בית יצחק חושן משפט קלט

אהרן דהק"ו מועיל שיהי' איסור לאו ובזה נכון סברת השעה"מ פ"ב ממאכלות אסורות שכ' דדוקא בלאו הבא מכלל עשה מזהירין מן הדין בק"ו ולא בעשה וסברתו דלאו הבא מכלל עשה דינו כמחוסר לאו ומועיל הק"ו למלקות משא"כ בעשה מועיל הק"ו לחד דבר שיהי' איסור לאו ומ"ה אינו מועיל למלקות ושפיר הקשו תוס' בסוגיין דאין מזהירין מן הדין דלדעת' כי אם צלי אש ל"ה רק איסור עשה

(טו) אולם יש לומר בישוב קו' תוס' הנה בתשו' ברית אברהם א"ח סי' ל"א הקשה בשם רב אחד למ"ל קרא דבישלו בשאר משקין חייב מלקות וגם למ"ל ק"ו תיפוק לי' כיון דאסור בעשה דכי אם צלי אש א"כ שוב אסור בלאו דכל שבקודש פסול בא הכתוב ליתן ל"ת על אכילתו כדאמרינן בפסחים כ"ד עיי"ש שהאריך בפלפול. והנה למ"ד אין לוקין על לאו שבכללות כבר הרגיש שם דל"ק קו' דלאו דלא יאכל כי קודש הוא כל שבקודש פסול בא הכתוב ליתן ל"ת על אכילתו הוי לאו שבכללות כדאמרינן בפסחים כ"ד. אמנם לפענ"ד ל"ק קו' דכל שאסור באיסור עשה לא מיקרי פסול לענין שיהי' בלאו משום כל שבקודש פסול. ועיין בשעה"מ פ"ה ממאכלות אסורות שכ' דכל שאסור באיסור פשה אינו אסור משום לא תאכל כל תועבה. וראי' מחשנ"ב דאמרינן קדושין נ"ז יכול יהא מותר באכילה ותיפוק לי' כיון שאסור לשחוט אסור לאכול משום לא תאכל כל תועבה. וע"כ איסור עשה לא מקרי תועבה וה"ה דלא מקרי פסול לענין שיהי' בלאו דקרא קאי על נותר ובעי דוקא פסול בלאו ועוד דאיסור עשה הוא איסור גברא ולא מיקרי פסול שיהי' נכלל בקרא דלא יאכל כי קודש הוא. ונ"ל דבסברא זו יפלגו רבי ורבנן דרבנן ס"ל דאם הוא אסור בעשה הוי בכלל כל שבקודש פסול בא הכתוב ליתן ל"ת על אכילתו. א"כ מבושל בשאר משקין דאסור בעשה דכי אם צלי אש. גם בלא הק"ו אסור בלאו דכל שבקודש פסול בא הכתוב ליתן ל"ת על אכילתו ורק דאין לוקין על לאו שבכללות א"כ כיון דבלא"ה הוא איסור לאו שוב מועיל הק"ו ללקות וא"צ קרא לבישול בשאר משקין. ורבי ס"ל דאיסור עשה לא מיקרי פסול ול"ה באיסור לאו ומועיל הק"ו שיהי' איסור לאו ושוב אינו מועיל למלקות ומ"ה צריך קרא ללקות עלי' ור"ל ס"ל כרבנן דאיסור עשה מקרא פסול והוא בלאו ומיעוט הק"ו ללקות עליו וא"צ קרא ומ"ה מוקי קרא לבב"ח. ובזה נפתחו לי שערי בינה בש"ס דזבחים ע"ח דאמר ר"ל הפיגול והנותר והטמא שבללן זב"ז ואכלן פטור משום דבטל ברוב עיי"ש ואמרינן שם ש"מ מדר"ל נותן טעם ברוב לאו דאוריתא והקשה הגאון ר"ע לפמ"ש תוס' חולין צ"ח דאף אם ט"כ דאורייתא מ"מ אין לוקין עליו דל"ה רק עשה. א"כ מנ"ל לגמ' דס"ל נ"ט ברוב ל"ד דילמא ס"ל טע"כ דאורייתא רק דאין לוקין עליו (וקרא דבקדש