בית יצחק חושן משפט יג

(כא) ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם ולא לפני עכו"ם, ותניא הי' ר' טרפון אומר, כל מקום שאתה מוצא אגוריאות של עובדי כוכבים, אעפ"י שדיניהם כדיני ישראל, אי אתה רשאי להזקק להם, שנאמר ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם. (גיטין פ"ח ב'). המשפטים אשר תשים, המה לבני ישראל, והשופטים אשר תתן לך מאחיך יהי', כי אחיך ידע את טבעך וכל אשר לך, ויבין דרכך במסחר וקנין, ואם יהי' לך דבר את אחיך, כי תקנה ממנו או כי תמכר לו, ותריבו איש את רעהו, אז שופט מאחיך יגיד דבר המשפט עפ"י התורה הקדושה, והמשפט לאלקים הוא, כי א' נצב בעדת א', וכאשר יאמר לך כן הוא, לפטור או לחייב. האומנם יוכל שופט נכרי אשר לא ידעך מתמול שלשום ולא ידע את מעשיך להגיד דבר אמת ומשפט, המשפט כתוב הוא על לוחות הספר, ועל השופט להכיר ולדעת, אם יתאים הדבר הבא לפני' עם הדין הזה הכתוב לפני', אם כיזב האחד ויעש שקר, או אם ערמה במעשה אשר נעשה. ומי הוא זה ואיזה הוא בן עם אחר, אשר יאמר לאחיו להשפט לפני איש אשר לא מאחיו הלא יחשבוהו לבוגד בעמו. ומה יועיל בזה, אם המשפטים. מתאימים יחד, אם טבעי השופטים לא יתאימו עם הנשפטים, ואתם הלא תדעו, כי בגשתכם למשפט, ועמדו שני האנשים אשר להם הריב לפני ד'. (דברים י"ט) כי כל דין הדן דין אמת לאמיתו נעשה שותף להקב"ה במעשה בראשית (שבת יוד) ושלשה שיושבים בדין שכינה עמהם שנאמר בקרב אלקים ישפט (ברכות ו'). ואיך ילכו השנים אשר דין ומשפט להם לפני שופטים מעם נכרי, איך נזורו אחור לבלתי לכת אל השופט, אשר בבית משפטו אלקים ישפט, (ואלה הנשפטים לפני איש נכרי אשר לא מבנ"י הוא, הלא יעוררו בזה מדנים בדבר הוצאות המשפט. כי עפ"י הדין אין להשיב לתובע בערכאות את ההוצאות שעלו בעת השפטם. ורבים יטעו לאמר כי רק הוצאות הראשונות אין להשיב, והשניות בדין ידרושו, באמרם כי הי' להצד שכנגדו אחרי שמעו כי נדרש מערכאות, לתבעו בדין ישראל, ואם לא תבעו גם הנתבע נתרצה לדון לפניהם, וראיתי כי הביא כן להלכה בספר מנחת פתים בשם תשו' מוהר"ל צינץ חחו"מ סי' ל'. ויען כי הספר הזה אינו לפני לא אדע טעמו. אכן הדברים תמוהים דמי עדיף ממקבל עלי' לדון עם חברו לפני עו"כ, דקבלתו אין כלום ואסור לדון בפניהם, כמבואר בסה"ת והובא בטור וש"ע סי' כ"ו, וכש"כ בזה שלא נתחייב כלל הנתבע ורק גם הוא עביד דינא לנפשי' להציל עצמו, ודי לנו לפטור את התובע מלשלם לנתבע את ההוצאות שגרם לו, וכן כ' בספר אמרי בינה להגאון מ' מאיר אויערבאך זצ"ל ה' דינים סי' כ"ז). וע"כ הזהירו חכז"ל לשמוע לקול השופט אשר יהי' מאחיך ולבלי לכת אחרי ערכאות עכו"ם, אשר לא ידעוך ולא ידעו תכונת נפשך, והמשפטים האלה הנתונים מסיני המה לפניך, מתאימים לך ולמדותיך. והי' לך בהם שלום

(כב) את אלה אזכרה ותשוח עלי נפשי, את מו"ח הגאון הצדיק זצלה"ה, בישבו כסאות למשפט, איך דרש וחקר להוציא כאור משפט, ופעמים רבות רוח הקודש הופיע בבית משפטו, ודן דין אמת לאמיתה של תורה, והעומדים שמה תמהו והשתאו על דבריו, ויראו כי זכות התורה הקדושה אשר בה הי' כל מעיני' עמדה לו לכוין לדבר הלכה, גם ידיעתו הרבה ושכלו החד הי' לעזר לו ויחדור אל תוכן הענין להבחין ולהכיר את האמת מן השקר

