בית יצחק חושן משפט קלה

כדעת אחרת מקנה ומ"ה משני מצוה שאני והיינו דהמצוה שוה בעיני' והוי כלוקח מעות ומוכר העבד ואינו עובר כלל בעשה. אבל בברכות ס"ל לגמ' דהפקר מדעת ל"ח דעת אחרת מקנה. ואף אם נוטל מעות מאחד להפקיר שדה ל"מ ול"ה כמוכרו ומ"ה מקשה והא מצוה הבא' בעבירה ודוק היטב בכ"ז. ולפמ"ש הרא"ש דמיירי בפ' זכור שהוא בשבת א"א לומר ששחררו בשטר רק במה שצרפו למנין והוא ע"י הפקר

(ט) אמנם בפשיטות יש ליישב השני סוגיות דבאמת יש לפרש ב' פירושים בהך דר"א כמבואר בב"ש סי' ד' דבא על שפחתו תצא לחירות דמסתמא שחררה מקודם בשטר עיי"ש בשם הרמ"ה. ויש לפרש כמ"ש הרמב"ם הובא לעיל דגילה דעתו הוי כהפקר. וכן בהך דר"א יש לפרש או בשחרור בשטר או דגילוי דעת דצירוף הוי כהפקר וזה תלי' אי המפקיר עבדו יצא לחירות או לא דאם המפקיר צריך גט שחרור צ"ל דשחררו בפירוש. והנה במה דמקשה והא מצוה הבא' בעבירה אף דהעשה דתפלה דוחה עשה דלעולם בהם תעבודו אף דאין עשה דוחה עשה זה הוי ידע דתפלה מצוה דרבים או דתפלה כיון דרחמי דוחה לעשה. ורק דלא בעידנא כיון דקודם שחררו. ומעתה בגיטין דמייתי רב יהודה אמר שמואל והוא ס"ל מפקיר עבדו א"צ גט שחרור ושפיר י"ל דהשחרור הוי בזה שצרפו למנין בגילוי דעת והפקר והוי בעידנא ולא מקשה והא מצוה הבא בעבירה. ואמנם בברכות לא מייתי רב יהודה אמר שמואל רק רב יהודה. ולדידי' משמע דס"ל דר' אליעזר שחררי' בפירוש וע"כ ל"ה בעידנא והקשה דהוי מה"ב ומשני והוסיף זאת דבעשה דרבים א"צ בעידנא כמ"ש המג"א סי' תמ"ו בשם הר"ן ועיין באחרונים שהאריכו בדברים אלו ואכ"מ. כי לא רשמתי זאת רק דרך אגב

(י) ועכ"פ לענין עבד בהפקיר כל נכסיו י"ל אם לא הי' כוונתו לטובת העבד לבד אינו עובר בעשה. וגם בהך דמתפיס תמימין לבדק הבית דעובר בל"ת נ"ל דאם הקדיש כל נכסי והי' בהם בהמות דמוכרין אותן לצורך קרבן לא עבר בעשה או ל"ת. והכי מוכח ממשנה דשקלים בהקדיש נכסי' והי' בהם בהמות דהדמים יפלו לבדק הבית. ואס"ד דעובר בל"ת נימא דכוונתו הי' למזבח דחזקה לא שביק היתרא. וע' בירושלמי בשקלי' דפליגי אי פלוגתא דר"י ור"א במקדיש עדרו או במקדיש נכסי'. ולהנ"ל מוכח מדברי ר' יהושע דאף לבדק הבית אינו עובר רק במתפיס בהמות אבל לא במקדיש נכסי'. אבל לפ"ז קשי' למ"ד במתפיס עדרו פליגי ומ"ט דר' יהושע ושמא עד כאן לא עבר בעשה או בל"ת רק במתפיס בפי' לבדק הבית אבל לא במתפיס סתם ועדיין צ"ע. ולפי זה יהי' דברי הרמב"ם מדוקדקים דבאמת במתפיס תמימים לבדק הבית כיון דמקשה בגמ' דנימא אעל"מ ומשני ממקום שנתרבה בעלי מומים לגבי מזבח משם נתרבה תמימין לבדק הבית וכיון דגילה קרא דא"ע מהני. א"כ אהני מעשי' שיצא לחולין דבר תורה ומדאורייתא א"צ למוכרן לצירכי עולה. משא"כ במתפיס סתם או במקדיש כל נכסי' והי' בהם צורכי עולה דלא עבר כלל. ולא הי' דעתו רק שהמעות יהי' לצורכי עולה ובהמה גופא תמכר לצורכי עולה אז מדאורייתא אינה יוצאה לחולין מקרא דואם בהמה אשר יקריבו ממנה יהי' קודש ולפ"ז דברי הרמב"ם מדוקדקים שהביא זאת בהלכה ו'. ומיושב מה שהקשה המ"ל ממה דמשמע במנחות ק"א דל"ה אלא מדרבנן דשם י"ל במתפיס בפירוש לבדק הבית ועוד יש לעיין בזה ואקצר הפעם