אתיא גם לר"ל להיתר מצטרף לאיסור כמ"ש לעיל דבאיסור הנאה מודה ר"ל דח"ש אסור מן התורה) ולא יליף רק מגעולי עכו"ם ואין לוקין ודא קו' רבתי. ולפמ"ש מיושב בטוב טעם דאס"ד דס"ל טע"כ אסור באיסור עשה שוב בנותר ופיגול לוקין אט"כ דהוא בלאו דכל שבקודש פסול בא הכתוב ליתן ל"ת על אכילתו ואין לומר דאלאו זה אין לוקין דהוי לאו שבכללות דתוס' כ' בפסחים כ"ד דבנותר ופיגול לוקין אלאו זה דעיקר קרא קאי על זה ומ"ה גם אט"כ לוקין אלאו זה וע"כ ס"ל לר"ל נ"ט ברוב לאו דאורייתא. אך לכאורה מנא ידע הגמ' להוכיח מזה דילמא ס"ל לר"ל טע"כ באיסור עשה ולא ס"ל דזה מיקרי פסול שיהי' בלאו דכל שבקודש פסול. ולהנ"ל הדבר נחמד דכיון דס"ל לר"ל קרא דבשל מבושל אתיא לבב"ח והרי צריך לגופי' ללמוד בשל מבושל ובשאר משקין וע"כ ס"ל דכיון בלא"ה הוא באיסור עשה מיקרי פסול ק אי בלאו דכל שבקודש פסול ונלמוד מק"ו למלקות וכיון דס"ל הכי שפיר מוכח דנ"ט ברוב ל"ד וזה ת"ל כפתור ופרח

(טז) ודרך אגב אמינא בש"ס דחולין קי"ד ע"ב דרב אשי יליף איסור בב"ח מלא תאכל כל תועבה ואמאי לא יליף מדכתיב שלשה פעמים לא תבשל או משאר קראי כמו דמקשה ר"י לר"ל. ואמנם י"ל דבגמ' חולין ק"ח ע"ב אמרינן באיזה בישול אמרי' כל שאחרים אוכלין מחמת בישולו והיינו כמאכל בן דרוסאי. וכתבתי בספרי בית יצחק לאו"ח סי' פ"ב אות ב' דאסור לבשל פחות ממאכל כבן דרוסאי מדאורייתא דחזי לאצטרופי דאם יבשל עוד יהי' שיעור שלם אבל לאכול אין איסור תורה פחות ממאכל בן דרוסאי דאם יאכל כל היום בב"ח פחות ממאכל בן דרוסאי לא יתחייב ולהפמ"ג הפי' חזי לאצטרופי דאחרי שאכל אם יאכל עוד יתחייב שיצטרף לשיעור וזה ל"ש בב"ח פחות ממאכל בן דרוסאי. אך מ"מ כתבתי דאם אסור בב"ח מקרא דלא תאכל כל תועבה ופירש"י דנעשה דבר מתועב בהבישול א"כ אף פחות ממאכל בן דרוסאי אסור ואכלו חייב מלקות לפמ"ש דאסור מן התורה לבשל לפ"מ שצידד השעה"מ והובא לעיל דאיסור עשה הוי תועבה וה"ה ח"ש ומה"ט כתבתי דר"מ פוסק דל"ב בב"ח כמאכל בן דרוסאי והארכתי בפרט זה. ומעתה בא רב אשי ואמר מנין לבב"ח שאסור באכילה והכונה אף פחות ממאכל בן דרוסאי דאין ללמוד מלא תבשל דסתם בישול כמב"ד שנאמר לא תאכל כל תועבה ומשם ילפינן גם לפחות ממב"ד ואף דגם רב אשי ע"כ יליף משאר קראי למלקות דאלתכ"ת אין לוקין דהוי לאו שבכללות מ"מ איסור לאו יליף אף בפחות ממאב"ד. ור"ל כשיטתי' דח"ש מותר מן התורה ולדידי' אין תועבה בבישול פחות ממאב"ד וע"כ לא אסור רק במאב"ד. ומ"ה עדיף לילף מקרא דבשל מבושל דאלאו זה לוקין. אך צ"ע אם לוקין לר"ל דהוי לאו דבשל מבושל לאו שבכללות דאתי לבב"ח ולפסח אך כיון