על מו"ח הגאון הצדיק זלה"ה, נכונו דברי החכם מכל אדם. אהב טהר לב חן שפתי' רעהו מלך. עיני ד' נצרו דעת ויסלף דברי בגד (משלי כ"ב י"א י"ב). כי כאהבת ד' אשר מלאה כל חדרי לבו, כן הגה רוחו הטהור אהבה לבני אדם. וכמאמר ר' מאיר בפ' קנין תורה. אוהב את המקום אוהב את הבריות (אבות פ"ו) כי שתי, האהבות לה' ולאדם תתאחדנה ותהיינה לאחת, ואהבת אדם הנברא בצלם אלקים, מוצאה מאהבת ד' ועל ברכה נולדה, ולכן נאמר במקרא הזה. אוהב סתם, מושג אשר יכיל אהבת ד' ואדם. כי אחת היא האהבה, בשרשה וסעיפי' נפרדו, להבורא ית' ולברואיו ואוהב כזה הי' מו"ח הגאון הצדיק זצלה"ה. אהב ד' בכל נפשו ומאודו, ויאהב את כל האדם ויקרבם לתורה ולתעודה. גם טהרת הלב וזכות המחשבה נתנו מהודן עליו. וכל מעשיו הי' באמת ובתמים, כפי' כן לבו, וכדבורו כן מעשיהו. ושלשתן המחשבה, הדבור והמעשה התאחדו באמונה. ובטהרת לבו ורוחו שפט על כל דבר שבא לפניו ומאספקלריא המאירה ראו מדיבורו וממעשיו אל תוך לבו פנימה, כי לא שינו מחשבותיו מהם מאומה וכל יודעיו ומכיריו הביטו אליו ונהרו. כי אמת ואמונה קוננו בלבו, ומחשבותיו הי' כעצם השמים לטוהר. וגם במעלה השלישית נכתר הצדיק הזה. כי שפתיו מלאו דעת ומדברו נאוה. ובעת עמד לפני ארון הקודש להגיד דבר חוק ומשפט או להביע מוסר השכל צדק ומישרים. נעמו דבריו לאוזן השומע ולשונו דברה צחות לעורר לב השומעים לאהבה את ד' מצוף מתקו דרשותיו המסולאות בפז. ורעיונות נשגבים אשר כבדו להבין, ביאר בלשון זכה וצחה וימצאו מקום בלבות השומעים. ואיש אשר אלה לו באהבה לה' ולאדם טהר לב, וחן שפתים, רעהו מלך מלכי המלכים הקב"ה ויאצל מהודו עליו ויכבדוהו כל זרע ישראל וישימוהו אלוף לראשם

וגם דברי המקרא הב', יכונו מאוד, על גבר תמים וצדיק מו"ח זלה"ה. עיני ד' נצרו דעת ויסלף דברי בגד. ואקדים דברי הגאון החסיד הצדיק מו"ה אלי' מווילנא זצלה"ה בספרו תנא דבי אלי' על משלי וזה תוכנם, הדיין צריך לב' דברים. א' שיהי' בקי בתורה, לדעת הדין לאשורו. והב' שיהי' בקי בדרכי האדם ובתהלוכותם להבין בחכמה דברי העדים ובע"ד, אם כנים דבריהם ואין בפיהם עולה. ואם לא ידע למצא האמת מדבריהם, אף אם יבין הדין לפי משפטי התורה, והי' הדין אמת לפי דבריהם אך לא לאמתה של תורה וביאר בזה דברי הגמרא. ודרשת וחקרת ושאלת היטב. (דברים י"ג ט"ו) ודרשת מן העדים, וחקרת מן התורה, ושאלת מדברי סופרים (אם כי לפי קטן ידיעתי לא אדע אנה נזכרה דרשה זאת בגמרא). כי בראשונה מחויב הדיין לחקור את העדים, למצוא את האמת שלא יאמרו שקר ואח"כ תדע את הדין מדברי תורה וסופרים. ולאשר שכל האדם עלול לטעות, ויוכל לנטות מדרך האמת. ע"כ הבטיח המלך החכם, שהאיש האוהב וטהר לב גם חן שפתי', עיני ד' יצרוהו וישמרו את דרכו, והוא ה' יסלף דברי הבגד, עד אשר ילכד בדרכיו הנלוזים, ויצא כאור משפט ויקום הדין לאשורו. כן הי' דרך מו"ח הגאון זלה"ה בישבו כסאות למשפט, לחקור בראשונה ולבדוק בכל מיני בדיקות כפי אשר יד האדם מגעת. ואחרי החקירה והדרישה הוציא הדין לאמתו, ויגיד דבר חוק ומשפט צדק

