בית יצחק חושן משפט קמד

במה דפליגי ר"י ור"ל וקאמרי משמי' דנפשייהו א"כ במה דפליגי אליבא דר"מ ל"ה בכלל דברי רבא ואולי הלכה כר"ל. מ"מ לדינא גם ר"י מודה דפק"נ אף בס"ס מפקחין ואין להאריך בפרט זה לע"ע. אבל יבואר עוד לקמן

(נ) ונבא לדין אם עשה חמור מל"ת לענין מאכילין אותו הקל הקל עיין בהקדמת ספר משנת חכמים מה שמפלפל בסוגיא. דברא"ש כ' דנבלה ושביעית מאכילין אותו שביעית דס"ל איסור עשה קיל מל"ת ובגמ' לא משמע כן מדאיצטריך לומר טבל ושביעית מאכילין שביעית והרי כבר קמ"ל טבל ונבלה מאכילין טבל. א"כ כש"כ טבל ושביעית. דהרי אפי' נבלה ושביעית מאכילין שביעית וע"כ משמע דנבלה ושביעית שוין או שביעית חמור. וכן מלשון הר"מ דנקט נבלה וספיחי שביעית משמע הא שביעית חמור מנבלה. ולפי עניות דעתי נראה הנה לפמ"ש הרא"ש דחולה שוחטין עבורו בשבת ואין נותנין לו נבלה משום דשחיטה המאכל מותר אבל הנבלה המאכל עצמו אסור וארי' רביע עלה. וביאור הדבר דאיסור גברא הותר לחולה (כמו בטומאה דהותר' טומאת הגוף בציבור או דחי ולא טומאת בשר) יותר מאיסור חפצא ונבלה איסור חפצא משא"כ שבת הוא איסור גברא. וזה ג"כ כוונת הרא"ש ועוד דאדם קץ באכילת איסור. משא"כ באיסור גברא כמ"ש תוספות כתובות כ"ח ושבת י"ב לענין השתא בהמתן של צדיקים. א"כ לפמ"ש הר"ן נדרים י"ח דמצות עשה הוא אגברא רמי ולא אחפץ. על כן אף אם עשה חמור כשיטת רמב"ן פ' יתרו. וה"ה איסור עשה. מ"מ לענין מאכילין הקל הקל ל"ת חמור דהוה איסור חפצא משא"כ איסור עשה

(ד) והנה צריך להבין בפלוגתא דבן תימא ות"ק דבן תימא ס"ל תרומה קיל משום דמותר לכהן ות"ק ס"ל טבל קיל משום דאפשר לתקוני. ובאיזה סברא פליגי. ונ"ל דפליגי בזה. דבן תימא ס"ל דתרומה הוה איסור גברא דאס"ד דהחפץ אסור הי' אסור לכולי עלמא ומדמותר לכהן ש"מ דל"ה רק איסור גברא. וטבל שאסור לכל הוה איסור חפצא ומ"ה תרומה קיל לחולה כמ"ש לענין שבת. ורבנן ס"ל דטבל קיל אף דהוי איסור חפצא משום דאפשר לתקוני וכמו שאמרו ביבמות דאיסור שישנו בשאלה קיל. וס"ל דאיסור גברא לא קיל לחולה מאיסור חפצא. ונמצא דה"ט דגמרא שלא הכריעו אם נבלה חמור משביעית או לא דזה תליא בפלוגתא כמ"ש וע"כ נקט בגמרא מילתא דפשיטא כגון טבל ונבלה או טבל ושביעית כן י"ל לכאורה. אמנם יש מקום לומר דנהי דמצות עשה היא אקרקפתא דגברי כמ"ש הר"ן נדרים אבל איסור עשה כגון שביעית היא איסור חפצא. ולפ"ז נראה דמה שכתבו הפוסקים דטבל הו"ל ל"ת. וכן כ' השאג"א בתוס' סוכה ל' שהקשו דלמ"ל קרא דהו"ל מה"ב ותירץ דה"א דעשה דמצה דוחה ל"ת. וס"ל טבל ל"ה עול"ת וצריך להבין דהרי יש מ"ע להפריש תרומה וכשאוכל טבל עובר בעול"ת. והנראה דנהי דאיסור עשה הו"ל איסור חפצא מ"מ עשה דהפרשת תרומה הוא אקרקפתא דגברא ולא מיקרי עשה ול"ת רק היכי דהעשה היא ג"כ איסור חפצא כגון שהיא לאו הבא מכלל עשה כגון שבתון דהו"ל המלאכה לאו הבא מכלל עשה אבל בטבל אם אוכל דמבטל מ"ע אולי עשה דוחה לל"ת אף שנתבטל ע"י זה ממ"ע. אמנם צ"ע בכ"ז. ומכמה מקומות לא משמע כן. ובמשנת חכמים כ' ג"כ דטבל ל"ה רק ל"ת. וכ"כ דברי אמת דמה"ט כ' טבל וטרפה טבל קיל לשיטתו דטרפה עול"ת וכבר חלקתי עליו בספרי מ"מ בזה דטבל ל"ה עול"ת צ"ע עדיין

