בית יצחק חושן משפט קלב

מסיני כנ"ל יש לומר דאיצטריך ללקות בכזית לדעת התוס' דהדרי' לאיסורא קמא ולוקין על טע"כ אף אם נילף מגעולי מדין

ומעתה המשך הגמ' כך הוא דאביי הוי סבר דכזית בכדי א"פ לא בטיל. ולכן יסבור דמבשא"מ בשמא ושוה בטעם בטיל. ובמב"מ בשמא ובטעם אין שוה ל"ב. ולכן ילפינן מג"נ טע"כ. והתורה הצריכה להגעיל שמא יבשל מבא"מ בטעמא ול"ה ס"ס שמא דבר הפוגם ושמא מב"מ בטעמא דכשיטעום עכו"ם יבוררו ב' הספיקות. ואמנם אחר אשר אמרו בגמ' דכזית בכא"פ דאורייתא ומכותח הבבלי ע"כ מוכח דמבא"מ בשמא ובטעם שוה ל"ב. ולפי"ז יש לומר דמב"מ בשמא ובטעם אינו שוה בטיל שפיר דנטל"פ אין מוכח רק דזה שבלא"ה ל"ב הטעם אוסר בכזית. אבל זה אין סברא כלל לרבא דמב"מ בשמא הטעם ל"ב. ומעתה תקשה דטע"כ ע"כ יליף ממשרת דג"נ חידוש הוא דהוי נטל"פ ואי דנטל"פ מותר ולא אסרה תורה אלא בת יומא תיקשי דהו"ל ס"ס שמא דבר הפוגם ושמא מב"מ בשמא ובטעם אינו שוה. וזה ל"ה איכא לברורי. ולכן הקשה אביי שפיר דע"כ משרת להיתר מצטרף לאיסור וג"נ חידוש הוא. ואמנם הגמ' מתרץ ר' יוחנן דאמר כר"ע. וכיון דר"ע חייש למיעוט' כדאיתא במכות דף ז' וס"ס מטעם רוב ולדידי' ס"ס ל"מ ולכן מוכח מג"נ לטעם כעיקר ומשרת להמל"א ודו"ק כי זה נכון מאוד. הארכתי קצת ויצאתי חוץ לענין ונחזיר לעומק הסוגיא

(ו) והנה בעיקר הקו' שהקשו בתוס' סוף ע"ז לשי' רש"י דס"ל לינת לילה פוגמת וא"כ ל"ה נותר כלל דנעשה נותר כשהוא פגום. ואמנם י"ל הנה נטל"פ ילפינן מנבילה ואמנם נותר כרת הוא ולא ילפינן מנבילה דמה לנבילה שכן אינה בכרת. ואמנם לטעם הרשב"א דנטל"פ מותר מטעם ביטול ברוב דטעם פגום לא אסרה תורה שפיר מותר בכל איסורין וכבר ביארתי דלרבא דס"ל מבא"מ בשמא ל"ב הממש מהלכה למשה מסיני. ע"כ הטעם דילפינן מנבילה ובאיסור כרת באמת נטל"פ אסור. ובזה נחמדו דברי רש"י סוף ע"ז שכתב ונותר איסור כרת הוא והוא שפת יתר. ולהנ"ל נכון הדבר דבאמת הו"ל נטל"פ. ורק משום שהוא איסור כרת לא ילפינן מנבילה. ומה נחמדו דברי הגמ' סוף ע"ז דפריך סוף סוף האי היתירא דאתי לידי' איסורא הוא וכבר הבאתי דברי היערות דבש שהוקשה ע"ז דהו"ל נטל"פ ורק מגזה"כ ומאי היתירא דאתי לידי איסורא הוא. ולהנ"ל נכון דרבא לשיטתי' דנותר בכרת מש"ה אסור אף נטל"פ ויש לדבר בזה לענין חמץ בפסח ואין כאן מקומו

