בית יצחק חושן משפט קמא

דמהני חזרה תוך ג' והו"ל גורם לממון. ומעתה מיושב המשנה דברישא לא תני חייב משום לא תשחט על חמץ דלא אתיא כר"ש ולרבנן הוה התראת ספק שמא ביטל החמץ בע"פ נהי דלביטול קודם ג' ימים אין לחוש דמוקמינן בחזקת מ"ק אבל לביטול בע"פ דל"ש חזקת מ"ק כנ"ל ניחוש. ול"ש לומר הואיל דאי בעי יחזור דהואיל לא עדיף מג"ל ולרבנן גם בג"ל אינו עובר משום לא תשחט כנ"ל אבל בסיפא דקאי להדי' לר"ש ולדידי' גם בג"ל עובר משום לא תשחט ול"מ ביטול לחמץ ידוע אף ללאו דלא תשחט ומ"ה קתני במשנה לשמו חייב משום לא תשחט דל"ה התראת ספק דל"מ ביטול גם ללאו

(ב) בגמ' ע"ב אמר קרא לא תשחט ולא ילין לא תשחט על חמץ הנך דקיימי בלא ילין ולכך אם יש לאחד מבני חבורה חמץ עובר השוחט וזה לשיטת תוס' ולרש"י עובר הבן חבורה ע' מהרש"א וכתבו תוס' דף נ"ט ע"ב ד"ה ולא עולת חול דסוגיא דהכא ס"ל דקרא דלא ילין לבקר זבח חג הפסח מיירי בבשר הפסח. ולעיל דף נ"ט מוכח דמיירי קרא באימורי פסח. מדמקשה הא כל הלילה ילין והלא אימורי חול אין קריבין ביו"ט וכ' דקרא קאי בין אבשר בין אאימורין והנה קשי' למ"ל קרא לבשר הפסח ת"ל מלא תותירו עד בקר. וכ' המ"ל פ"א מק"פ דלא תותירו קאי אפסח מצרים. ולא ילין לבקר קאי אפסח דורות ואמנם כבר הקשיתי בספרי בית יצחק א"ח סי' מ"א אות א' איך ילפינן בשבת כ"ד דאין שורפין קדשים. מלא תותירו עד בקר ליתן לו בקר שני לשרפתו ואין שורפין ביו"ט והלא במצרים לא הי' יו"ט והארכנו זה. וכעת נ"ל די"ל דתרי קראי צריכי לעבור בב' לאוין ואף דאין לוקין על לאו דנותר דהוי ניתק לעשה כדאמרינן בתמורה ד' ע"ב מ"מ למה דאמרינן שם דלא אתי חד עשה ועקר תרי לאוי י"ל בנותר לוקין. דהוא ב' לאוי דכתיב לא תותירו עד בקר וכתיב לא ילין לבקר זבח חג הפסח. אך תוס' כתבו בחולין פ"א סד"ה הנח דדוקא היכי שלאוין סמוכין הוא דאמרינן לא אתי חד עשה ועקר תרי לאוי. והוכיחו זאת מהא דאמרינן במכות ט"ז דאין לוקין אגזלה משום לאו הניתק לעשה אף דבגזלה איכא ב' לאוין לא תגזול ולא תעשוק. ולפענ"ד דבר זה במחלוקת שנוי' דר' ישמעאל ס"ל בנזיר מ"ח ע"ב דא"צ קרא לכ"ג והוא נזיר דמטמא למת מצוה כיון דגלי קרא דכ"ג מטמא למת מצוה מה לי חד לאו מה לי תרי לאוי. ור"ע ס"ל דצריך קרא דיש חילוק בין חד לאו לתרי לחוי עיי"ש. וכ' בגינת ורדים דאם עשה דוחה לב' לאוי תליא בפלוגתא זו. וה"ה אם הוה ניתק לעשה בב' לאוי תליא בפלוגתא ולר' עקיבא לא אתי חד עשה ועקר ב' לאוי אף דלאוין אין סמוכין ולר' ישמעאל אתי חד עשה ועקר ב' לאוין. ולפ"ז הא דאמרינן במכות ט"ז ובחולין ק"מ דאין לוקין בגזל קאי לר' ישמעאל אבל לר"ע י"ל דלוקין בגזל וכן בנותר דהרי תוס' כתבו בע"ז ס"ד ד"ה ר"ע אומר אף המקיים דר"ע ס"ל לאו שאין בו מעשה לוקין עלי' דלא כמ"ש תוס' במכות ד' ע"ב ד"ה הא לא קשי'. ועיין ב"ק פ"א שכתבו דר"ע דאמר אף המקיים לאו מלקות קאמר דהוי לאו שאין בו מעשה. ובגליון תמהתי אדבריהם ממכות כ"ב דמוקמינן למשנה כר"ע דלוקה במקיים וציינתי ירושלמי פ"ט מכלאים כלום חמר ר"ע ללקות. וש"ס דידן ס"ל לר"ע לוקה כשיטת הערוך ובמכות ד' גרסינן ר' יעקב ולא ר"ע דר"ע ס"ל לאו שאב"מ לוקין עלי' והובא הכל בספרי ב"י לאו"ח סי' י"ב אות י"ג ועיי"ש שכתבתי מה"ט דלר"ע לוקין על בל תאחר א"כ לר"ע לוקין על לאו דנותר ואיצטריך תרי קראי מה"ט. איברא בתוס' הוכיחו במכות ד' דר"ע ס"ל לאו שאב"מ אין לוקין עלי' דלא כערוך. ועיין תוספות שבועות ד' ד"ה ר"ע נמי למלקות

