בית יצחק חושן משפט קמה

הובא באמרי בינה ה' תרומות סי' ב' דאף דאינו חייב בתרומה רק בדגן תירוש ויצהר מ"מ אם הפריש הוי תרומה. וע"כ ס"ל דדרשה דספרי דירק חייב דרשה גמורה לענין אם הפריש. ומ"ה י"ל דל"ה טבל למעשר ב' אם כבר הפריש תרומה. הגם דגם דבר זה תמוה מ"מ גם מסוגיא זו צ"ע על ספר יראים הנ"ל, ושמא י"ל דמה"ט לא איירי הברייתא בתרומה רק במעשר דקמ"ל רבותא דאף מעשר ב' דרבנן וקמ"ל דגם מעשר ב' א"צ לעשר

(י) וקצת יש ליישב קו' מהרש"א שהקשה בגמ' דכתב רש"י דרבי וראב"ש פליגי באפשר בחולין והקשה מהרש"א אמאי לא נימא דמיירי בלא אפשר בחולין ופליגי אי טבל חמור או תרומה חמור' כהנך תנאי דלעיל. ולפי שיטת כפתור ופרח ניחא דבתרומת ירק נהי דא"ח רק מדרבנן מ"מ אם הפריש הוי תרומה דאורייתא ואיך אפשר דתרומה קיל מטבל והרי טבל זה ל"ה רק מדרבנן ותרומה איסור דאורייתא. ובזה לכ"ע טבל קיל וא"א לומר דפליגי בזה ועל כרחך מיירי באפשר בחולין ופליגי אם טוב שיעשר או להאכיל טבל

ואין להקשות דאם כן בגמ' דמקשה לרבה פשיטא ומשני לא צריכא בעציץ שאינו נקוב ופליגי מ"ס טבל חמור ומר סבר תרומה חמורה. וקשה דנהי דעציץ שאינו נקוב דרבנן מ"מ אם הפריש תרומה הוא מדאורייתא ובודאי לכ"ע טבל קיל מתרומה כנ"ל. י"ל דעד כאן ל"ק הכפתור ופרח רק בירק דרבנן דילפי' מקרא בספרי וס"ל דקרא אתי להיכי שהופרש אבל בעציץ שאינו נקוב לכ"ע ל"ה רק מדרבנן אף אם הפריש וקצת כעין זה כתב באמרי בינה ה' תרומות סי' ב'. ובזה מיושב אמאי הוצרך לומר בגמ' הבמ"ע בעציץ שאינו נקוב דרבנן מר סבר טבל חמור מר סבר תרומה חמור' והוא כבר מבואר לעיל הפלוגתא וכבר דקדקו זאת המפורשים. ולהנ"ל ניחא דנהי דלס"ד דמיירי בטבל דאורייתא אמרינן דפליגי בזה דלמר עדיף טבל ולמר עדיף תרומה מ"מ למה דמשני בעציץ שאינו נקוב הוי אמינא דפליגי בפלוגתא אחרת דלת"ק ס"ל אף בעציץ שאינו נקוב כשהפריש נעשה תרומה דאורייתא ומ"ה טבל עדיף ובן תימא ס"ל דלא נעשה תרומה ומ"ה ס"ל תרומה קיל וקמ"ל בגמ' דלא פליגי בהכי רק דבעציץ שאינו נקוב לכ"ע תרומה דרבנן ורק דלמר טבל חמור ולמר תרומה חמור'. ובעיקר סברת כפתור ופרח כ' באמרי בינה דנהי דא"ח רק מדרבנן מכל מקום מצד אמירה לגבוה תפיס לתרומה מדאורייתא. ומ"מ כ' שם דכיון דאינו מפריש רק משום דחכמים חייבוהו ל"ה רק תרומה דרבנן וכיוצא בזה כ' תוס' בכתובות ר"פ אעפ"י ד"ה העוברת על דת דבכתובה אין דעתו בכתובה אלא כמו שחייבוהו חכמים. (ומ"ה למ"ד כתובה ל"ד אף בכתב לה ל"ד) וה"ה לענין תרומה. ולפ"ז אף בתרומת ירק ל"ה רק דרבנן דלא ככפתור ופרח. דכפתור ופרח לא קאמר רק במין שאינו חייב כלל אף מדרבנן וכ"כ באמרי בינה. אבל לא ידענא איזו מין פטור לגמרי ודע דאף לכפתור ופרח ל"ה התרומה רק איסור תורה אבל אין חייבין מיתה ולא מלקות רק שחל עלי' קדושת תרומה מן התורה ומדמעת. כן נראה ממשמעות כפתור ופרח. וברמב"ם פ"ב דתרומות מבואר דאם מפריש מדבר שאינו חייב אינו תרומה כלל

