בית יצחק חושן משפט יב

החליטו אותו להקונה, וכעת ע"י מנהג הסוחרים שינה הדין ומוצא הדבר יפעל לפעמים גם לענין אסור כמו לענין קדושין ולעבור בבל יראה בפסח. וכן במלוה, אם כסף ילוה לרעהו לאלה החכמים האומרים שעבודא דאורייתא, ולדבריהם אם ימכר הלוה את ביתו או את שדהו אחר ההלואה, המלוה יקחם מאת הקונה אותם, ובזמן האחרון אשר עפ"י משפט המדינה קם השדה או הבית לצמיתות לקונה ולא יוכל המלוה לקחתם ממנו, נעשה כמוחל המלוה שעבודו זה בידעו כי לא יגבה מאת הלקחות (ופעמים רבות דן מו"ח הגאון זלה"ה בדבר המשפט הזה, אם מחויב הלוקח להחזיר את מקחו ולתתו ליד המלוה עפ"י ד"ת, וצוה עלי לחקור אודות זה, ואנכי אמרתי דעתי כי לענין זה הוה כמחילת השעבוד ובאופן זה הלוהו) ובעיקר קדימת התשלומין שנה פני הדבר לפי משפט הזמני, כי אנו נותנים משפט הקדימה למלוה שהלוה בראשונה ולמשפט הנוהג במדינה משפט הקדימה למי שהגיע לו זמן הפרעון בתחלה. וגם בסדר בע"ח יש שנוים בין משפט ש"ע ובין הסדר הנוהג כעת. ע' סי' ק"ד בחו"מ סי' יו"ד וגם חכמי הש"ס בכתובות נחלקו בזה. ובזה"ז המלוה בעת ההלואה דעתו אשר יהי' הסדר באופן הנהוג בין הסוחרים וכאלה נמצאים דברים שונים, אשר אם כי לפי מצב הזמן שנו במעט הדין אכן האמת אשר בתוה"ק לא נשתנה אף כחוט השערה ורק שנו האנשים את מעשיהם, ולפיהם נשתנה פני הדבר ובכ"ז יצא הדין לאמתו, כי שורש המשפט עומד לעולם ולא ישונה

(יז) ובזאת יבתנו משפטי התוה"ק ושינו לטובה מאת משפטי עמים אחרים, כי המשפטים אשר למחוקקים מבני אדם, נעשו בעתים ובזמנים שונים. ועל פי הדבר אשר בא לפניהם ועפ"י הנסיון חקקו להם חקים לדעתם כשכלם, ואחרי עבור ימים רבים, נאספו אסיפה אל כפר ויגרעו ויוסיפו כפי מצב הזמן והענין, ויש אשר בימים הראשונים חשבו את הדבר למשפט, והבאים אחריהם חשבוהו לעול וכמה שינו דעות בני האדם בדורות האחרונים במשפט האדון לעבד מאת אשר חשבו בדורות הראשונים, וכבר אמר גדול החכמים בזמן קדם בספרו למדות כי לא לעבד על אדונו לדרוש ממנו צדק כי העבד הוא מקנת כסף אדונו, ובעל עקדת יצחק אשר בכל מאמריו לקח את דברי ספר המדות לארסט"ו לו לקו וישימהו למוצא דרשתו לא מצא בדברי' אלה עון אשר חטא. ויאמר גם הוא כי רק מצד היושר ואהבת חסד ראוי לאדון לחוס על עבדו, ורק על דרך ההעברה וההדמות נוכל לאמר בזה צדק ומשפט, ועפ"י האמת יוכל האדון למשול בעבדו כאות נפשו, וככה האמין בעל העקדה בדבריו, עד אשר מצא לנכון לפרש בהם דברי דוד המלך ע"ה באמרו. ואתה שלום וביתך שלום וכל אשר לך שלום (שמואל א' כ"ה), ולא לבד משפט העבד לקח ממנו ויתנהו לדבר חסד ורחמים, כי גם משפט האשה והבנים ויחוסם אל האב והבעל, שם לחנינה וחמלה. ולא החכם היוני לבד חשב כן. כי גם משה האיש הגאון הצדיק מ' משה אלשיך זצלה"ה בספרו על התורה אמר אל יעלה על רוחם, כי אין במשפטי התורה זולת הישרה באין סוד, כי בסברא זאת עוד יהרסו לראות כי טובים נמוסי הדתות וקרובים לדעת איש ממשפטי ד' ישרים. באמרם, איזה שכל טוב ימצא וטוב טעם ודעת לדין ומשפט קונה עבד עברי, שפזר עבורו ממונו, ורק שש שנים יעבוד ובשביעית יצא. וחז"ל אמרו הקונה ע"ע כקונה אדון לו, לא יעבד בו עבדת עבד, לא יוליך כלי' אחרי' לבית המרחץ, ולא יעבד בו עבודה בזוי' ולא יאכל האדון פת נקי והעבד פת קיבר וככל יתר הדברים המבואר בדיני ע"ע בקדושין כ'. א' ובמכילתא ורמב"ם פ"א מה' עבדים, כי אין אלה הדברים משפט רק חקים חתומים חותם צר. וע"כ בא האלקים ויאמר אלה המשפטים אשר תראו אותם ותחשבום לחקים, הן הם המשפטים אשר תשים לפניהם לראשונה ויראו ויבינו וישכילו כי נאמרים באמת ובתמים ובהם ועל ידיהם ימצאו חן ושכל טוב בעיני אלקים ואדם ע"כ. ואם כי תוצאות הדברים נכונים ואמיתים, כי כל מצות התורה קדושים וסודות נעלים רמוזים בהן אכן את אשר יאמר כי המצות הנאמרות בדין עבד עברי חקים הנה, וטובים מהן נמוסי הדתות, בזה לא צדקו דבריו. כי המצות ההן היו למאורות לכל יושבי תבל, וכל אשר קרבו לאומים אל מוסר ודעת למדו את משפטי התורה בדיני העבדים, ויעשו גם הם כמשפטי' ויסירו את החקים המעיקים ובלתי צדיקים אשר חקקו להם מחוקקיהם ויכירו לדעת כי רב טוב צפון במשפטי התורה. וכפי מושג המשפט אשר בימינו אלה, לא נבין, איך יאמר על החקים והמשפטים הטובים האלה, המלאים למו אהבת אדם כי נמוסי העמים בענין הזה היו טובים מהם