ואמנם י"ל הנה הרמב"ם פי"ד מהלכות מאכלות אסורות נתן טעם על נבילה שהבאיש דהוי שלא כד"א ובגמ' אמרו משום דאינו ראוי לגר. תי' בכו"פ דהרמב"ם ס"ל דלסרוחה מעיקרא צריך קרא לענין טע"כ וכמ"ש התוס' בכורות ורק דקשי' בגמ' דר"מ קאמר קרא להתיר וא"צ קרא לאיסור. ואיך הוא סברת חוץ וע"כ יש כאן טעם שלא כד"א. ורק דכ"ש למכות ולדידי' שלא כד"א אסור ור"מ ס"ל שלכד"א מותר ולכן צריך קרא לאיסור והרמב"ם ס"ל שלכד"א מותר. ודברים אילו נחמדים דבנותר אעפ"י שהוא בכרת וליכא למילף מנבילה מ"מ נטל"פ מותר מצד שלא כדרך אכילתן דבנותר ג"כ כתיב אכילה ומותר שלכד"א ועיין תוס' פסחים כ"ו לענין קדשים בשלא כד"א אולם בנותר ודאי שלכד"א מותר. ועיין בפסחים דף כ"ד. ואמנם לר"ש דס"ל דשכד"א אסור כמ"ש המהרש"א בשבועות כ"ג ולדידי' בנותר ודאי אסור דליכא למילף מנבילה שכן כרת ושלכד"א לדידי' אסור

והנה הרמב"ם פסק דשבירה בכלי חרס לא נאמר רק בחטאת וכבר ביארו האחרונים סברתו דבאמת בנותר הו"ל נטל"פ כקו' התוס' ורק דהתורה גזרה דבעי לבערו מן העולם מגזה"כ וע"כ סגי בהגעלה. ורק בחטאת מגזה"כ והיינו דכיון דנאסר במשהו נטל"פ אסור כמ"ש הצאן קדשים. ולכן ל"מ נטל"פ וצריך שבירה ובשאר קדשים סגי בהגעלה דהו"ל נטל"פ ולקיים ביעור סגי בהגעלה ומעתה לפי מה שהוכחנו לר"ש דבנותר ס"ל להיפך דנטל"פ אסור. ולכן לדידי' באמת צריך שבירה בכל הקדשים

ומעתה מיושבין דברי הגמ' בטוב טעם בהא דמשני כיון דאיכא שירי מנחות וכבר הקשינו על הרמב"ם וגם הקשינו אמאי לא מוקם במאפה תנור או במנחת כהנים עיי"ש. ולהנ"ל מיושב היטב הכל דהנה הגמ' מסיק אח"כ בקושיא ב' כיון דאיכא שתי הלחם ולחם הפנים דבעי כלי שרת. וקשה אמאי לא מוקי לה כשהוקשו קו' הראשונה הו"ל לשנות כן ואמנם הדבר נכון דהתוס' כתבו דלר"ש דס"ל דשתי הלחם לא קידשו בתנור ל"ש לשנות כן ומ"ה הגמ' בתירוץ הראשון בעי לתרוצי אליבא דר"ש דלרבנן ל"ק כלל די"ל דבעי כלי שרת כמו שמסיק הגמ' ורק אליבא דר"ש ל"ש לתרץ כן. והגמ' רוצה לתרץ אליבא דר"ש. ולכן משני שפיר כיון דאיכא שירי מנחות דלר"ש באמת גם בשאר קרבנות בעי שבירה בכלי חרס דדוקא לרבנן דס"ל שלכד"א מותר ונטל"פ מותר אף בנותר. ולכן מהני הגעלה לקיים מצות ביעור והמאכל בלא"ה לא נאסר משא"כ בחטאת דמשהו ונטל"פ אסור משא"כ לר"ש בכל מקום בעי שבירה ושפיר משני כיון דאיכא שירי מנחות בשמן

