בית יצחק חושן משפט קלג

נטל"פ מותר די"ל מטעם שלא כד"א ובחמץ בפסח דהוי כרת אף דשלכ"א אסור דכתיב לא יאכל מ"מ בנטל"פ קודם הפסח הוי כחרכו קודם זמנו ובפסח באמת י"ל דאסור וכבר חקר בזה הר"ן ז"ל והרבה יש לדבר בזה עוד ואקצר)

(ט) עוד באופן אחר נ"ל ליישב קושית אלו האחרונים דבאמת התוס' כתבו בהא דבישל חטאת והדר מבשל שלמים אף דהו"ל נ"ט דאיסורא משום דמב"מ מדאורייתא ברובא בטיל וכבר ביארו דבריהם דסתמא דקדשים הוא מב"מ ובפרט לפמ"ש הרשב"א דכל קדשים מב"מ הוא ולפי"ז יש להקשות קו' נפלאה דהנה לדברי התוס' צריך לבאר איך מבשל לכתחלה הלא אין מבטלין איסור לכתחלה ורק משום דהוא דרבנן כשיטת התוס' בחולין וכאן אוקמא אדאורייתא. או דקודם איסורן מבטלן. והנה באבני מלואים העיר בדבר נחמד מאוד בקו' המל"מ בפרשת דרכים לשיטת הפוסקים דביטול איסור רק מדרבנן אמאי מאכילין לחולה טבל ונפרוש תרומה ונבטל' ברובא. ותי' דאף דאין מבטלין רק מדרבנן בתרומה הוי דאורייתא דהרי אתה מצוה על שמירת תרומה ואיך אתה מבטלה והיא סברא ברורה אלא שהגאון הגדול מ' ענזיל ז"ל הקשה בהגהות לאבני מלואים מזרוע בשלה דשם הוא קדשים וכבר הרגיש כן הגאון הנ"ל בעצמו. אך באמת שם גם איל נזיר הוי קדשים ואין חילוק רק שזה נאכל לכהנים זכרים ונקיבות והאיל לזרים אבל נשאר בקדושת קדשים קלים כמו שהי' ולכן מותר לבטל מדאורייתא משא"כ בתרומה דחולין מבטלה מקדושתה ולכן אסור לבטלה מן התורה. ומעתה איך יליף ר"ש בתרומה א"צ מריקה ושטיפה כמו קדשים קלים. דילמא דוקא קדשים דבטלו ברוב כמ"ש התוס' והרי א"צ ול"ש ביטול איסור לכתחלה דהוי מדרבנן דהרי השתא נמי הוא קדשים. ועוד כיון דהו"ל נותר ל"ה קדושה מעליא משא"כ תרומה צריך מריקה ושטיפה וישתמש בהמים בקדושת תרומה ואין לבטל אח"כ על סמך ביטול ברוב דתרומה בחולין אין מבטלין איסור מן התורה כנ"ל (וזה אין להקשות דתרומה הוי מבא"מ די"ל דלרבא טע"כ ל"ד ובפרט לדברי הגאון מליסא בתרומה ודאי ל"ד שפיר בטיל כמו כן טע"כ דהוי מטעם ביטול כמ"ש רש"י ז"ל ודו"ק) ובשלמא לר"י י"ל דלשיטת' אזיל דס"ל מב"מ ל"ב ברוב. וא"כ התורה מיעטה קדשים קלים אבל הגעלה צריך וכמו שמקשה באמת בגמ' אליבי' שפיר יליף מתרומה דבין בתרומה ובין בקדשים קלים התורה מיעטה רק מותר (החנוכת) כדאיתא בגמ' משא"כ לר"ש לדידי' י"ל דהתורה מיעטה קדשים קלים על סמך ביטול ברוב ותרומה הוא מדאורייתא אך הדבר יתכן מאוד ול"ק מידי דר"ש לשיטתי' דס"ל מביאין קדשים ותרומה לבית הפסול כדאיתא בזבחים ע"ה אין מבשלין שמן של תרומה