(ה) ואולי יש ליישב בדרך זה הנה דעת רש"י הובא בתוי"ט ס"פ כל הגט ובשעה"מ פ"ה מתרומות ה' כ"ז דמהני הפרשה לטבל שכבר אכל וחייב להפריש. ובשעה"מ הקשה בשם ס' בני דוד מסוגיא דידן אמאי לא יאכילנו טבל ויפריש אח"כ אם יהי' לו. עוד הקשה כמה קושיות ועיין מה שכתבתי בספרי בית יצחק חיו"ד ח"א. ולפענ"ד נראה דהל"ת דטבל ודאי אין מתוקן שהרי עתה אכל טבל. אך עדיין יש מ"ע שחייב עתה להפריש וליתן לכהן הן מצד גזל השבט צריך ליתן לכהן אף לאחר שאכל. דאף דמזיק מתנות כהונה או שאכלן פטור מלשלם מ"מ לצאת ידי שמים חייב דהלכה כלישנא בתרא בחולין ק"ל ע"ב דטעמא דפטור משום דהו"ל ממון שאין לו תובעין ומ"מ חייב לצי"ש. והן מצד מצות הפרשה דחייב דלא נפטר ממ"ע באכילה. ובהכי מיושבין דברי רש"י בגיטין ל"א שפי' דהמניח בבא לשתות ומשמע דאף לאחר ששתה אם הי' טבל חייב להפריש והקשה השעה"מ דא"כ הו"ל התראת ספק ואמאי חייב מלקות בשתה טבל ולפמ"ש מיושב דכונת רש"י דצריך להפריש משום גזל השבט או משום מ"ע דלא נפטר אבל האיסור לאו אינו מתוקן וזה הערה יקרה. ומעתה מיושב דשפיר כ' השאג"א דס"ד דעשה דמצה דוחה ל"ת דטבל ולא תיקשי טבל הו"ל עול"ת. דהעשה דהפרשה לא נדחה דהרי אף לאחר שאכל מהני הפרשה לתקן עשה דהפרשת תרומה. ולא נדחה רק הל"ת וכן מה"ט ל"ה טבל עול"ת לענין מאכילין הקל הקל דהעשה דהפרשת תרומה יכול לקיים אף לאחר אכילה ודו"ק היטב