(ז) ובזה מיושב מה שהקשיתי דלמה לא משני במנחת מאפה ובמנחת כהנים. ונ"ל דהנה במנחת כהנים כולה כליל וכיון דר"ש ס"ל אין פיגול ונותר בעולין. כדאיתא בזבחים ובמעילה. ולכן לדידי' ל"ש לומר דאיכא בליעה ממנחת כהנים דבזה אין כאן איסור נותר. ואין לומר דטעמא מאי דאין איסור חל על איסור וא"כ איכא איסור עולין דזה אינו דבאמת הו"ל נותן טעם לפגם ור"ש ס"ל נטל"פ מותר ורק דאנן אמרינן כרת מנבילה לא ילינן. ולכן בעי לר"ש שבירה בכל קדשים וכיון דר"ש ס"ל אין איסור חי ע"א ולא חל איסור נותר. ואיסור עולה אינו רק לאו ואין בו כרת והו נטל"פ (ואף דבעולין הוי האיסור תיכף מ"מ מסתמא לא אפם עד יום אחרון ולכן לא משני במנחת כהנים) ובזה מיושב מה דלא משני במאפה תנור. דהנה מנחת מאפה נאפת קודם הקמיצה ולע"ע לא הוקבעה לנותר רק אחר הקמיצה וי"ל דמה שבלע קודם הקמיצה לא נעשה נותר דקודם קמיצה לא שייך נותר. ורק הקמיצה קובעת לנותר וי"ל דהקמיצה לא קובעת רק מה שראוי לאכילה והוי שירים אבל הבליעה דבשעה שהיא נבלעת ודאי ראוי לאכילה עלי' לא מהני הקמיצה והוי דינו כקודם קמיצה ובפרט לפי מה שאבאר לקמן דבבליעה אינו עובר בבל יראה והוי כנפלה עליו מפולת לכן לא מהני לי' הקמיצה דבשעה שנבלע הוי כמאן דליתא. ויש לי ראי' לזה חדא מדברי הטו"ז יו"ד שכ"ה שפסק דאם עשה פשטידא מדבר החייב בחלה יוכל לפרוש ממקום אחר על הפשטידא. ועוד ראי' מדברי הר"ש בפרק שני ממעשר שני שפסק דלא מהני פדיון על בליעה עיי"ש. וה"ה אני אומר דל"מ הקמיצה על הבליעה ועוד ראי' מדברי הגמ' במנחות דף כ"ג דבעי קומץ שמיצה שמנו על גבי עצים אי חיבור עולין כעולין דמי ול"ה חיסר שמנו או לא כעולין דמי ומה שבלוע בעצים הוי כחיסר שמנו. ועיין בתוס' שם ד"ה חרב שנתערב בבלול שכתבו דמה שנתבטל ל"ה חיסר שמנו והקשו מקומץ שמיצה שמנו ולולא דבריהם הקדושים י"ל לחלק בין בלוע באוכל דהוי כמאן דאיתא ובין בלוע בכלים או עצים דהוי כמאן דליתא וראי' ממשנה דכלים פרק ט' דבלוע באוכל ל"ה בלועה ולא מיקרי טומאה בלועה ובלוע בכלי הוי טומאה בלועה לדעת הראב"ד פ"ח מה' משכב ומושב ואולי אזכה להלאה לבאר הדברים באריכות. ועכ"פ גם לדברי התוס' שם שחילקו בין חרב בבלול דשניהם נקטרין ובין קומץ שמיצה הדבר ברור דאם חיבורי עולין לאו כעולין דמי הו"ל חיסר שמנו הרי דהבלוע כמאן דליתא דמיא ולכאורה תיקשי דא"כ במאפה תנור אם נאמר דמקודם מקדש לה הו"ל חיסר שמנו קודם קמיצה מה שבולע התנור. וע"כ צ"ל דכיון שלא חסר מגוף המנחה רק שבלע טעם או אולי ימלאינה אח"כ לר"י במנחות דף ח' ל"ה חסרה. וזה ברור ועוד אפשר לומר דלא מקדיש מעיקרא רק מה שנשאר לאחר האפי'. מיהו טעם הראשון עיקר ויהי' איך שהי' עכ"פ דבר זה ברור דהקמיצה ל"מ עלייהו ואם פולט אח"כ ל"ה נותר. דמנחה הוקבעה לנותר רק משנקמצה וע"ז לא קמץ. ולכן לא משני כיון דאיכא מנחת מאפה תנור ורק שירי מנחות שכבר הוקבעו לנותר

