל איסור אחר. ובן תימא ס"ל לא מיבעי' באפשר בחולין דודאי מפרישין דבלא"ה איסור יו"כ חל דס"ל איסור חל על איסור אלא אפי' באי אפשר בחולין נמי מפרישין ומאכילין תרומה דקיל מטבל. ות"ק נמי ס"ל תרומה קיל מטבל רק דס"ל אאחע"א ואם נפרוש יחול אחולין איסור יו"כ ולכן ס"ל מאכילין טבל. א"כ פליגי בין באפשר בין בלא אפשר. וקצת מזה הרגיש בהגהות ספר בית מנוחה ושמא אין הכי נמי הפי' כן בגמרא אמר רבה היכי דאפשר בחולין היינו בשאר ימות השנה דאפשר להפריש ודאי מפרישין כי פליגי היכי דלא אפשר בחולין הכוונה דלא אפשר להפריש דאם מפריש יחול איסור יו"כ החמור. וכעת אינו חל דלכ"ע ס"ל אין איסור חל על איסור. ואית לי' מקצת טבל ומקצת תרומה ועל שניהם לא חל יו"כ מר סבר טבל חמור ומ"ס תרומה חמור' ושפיר מקשה אפשר בחולין פשיט' ומשני דמיירי בשבת. ומ"ה ניחא דלא משני דמיירי ביו"כ דביו"כ ודאי אין מפרישין ובזה מיושב קו' פרשת דרכים אף בלא אפשר בחולין נפריש ונאכיל התרומה דהוי ת"ש דחטה אחת פוטרת או נבטל ברוב למ"ד אין מבטלין איסור לכתחלה ל"ה רק מדרבנן ולהנ"ל ניחא דהכוונה בלא אפשר בחולין היינו דא"א להפריש דאז יחול איסור יו"כ

אך לפמ"ש לעיל דאף אם איסורין דחוי' יחול איסור אחר רק דמ"מ צריך לומר הואיל ואישתרי כגון אם לא נפריש ויהיה טבל שייך לומר הואיל ואישתרי איסור טבל שחל מקודם ובעת אכילה נדחה רגע אחת וחל איסור יו"כ הואיל ואישתרי אישתרי ואם יפריש ילך איסור טבל ויחול איסור יו"כ ול"ש הואיל ואישתרי. והתוס' כתבו ביבמות ח' דרבא ס"ל דבב' שמות ל"א הואיל ואישתרי וה"ה טבל ויו"כ. א"כ י"ל דרבה כרבא ס"ל בזה דל"א הואיל ואישתרי בב' שמות ומ"ה לא מוקי הפלוגתא בהכי. ואם ס"ל הותרו איסורי' לחולה ובודאי חל איסור יו"כ ל"ש הואיל ואישתרי דס"ל כרבא דבהיתרא ל"ש הואיל ואישתרי

ובזה מיושב מה שקשה לי בהא דרבא משני ביומא ס"ג כגון שהי' לו חולה ושחט אמו ביו"כ. והבאתי קו' בספרי ב"י לאו"ח סי' צ"ו בשם מעיין החכמה דהרי הראב"ד ס"ל נוחרין לחולה ואין שוחטין בשבת רק דדוחין דברי ראב"ד משום דבשחיטה לא יעבור רק פעם אחת א"כ ביו"כ דא"א חל על נבילה שנתנבלה בעיו"כ ואם ישחוט יחול איסור יו"כ עדיף לי' נבילה למ"ד אאחע"א. ושם תירצתי והוכחתי דרבא ס"ל דאיסורין הותרו לחולה וחל איסור יו"כ אף על נבילה. ועדיין קשי' דעדיף שלא לשחוט ושייך לומר הואיל ואישתרי אישתרי אך לרבא ס"ל כשיטתי' דבהיתר ל"ש הואיל ואישתרי או דבב' שמות ל"א הואיל ואישתרי ומיושב הכל בפשיטות