דרוש יא ב"ה. דרוש לשבת הגדול תרמ"ה בסוגיא דפסחים דף מ"א

(א) הנה יש להסתפק בדין צלאו ואח"כ בישלו במי פירות אם חייב או לא. ומקום הספק לרבי דיליף בישל במי פירות מבשל מבושל ואם ס"ל לרבי כר"מ דבמצה יוצאין במבושל אח"כ אך בפסח לא יצא בצלאו ואח"כ בישלו משום דמרבינן מקרא בשל מבושל א"כ י"ל דאם מרבינן מקרא ב' דברים לא ילפינן ריבוי מריבוי וכדאמרינן בירושלמי גיטין פ' האומר הלכה ב' לענין חצר של שליח מה שתעשה כידו ופירש המפרש הואיל וילפינן חצר מריבוי ושליחות מריבוי לא ילפינן מריבוי וה"ה הכא הריבוי לא קאמר רק אגוף הקרא ולא ריבוי אריבוי ועיין מ"ש בספרי בית יצחק חא"ח סי' ז' אות ז' ובגליון שם לכמה ענינים שהארכתי בפרט זה

אך י"ל בלא"ה ע"כ רבי כר' יוסי ס"ל דגם במצה אין יוצאין במבושל מסברא וא"צ קרא לצלאו ואח"כ בישלו דאס"ד דס"ל כר"מ א"כ מנ"ל צלאו ואח"כ בישלו כיון דצריך קרא לבישלו במי פירות דלא ס"ל ק"ו דילפי רבנן א"כ אין מקום להסתפק. אך הנה ברמב"ם פ"ח מק"פ מבואר בזה"ל שהזהירה עליו תורה בין שנתבשל במים בין שנתבשל בשאר משקים או במי פירות שנאמר ובשל מבושל ריבה הכל. צלאו ואח"כ בישלו או שבישלו ואח"כ צלאו או שעשאו ציקי קדירה ואכלו חייב וכו'. הנה מדהביא קרא לבישלו בשאר משקין ולא יליף מק"ו מבואר דס"ל כרבי ומה שפוסק בצלי קדר דחייב כבר הקשה בכסף משנה וע' בלחם משנה ויבואר לפנינו אך מה שפוסק צלאו ואח"כ בישלו חייב ומנ"ל כיון דצריך הריבוי לבישלו בשאר משקין. לכאורה כשיטתי' דס"ל כר' יוסי דגם במצה אין יוצאין במבושל וא"צ קרא לפסח. אך קשה דהרי תוס' כתבו ד"ה עולא אמר דהא דמדמי בגמ' פסח למצה זה דוקא לעולא דלא ס"ל טעמא דר' יוסי משום טעם מצה רק ס"ל טעמא דר' יוסי דכל בישול כולל אפי' וס"ל בברכות דשלקות מברך שהכל מה"ט דבישול מגרע הדבר ומ"ה מדמי פסח למצה אבל למסקנא בברכות ל"ח דר' יוסי סבר ג"כ שלקות מברכינן בפה"א דבמילתי' קאי ורק במצה מגרע דליכא טעם מצה אינו דומה פסח למצה עיי"ש. א"כ כיון שהרמב"ם פוסק בפ"ח מברכות דשלקות מברכינן בפה"א ופסק כר' יוסי פ"ח ממצה משום דטעם מצה בעינן כמבואר להדי' בר"מ. א"כ אינו דומה פסח למצה כמ"ש תוס' וצריך קרא לפסח והרי ל"ל ריבוי כיון דצריך קרא לבישלו במי פירות. והנראה ליישב דברי הר"מ אף אם ס"ל כתוס' דהנה מבואר בש"ס דפסחים ק"כ ע"ב דמצה איתקש לפסח. ולפ"ז נהי דבמצה טעמא דר' יוסי משום דטעם מצה בעי ול"ש זאת בפסח דבישול מבטל טעם מצה אבל לא טעם פסח מ"מ כיון דמסברא ידעינן במצה שוב מועיל ההיקש דפסח ומצה לאסור גבי פסח בצלאו ואח"כ בישלו ושוב חייב עלי' כיון דמבטל הצלי' דמעיקרא כמו במצה וא"צ קרא להכי. אך לפ"ז קשה אמאי