(ג) ע"כ נראה להיפך ממה שכתבתי דלר' ישמעאל דס"ל בשבועות דף ג' לאו שאין בו מעשה לוקין עלי' חייב בנותר ואף דר' ישמעאל ס"ל מה לי חד לאו מה לי תרי לאוי. מ"מ יסבור ג"כ דלא אתי חד עשה ועקר תרי לאוי. אבל לר"ע ל"צ תרי קראי דבלא"ה לא לקי אנותר. ולפ"ז מיושב קושית תוס' דף נ"ט דסוגיא דף נ"ט אתיא כר"ע כמ"ש תוס' שם ולדידי' קרא דלא ילין לבקר זבח חג הפסח קאי אאימורין דלבשר לא איצטריך דכבר נאמר לא תותירו. וסוגיא דף ס"ג ע"ב דקאי אבשר הפסח שמא קאי לר' ישמעאל או לר' יהודה דס"ל לאו שאין בו מעשה לוקין עלי' ואין להאריך בפרט זה

ולפמ"ש לעיל דלר' ישמעאל דסבירא לי' אתי חד עשה ועקר תרי לאוי יסבור דאין לוקין על לאו דב"י ולא ימצא דהוי ניתק לעשה כגירסת הש"ס פסחים צ"ה דב"י וב"י הו"ל לאו הניתק לעשה. ולר' עקיבא דלא אתי חד עשה ועקר תרי לאוי לוקין על ב"י אם קנה חמץ בפסח. ואולי בזה י"ל דברי הרמב"ם שפוסק דקנה חמץ בפסח לוקה משום בל יראה ול"ה בל יראה ניתק לעשה דפוסק כר"ע דלא אתי חד עשה ועקר תרי לאו ומה שהוכיחו תוס' דף כ"ט מריה"ג דמשהה חמץ ע"מ לבערו אינו עובר עלי' דבל יראה הוה ניתק לעשה י"ל דריה"ג כר' ישמעאל ס"ל דאין חילוק בין חד לאו לתרי לאוי ומ"ה הו"ל ניתק לעשה ורמב"ם פוסק כר"ע. ועיין שעה"מ ריש ה' חומ"צ שהאריך בענין זה

(ד) והנה הריטב"א בשבועות הקשה למה לא יליף מנשבע ומקלל חבירו בשם דלוקה בכל מקום אלאו שאין בו מעשה ותירץ דממקלל א"א למילף דשם עביד תרי איסורי דמצער לחבירו ומוציא שם שמים לבטלה. וע' אהל דוד בשבועות דף ד' בתוס' ד"ה ר"ע שכ' דמה"ט ס"ל לר"ע מקוים בכלאים לוקה אף שאין בו מעשה משום דעביד תרי איסורי. ולפ"ז י"ל בנותר דפסח דכתיב ב' לאוי לא תותירו עד בקר ולא ילין מן הבשר לוקה לר"ע ומ"ה כתיבי תרי קראי. אך לפ"ז. י"ל דאין לוקין דהוי לאו הניתק לעשה. ול"ש לומר דלא אתי חד עשה ועקר תרי לאוי. דזה דוקא היכי דבלא הב' לאוי הי' לוקה אחד כגון במעשה אבל בנותר דהוי לשאב"מ ורק דהוה ב' לאוי מ"ה הויין כחדא וחד עשה עקר להו. ולפ"ז אם מבטל העשה שפיר לוקין בנותר