ובעיקר הדין אי ל"ת חמור מאיסור עשה או לא תליא בזה אי עשה דוחה איסור עשה דהפנ"י כ' בכתובות מ' דעשה דוחה איסור עשה וכ"כ הרשב"א. ובפסחים נ"ט מבואר דלא דחי דמקשה מאי אולמא וכבר הקשה בהפלאה על פנ"י אולם להנ"ל הדבר תליא במחלוקת דאם לאו חמיר לענין הקל הקל יש ללמוד מק"ו דעשה דוחה עשה ואם עשה חמור אין כאן ק"ו. עוד גוף הדין א"א באיסור עשה טעם כעיקר תלוי ג"כ בזה דאם לאו חמור אין ללמוד מגיעולי מדין ומנזיר ט"כ לאיסור עשה וכ"כ בנוב"י תנינא דטעם כעיקר באיסור עשה לאו דאורייתא. ואם עשה חמור יש ללמוד מק"ו וכן לפמ"ש בספרי בית יצחק לענין נ"ט בר נ"ט דאיסורא דתליא אם יוצא מאיסור עשה אסור. וכתבתי בספרי ב"י א"ח סי' ד' דהסוגיא דחולין ק"כ דיוצא משביעית אסור דס"ל עשה חמור מל"ת ומה שכ' ההמ"ג דיוצא מעשה אינו אסור מדאורייתא משום דס"ל עשה קיל מל"ת וא"א ללמוד מהטמאים דיוצא מעשה אסור. וה"ה ט"כ תליא בזה לפמ"ש בחו"ד דהיכי דיוצא אסור גם טעמו אסור והדברים עתיקין

(ו) ודע דהא דפליגי בטבל ותרומה. אם מיירי בתרומה שלא בא' ליד כהן. נלע"ד דבזה ודאי טבל קיל מתרומה דתרומה הוה של כהן. משא"כ טבל למ"ד מתנות שלא הורמו לאו כמי שהורמו דמי ליכא גזל כהן. אך י"ל דבתרומה יש אחר כך לכהן הדמים וליכא גזל. דבשיטה מקובצת מבואר דלהציל עצמו בממון חבירו ודאי אסור אף בסכנה אך הפוסקים אין סוברים כן. ואם מיירי בתרומה שנפלה לו מבית אבי אביו כהן. בזה י"ל טבל חמור דהו"ל עול"ת ובתרומה ליכא אלא ל"ת אך לפמ"ש לעיל גם בטבל ליכא אלא ל"ת. וזה מוכח מגמ' דאל"כ הו"ל טבל חמור דהו"ל עול"ת

(ז) ודע שיש להקשות בגמ' דאמר רבה באפשר בחולין מפריש תרומ' בשבת אף דאסור להפריש. והרי משמע בתוס' שבת קמ"ב וחולין ו' דאף בודאי טבל מותר לאכול בשבת ע"י מה שנותן עיניו בצד זה ואוכל בצד אחר. רק שכתבו דתחילת תיקונו של טבל אין מותר ע"י מה שאפשר במחשבה דהו"א שמותר להפריש הואיל שאפשר במחשבה וכן הבין בשעה"מ פ"ד דתרומות וצ"ע דא"כ אמאי מותר להפריש בשביל חולה ונימא לי' שיתן עיניו בצד זה ויאכל מצד אחר ומצאתי שהרגיש בזה בשעה"מ שם. ושמא י"ל דהחולה לא הי' בו דעת שיתן עיניו בצד זה ויאכל בצד אחר ולאחר שיתן עיניו בצד זה ויאכיל לחולה מצד זה לא שרי דדוקא האוכל בעצמו הוה מחשבתו ניכרת מתוך מעשיו הוי כמעשה. משא"כ לאחר שמא ל"מ מחשבה זו. ועי' מ"ש בספרי ב"י ליו"ד ח"א סי' י' אות ו' לענין ברכה דאף דאמחשבה אין לברך מ"מ אם נותן עיניו בצד זה ואוכל מצד אחר דזה מעשה יברך עיי"ש. ואני כתבתי שם דצ"ע לרש"י דס"ל אף בודאי מהני נותן עיניו בצד זה. שהרי פי' ביצה י"ג ובקדושין מ"א וגיטין ל"א כשם שתרומה גדולה ניטלת במחשבה היינו נותן עיניו מצד זה ואוכל מצד אחר. והרי בירושלמי פ"ב דערלה אמרינן ולא מודה רשב"א דאסור לעשות כן בודאי. וכתבתי דרש"י מפרש דירושלמי קאי אשבת דאסור לעלות בודאי. ומזה הקשיתי על שיטה מקובצת ביצה ל"ה דאפי' בשבת מותר בודאי ליתן עיניו בצד זה וזה נגד דברי הירושלמי