וכו' ור"ש מתיר עיי"ש ולדידי' אף בתרומה מבטלין מדאורייתא כמו שמתיר שם בזבחים בבישול בכל דבר. ומ"ה ל"צ קרא לתרומה דבקדשים קלים התורה מיעטה וכ"ש תרומה. ואי דשם על סמך ביטול הוא הדין כאן ואי אתה חושש שמא יבשל אינו מינו ה"ה כאן. וכ"ז לר"ש ור"י אבל לר"ע דס"ל אין מביאין קדשים לבית הפסול שפיר הקשו התוס' ודילמא ס"ל לר"ע קדשים קלים אין טעון מריקה דהא מב"מ ובטל ברוב ול"ש ביטול לכתחלה מדרבנן והדבר נשאר בקדושה ואדרבה הוא מעלהו ולא ידעינן תרומה דמדאוריי' אסור לבטלה ברוב והוה אמינא כיון שצריך הגעלה מדאורייתא בעי ככל דין מריקה ושטיפה. ודו"ק היטב בכ"ז

ב"ה. דרוש י' לשבת תשובה תרכ"ה ביומא דף ס"ג ע"ב סוגיא דשעיר המשתלח ובסוגיא דר"א שיחרר עבדו בברכות מ"ז

(א) ליישב דברי רש"י ד"ה ולא אוציא פרת חטאת שכתב ולא אוציא שעיר המשתלח שהוא ראוי לבא לאוהל מועד להגריל ולהתודות. ובמס' זבחים דף קי"ט הקשה שם מתניתין אברייתא דבמתניתין משמע דאינו ראוי לבא לאהל מועד. ומשני כאן קודם הגרלה כאן לאחר הגרלה אי נמי כאן קודם וידוי כאן לאחר הוידוי והקשו בתוס' על תירוץ דכאן קודם הגרלה דהרי קודם הגרלה באמת חייב משום שחוטי חוץ הואיל וראוי לשעיר הנעשה בחוץ כדאמרינן ביומא דף ס"ב. ותי' דבאמת למסקנא דמחלק כאן קודם וידוי באמת כן הוא דקודם הגרלה חייב ע"ש. ואם כן דברי רש"י תמוהים שכתב דראוי להגריל ולהתודות ומשמע דמיירי קודם הגרלה ובזה באמת חייב משום שחוטי חוץ דראוי לבא לפתח אוהל מועד לשעיר הנעשה בחוץ. והנלע"ד בזה דהתוס' קאמרי בתירוץ ב' הטעם דחייב קודם הגרלה הואיל וראוי לשעיר הנעשה בחוץ אף דמחוסר עבודת היום משום דאין מחוסר זמן לבו ביום. ולכאורה קשי' (והראוני כעת כי כבר העיר בקו' זו בספר יראים סי' ש"ץ מובא בשו"ת בית אפרים חלק או"ח סי' כ"ג ותירצה) דלפי המבואר בחולין דף כ"ט פלוגתא בשחט מיעוט סימנים בחוץ וגמר' בפנים דלמ"ד ישנה לשחיטה מתחלה ועד סוף מחייב ולמ"ד אינה לשחיטה אלא לבסוף פטור וקשיא להך מ"ד א"כ שחוטי חוץ איך משכחת לה דכיון ששחט בה פורתא אינו ראוי לפתח אוהל מועד וליכא לחייב כלל אסוף שחיטה ובשלמא למ"ד ישנה לשחיטה מחייב אתחילת שחיטה אבל למ"ד אינה לא מחייב רק אסוף שחיטה קשי' דתיכף בתחילת שחיטה אידחי לי' מקרבן וצ"ל דלא נדחו כלל דראוי להביא בפנים ולגמור השחיטה דלא נפסל כלל למ"ד אינה לשחיטה אלא לבסוף. וכיוצא בזה כתבו התוספות חולין דף ל' ד"ה מדמי פסח מי אדחי דתיכף אחר פדיון יוציאנו חוץ ויגמור שם שחיטתו וה"ה להיפך בקדשים שיבואו