דעיקרו לפסח לא מיקרי לאו שבכללות אך אם יאכל בב"ח ופסח מבושל במים לא ילקה אלא חדא עוד נ"מ בין רב אשי לר"ל בכבוש בב"ח ואח"כ סילק החלב ובישל הבשר. ולפמ"ש לעיל דאם בישל בשר שיש בו טעם חלב ל"ה איסור בבישול דל"ש חיך אוכל יטעם בבישול. לא עשה איסור בבישול ואין איסור אח"כ באכילה אם נלמוד מלתכ"ת אבל לר"ל דיליף מפסח או לתנאי אחריני אסור מדאורייתא דהרי בב"ח טע"כ דאורייתא לכ"ע

(יז) עוד י"ל בדברי ר"ל דיליף בב"ח מפסח היינו אף בצלאו ואח"כ א בישלו לפמ"ש בכו"פ ר"ס פ"ז ובחו"ד דבצלי לא אסור מן התורה בב"ח. ולפמ"ש לעיל גם אם יבשל אח"כ כל שיש בו טעם חלב אין איסור בהבישול ואם נלמוד מלתכ"ת אף באכילה לא אסור מן התור' ובא ר"ל ויליף מפסח לאסור אף צלאו ואח"כ בישלו. ומיושב קו' תוס' דע"כ ילפינן צלאו ואח"כ בישלו מקודם ואח"כ ילפינן גם בב"ח בכה"ג דלבישול בב"ח א"צ קרא אך קשה דא"כ מה הקשה ר' יוחנן כעורה זו ששנה רבי לא תאכלנה והרי משם לא ילפינן רק בישול גרידא. ושמא יש לפרש דהרי מקשה דכתיב לא תאכלנה וע"כ קרא איצטרך לצלאו ואח"כ בישלו דאבישול בב"ח גרידא ידעינן מלא תבשל ג' פעמים כדיליף תנא דבי ר' ישמעאל או דילפינן מל"ת כל תועבה. ולפ"ז יש לומר בישוב קו' תוס' דזבחים ע"ח דר"ל ס"ל שם נ"ט ברוב ל"ד והקשו תוס' תימא דלא מקשה מכל התורה דטע"כ דאורייתא. וי"ל דה"ט דר"ל דטע"כ לאו דאורייתא דכבר הקשו איך ילפינן ט"כ מגעולי נכרים שמא צותה תורה משום שהנכרי בישל בשר ואנן נשתמש בו חלב אך דכל דבר אשר יבא באש ליכא למימר הכי דצלי אינו אסור מן התורה. אך בחו"ד סי' פ"ז דחה זאת דשמא צלה העכו"ם בשר ואנן נבשל חלב והוי צלאו ואח"כ בישלו. אך למאי דיליף בב"ח משאר קראי אין איסור בב"ח בצלאו ואח"כ בישלו דדוקא בפסח ילפינן מקראי. אך לר"ל דיליף מפסח לצלאו ואח"כ בישלו שוב בב"ח ג"כ אסור בצלאו ואח"כ בישלו ומקרא דבשל מבושל יליף ר"ל ב' ילפותו' כמו רבי בפסחים דף מ"א ע"ב חדא לצלאו ואח"כ בישלו בפסח וחדא לבב"ח ולפ"ז אין ללמוד מג"נ ט"כ ודוק. ולזה העירני קצת תלמידי החריף כ' יוסף מרישא

(יח) והנה ראיתי במנחת חינוך מצוה ז' שנסתפק בנא ובשלו לאותו נא אם חייב שתים דבישול אינו מבטל לנא וחייב שתים ואף דאם צלאו אח"כ ל"ה נא מ"מ אם בישלו אח"כ לא יצא מאיסור נא. ונ"ל לפמ"ש תוס' ב"מ קט"ו ע"ב ד"ה שנאמר דהא דאיצטריך בקדושין ע"ז לחלק בין אלמנה שהיא גרושה לכ"ג היינו משום דבגוף אחד אין לחייב שתים בלא קרא ולכן צריך יתור לחייב שתים באשה אחת ע"ש. א"כ אף דבאכל נא ומבושל חייב שתים היינו משום שהם שני גופין שאכל כזית נא וכזית מבושל. אבל בזית אחד שהוא נא ומבושל