(יא) והנה יש להקשות בגמ' דפליגי אי טבל חמור או תרומה חמור' בדאורייתא למה דס"ד ואמאי לא ימכור הטבל ולר"ת בתוס' ב"מ פ"ח ד"ה תבואת זרעך לקוח לאחר מירוח פטור מדאורי' נהי דהחולה צריך לו מ"מ בעל התבואה ימכור לאחר והאחר יאכיל לחולה. ול"מ אם מיירי בחול דקשה אלא אפי' אם מיירי בשבת מ"מ מכירה ל"ה רק איסור דרבנן ועדיף לעבור על איסור דרבנן משיעבור החולה באיסור דאורייתא. ונ"ל ליישב דדעת מהרי"ט בתשו' ח"א סימן פ"ה הובא במ"ל פ"א מתרומות הי"א דלקוח אינו פטור רק ממעשר ולא מתרומה והמ"ל הקשה מתוס' ומייתי דברי טור דפטור אף מתרומה ואני הקשיתי בספרי ב"י ליו"ד ח"א סי' קס"ה אות ה' כמה קושיות אשיטת מהרי"ט וכתבתי דבתרומת מעשר ודאי פטור מדאורייתא דקרי' רחמנא מעשר ואתרומה תליא במחלוקת דלאבא אלעזר ב"ג בגיטין ל' ומנחות נ"ד דס"ל דאיתקש תרומת מעשר לתרומה גדולה לענין אומד ומחשבה ה"ה להיפך איתקש תרומה גדולה לתרומת מעשר לענין לקוח. אבל למאן דפליג אאבא אלעזר בן גמלא דלא איתקש תרומת מעשר לתרומה גדולה ה"ה דלא איתקש תרומה גדולה לתרומת מעשר ותרומה חייב בלקוח. ומעתה מיושב קושיתי דכבר כתבתי דבתרומה לא פליגי רבי וראב"ש כיון דיכול לאכול ע"י נותן עיניו בצד זה וכתבתי דלא ס"ל כאבא אלעזר בן גמלא ולפ"ז ה"ה דא"ל כן לבן תימא ורבנן כשיטת מהרי"ט דלתרומה ל"מ מכירה ומ"ה ס"ל מאכילין טבל ול"מ מכירה רק למעשר ולא לתרומה

(יב) והנה לעיל הבאתי דברי הסמ"ג וספר יראים דירק אינו פטור מדאורייתא רק מתרומה ומעשר ראשון ולא ממעשר שני והקשה בטורי אבן ר"ה ט"ו ע"ב דא"כ איך מקדים תרומה גדולה ומעשר ראשון למעשר ב' והלא מדאורייתא אינו חייב בתרומה והו"ל אצל הכהן טבל הטבול למ"ב ואיך אוכל הכהן התרומה. ונ"ל ליישב בפשיטות דלקוח פטור ממעשר ומשמע דגם ממעשר ב' פטור וא"כ אם נותן לכהן התרומה שהוא חייב מדרבנן שוב ל"ה טבל לענין מעשר ב' דהו"ל לקוח. שהרי הבעלים נתנו לו במתנה ומתנה כמכר ולקוח פטור ממעשר ב' ומדרבנן הוא שחייב ומדרבנן הו"ל תרומה ופטור ממעשר ב' ונמצא דפטור בין מדאורייתא בין מדרבנן וזה ישוב נכון