לפנים ויגמור וצ"ל להתוס' דל"ה שהי' מה שמביאה לפנים או לחוץ מכיון שלא שהם כשיעור שחיטת בהמה דאפשר בכך דאל"כ איך יוציאנו לחוץ והרי הבהמה ותיאסר בשהיה בין סימן לסימן או אף שהי' במיעוט קמא דושט אסור. והכי מוכח ומשמע בגמרא בשחט מיעוט סימנים בפנים וגמר' בחוץ משמע דמטעם שהי' אין להסתפק כלל לדינא דגמ' דבעי שישהה כשיעור שחיטה. ומעתה כל זה בכל הקרבנות משא"כ בשעיר המשתלח איך יהון לחייב מטעם הואיל וראוי לשעיר הנעשה בחוץ הרי מחוסר עבוד היום ומאי מהני מה דאין מחוסר זמן לבו ביום הרי מ"מ מכיון דשתהה פורתא אינו ראוי לשעיר הנעשה בחוץ דמחוסר עבודת היום ולהמתין אי אפשר להביאו בפנים ולהמתין שהרי יהי' שהי' מכיון דבאמצע בעי לשחוט קרבנות אחרים מעבודת היום יהי' כשיעור שהי'. ואיך נוכל לחייבו הרי כיון ששחט בה פורתא אידח' לי' משעיר מטעם שהי'. וצ"ל דהסוגיא ביומא דף ס"ב קאי למ"ד ישנה לשחיטה מתחלה ועד סוף ומחייב בהאי פורתא דכיון דקודם שחיטה הי' ראוי לשעיר הנעשה בחוץ מיחייב אפורתא קמא משום שחוטי חוץ. ומעתה לא קשה קו' התוס' בזבחים דהתי' כאן קודם הגרלה קאי למ"ד אינה לשחיטה אלא לבסוף וליכא לחייב משום שחוטי חוץ, דממנ"פ אפורתא קמא ליכא לחייבו להך מ"ד ואסוף שחיטה ל"ש הואיל וראוי לשעיר הנעשה בחוץ דמכי שחט בי' פורתא ליכא למימר דימתין עד אחר עבודת היום דיהי' שהי' ויפסול. וכן מיושבין דברי רש"י שכתב שיכול להגריל דבאמת גם קודם הגרלה פטור דל"ש הואיל וראוי לשעיר הנעשה בחוץ מטעם הנ"ל דכיון דמחוסר עבודת היום ליכא לחייב על סוף שחיטה דאי אפשר להמתין ומכי שחט בי' פורתא שוב אינו ראוי להביאו בפנים ויהי' דברי רש"י ג"כ אמורים למ"ד אינה לשחיטה אלא לבסוף. ולפי דברי רב יוסף בחולין כ"ט דבשחט סי' אחד לכ"ע חייב בחוץ ורק במיעוט סימנים פטור. למ"ד אינה לשחיט' אלא לבסוף. א"כ לפי הסברא דבמיעוט קמא לא איכפת לן בשהי' והאי איבעיא בחולין דף ל"ב שפיר חייב קודם הגרלה דבשחט סי' אחד כבר חייב אשחוטי חוץ ורק בשחט מיעוט ואז יכול להמתין. משא"כ לצד האיבעיא דשהה במיעוט סימנים טרפה ליכא לחייב כנ"ל וגם כן נכונים דברי רש"י דהברייתא ביומא ס"ב דמחייב קודם הגרלה ג"כ יסבור ישנה לשחיטה מתחלה ועד סוף או דשהי' במיעוט קמא לא איכפת לן. משא"כ בדף ס"ג שם בעי רש"י לפרושי לשני התירוצים דסוגיא בזבחים דף קי"ג ומייתי שני התירוצים וכתב דראוי להגריל ולהתודות וקאי למאן דאמר אינה לשחיטה אלא לבסוף ושהי' במיעוט קמא נמי אסורה לדידן