אינו חייב אלא אחת כיון דליכא יתור והוא גוף אחד. ואולי בזה יש ליישב דברי הרמב"ם פ"ח מק"פ שפסק באכל נא ומבושל אינו לוקה אלא אחת ובפ"ג מה' מלוה פוסק בחבל רחיים ורכב לוקה שתים. והקשה בלח"מ שם למה פוסק כן עיי"ש. ואין לומר משום דאמרינן ב"מ קט"ז דאביי אמר אנא דאמרי אפי' כרב הונא דהרי נפש הוא חובל יתירא הוא דהרי הוא פוסק דחבל שאר דברים חייב א"כ איצטריך נפש הוא חובל להכי ולפירש"י אולי יש ליישב זאת. ומה שתירץ בלח"מ דנא ומבושל ל"ה פעולות חלוקות זה דוחק. אמנם יש לומר דכונת הרמב"ם נא ומבושל היינו בגוף אחד שמתחלה הי' נא ואח"כ בישלו ובגוף אחד בעי קרא לחלק. ומה שמדמה בש"ס ב"מ נא ומבושל לרחיים ורכב משום דמיירי בגופים חלוקים והרמב"ם לא מיירי בהכי. אך צ"ע דאין דרך הרמב"ם להביא מה שאינו מבואר בגמ'. מיהו י"ל כיון דבחתיכה אחת משכחת מקצת נא ומקצת מבושל, הו"ל בגוף אחד ומ"ה פוסק הרמב"ם דחייב רק אחת משא"כ בחבל ב' כלים

הנה יש להסתפק בהוציא בשר פסח חוץ לירושלים ואכלו והי' נא או מבושל אם חייב הואיל ונפסל ביציאה. ועיין בשעה"מ ריש הלכות ק"פ שהוכיח מירושלמי דאם זרק או הקטיר אחר שנפסל אינו חייב משום לא תשחט על חמץ וה"ה שיש לומר על נא ומבושל אם נפסל מקודם. אך יש לחלק דשם הפסח פסול משא"כ כשהפסח כשר ורק שהוציא מקצת בשר יש לומר דחייב ומצאתי במנחת חינוך מצוה ז' שמסופק אם חייב על נותר משום נא ומבושל עיי"ש ולפענ"ד דתליא בפלוגתא דרבי ורבנן דרבנן דס"ל שאינו חייב מבעוד יום על נא ומבושל ורק בשעה שישנו בקום אכול צלי חייב ה"ה בנפסל כיון דאינו בקום אכול צלי אינו חייב משום נא ומבושל משא"כ לרבי דחייב אף מבעוד יום כמ"ש מהרש"א אף דאינו בקום אכול צלי ה"ה בנפסל ואינו בקום אכול אותו בצלי מ"מ חייב משום נא ומבושל וקצת ראי' מגמ' דאמר רב חסדא פסח שבישלו בחמי טברי' חייב משום שעבר משום צלי אש. והקשה בספר ברכת ראש על נזיר בסוף הספר בלקוטי מהרא"י שם הלא טברי' רחוק מירושלים ואין באפשר להביאם רותחין לירושלים ולהוציא הבשר מירושלים לטברי' א"א כי נפסל ביוצא ובירושלים גופי' אינו בנמצא חמי טברי' ולא מעיינות רותחין כדאיתא בפסחים דף ח' ולהנ"ל אתי שפיר דנ"מ אם הוציא הבשר אף דנפסל ביוצא חייב ג"כ משום כי אם צלי אש. וס"ל לר"ח כרבי לפמ"ש. ואף דאינו חייב משום כי אם צלי אש רק דהוי באיסור עשה לשיטת תוס' מ"מ נ"מ דעובר גם בעשה לקוברו בין רשעים גמורים ולרש"י שילקה למ"ד לוקין על לאו שבכללות. ולכאורה י"ל דהא דאמרי' בגמ' מאי חייב דקתני משום צלי אש אף דל"ה רק עשה מ"מ לוקין משום לאו דכל שבקודש פסולי ולשיטת רמב"ם פח"י מפסולי המוקדשים