הן אמת שלא מצאתי מפורש דלקוח פטור ממעשר ב' דשמא לא פטור רק ממעשר ראשון ומסברא פטור ממע"ב דלרוב דינים הם שוין. אלא דעומד נגדינו דברי הש"ס במשנה דדמאי פ"ה מן הנקוב על שאינו נקוב תרומה ולא תאכל עד שיוציא עלי' תרומות ומעשרות ומייתי לה בקדושין מ"ו ע"ב הרי לקוח פטור וא"כ אמאי לא יאכל הכהן הרי מדאורייתא פטור משום לקוח ומדרבנן פטור דהוי תרומה על חיוב דרבנן. וע"כ צ"ל דזה לא מיקרי לקוח וגם ל"ה מתנה רק פרעון שכירות כמ"ש בקצה"ח סי' רמ"ג דמתנות כהונה הוי פרעון חוב ושכר פעולה. אך י"ל דשם ל"ה תקנת חכמים שיפריש מנקוב על שאינו נקוב ורק מדעתא דנפשי' הפריש אדעתא דחייב על כן ל"ה כמתנה משא"כ בירק דחכמים תקנו שיפריש תרומה ומדאורייתא חייב במעשר ב' הי' התקנה שיפריש ויתן לכהן בתורת מתנה שיפטר מדאורייתא משום מתנה דהוי כלקוח כן יש ליישב לשיטת הטור דס"ל לקוח פטור גם מתרומה ולשיטת מהרי"ט בפשיטות מיושב ממשנה דדמאי דשם קאי אתרומה דלקוח חייב משא"כ במעשר ב' ודאי לקוח פטור ודו"ק ולדעת הרמב"ם פ"ב דמעשר דמשמע מדבריו דדוקא במרחן אדעתא דלמכור פטור אבל במרחן אדעתא דאכילה חייב אף המוכר ניחא בפשיטות דלא נתנו עצה בטבל למכור שיפטר מדאורייתא משום שמיירי שמרחן אדעתא דאכילה. אולם בספר היקר מנחת חינוך מצוה שצ"ה הבין מדברי הר"מ דאם גמרן לאכילה מ"מ אם נותן לאחר לאכול פטור. ואם גמרן למכירה אפי' אכל בעצמו פטור. אך צ"ע אם כוונת הרמב"ם לזה ואכ"מ