(ב) את כל זה חשבתי בראשית ההשקפה אבל אחר העיון היטב בתוס' ב"ק ע"ב ד"ה דאי ישנה נראה דאפי' למ"ד ישנה לשחיטה מתחלה ועד סוף ליכא לחיובי אפורתא קמא. ולכאורה מוכח מדברי התוס' שם היפך מדברינו. וגם במ"ש ליישב הקו' דאהכי חייבי' רחמנא א"כ גם דברינו ליתא אבל אחר העיון ת"ל כל דברינו נאמנו מאוד דשם הקשו התוס' למ"ד ישנה לשחיטה מתחלה ועד סוף איך אפשר לחייב כיון שכבר נאסר בתחלת שחיטה משום שחוטי חוץ והוי מחתך בעפר. לזה כתבו שני דברים דאם כבר נאסר בתחלת שחיטה ליכא להתחייב אהתחלה לכ"ע כמו שהוכיחו התוס' שם בד"ה כי קא מחייב. וכן הקושיא ל"ק דמאיזה טעם יהי' חייב משום שחוטי חוץ בתחלת שחיט' אהכי חייבי' רחמנא דל"ה מחתך בעפר בשחוטי חוץ ואיסור שחוטי חוץ ל"ה בתחלה. מה שאין כן קושיתינו הוא דליכא לחייב אסוף שחיטה נהי דל"ה מחתך בעפר. מ"מ אינו ראוי להביאו בפנים מטעם שכתבתי. ושפיר כתבתי דלמ"ד ישנ' לשחיטה מתחלה ועד סוף כיון דהתורה גילתה שחיטת חוץ הוי שחיטה דאהכי חייבי' רחמנא ול"ה מחתך בעפר שפיר מחייב אתחלת שחיטה ואז הוי ראוי לבא בפנים משא"כ למ"ד אינה לשחיטה אלא לבסוף נהי נמי דגילתה התורה דהוי שחיטה מ"מ לא מחייב אתחילת שחיטה רק אסופ'. וכיון ששחט במקצת לא יוכל להמתין עד שיעבוד עבודת היום ואח"כ יגמור בפנים שחיטתו דיהי' שהי' ואינו ראוי לשעיר הנעשה בחוץ ואיך יחייב משום שחוטי חוץ נהי דל"ה מחתך בעפר דגילתה התורה דהוי שחיטה זה מפאת מה ששחט בחוץ אמרינן אהכי חייבי' רחמנא משא"כ מה שאינו יוכל להבי' לפנים מצד שהי' איך נאמר אהכי חייבי' רחמנא הרי בכל שחיטה תיכף חייב הטעם שיכול תיכף להביא לפנים ויהי' קרבן כשר למ"ד אינה לשחיטה אלא לבסוף וזה הכל נכון לדינא בעזה"י וכמו שכתבו תוספו' חולין דף ל' ורש"י דף מ' דהיכא דגמר שחיטה בפסול אינו חייב משום שחוטי חוץ וה"ה היכי דעביד שהי' משא"כ למ"ד ישנ' לשחיטה מתחלה ועד סוף כיון דבאמת לא עביד שהי' מחייב אתחילתו ואז הוי הבהמה ראוי לבא בפנים שאז יכול להמתין עד אחר עבודת היום

(ג) (מיהו מלשון התוס' חולין ד' ל' ד"ה כגון שכתבו דהא מחייב בסימן אחד היינו היכא דגמר השני בפנים וגם מקו' התוס' בב"ק ד"ה כי קמחייב אההיא פורתא משמע דבשחט שני סימנים בחוץ לכ"ע לא מחייב אלא אסוף שחיטה וכן מוכח מסוף דברי התוס' שם. ולפענ"ד דבר זה תמוה דכיון דהתורה גילתה דשחוטי חוץ בליכא פסול אחר הוי שחיטה ודאי חייב למ"ד ישנ' לשחיטה מתחלה ועד סוף אתחילתו ואינו דומה לאירע פסול לענין פרה אדומה. מיהו התוס' ב"ק שפיר הקשו דנהי דחולין בעזרה הוי שחיטה לענין חיוב זה אבל לענין