(ה) והנה התוס' כתבו דהשוחט עובר על הלאו אבל הבני חבורה לא דלא תשחט אמר רחמנא ועוד דהוי לאו שאין בו מעשה וכבר תמהתי על דבריהם דהרי בשחיטת הפסח בעינן שליחות והו"ל מעשה כמ"ש הלח"מ פ"ג מה' עכו"ם דמה"ט פוסק הר"מ דאם עשה לו אחר ע"ז חייב משום לא תעשו לכם כיון שעושה בשליחותו ואך כונת תוס' דאין שלד"ע וכבר הקשו כן על הלח"מ. אך לפ"ז היה לנו לומר דאם לא ידע השוחט שיש לאחד מבני חבורה חמץ ולא ידע השוחט מהעבירה יש שלד"ע לשיטת תוס' ב"ק ע"ח דבלא ידע השליח יש שלד"ע וחייב המשלח ה"ה הכי יעבור המשלח על לא תשחט. הן אמת דהש"ך סי' שמ"ח הכריע כהנ"י דאף בלא ידע השליח אשלד"ע אבל שיטת התוס' לא כן היא והנה בגוף הדין רש"י ס"ל דבני חבורה עוברין כמ"ש מהרש"א. וי"ל רש"י כשיטתי' דס"ל ב"מ ח' דבשותפין שגנבו אף אם אחד הגביה יש שלד"ע בשותפות וה"ה מה"ט בני חבורה שהם שותפים ויש לאחד חמץ אם השוחט מבני חבורה כולם עוברין דהשוחט עושה בשליחותם ויש שלד"ע. ואמנם אם אין השוחט מבני חבורה לכאורה גם לרש"י אשלד"ע דל"ה שותפות אמנם התוס' ב"מ חולקין על רש"י וס"ל גם בשותפות אשלד"ע ולכן א"א לומר דהלאו קאי על ב"ח. ואולי מה"ט ס"ל לרש"י ב"מ דבשותפות ישלד"ע דילפינן משוחט פסח על חמץ דס"ל לרש"י דגלי קרא לא תשחט ולא ילין הנך דקיימי בלא ילין הרי דבני חבורה עוברין וילפינן מזה דבשותפות יש שלד"ע והא דצריך קרא דבטביחה יש שלד ע היינו אף שאינו שותף. ובקצה"ח כ' סי' שמ"ח ס"ק ג' דדוקא בגניבה ס"ל לרש"י בשותפות יש שלד"ע משום מגו דזכי לנפשי' זכי נמי לחברי' אבל בטביחה דל"ה זכי' גם רש"י מודה ולפ"ז בשוחט פסח על החמץ גם רש"י יודה דאשלד"ע. ולא משמע כן מסוגין דע"כ רש"י יסבור דבשוחט פסח על החמץ יש שלד"ע ונ"ל הנה בענין שוחט פסח על חמץ שיש לבן חבורה שייך ענין שליחות דמצוה דהוא שחיטת הפסח ושליחות דעבירה. ויש ג' סברות או דכל השליחות בטל הואיל דהוא דבר עבירה או דכל השליחות קיים אף לד"ע או דשליחות למצוה קיים ולעבירה ל"ה שליח והארכתי מזה בספרי לא"ח סי' ח"י אות ד' וסי' ל"ח אות ב' ושם כתבתי דלרבא דסבירא לי' אעל"מ. וכ' בנוב"י קמא סי' ג' דלדידיה בטל השליחות כתי' אחד בתוס' ב"מ א"כ לדידי' א"א לחלק השליחות לחצאין ובטל השליחות ומה"ט ישבתי קו' תוס' יומא ל"ה בטוב טעם עיי"ש. וכעת נ"ל דכמו דס"ל לרבא בשותפים שגנבו חייבים בב"מ ת' מטעם מגו דזכי לנפשי' לפי' רש"י ויש שלד"ע ה"ה בשליח למצוה ולעבירה אמרינן מגו דהוי שליח למצוה ה"ה לעבירה ומ"ה בשוחט פסח על החמץ בני חבורה עוברין משום מגו. ואולי אף אם השוחט אינו מבני חבורה דל"ה שותפות יש שלד"ע משום מגו. ובזה נלפע"ד ליישב קושית תוס' ביומא ל"ה שהקשו לשיטת הערוך דפסיק רישא דלא ניחא לי' מותר אמאי מקשה בשבת קל"ג לאביי אליבא דר"ש דמוקי לקרא דבשר אעפ"י שיש בהרת יקוץ ולמ"ל קרח דבר שאינו מתכוין הוא ומשני אביי באומר לקיץ בהרת בנו קמכוין ומקשה ואי איכא אחר ליעבד אחר ואמאי לא הקשוה למסקנא לרבח דמשני מודה ר"ש בפס"ר ואי איכא אחר ליעבד אחר דבאחר יהי' פסיק ריש' דלח ניחא לי' ע"ש ובספרי ב"י סו' ל"ח הנ"ל. וכעת מיושב דהנה חם ימול אחר בשליחות האב יעבור האב דהאחר ל"ה בר חיובא דיש שלד"ע אך בחמת הוי בר חיובא דאם יתכוין הוא לקוץ יתחייב. אך די"ל כיון דהוא שליח דמצוה הוא שליח דעבירה ויש שלד"ע אך אביי סובר דאפשר לחלק השליחות ול"א מיגו ולכן הקשה שפיר ואי איכא אחר. אבל לרבא דמשני מודה ר"ש בפסיק רישי' אין להקשות אי איכא אחר ליעבד אחר דיהי' לגבי' פסיק רישי' דלא ניחא. דהרי רבא ס"ל בשליח לד"ע מיגו דזכי לנפשי' וה"ה דס"ל מגו דהוא שליח למצוה הוא שליח דעבירה ועדיף שיעבור האב דלגבי' פסיק רישי' דניחא לי' ומה יועיל אחר ודו"ק כי קצרתי