ס"ל לר"מ דיוצאין במצה מבושל הרי כיון דידעינן בפסח מבשל מבושל דצלאו ואח"כ בישלו חייב מריבוי דבשל מבושל שוב נילף מצה מהיקש דאפאו ואחר כך בישלו לא יצא ידי חובת מצה. אך זה ניחא דהר"ן נדרים ז' כ' דהא דמיבעי לן אי יש יד לפיאה ולצדקה אף דאיתקש לקרבנות ואין היקש למחצה כיון דילפינן קרבנות מריבוי ולא כתיב בהדי' ל"ש אין היקש למחצה. והרמב"ם פוסק כאת"ל דהלכה דגם בזה שייך אין היקש למחצה ורשב"א פוסק דילקא בתיקו. א"כ י"ל דר"מ יסבור כיון דילפינן פסח מריבוי דבשל מבושל וההיקש דפסח למצה איצטריך דס"ל כראב"ע דפסח אינו נאכל אלא עד חצות וה"ה מצה מהיקשא כדאיתא דף ק"כ ע"ב ומ"ה ס"ל דל"ש אין היקש למחצה במה דילפינן מריבוי ומ"ה במצה יוצאין במבושל אחר אפי' ובפסח חייב בצלאו ואח"כ בישלו. אבל לר' יוסי דידע מסברא דבמצה אין יוצאין שוב יליף פסח מהיקשא ול"צ קרא להכי וכן ס"ל לרמב"ם ז"ל

(ב) הן אמת דקשי' אי ס"ל לר"מ כראב"ע דפסח אינו נאכל אלא עד חצות ואתיא ההיקש לזה דמצה אינו נאכל אלא עד חצות א"כ לפמ"ש בדרוש לפסח ונדפס בספרי ב"י ליו"ד ח"א סי' נ"ו דראב"ע ע"כ ס"ל הבערה ללאו יצאת דרש"י פי' בברכות ט' אהא דראב"ע ס"ל כבא השמש אתה אוכל מועד צאתך ממצרים אתה שורף דאכילה עד חצות ומה נ"מ דמועד צאתך אתה שורף והלא אין שורפין קדשים ביו"ט והקשה זאת רש"י שם ומה שתירץ דמ"מ הזמן אינתק לשרפה צ"ע דמאי נ"מ ודילמא לחזקי' דס"ל דאינו חייב כרת עד הבקר ול"מ מחשבה רק במחשב עד לבקר בזבחים נ"ז ניחא ונ"מ למחשבה כמ"ש בספרי בית יצחק לא"ח סי' מ"א אלא לר' יוחנן דפליג שם מאי איכא למימר וצ"ל דראב"ע ס"ל הבערה ללאו יצאת ואינו אסור ביו"ט כמ"ש תוס' פסחים ה' ומותר לשרוף קדשים ביו"ט ולפ"ז אם ר"מ ס"ל כראב"ע ע"כ גם הוא ס"ל הבערה ללאו יצאת דאל"כ למאי כתבה רחמנא מועד צאתך אתה שורף ולא משמע כן דצ"ל דכמה משניות דלא כר"מ ומ"מ אין הוכחה דר"מ ס"ל לחלק יצאת. ובזה יתיישב הא דאמרינן בשבת ע"ג דמשנה דאבות מלאכות ארבעים חסר אחת וא"ר יוחנן דאם עשאן כולן בהעלם אחת חייב על כל אחת ואחת ומקשה דידע לה לשבת במאי ומשני דידע לה בתחומין אליבא דר"ע ולא קאמר נמי אליבא דר"מ דר"מ ג"כ ס"ל תחומין דאורייתא עירובין ל"ה ע"ב להנ"ל ניחא דר"מ ס"ל הבערה ללאו יצאת ובמשנה דשבת חשיב הבערה בהדי ל"ט מלאכות דחייב קרבן וע"כ לא אתיא כר"מ. איברא דרחוק הוא דר"מ יסבור כר' יוסי ויבואר עוד לפנינו. איברא די"ל אף לר' יוחנן דס"ל באכילה חייב כרת מ"מ מודה דלראב"ע אינו חייב כרת באכל פסח לאחר חצות א"כ י"ל דנ"מ דמועד צאתך אתה שורף דאינו חייב כרת בלילה אך לר' יוחנן דלא תליא בשריפה החיוב כרת עדיין אין נ"מ במה דאינתק לשריפה