(ח) ועפ"י הני מילי מעלייתא יתישבו עוד כמה קושיות ומקודם ניישב מה שיש להקשות וכבר הקשו כן האחרונים דר"ש דריש אותה להוה לה שעת הכושר דאין דמה טעון כיבוס ולא איצטרך מיעוטא לתרומה דהשתא קדשים קלים אין טעונין מריקה ושטיפה מקרא דקדש קדשים תרומה מבעיא ולכאורה אין זה ראי' דהרי כבר הקשו התוס' בע"ז לשיטת רש"י דלינת לילה פוגמת אמאי הצריכה התורה מריקה ושטיפה אימת הו"ל נותר בעלות השחר ואז הו"ל נטל"פ ותי' הרא"ש דהוא גזה"כ לבער נותר מן העולם. ולפי"ז מה ראי' מקדשים קלים לתרומה בשלמא בקדשים קלים הו"ל נטל"פ דלא הו"ל נותר רק בעלות השחר ולכן לא גזרה התורה רק בקדשי קדשים ולא בקדשים קלים משא"כ בתרומה דל"ה נטל"פ דנשתמש בו ביום ולכן הוי אמינא דבעינן מריקה ושטיפה כדין כל מריקה ושטיפה וכמדומה שכבר הרגיש בזה בשעה"מ. ובשלמא לר"י אין להקשות דאיך יליף דקדשים קלים טעונין מריקה ושטיפה דאצטריך קרא לתרומה. ודילמא דוקא צריך כיון שבלא"ה בעי הגעלה שישתמש ב"י כנ"ל משא"כ קדשים קלים דהו"ל נטל"פ כנ"ל די"ל לשיטת הפוסקים דהיכא דמשהו אסור גם נטל"פ אסור וכיון דלר"י מב"מ במשהו וכשיבשל למחר קדשים מב"מ במשהו וסתם קדשים הוא מב"מ בשמא כמ"ש החו"ד ביו"ד סי' צ"ח בשם הרשב"א וכדמוכח מדברי התוס' ועוד שמא יבשל מב"מ ונטל"פ אסור ולכן צריך מריקה ושטיפה בכה"ג ויליף שפיר מתרומה. משא"כ לר"ש דס"ל נטל"פ מותר ומב"מ בטל קשה כנ"ל ולהנ"ל ניחא דר"ש יליף מנבילה ונותר מנבילה לא ילפינן שכן כרת ורק דלרבנן בלא"ה מותר מצד שלא כדרך אכילתן כנ"ל כדברי הפליתי ולר"ש דס"ל כ"ש למכות שלא כדרך אכילתן אסור וא"צ קרא לתרומה דליכא לחלק דבקדשים נטל"פ אסור. ובזה נ"ל ליישב קו' הצאן קדשים זבחים כ"ב תוס' ד"ה מכדי איתרבו שהקשו דילמא ר"ע ס"ל קדשים קלים אין טעונין מריקה ושטיפה והקשו דלר"ע דמוקי לאותה פרט לתרומה בזבחים דף צ"ג ע"כ קדשים קלים טעונין מריקה ושטיפה דאל"כ למאי איצטריך מיעוט לענין תרומה עיי"ש ולהנ"ל נכון דלר"ע דלא ס"ל בכ"ש למכות כר"ש כדאיתא בשבועות ולדידי' שלכד"א מותר ונטל"פ נמי מותר וס"ל גם מב"מ בטיל ואין מוכח מקדשים קלים לתרומה די"ל בקדשים הו"ל נטל"פ ורק בקדשי קדשים גזה"כ הוא משא"כ בתרומה ובשלמא לר"ש ולר"י ליכא למימר הכי משא"כ לר"ע ולכן בעי אותה לתרומה ולעולם קדשים קלים אין טעונין מריקה ושטיפה ודוק כי נכון הוא

ומעתה מיושבת קו' שהקשיתי לקו' רש"י שהקשה לר"ש דממעט קדשים קלים והרי הבלוע נעשה נותר ופולטת בהיתר והקשינו דבקדשים קלים דלא גזרה התורה שריפת נותר הו"ל נטל"פ ולהנ"ל נכון דלר"ש שפיר מקשה דס"ל דכרת מנבילה לא יליף דשלכד"א מותר (ודע דעפ"י דברי הנ"ל אין להקשות בחלב דאיסור כרת אמאי