ב"ה. דרוש יד לשבת הגדול תרנ"א. בסוגיא דחדש יותץ פסחים כ"ו ע"ב

(א) הנה בטעם דהנשרפין אפרן מותר כ' תוספות תמורה ל"ג ד"ה הנשרפין בשם הרמ"ר דנשרפין כיון שצוה הכתוב לשרפן כאלו נעשה מצותן ואין לך דבר שנעשה מצותו ומועלין בו ובאשירה מ"מ אסור דכתיב לא ידבק בידך מאומה מן החרם אבל הנקברין דלא הטעין הכתוב לשורפן נשאר איסורן לעולם ויש לומר דכ"ז אם ערלה טעון מדאורייתא שריפה. אבל אם ערלה א"צ שריפה רק מדרבנן מ"ט מותר אפרו הרי מדאורייתא לא נעשה מצותו. והנה התוס' כ' בסוכה ל"ה ד"ה לפי ואפשר דאפי' מדאורייתא הוה ערלה בשריפה דילפינן לה מכלאי הכרם דכתיב פן תקדש ודרשינן תוקד אש. ועי' תוס' תמורה כ' בשם רש"י משום דאתקש לכלאי הכרם ובאמת ברש"י כ' שם וערלה מכלאים גמרה כונתו דילפינן במה מצינו אבל תוס' שכתבו דאיתקש לא אדע לע"פ אנה נמצא ההיקש ועוד דהרי איצטריך קרא לערלה לאסור הנאה ולא ילפינן מהקישא והרי ערלה אינו אסור מדאורייתא שלא כדרך אכילתן וכלאי הכרם לוקה שלא כדרך הנאה ולא ילפינן מהיקשא אשר על כן נראה דברי תוס' סוכה הנ"ל שנסתפקו אם ערלה מדאורייתא בשריפה. והנה לצד הסברא דערלה ל"ה בשריפה רק מדרבנן ליכא למימר דה"ט דערלה אפרן מותר משום דנעשה מצותו דלא יתכן דבשביל מצוה דרבנן יצא מידי איסור תורה. ואמנם אם נאמר כמ"ש במקור חיים סי' תמ"ה דהיכי דאינו אסור מדאורייתא רק כדרך הנאתן האפר מותר מדאורייתא דל"ה דרך הנאה ורק היכי דאסור שלא כדרך הנאתן כגון בכלאי הכרם וכגון בע"ז לשיטת תוס' פסחים כ"ח ע"ב ד"ה תנן האפר אסור מדאורייתא ניחא דבערלה האפר מותר מדאורייתא ומדרבנן אסור וכיון דנעשה מצוה דרבנן מותר האפר אף מדרבנן ובכלאי הכרם דאסור מדאורייתא נעשה מצוה דאורייתא והותר אף איסור דאורייתא ועי' בפנ"י דף כ"ז ד"ה חמץ שישנו בבל יראה שכ' גם כן כמקור חיים דאפר אינו אסור רק מדרבנן ולדבריו גם אפר שור הנסקל אינו אסור רק מדרבנן. אמנם מתוס' סוף תמורה הנ"ל משמע דבנקברין האפר אסור מדאורייתא וכ"כ בפנ"י שם בשם תוס'. וצ"ל דכיון דשרף האיסור ולא נשאר רק אפר והאפר לא חזי לאכילה רק לתשמיש הוי זאת דרך הנאה כמו שכתב הפנ"י דף כ"ו ע"ב ד"ה ולא יסיק דקליפי ערלה כיון דלא חזי לתשמיש הוה הסקה דרך הנאתן (אך צ"ע על הפנ"י מתוס' ב"ק ק"א ד"ה ולא יצבע דלמ"ל לתוס' לומר דשומר והרי אסור יותר המשקה היוצא אף לר' יהושע מהפרי עצמו כיון דטעמא דר' יהושע דאין סופגין במשקה היוצא משום דהוה שלא כדרך אכילתן כדאמרינן בפסחים. ושומר לפרי אין לו הנאה רק צביעה במשקה היוצא והוה זאת דרך הנאתן ושמא באמת כוונו לזה תוס' ועי' מ"ש בספרי ב"י ליו"ד ח"א סי' קי"ז אות ח' אמנם יש לחלק). והנה אם נאמר דאפר אסור מדאורייתא ומ"מ בערלה מותר ונאמר דל"ה בשלכד"ה רק מדרבנן הק"ל על כן נראה דילפינן ערלה מכלאי הכרם מק"ו לקולא ומה כלאי הכרם דלוקה שלא כדרך הנאתן טעון שריפה ואפרו מותר ערלה דקיל לענין שלא כדרך הנאתן אינו דין דטעון שריפה ואפרן מותר. והא דר"י יליף מנותר לחומרא דטעון שריפה דחשיב לי' חומרא משום דר"י כשיטתי' דס"ל דסוף תמורה כל הנקברין אם ירצו ישרפו וכ' הפנ"י דף כ"ז ד"ה חמץ דס"ל גם בנקברין אפרן מותר על כן הוה השרפה לחומרא משא"כ אם אפרן אסור הוה השריפה לקולא אך לפ"ז נילף גם שור הנסקל מק"ו כן נראה דהקו' בדרך זה מה כלאי הכרם שאסורו איסור עולם מותר אפרו ערלה שאין איסורו איסור עולם אינו דין שמותר כדאמרינן בפסחים מ"ד ועי' תוס' שם ד"ה וה"ה לערלה. ולפ"ז שור הנסקל ליכא למילף מק"ו זה. אמנם באמת נראה דהילפותא מכלאי הכרם לערלה דטעון שריפה הוא לחומרא ואף דיוצא מזה לקולא לענין אפר זה דבר היוצא מחומרא זו דטעון שריפה ונעשה מצותו. ומה"ט נ"ל דרבנן דר' יהודה לא הקשו לר' יהודה דיליף מנותר דטעון שריפה כל זמן שאתה דן להחמיר וסופו להקל אינו דין שהרי סופו להקל לענין אפר דאם נימא בשריפה אפרן מותר. אך להנ"ל לא מיקרי זאת סופו להקל כיון דהקולא מסתעף מכח החומרא דנעשה מצותו ולר"י יליף ערלה מכלאי הכרם מק"ו מה כלאי הכרם שהי' לו שעת הכושר כדאמרי' בפסחים כ"ה טעון שריפה ערלה שלא היה לו שעת הכושר אינו דין דטעון שריפה. ואין להקשות משור הנסקל דשור הנסקל הי' לו שעת הכושר להנאה כמ"ש תוס' שם. ואולי תליא הדבר בפלוגתא דרבא ואביי דיש להקשות מה לכלאי הכרם שיש לו חומרא שחייב שלא כדרך אכילתן אך המהרש"א כ' בפסחים כ"ו בד"ה שאני היכל דלרבא יש שום ריבוי דגם בכלאי הכרם אין לוקין רק כדרך אכילתן ולדידי' יש ללמוד ערלה מכלאי הכרם לענין שריפה מ"ה לדידי' ערלה בשריפה מן התורה. משא"כ לאביי דס"ל כלאי הכרם לוקין שלא כדרך אכילתן ערלה ל"ה בשריפה מן התורה כנלע"ד