(ג) והנה אם נאמר דר' מאיר ס"ל כראב"ע דפסח אינו נאכל אלא עד חצות כדכתיבנא לעיל דע"כ ס"ל כן וס"ל דמאי דאמר רחמנא מועד צאתך אתה שורף אף דאין שורפין קדשים ביו"ט דנ"מ דבלילה לא אינתק לשרפה ואינו חייב כרת כמ"ש הצל"ח ברכות. ולפ"ז כתבתי בספרי בית יצחק סי' הנ"ל דהא דבש"ס דזבחים צ"ז דמשני ר"א יקדש עשה ול"ת ואין עשה דוחה לת"וע והקשה בברוך טעם דהרי העשה ליתא בשאלה והל"ת והעשה ישנו בשאלה דבפיגול וקדשים פסולים מהני שאלה אם נפסלו קודם זריקה כמ"ש תוס' כריתות ומה משני ר"א ותירצתי דלחזקי' דקדשים שניתותרו בלילה אין בהם כרת והקשה הגמ' בזה וניתי עשה וידחה ל"ת דאין בו כרת ובזה תירץ ר"א שפיר. (ואף דיקדש כתיב בחטאת וזמנם עד הבקר. מ"מ הקרא קאי דאם נגע חטאת בשלמים החטאת נתקדש בחומרת שלמים והשלמים נתקדשו בחומרת חטאת וכ"כ בצאן קדשים בזבחים צ"ז בתוס' הנ"ל, ע"כ אסר הכ' החטאת שנבלע בו שלמים דאתמול בסוף בלילה ואזה מקשה ניתי עשה). ולפ"ז כתבתי בספרי ל"א סי' מ"א דלחזקי' ולראב"ע דקאי כוותי' ל"ה נזיר וחטאת שני כתובים דאיצטריך יקדש שיהי' עול"ת והסוגיא דפסחים שפיר קאי אליבא דר"ע דלא ס"ל כחזקי' וליכא למימר קו' הגמ' אנותר דהא ל"ת שיש בו כרת ורק אפיגול ול"מ תירוץ ר"א כקו' ברוך טעם וע"כ כתירוץ הראשון דאין עשה דוחה ל"ת במקדש ולזה א"צ קרא דילפינן מפסח שני כדאמרינן בש"ס דזבחים ומ"ה הו"ל קראי דחטאת ונזיר שני כתובים וכ"ז מבואר בספרי בית יצחק לא"ח סי' מ"א ומעתה אם נאמר דר' מאיר ס"ל ג"כ כראב"ע וכחזקי' ול"ה נזיר וחטאת ב' כתובים א"א לומר דלדידי' אתיא משרת להיתר מצטרף