בית יצחק חושן משפט קלח

בלשון הריטב"א שכ' דכיון דכל הני פרטי הא איתקש ליה משום איסורא במיפרט חד מנייהו סגי ולילף חברא מיני' אלא כל חד וחד מפרטא מרבי' לנפשי' וילפינן חברא מיני' אך דאם נימא כנ"ל א"כ מה הקשה רש"י אם נכתוב לא תוכל לאכלם יהי' לאו שבכללות ומה בכך כיון דגילה קרא לחלק שוב ילפינן חד מחברי' מק"ו. וע"כ דמדכתיב לחלק ל"ה יתור לילף מק"ו למלקות. ושמא יש ליישב דכוונת הגמ' נכתב לא תוכל לאכלם בשעריך מעשר דגנך תירושך ויצהרך ונדע דלאו קאי אכל הני פרטי ומבוארים בקרא דואכלת ומעשר דגנך תירושך ויצהרך אתיא לחלק הואיל והוא משם אחד וע"כ יתור הפרט אתיא לכל מה דדרשינן אליבא דר"ש וללקות אכל מה דילפינן מק"ו

(יב) והנה בכסף משנה פ"ח מק"פ ה' ד' אהא דפסק הרמב"ם דאכל נא ומבושל כאחת אינו לוקה אלא אחת והביא הגמ' דפ' כל שעה איכא דאמרי תרתי לא לקי חדא מיהא לקי איכא דאמרי חדא נמי לא לקי וכו' וידוע דהלכה כרבא (וידוע שגירסא דידן היפך מזה עיין תוס' מנחות נ"ח וכ"מ פ"ה מנזירות) אלא שיש לתמוה למה פסק כלישנא קמא וכן פסק בפח"י מסנהדרין וכבר השיגו הרמב"ן ואפשר שטעמו משום דאמרינן איכא דאמרי ואדא"מ לא מתברר הי הוה לישנא קמא והי הוה לישנא בתרא והו"ל למימר נקטינן לקולא ומהגם בדין מלקות שהוא כמיתה עכ"ל. ודבריו תמוהין דאם נקטינן לקולא הו"ל אינו לוקה כלל. ומצאתי במרכבת שהביא בשם שער אפרים דתמה על כ"מ דמה זה קולא שיתחייב מלקות (ומה שכ' במרכבת נראה דגרסי בכ"מ הילכך נקטינן לקולא ודלא כגי' דידן והו"ל למימר דנקטינן לקולא עיינתי בכסף משנה דפוס וינעציא ושם מבואר הלכך נקטינן לקולא דלא כגי' דידן) ותירץ דלקולא הוא שיפטור מעונש שמים. ונראה בהבנת דבריו דלמ"ד חדא נמי לא לקי הטעם דכיון דעבר על לאו שנכללו בו כמה לאוין אין לו כפרה במלקות כעין שכ' מהרש"א בסנהדרין ס"ד לענין אין עונשין מן הדין משא"כ למ"ד חדא לקי אין הטעם משום שאין לו כפרה ומ"ה פוסק הר"מ לקולא דלוקין ויש לו כפרה במלקות ולפ"ז יסבור דדוקא באכל נא ומבושל ביחד כיון דעובר ביחד בלאו שבכללות אין לו כפרה במלקות אבל באכל נא לבד או מבושל לבד חייב מלקות וכן באכל נא בהתראה ואכל מבושל באותו התראה גופה כיון דכבר נתחייב מלקות יש לו כפרה ורק באכל בבת אחת פטור דאין לו כפרה והיינו דאמר דלא מייתר לאוי כלאוי דחסימה הכונה דאין דומה ללאו דחסימה דיש לו כפרה ואף דבעבר על ב' לאוין לוקה שמונים כיון דכללן עוד בלאו אחד והמה שני לאוין אינו לוקה ואין לו כפרה ומיושב מה שהקשה הרמב"ן על הרמב"ם לפירושו דגם על לאו דנא ומבושל אינו לוקה רק אחת ולפ"ז מאן דאמר אף אחד לא לקי אין מלקות כלל בלאו דנא ומבושל ואיך יפרנס המ"ד זה כמה ברייתות דלוקין וגם קשה עליו ממשנה דמבואר דלקי. וכן הקשה מסוגיא דב"מ קט"ו ומנזיר. ולהנ"ל כ"ז ל"ק דדוקא אנא ומבושל ביחד אינו לוקה הואיל ועשה איסור חמור אין לו כפרה במלקות משא"כ באכל נא לבד או מבושל לבד גם הוא מודה דלקי וכן בחבל רכב לבד או רחיים לבד ודוקא בחבל ביחד ב' כלים

(יג) והנה התוס' בש"ס דחולין קט"ו ד"ה שאין כ' דר"ל דיליף בב"ח שאסור מבשל מבושל יש לך בישול אחר שהוא כזה ואיזה זה בב"ח ל"ל הנך דרשות דדרשינן סוף פ' כל שעה צלאו ואח"כ בישלו או לשאר משקין והדבר יפלא איך פליג ר"ל על רבי ועל רבנן. ולכאורה י"ל דלעולם דס"ל לר"ל צלאו ואח"כ בישלו חייב וכן שאר משקין רק דס"ל כרבנן דבשאר משקין ילפינן מק"ו ובצלאו ואח"כ בישלו ס"ל כר' יוסי דאף במצה אינו יוצא דבישול מבטל אפי' וא"צ קרא להכי. ונ"ל דה"ט דר"ל דכשיטתי' ס"ל דהנה ר"ל ס"ל חולין ק"ג ע"ב דבהקיאו וחזר ואכלו פטור דאכילה במעי' בעינן ופליג אדר' יוחנן דס"ל הנאת גרונו. והנה מ"ש בספרי ב"י ליו"ד ח"ב סי' ס"ד אות ג' דלר"ל סגי בהנאת מעיו אף אם אין כאן הנאת גרון יש לדחות די"ל דר"ל בעי תרווייהו הנאת גרון וגם הנאת מעיו ומ"ה פוטר בהקיאו וחזר ואכלו. והנה התוספות ה הקשה בש"ס דזבחים ע"ח בהא דאמרי שם ש"מ מדר"ל נ"ט ברוב לאו דאורייתא ומקשה ממצה דאם יש טעם דגן יוצא ידי חובתו בפסח והקשו בתוס' אמאי לא הקשו מכל התורה דקיימא לן טע"כ דאורייתא וכתבתי בדרוש דר"ל ע"כ ס"ל טע"כ לאו דאורייתא דהר"ן כ' בטעמא דטעם כעיקר דאורייתא דחיך אוכל יטעם וכיון דר"ל ס"ל דהנאת מעיו בעינן ומילוי מעיים לא בא מהטעם ודוקא חיך דהוא הגרון נהנה מהטעם. ומ"ה מקשה ממצה דהרי במצה קיי"ל בלע מצה יצא ול"ב הנאת גרון ומ"מ אמרינן טע"כ דאורייתא הרי דאין הטעם דט"כ משום חיך אוכל יטעם כמ"ש הר"ן רק דהטעם חשיב כממש ונחשב גם מילוי מעיים ומה"ט קשי' לר"ל. ולפ"ז יצא לנו דמ"ש בדרוש דלפי מה שכתב הר"ן הנ"ל דבהנא' ל"ש טכ"ע דל"ש חיך אוכל יטעם והפמ"ג כ' בהלכות פסח בפתיחה דמה"ט אינו עובר בבל יראה בט"כ דל"ש חיך אוכל יטעם ואני כתבתי מה"ט דוקא באכילת בשר בחלב היא דשייך טע"כ דחיך אוכל יטעם אבל לבשל בשר שיש בו טעם חלב לכאורה אין כאן איסור תורה דל"ש חיך אוכל יטעם. ופרשתי בזה פלוגתת אביי ורבא בחולין ק"ח עי"ש אך כתבתי דלפ"ז דוקא אם בישל בשר בחלב ממש דנעשה בו תועבה אז אף אם סילק הבשר מהחלב ואין בחלב רק טעם בשר אז אסור משא"כ כשבישל חלב שיש בו רק טעם בשר כגון שבתחלה נכבש בשר בחלב וקיבל טעם זה מזה ע"י כבוש ואח"כ סילק הבשר ובישל החלב דאסור כמ"ש תוס' מנחות ק"א ע"ב. ופמ"ג בכמה מקומות מ"מ למאן דיליף מלא תאכל כל תועבה אין כאן איסור בב"ח באכילה דכיון דלא נעשה דבר מתועב בהבישול אין כאן גם איסור אכילה. א"כ כל זהו רק למאן דס"ל כר' יוחנן דהנאת גרון חייב א"כ הטעם דט"כ משום הנאת גרון דחיך אוכל יטעם י"ל דבבישול ל"א טע"כ. וממילא למאן דיליף מל"ת כ"ת גם באכילה אינו אסור מן התורה משא"כ לר"ל דהנאת מעיו בעינן ומ"מ אמרינן טע"כ דטעם חשיב כממש אף היכי דל"ש חיך אוכל יטעם א"כ יסבור גם בבישול טע"כ וכן בהנאה אסור. וכן יסבור גם בטומאה טע"כ דלא כתוס' בכורות כ"ב ד"ה בטלו. אך צ"ע דהרי שם בבכורות קאי לר"ל בעל המימרא שאמר ר"ל משום ר' יהודה נשיאה הלוקח ציר מעם הארץ משיקו במים וטהר וכו' מאי איכא משום הנך מיעוטא דמיא הא בטלי ברובא וכ' תוס' דלא אמרינן טע"כ בטומאה וכתבתי הסברא דל"ש חיך אוכל יטעם ולפמ"ש דלר"ל ס"ל דטעם הוא כממש עדיין צ"ע ואולי ר"ל קאמר בשם ר' יהודא נשיאה ולי' לא ס"ל (ובלא"ה יש ליישב קו' תוס' שם לפמ"ש בספרי ב"י או"ח סי' ב' דבמים דלית לי' טעם של עצמו ל"א טע"כ כעין שכ' הטו"ז או"ח סי' ר"ה (ובספרי ט"ס ר"פ) ושם הארכתי בפרט זה) אך בלאו ראי' דבכורות יש ראי' דל"א טענ"ק בטומאה ממשנה דהעור והרוטב אינו מטמא טומאת נבילות והרי בודאי יש ברוטב טעם נבילה וע"כ ל"א טע"כ לענין טומאה ודוק

והנה לפמ"ש שוב קשה לר' יוחנן דס"ל הנאת גרונו וזה הטעם דט"כ משום דחיך אוכל יטעם וא"כ אמאי בלע מצה יצא ואולי ס"ל לר' יוחנן הנאת גרונו או הנאת מעיו ור"ל ס"ל דוקא הנאת מעי' או דבעי תרוייהו ואין לומר דרבא דאמר בלע מצה יצא ס"ל כר"ל דהנאת מעי' מיקרי אכילה וסגי בהנאת מעי' לבד. ור"י ס"ל הנאת גרונו לבד דא"כ איך אנן פסקינן בלע מצה יצא והרי בודאי הלכה כר"י וגם רבא סבר בכל דוכתא כר' יוחנן בר מתלת ביבמות ל"ז. וע"כ צ"ל דר' יוחנן ס"ל או הנאת גרון לבד או הנאת מעי' ומ"ה בלע מצה יצא דהוי הנאת מעי' ור"ל ס"ל הנאת גרון לבד ל"מ. ומה"ט בהקיאו וחזר ואכלו פטור לדידי'. (ובת"ח חולין ק"כ כ' דבמצה מהני שלא כדרך אכילתן מדס"ל בלע מצה יצא ולא משמע כן מפוסקים אך דזה הוי כדרך הנאתן אך דל"ה הנאת גרון). ולפ"ז יצא לנו דנהי דבלע מצה יצא מ"מ באורז ויש בו טעם מצה דיצא ידי חובתו כדאיתא במשנה מ"מ לר' יוחנן לא יצא בבלע מצה כזו דבזה דאין בו רק טעם מצה ומ"מ לר' יוחנן יוצא משום דט"כ דאורייתא וחיך אוכל יטעם שוב בבלע ולא הי' חיך אוכל יטעם אינו יוצא בט"כ אך לר"ל אפשר דיצא למסקנא דר"ל ס"ל ג"כ ט"כ דאורי' במשאב"מ. וע"כ לדידי' טעם כממש לא משום חיך אוכל יטעם כאמור

(יד) אמנם יש לפרש בש"ס דזבחים ע"ח דר"ל באמת סובר דט"כ ל"ד מטעם דכתיבנא דכיון דס"ל אכילה מיקרי הנאת מעי' אף אם נאמר דבעי הנאת גרון ומעיים מ"מ בט"כ ליכא הנאת מעי' ורבא דאותבי' ממשנה דמצה מסיק מבשא"מ בטעמא אליבא דנפשי' אבל ר"ל לא ס"ל כן. ואולי מיישב המשנה דאורז שאני דחטים גוררין האורז כמ"ש בירושלמי אבל איהו ס"ל באמת ט"כ ל"ד מטעמא דכתיבנא ובמצה נמי ס"ל הנאת מעי כמו באיסורין. והנה הטו"ז הקשה סי' תס"א אהא דבלע מצה יצא מהא דאמרינן בברכות ל"ח דגם ר' יוסי ס"ל בשלקות דבישל יברך בורא פרי האדמה דבמילתיהו קאי ורק במצה ס"ל אין יוצאין במבושל דבעי טעם מצה וליכא. והרי בלע מצה יצא ומה שתירץ דבעינן שהמצה יהי' בו טעם אך שבלע יצא דבעינן ראוי לטעם (ע"ד כל הראוי לבילה אין בילה מעכבת צ"ע לפמ"ש יד מלאכי בשם נחפא בכסף אות כ' והובא בספרי ב"י ליו"ד סי' ק' אות ג' דבעיקר המצוה ל"מ כל הראוי לבילה אך בקצת פרטי המצוה דאל"כ אם יהי' לו כזית ולא יאכל רק חצי' נימא כל הראוי לבילה) אמנם לפמ"ש לעיל דס"ל לר"ל טעם הוה כממש אף בלי חיך אוכל יטעם. ל"ק קו' הט"ז דבעי שיהי' טעם מצה דזולת זה ל"ה מצה אבל לא בעי חיך אוכל יטעם אך לפמ"ש דמאן דאמר הנאת מעי' לא ס"ל טע"כ. י"ל דמאן דאמר בברכות טעם מצה בעינן לא יסבור בלע יצא. ומאן דאמר בלע מצה יצא ע"כ ס"ל טעמא דר' יוסי דאינו יוצא במבושל משום דבישול מטעם אפי'. ולפ"ז י"ל דר"ל כשטתי' דס"ל הנאת מעי' וס"ל בלע מצה יצא וש"כ ליכא למימר דטעמ' דר' יוסי משום טעם מצה בעינן ולא שייך זאת בפסח כדכתבו תוס' דדוקא במצה בישול מבטל הטעם ולא בבישול פסח אך ס"ל טעמא דר' יוסי משום דבישול מבטל וה"ה בישול מבטל הצלי'. ולשיטתי' א"צ קרא לפסח בצלי' ואח"כ בישלו

וגם במה דס"ל דא"צ קרא לפסח בבישלו בשאר משקין נ"ל ג"כ הטעם דצריך להבין בגמ' דרבנן ס"ל ק"ו ורבי לא ס"ל הק"ו בישלו בשאר משקין ובמה פליגי וכבר ביארתי לעיל וכעת נ"ל הנה התוספות הקשו איך ילפי רבנן בק"ו הלא אין מזהירין מן הדין וכ' המ"ל פ"ב ממאכלות אסורות דתוס' לא ס"ל כהרב המגיד דהיכי דאיכא פשה מזהירין מן הדין דלשיטתו ל"ק קו' תוס'. ולפענ"ד לפמ"ש בקרבן אהרן בקונטרס מידת אהרן הובא בגינת ורדים ושושנת עמקים בטעמא דאין מזהירין מן הדין דק"ו אין מועיל רק לחד מילתא ולא לתרי מילתא ומ"ה היכי שכבר אסר בעשה מועיל ק"ו למלקות זה ל"ש לסברת תוס' מכות ריש דף י"ח שהקשו בהא דאמרינן שם אלא איסורא בעלמא ולמה לי ק"ו ת"ל דבכל אחד בלא"ה איכא עשה דוהבאתם שמה עולותיכם וכו' ע' מהרש"א שם ותירצו דהק"ו מועיל שיהי' איסור לאו וצ"ל דאיסור לאו אף בלא מלקות חמור מעשה והובא לעיל א"כ בעשה ל"ש סברת הקרבן