(ו) ובזה נלפע"ד דברי ריב"א בתוס' ד"ה השוחט שכ' אומר ריב"א דהפסח כשר דהא לא שנה הכתוב לעכב. ובתמורה ד' הקשו תוס' לרבא נימא אעל"מ ומשני דבירושלמי מייתי קרא להכשיר וקשה לריב"א דכשר מסברא למ"ל לירושלמי קרא וצ"ל דירושלמי ס"ל כרבא אעל"מ ומ"ה צריך לילף מקרא. ומיושב מה שהקשה באור חדש לר' יהודה דאיצטריך זבחי לרבות התמיד דחייב בשוחט על החמץ ומנ"ל דפסח כשר. ונ"ל דרבא ס"ל אעל"מ ע"כ ס"ל אין מערבין לקרנות כדאיתא בתמורה ור"י דס"ל מערבין לקרנות ס"ל א"ע מהני כאביי ולא צריך קרא להכשיר הפסח. (וע' בספרי ב"י ליו"ד חלק ב' סי' קכ"ד אות י"ז) אך בעיקר הדבר י"ל הא דצריך ירושלמי לילף מקרא הוא היכי דיש חמץ לבני חבורה דה"א דאשלד"ע והשליחות בטל ופסול הפסח דלא נשחט בשליחות הבעלים קמ"ל קרא דכשר. ועיין פנ"י בקדושין רפ"ב דמייתי ירושלמי דשחיטת פסח לא בעי שליחות אך בש"ס דידן ס"ל דבעי שליחות אבל גם לש"ס דידן יליף שליחות מושחטו מדמותר לשחוט אף בצווי הבעלים דילמא רוצה למשוך עצמו ושמא חזר מהצווי וע"כ יש שליחות ול"ח שמא חזר וביטל השליחות עיי"ש אבל עכ"פ בדיעבד אם שחט שלא בשליחות הפסח כשר על כן אף אם השוחט יודע שיש חמץ