(ב) והנה התוס' ד"ה חדש יותץ כ' דרבנן סברי אין שבח עצים בפת אעפ"י שהאבוקה כנגדו דשלהבת אינה באה מן העצים אלא מחמת משהו הנשרף וא"כ היא כמו גחלת דאין האיסור בעין וכונתם כיון דאפר ערלה מותר וה"ה גחלת ל"ה כולה גורם איסור אף בתנור חדש. ויש להקשות דהרי הטעם דאפר וגחלת ערלה מותר משום דנעשה מצותו א"כ זה ודאי דאסור להסיק התנור בעצי ערלה כמבואר בדף כ"א בפסחים דזה הוי הנאה. א"כ בהסקה הוי מצוה הבאה בעבירה ולא יצא המצוה ולא נעשית מצותו ושוב הגחלים והאפר אסור. והוי כולה גורם איסור ואמאי ס"ל לרבנן הפת מותרת. וכן קשי' לרבי דס"ל בישלה ע"ג גחלים מותר ומשמע דאף בתנור חדש שהוסק ואח"כ בישל ע"ג גחלים מותר. והרי הוה מה"ב ולא נעשה מצותו. ואף לתוס' סוכה ט' דמה"ב ל"ה רק דרבנן א"כ מדאורייתא נעשית מצותו והותרו הגחלים מדאורייתא מ"מ לפמ"ש בטורי אבן ר"ה כ"ח דזה דוקא אם העבירה כבר עבר אבל אם נימא דלא יצא לא עבר עבירה אמרינן דלא יצא מדאורייתא ולא עבר עבירה וכיוצא בזה כ' הרשב"א ביבמות ק"ג א"כ הרי בתנור אם נימא דהתנור יותץ והפת אסור לא נהנה בהסקה ולא עבר עבירה על כן אמרינן דלא יצא מצות שריפה והאפר אסור. אמנם הפנ"י כ' דהא דלא יסיק תנור וכירים הוא רק מדרבנן דהוה שלא כדרך הנאתן א"כ בערלה ל"ה רק עבירה דרבנן ול"א מה"ב בעבירה דרבנן ולדעתי אף למ"ד בסוכה ל' דביו"ט שני אינו יוצא דגם בדרבנן אינו יוצא במצוה הבב"ע היינו דוקא בעבירה דאורייתא אבל בעבירה דרבנן לכ"ע יוצא (אך רש"י בפסחים ל"ה ע"ב ס"ל דאפי' בעבירה דרבנן כגון בטבל דרבנן אינו יוצא) א"כ בערלה ניחא. אך דקשי' בכלאי הכרם דלוקין אף שלא כדרך הנאתן א"כ הוה עבירה דאורייתא ואמאי בכלאי הכרם מותר. והנראה דבזה מיושבין דברי מהרש"א. שכ' בד"ה אימר דלמאי דמסיק דפליגי בשבח עצים בפת ולכולי עלמא זוז"ג מותר קשה דע"כ לא קאי אפה בו את הפת רק אחדש בהיסק ראשון ומאי קאמר בישלה ע"ג גחלים ד"ה מותר א"נ דאיכא עצים דאיסורא מ"מ התנור גורם איסור וליכא גורם היתר. ע"כ נראה דלמאי דמוקי פלוגתייהו בשבח עצים אפה בו את הפת לא קאי אתנור אלא אאבוקה כנגדו בלא חום תנור ועלה קאי שפיר בישל ע"ג גחלים. והנה מה שהקשה בשעה"מ הלכות חמץ ומצה פ"ג על מהרש"א מש"ס דפסחים ע"ה דבעי מיני' רב חיננא מר"א בר אהבה תנור שהסיקוהו בקליפי ערלה וגרפו ואפה בו אח הפת לדברי האוסר מהו א"ל מותרת ופירש"י לרבי שהרי שם אפה בתנור ולמהרש"א ע"כ אתנור חדש קאי ורבי אינו אוסר רק בתנור חדש ואמאי מהני גרף והלא כולו גורם איסור ושם קאי אתנור. ולהנ"ל מיושב דמהרש"א לא אמר רק אברייתא דידן דתני תנור שהסיקוהו בקליפי