(יג) והנה בתשב"ץ ח"ג סי' ל"ח כ' דפלוגתת הראב"ד ושאר פוסקים אם שוחטין לחולה בשבת או נותנין לו נבלה תליא בפלוגתא דרבי וראב"ש דלרבי דא"צ לעשר ה"ה דנותנין לו נבלה ולראב"ש דצריך לעשר ה"ה דשוחטין לחולה. וצ"ל דאף דרבי אמר א"צ לעשר ומשמע דאם רוצה מעשר. הכונ' דכיון דא"צ לעשר דנותנין טבל ושוב עדיף שלא לעשר. וכן צ"ל שהבין מהרש"א בדברי הגמ' שהקשה דילמא פליגי בדלא אפשר בחולין דס"ל לרבי טבל עדיף ואמאי נקט א"צ לעשר הרי אין מניחין לעשר דטבל עדיף ועל כרחך הבין דברי רבי א"צ לעשר דמאכילין טבל ושוב אסור לעשר וזה ברור ויבואר עוד לפנינו אי"ה וסוף דברי התשב"ץ צריך ביאור. הנה כתב דאף דרבי ס"ל א"צ לעשר ועדיף יותר ליתן לו טבל מ"מ לענין נבילה עדיף יותר לשחוט בשבת, וטעם דטבל זה האיסור עומד לתקן ואינו חסר אלא תיקון ואלו הי' חול הי' חוזר להיתר ע"י תיקון ומפני פקוח נפש התירתו התורה כאלו הי' מתוקן והרי הוא כולו אינו חייב לתקן שהתורה פטרתו מפני פקוח נפש וכשאכלו החולה אוכל היתר אבל נבילה אין לה תיקון לא בחול ולא בשבת והרי היא כאילו אינו לפנינו דאיסורא רביע עלה הלכך נשחט לו מה שלפנינו ע"כ. ובספר בית מנוחה פ"ב משביתות עשר בהג"ה תמה אתשב"ץ שכ' דנבלה וטבל מאכילין טבל וקשה מש"ס ומעולם לא כ' כן התשב"ץ רק מחלק בין טבל ושבת לנבלה ושבת וז"ב. אך מ"מ צ"ע על התשב"ץ דלדבריו דטבל הו"ל כאלו הוא מתוקן. א"כ אמאי טבל ונבילה מאכילין נבלה הרי זה האיסור רובץ עלי' וטבל הו"ל כאלו הוא מתוקן כמו שמחלק התשב"ץ לענין שבת. ובודאי זה כוונת המגיה בבית מנוחה וזה באמת צ"ע. ונ"ל לפרש כונתו דהנה צריך להבין מה זה שכ' מפני פקוח נפש התירתו התורה כאילו הי' מתוקן. ונ"ל הטעם דהנה כבר הבאתי דעת רש"י ותוי"ט ספ"ג דגיטין דמהני הפרשה למה שכבר אכל. וכתבתי בספרי ב"י ליו"ד דהוא מטעם ברירה כמו שכ' הטו"ז סי' שכ"ד דמה"ט חלת חוץ לארץ אוכל והולך ואח"כ מפריש מטעם ברירה וכתבתי בספרי ב"י דאף דשמואל ל"ל ברירה מ"מ בדרבנן מודה. ולפ"ז נאמר דמה"ט ס"ל לרבי א"צ לעשר דעדיף יותר שיאכל טבל ויפריש אחר שכבר אכל דמהני מטעם ברירה אף דרבי ל"ל ברירה מ"מ בזה מודה וזה שכתב התשב"ץ דחשיב כאלו כבר מתוקן הכונה כיון שאם יפריש אח"כ יתוקן הכל ול"ה איסור כלל ומ"ה ס"ל טבל קיל משבת משא"כ נבילה חמירא משבת. ומעתה כ"ז בטבל דרבנן דמהני הפרשה אח"כ למה שכבר אכל משא"כ בטבל דאורייתא דבודאי ל"מ הפרשה למה שאכל כמ"ש לעיל ודאי הוה איסור וחמור מנבילה ומיושבין דברי תשב"ץ

(יד) הנה בספר מעין החכמה ד' קס"ד דפוס לבוב כתב דלר"ש דס"ל אין איסור חל על איסור אף בכולל או מוסיף א"כ ביו"כ קיל נבילה משחוטה דבנבילה לא חל איסור יו"כ. ואני כתבתי דאם איסורין דחוין הן אצל חולה שפיר לא חל יו"כ אבל אם איסורין הותרו אצל חולה שוב חל איסור יו"כ והארכתי בפרט זה בספרי ב"י לא"ח סי' צ"ז אות ג'. וכעת נ"ל דאף אם אמרינן איסורין הותרו לחולה וחל איסור יו"כ מ"מ אמרינן הואיל ואישתרי אישתרי. דע"כ צריך אתה לומר דאחר שהותר האיסור רגע אחת חל איסור יו"כ א"כ שייך הואיל ואישתרי אישתרי ונמצא דקיל יותר איסור קל מהיתר דבהיתר ל"ש הואיל ואישתרי משא"כ באיסור. אך זה תליא בפלוגתא דאביי ורבא אי אמרינן הואיל ואישתרי דלרבא דוקא בדחוי' אמרינן הואיל ואישתרי אמנם אם נאמר דאף דאיסורין דחוין מ"מ חל איסור אחר דלא כמ"ש במהדורא בתרא ובספרי ב"י לא"ח סי' נ"ה כ' אף לרבא שייך הואיל ואישתרי אישתרי ולפ"ז יש להקשות בגמ' דרבה מוקי פלוגתייהו דבן תימא ורבנן בלא אפשר