(ח) וכעת נלע"ד הערה נכונה בש"ס בסוגי' דר"י אמר א"צ לעשר וראב"ש אומר לא יאכל עד שיעשר. ואמאי נקטו מעשר ולא נקטו תרומה. דרבי הי' לו לומר א"צ לתרום ולעשר ונהי דמעשר איקרי תרומה כדאמרינן בבכורות נ"ט אבל תרומה לא איקרי מעשר ונ"ל ליישב דתוס' כתבו במנחות נ"ה בשם רש"י דבכורות נ"ח דבמחשבה פליג אבא אלעזר בן גמלא ורבנן ולפנינו לע"פ לא מצאתי ברש"י ופי' תוס' לשיטת תנא החולק על אבא יוסי ב"ג דאף דעיקר מחשבה בתרומת מעשר כתיב מ"מ מוקמינן קרא בתרומה גדולה ובתרומת מעשר ל"מ מחשבה. עיי"ש תד"ה אף תרומת מעשר. ולפ"ז נכון דבתרומה לא פליגי רבי וראב"ש דהרי יוכל לתרום ע"י נותן עיניו בצד זה ובאמת תורם באופן זה. אך למעשר דטבל תרומת מעשר ל"מ מחשבה לרבנן דפליגי אאבא אלעזר ב"ג. ורבי וראב"ש תרווייהו ע"כ ס"ל כרבנן ולכן ס"ל לראב"ש דצריך לעשר ורבי ס"ל א"צ לעשר וזה הערה נכונה. אך קשה דא"כ איך יעשר ובתרומה יתן עיניו בצד זה והרי יהי' מקדים מעשר לתרומה ואסור. וצ"ל דלרבי א"צ לעשר ובתרומה יתן עיניו מצד זה ורשב"א אומר צריך לעשר ה"ה להפריש תרומה קודם ונקט מעשר דבשביל תרומה נותן עיניו בצד זה ורק בשביל מעשר צריך להפריש קודם תרומה מ"ה נקט מעשר. וקצת יש ליישב דברי רמב"ם שבפי"ד ממאכא"ס פוסק דטבל ותרומה אם אפשר להפריש מפרישין ואם א"א להפריש טבל קיל ואמאי לא מביא דבשבת אין מפרישין במעשר ירק דרבנן כרבי דס"ל א"צ לעשר ובודאי הלכה כרבי כמו שהקשה מג"א סי' תרי"ח. להנ"ל י"ל דס"ל לרמב"ם דרבי וראב"ש לא ס"ל מעשר ותרומת מעשר ניטלה במחשבה. וע"כ ס"ל לרבי דעדיף לתת לו טבל מלהפריש במעשר ירק. אבל הרמב"ם פוסק דתרומת מעשר ניטל במחשבה כאבא יוסי בן גמלא ואפשר ליתן עיניו מצד זה ואוכל מצד אחר ולכן א"צ להביא דבשבת מאכילין טבל דהרי מותר ליתן עיניו ולאכול. הן אמת דרחוק הדבר לומר דרבי וראב"ש לא ס"ל כאבא יוסי ב"ג ומ"מ הלכה כאב' יוסי ב"ג

(ט) ודע דצ"ע מסוגיא זו על שיטת הסמ"ג הובא במ"ל פ"א ממעשר ב' דאף דתרומה ומעשר ירק דרבנן מ"מ במעשר שני חייב מן התורה א"כ אמאי אמר רבי סתם א"צ לעשר. והרי אם היא שנה שחייבין מעשר שני צריך לעשר דהוא מן התורה. ועי' בטורי אבן ר"ה ט"ו ע"ב שתמה על שיטה זו ובאמת מה שתמה דא"כ איך מקדים תרומה למעש' הב' כיון דמדאורייתא ל"ה תרומה וטבל למעשר ב' איך יאכל הכהן בלי מעשר ב'. י"ל דס"ל כשיטת כפתור ופרח סוף פ"ג