ומלבד המשפטים אשר הוציא לאור אמת ויגיד לאנשים הבאים אליו לשמוע דבר דתודין, רבו השואלים אשר ישאלוהו במכתביהם לדעת דין ומשפט, ולאלה השיב כיד ה' הטובה אליו ויבאר הדברים עפ"י התוה"ק להקים דבר המשפט. וישפט יצחק את ישראל חמשים שנה. ובימי עלומיו נכתר בכתר הרבנות בעיר ברעזאן, אחרי אשר ישב כסאות למשפט ששה חדשים בזוראוונא. ושם למד ולימד דעת את העם שלש עשרה שנה, ורבים הי' תלמידי' אשר יצקו מים על ידו, וילמד שיעורין כסדרן ויורה דרך ד' ודרכי התורה הקדושה לבחורי חמד השותים בצמא דברי' הקדושים, ואנשי העיר כבדוהו ויאהבוהו עד למאוד וגם הוא אהבם אהבה עזה וכל ימיו זכר באהבה את הימים אשר ישב בעיר ברעזאן, ויאמר כי רובי תורותיו וחדושיו למד בהיותו שמה. משם נסע פרעמשלה וישב שם כעשרים וארבע שנים, וינהג, גם שמה את עדתו לתורה וליראת ד'. ובעת הזאת הביאני ד' ביתה צדיק זה ויצקתי מים על ידו כחמשה עשר שנים, ובמשך הזמן הזה הראיתי לדעת את גודל נפש הצדיק הגאון הזה, את יקר ערכו ומדותיו התרומיות. הוא הי' איש צדיק תמים בדורותיו, ולו הי' בדור שלפניו הי' נחשב גם גם אז לגאון וצדיק, כי לתבונתו ורוחב לבו אין חקר, וישקד על דלתי התורה יומם ולילה, הי' מקבל את כל האדם בסבר פנים יפות וכל מקרי הזמן ופגעי' לא נגעו בו לבטלו מתלמוד תורה, ויגבה על המקרים האלה וירם בדרכי ד', וישב לשואליו דבר הלכה ויהי עושה משפט וצדקה בארץ מדברו הי' נאוה, וכאשר עמד לפני ארון ד' להשמיע דבר אלקים, ולהגיד לעמו חוק ומשפט נדמה למלאך אלקים, וכדודי אש מפיו התמלטו, באמרו דברי מוסר דברי אלקים חיים. ודברים היוצאים מן הלב נכנסו ללב, והתעוררו השומעים לשוב אל ד' וזכה וזיכה את הרבים

ואחרי אשר עבד עבודת הקודש כעשרים וארבע שנים בעיר פרשמשלא, נקרא אחרי כבוד לכהן פאר בעיר לבוב, אשר בה מנוחתו כבוד. שלש עשרה שנים שמש בכהונה גדולה בעיר רבתי עם, אשר רבני' הי' מאז גאוני ישראל, ויהי לראש לכל ישראל ולרבן של כל בני הגולה וגם בעיר הזאת התהלך לפני ד' וילמד דעת והשיב לשואליו דבר ה', לא גבה לבו ולא רמו עיניו. ויהי עניו ושפל ברך ויאהב ויכבד ת"ח ויקרבם בכל נפשו ומאודו וכל המדות, שהתורה נקנית בהן ומכתירות לת"ח, נמצאו באדם הגדול הזה, אוהב את המקום ואוהב את הבריות, ויתר הדברים שמנאן התנא העטירו את נפש הצדיק הזה, ומי כמוני יודע את טוב לב האיש המורם הזה, כי שנים רבות הייתי בצל קורתו וראיתי וידעתי את יקרת ערך נפשו הטהורה, ונפשי תשתוחח על האבדה הגדולה שנאבדה ממני

ובעת הזאת בעת בוא מו"ח הגאון הצדיק זלה"ה לבובה, נפרדתי ממנו ונסעתי ראהטינה כי נקראתי שמה מבני העיר לשרת בקודש ולהיות להם לאב"ד, וכעשר שנים ישבתי שמה עד אשר קראה אותי עדת רישא הכבודה אחר כבוד ותשימני אלוף לראשה, ועד היום בין בני עירי היקרים והאהובים אנכי יושב, ה' יברכם בכט"ס. ובשנת תרס"ה בשבת שובה אחרי שובי הביתה מבהכ"נ אשר הגדתי לעמי דבר חק ומשפט כמנהג ישראל מני קדם, באתני שמועה נוראה, כי חלה מו"ח הגאון הצדיק את חליו וכי יבקש ממני ומאשתי הרבנית הצנועה ת' בתו של אותו צדיק שנבא לבובה למען האציל לנו את ברכתו, ונסע שמה בליל מוש"ק ובטרם האיר הבוקר באנו לבובה, ועיניו כהו מלראות, כי חזקה מחלתו של מו"ח הגאון הצדיק זצלה"ה ועוד דבר עמנו דברים אחדים, והכאב גדל וחזק עד כי לעת ערב בבא כל העם להתפלל תפלת כל נדרי באומרם "ויאמר ד' סלחתי כדבריך" יצאה נשמתו הקדושה בטהרה ותשב אל האלקים אחרי אשר עבד עבודתו בקודש. כל ימיו עפ"י האדמה, ויזרע יצחק בארץ ההוא זרע צדקה וחסד, וירעה את צאן מרעיתו חמשים שנה ויהי לברכה כי ברכהו ד'. בתלמידים השומעים דבריו ואשר הם מורים הוראות בישראל, ויעש הישר והטוב בעיני אלקים ואדם. ושם בעדן גן אלקים ימצא מאה שערים ושפתיו דובבות לדברי ההלכות שנאמרו משמו בבי מדרשא צדקתו לפניו תלך, ותשבע בצחצחות נפשו באור פני מלך חיים: