בית יצחק חושן משפט קלז

בישול בשאר משקין א"כ נחשב זאת לריבוי אחת ומדלא כתיב ובשל מבושל ילפותא ב' ומדלא כתיב בשל מבושל יש ריבוי הג' על כן יליף מבושל בשאר משקין וצלאו ואח"כ בישלו ובישלו מבעוד יום או כמ"ש מהרש"א ע"ב דאם אכלו מבעוד חייב והרבה יש לדבר בפרט זה וס"ל דילפינן ריבוי מריבוי דלא כמו שכתבתי בתחילת הדרוש. וזה דוקא אי ילפינן מריבוי אבל אי ילפינן מק"ו בודאי אין עונשין בצלאו ואח"כ בישלו בשחר משקין דבזה אמרינן אין עונשין מן הדין דבצלאו ואח"כ בישלו ליכא עשה כמו שכ' תוס' דף ע"ו דבצלאו ואח"כ נצלה מחמת דבר אחר ליכא עשה וה"ה בצלאו ואח"כ בישלו לר"מ דבישול אינו מבטל אפי' רק דאסור בלאו מריבוי דקרא וה"ה בבישלו בשאר משקין אחר צלי' ליכא עשה ושוב ליכא למילף מק"ו למלקות דאין עונשין מן הדין ומ"ה יליף מריבוי ורבנן דילפי מק"ו לבישול בשאר משקין או דס"ל דל"ה רק גילוי מילתא ול"ש אין עונשין מן הדין גם זולת העשה או דס"ל דבאמת בצלאו ואח"כ בישלו בשאר משקין אינו לוקה

(ח) וקצת יש להוכיח דרבי ס"ל ג"כ דהיכא דאיכא עשה גם זולת הק"ו עונשין מן הדין דביארנו דרך פלפול דברי הגמ' שבת נ"ו רבי דאתי דדוד מהפך ודרש בזכותי' דדוד מדוע בזית את דבר ד' לעשות הרע וכו' שביקש לעשות ולא עשה את אורי' החתי הכית בחרב שהי' לך לדונו בסנהדרין ולא דנת ואת אשתו לקחת לך לאשה לקוחין יש לך בה דאר"ש ב"נ כל היוצא למלחמת ב"ד גט כריתות כותב לאשתו. המאמר הזה תמוה בלשון מהפך ודריש בזכותי' מה הלשון מהפך וכבר הרגישו בזה ואענה חלקי בעזה"י. הנה כבר הבאתי דברי מהרש"א בסנהדרין ס"ד בטעמא דאין עונשין מן הדין משום שאין לו כפרה בעבירה חמורה ואין ללמוד מהקל ולטעם זה יש לומר דבמה מצינו ענושין מן הדין דל"ש טעם זה כיון דשוה הוא בעבירה. ואמנם לטעם הליכות עולם משום דשמא יש לו פירכא גם אמה מצינו אין לוקין דשמא יש לו פירכא ומ"ה שיטת הר"ן נדרים ד' ד"ה תיתי במה מצינו מנדרים דגם אמה מצינו אין לוקין ע' מ"ל פ"ב דנזיר ה' י"ז וכ"כ בטעם המלך פ"א משחיטה דמחלוקת אי לוקין אמה מצינו תליא בב' טעמי' ה"ל והמחלוקת אי ב' כתובים אין מלמדין תליא גם בזה דמה ב' כתובים אין מלמדין משום דס"ל אמה מצינו לוקין דטעמא דאין עונשין מן הדין כדברי מהרש"א הואיל דחמור אין לו כפרה וזה ל"ש במה מצינו ומ"ה אס"ד דתורה רצתה שנלמוד במה מצינו למה נכתב תרתי ומ"ד ב' כתובים מלמדין משום דס"ל דאין לוקין אמה מצינו כטעם ההליכות עולם ומ"ה כתבה תרוייהו פסוקים דאם נלמוד במה מצינו לא ילקה עלי' ומ"ה נכתבו תרווייהו ובספר כריתות כ' דפלוגתא אי מילתא דאתיא במה מצינו טרח וכתב לה קרא ולפענ"ד י"ל דתליא אי במה מצינו לוקין עליו והגם דמצינו גם לענין עשה אי ילפינן מב' כתובים מ"מ אם לענין שלוקין בלאו ילפינן מב' כתובים תליא במחלוקת זה ודוק

(ט) והנה מ"ד דב' כתובים הבאים כאחד אין מלמדין ס"ל אשלד"ע כדאמרינן בש"ס דקדושין דהו"ל מעילה וטביחה ב' כתובים אין להוכיח דאורי' הי' מורד במלכות ובדין נהרג מדכתיב אותו הרגת בחרב בני עמון מה אבני עמון אי אתה נהרג כך אאורי' אי אתה נהרג משום דבדין נהרג דהי' מורד במלכות די"ל דטעמא דאינו נהרג דאין שליח לדבר עבירה ומכל מקום בדיני שמים יש עונש וחטא דוד באמת על כן הוצרך להקדים רבי מהפך ודריש בזכותי' דדוד והכונה דבש"ס במכות י"ז דרש ר"ש בקרא דלא תוכל לאכול בשעריך מעשר דגנך תירושך ויצהרך ובכורות בקרך וצאנך וגו' ותרומת ידך מסיפא לרישא כאלו נכתב בתחלה ותרומת ידך ונדבותיך וכל המקרא מסורס ע"ש בגמ' ואח"כ למד מבכורים ק"ו ואח"כ למד מנדבותיך ק"ו עיי"ש בגמ' דאמרי מסרס לי' לקרא ודרש. ומקשה אין מזהירין מן הדין ומשני איסורא בעלמא וזה דוחק גדול דהרי בלא"ה ידעינן איסורא מעשה דוהבאתם שמה כקו' תוס' ריש דף י"ט. אך הגמ' קאי לרבא דס"ל אף בעשה אין לוקין דשמא הואיל וחמור אין לו כפרה ע"כ הוצרך לדחוק דאיסור לאו מרבה ומלקות אין בו כמו שכתבו תוספות הנ"ל ואולי נ"מ לענין לקברו בין רשעים גמורים ואם עובר בעשה ולאו שאין לוקין עליו חמור טפי ואולי נ"מ לענין לפסלו לעדות מדרבנן דבעובר בעשה אולי לא נפסל אף מדרבנן וצ"ע בזה. וגם מה שתירץ בגמ' דמדלא כתיב לא תוכל לאכלם ילפינן דליחודי לאו אתי כבר הקשה רש"י דאז יהי' לאו שבכללות ומה שתירץ רש"י דכיון דפרט כל דבר ל"ה לאו שבכללות צריך עיון מש"ס דכריתות דף ד' דמבואר שם להדיא דאם הי' כתב לא תוכל לאכלם לא הי' לוקין אמעשר דגנך תירושך ויצהרך רק אחת דהוי לאו שבכללות כמו דהקשו תוס' ב"מ קט"ו דמעשר דגנך תירושך ויצהרך הוי שם אחד מ"מ הרי הוצרך לאכול משום מעשר דגנך תירושך לחלקם א"כ מנ"ל ליחודי לאו וזה תימא רבתא וצ"ל ליישב הסוגיא דבגמ' שם מקשה לרבא ורבא ס"ל לאו שבכללות לוקין עלי' לגירסא פסחים ע"כ לדידי' משני שפיר א"כ רבי סובר לאו שבכללות אין לוקין עליו וא"א לתרץ כן. אמנם רבי יסבור ג"כ כר"ש דמסרס לקרא ודריש אבל סובר דק"ו אתיא למלקות דכיון דאיכא עשה עונשין מן הדין דטעם דאין עונשין מן הדין שמא יש לו פירכא או כדעת מנחת אהרן דק"ו לא יוכל לעשות ב' פעולות משא"כ היכא דנכתב האיסור באיסור עשה שוב עונשין מן הדין עיין גינת ורדים לפמ"ג. ולפ"ז סובר דאמה מצינו אין לוקין ג"כ וס"ל לפ"ז ב' כתובים הבאים כאחד מלמדין כמו שביארנו. וקשי' למה נכתב אותו הרגת בחרב בני עמון מה בני עמון אי חתה נענש עליו דליכא למימר משום דאשלד"פ דלס"ד מלמדין יש של"ע וע"כ מה"ט אינו נהרג משום דמורד במלכות ולא חטא כלל אף בדיני שמים וזה דברי הגמ' רבי דאתי מדוד מהפך ודריש בזכותי' דדוד היינו דמסרס לקרא דלא תוכל לאכול בשעריך משום דאמה מצינו אין לוקין דלא כשיטת מהרש"א וס"ל ב' כתובים מלמדין וע"כ גט כריתות כותב וזה זכותי' דדוד. וזה ביאור מדרש שוחר טוב שהובא בברכת שמואל ס' ויקרא יהי לבי תמים בחוקיך למען לא אבוש אמר דוד קדירה שבישלתי בה חולין לא בישלתי בה קדשים למען לא אבוש והכונה דרש"י כ' בחולין צ"ח דרבא ס"ל ט"כ ל"ד משום דחטאת וגעולי נכרים או משרת וג"ע הוי ב' כתובים ואין מלמדין ולפ"ז למאן דאמר מלמדין ס"ל ט"כ דאורייתא וכבר ביארתי דלמ"ד ב' כתובים ויש שלד"ע הטעם דאינו חייב אהריגת אורי' משום דאורי' הי' חייב מיתה ולא חטא דוד. אמנם אם שני כתובים אין מלמדין הטעם דאשלד"ע ועכ"פ חטא כדיני שמים. ולזה אמר דוד המלך ע"ה יהי לבי תמים בחוקיך שבישלתי בה חולין לא בישלתי בה קדשים הכוונה דמעיקרא לא בישל קדשים שלא יאסר החולין משום ט"כ דס"ל ס"כ דאורייתא משום דס"ל ב' כתובים מלמדין וע"כ הטעם שאמר הנביא אותו הרגת בחרב בני עמון משום דאורי' מורד במלכות וחייב מיתה ואין לו עונש אף בדיני שמים למען לא אבוש דאף בדיני שמים אינו חייב ודוק היטב בכ"ז וקצת בדרך זה כ' הברכת שמואל אך בפי' דברי המדרש המובחר כדברי

(י) ובלימודי ביארתי דברי הגמ' דשבת בדרך זה דהתוס' שבת נ"ו כ' אהא דילפינן את אשתו לקחת דגט כריתות כותב לאשתו איך מוכח מזה דהרי אף אם לא כ' גט כריתות לא נאסרה על דוד דאנוסה היתה ושרי' לבעל וה"ה לבועל עיי"ש. הנה בקו' התוס' יש לתרץ דבירושלמי מבואר דאם היא אנוסה והבועל מזיד אסורה לבועל והובא בתוס' סוטה כ"ח ובב"ש סי' י"א הגם דש"ס דידן דכתובות ט' לא ס"ל כן מ"מ אין קושיא על רבי די"ל דסבירא לי' כירושלמי וע"כ הוכיח מדלקוחין יש לו בה דהיתה גרושה. אך מה דקשה דהרי אף שנאסרה עלי' מ"מ קדושין תופסין בחייבי לאוין אף לר"ע קדושין תופסין בסוטה כדאמרינן ביבמות מ"ט דאפי' לר"ע בסוטה תפסי קדושין מדלא פקעי קדושין הראשונים. אך תוס' כ' שם דבסוטה לבועל לא תפסי קדושין לר"ע. אך רבי לא ס"ל כר"ע בש"ס דיבמות מ"ה עיי"ש וס"ל קדושין תופסין בחייבי לאוין אמנם מבואר ביבמות מ"ע דר' יהושע ס"ל אין ממזר אלא מחייבי מיתות ודריש לא יקח איש אשת אביו ולא יגלה כנף אביו וסמיך לי' לא יבוא ממזר מלא יקח עד לא יגלה הוה ממזר ובלא יגלה גופי' ל"ה ממזר דל"ה רק חייבי כריתות. ולפ"ז סרס המקרא כאלו נכתב לא יגלה כנף אביו ולא יקח אשת אביו לא יבוא ממזר על כן מאשת אב הוה ממזר ומלא יגלה היינו מאשת אחי אביו ל"ה ממזר ולדידי' כ' תוס' בכתובות ל' ויבמות ט"ז דאם ס"ל אעל"מ אין קדושין תופסין בחייבי לאוין דבקדושין ילפינן דחייבי לאוין תפסי קדושין מדלא הוה ממזר דכתיב חלולין הוא עושה ואינו עושה ממזרים ולר' יהושע לא תליא ממזרות בתפיסת קדושין דגם בחייבי כריתות אין תופסין קדושין הולד ממזר. ולפ"ז לר' יהושע סוטה לבועל לא תפסי קדושין. וזה דברי הגמ' רבי דאתי מדוד מהפך היינו דמסרס לקרא דלא יקח ולא יגלה דדריש כר' יהושע דאין ממזר מחייבי כריתות ולדידי' אין קדושין תופסין בחייבי לאוין למ"ד אעל"מ וסוטה לבועל לא תפסי קדושין ואמאי כתיב לקחת דלקוחין יש לו בה וע"כ דגט כריתות כותב וזה נכון. ואף דבאמת ס"ל לרבי קדושין תופסין בחייבי לאוין כדמוכח מיבמות מ"ה מדאמר זו דברי ר"ע ולדידי' לא ס"ל גם ס"ל לרבי דמב"מ לא בטל וס"ל מערבין לקרנות ומשמע בתמורה ה' דמ"ד מערבין לקרנות ס"ל כאביי מ"מ כיון דדריש כר' יהושע דמהפך הקרא כנ"ל ור' יהושע ס"ל מב"מ בטל כדאיתא בר"ן נדרים נ"ב ר' שמעון אומר משום ר' יהושע דבר שאין לו מתירין מב"מ בטל. ומ"ד מב"מ בטל ס"ל אין מערבין לקרנות ודריש כרבא על כן רבי דאתי מדוד מהפך בקרא ודרש כר' יהושע לזכות דוד. והכל נכון דמסרס לקרא דלא תוכל לאכול בשעריך ומזכה לדוד בהריגת אורי' ומסרס לקרא דלא יקח אשת אביו כר' יהושע ומזכהו בלקיחת אשתו ויצא דוד זכאי משניהם. וזאת כתבתי בדרך פלפול לחדד התלמידים

(יא) והנה בגוף הקושיא שהקשיתי לעיל וכתבתי בקיצור וכעת אבאר יותר הנה בגמ'. דמכות אמרינן דף י"ח דלאו לא תוכל לאכול כונה קרא יתירה הוא לכתוב רחמנא לא תוכל לאכלם מיהדר מיפרש בהו רחמנא למה לי אלא ליחודי להו לאו בכל חד וחד. והקשה רש"י דיהי' לאו שבכללות ותירץ דלאו שבכללות לא הוי כיון דאכולה קאי הוי לאו אכל חד וחד. והתוס' הביאו דברי רש"י בב"מ קט"ו והקשו מש"ס דכריתות במעשר דגנך תירושך ויצהרך דאם הי' כתוב לא תוכל לאכלם בשעריך הי' לאו שבכללות ולא לקי אכל חד וחד. ותירצו דשם מעשר חד הוא משא"כ שמות נפרדות. א"כ איך אמרינן במכות דכולהו קרא יתירא הוא מדלא כתיב לא תוכל לאכלם והרי צריך לכתוב לא תוכל לאכול משום מעשר דגנך תירושך ויצהרך. שלא יהי' לאו שבכללות. ושמא יש לישב לפמ"ש במרגניתא טבא דף ע"א דפוס ווארשא ד"ה וע"ז משני דהיכא דכתיב חד ליחודי לאו כולהו נמי ליחודי לאו. והוכיח זאת מש"ס דכריתות וכתב שם דזה פלוגתא בגמ' דכריתות א"כ הפירוש בגמ' דיכתב לא תוכל לאכלם וע"כ ליחודי לאו במעשר דגנך תירושך לחלק א"כ כולהו קראי ליחודי לאו במה תלמוד מק"ו. וקצת יש לכוון זאת