(יח) וגם בדבר העונש אשר תתן תוה"ק למכה את עבדו בשבט ומת ותאמר כי נקם ינקם, מצאו מהחכמים מקום לשום תהלה. ורבים השתאו איך תצוה התוה"ק לנקום נקם באיש העושה זאת, בעוד כי כל העונשים המה או לכפר עון, או להזהיר את העם למען ישמעו וייראו, ועונש העשוי לנקום נקם איננו לפי משפטי אדם. ואף לפי משפטי התוה"ק הנעלים מהם עלוי רב. והתוה"ק תצוה על האדם להתרחק מנקמה, ואמרה לא תקום (וי רא י"ט י"ח) כי הנקמה תהרוס את החברה האנושית, ותשחית את טוהר נפש האדם. אכן אם נתבונן בכל מצות התוה"ק, ונראה את טובם וישרם, את הצדק המשפט והמשרים הצפונים בם, הלא נשפט, כי גם בפעם הזאת אך האהבה הטהורה אשר חנן ד' ב"ה לבני', אהבת אדם הזכה והברורה תצעק אלינו להנקם מהמתאכזר ומכה את עבדו מכה בלתי סרה עד כי מת ת"י. הלא אם ינצו אנשים ויכה האחד את השני ומת, אז גואל הדם ומשפחתו ידרשו את דמו ועד השופט יביאו את הרוצח, ועדים יעידו בו וענשו א תו, גם האיש המכה הלא עמד נגדו וילחם עמו להציל את נפשו, אך הרוצח גבר עליו ויכהו נפש. וע"כ אין מקום לנקמה ואין זכר לה בעונשו. אולם העבד אשר הוא מעם נכרי באין לו מודע ומכיר, והוא נתון תחת יד אדונו אשר יחשבהו למקנת כספו, כשורו וחמורו, ובמעט אשר ימרה את פי אדונו יכהו בשבט, ולא יירא האדון פן יעמוד נגדו, כי האומלל הזה, אשר קשה יומו הביאו להיות עבד מקנת כסף, לא יהין בנפשו להשיב מכה אל חיקו, והאדון בחמת רוחו ידמה עצמו למושל בגוף העבד וברוחו, כאשר שמענו וכן קראנו בתולדות הימים, מהאכזריות אשר סבלו העבדים מאת אדוניהם, ולא הי' להם המשפט לצעוק חמס על עושקיהם וגוזליהם. ואם יקום האדון האכזר ויניף אח שבטו על העני הזה ובחמת רוחו יכהו נפש, אין מי לדרוש דמו מיד הרשע הזה אשר דמה בנפשו כי לא עשה און, וע"כ מדת המשפט והדין תצעק מר אל שופטי ארץ. נקמו את דם הנקי, והאכזר אשר לא ידע רחם נקום ינקם. שפטו נא איפוא אתם החכמים בעיניכם, אם באופן הזה עוד תחשב הנקמה לחטא. הלא רוח הצדק והמשפט רוח הרחמי' והחנינה יצוה במפגיע להנקם. ולא יכופר לאיש מכה את עבדו המסור בידו כי אם בנקום השופטים נקמת דמו השפוך

(יט) ועינינו הרואות בדין עיר הנדחת, אשר היתה מצות התוה"ק, אם נעשתה התועבה הזאת בישראל – לסור מאחרי ה' לעבוד מאלהי העמים – להכות את יושבי העיר לפי חרב ככתוב בתורה (דברים י"ג) הזהירה אח"כ: ולא ידבק בידך מאומה מן החרם למען ישוב ה' מחרון אפו ונתן לך רחמים ורחמך והרבך כאשר נשבע לאבתיך. (שם י"ג י"ח) אשר מלבד הכוונה הפשוטה, לבלי נגוע בשלל עיר הנדחת ולהחרים אתה עוד רמוזה כוונה יקרה. כי התוה"ק יראה פן בשפך דם אנשים ובהכות יושבי עיר כלה, ידבק ברוחו מהחרם הזה, ונפשו תתאכזר ותלבש מדה הרעה מדת הנקמה והאכזריות, אלה המדות הנשחתות אשר השחיתו את יושבי הארץ אשר מסביב לארץ ישראל, ואשר הורידו את יקר נפש האדם וישימו אותה מתחת לבהמות וחייתו ארץ, ע"כ תתן אמרי' ולא ידבק בך מאומה, מכל חטאת עוזבי ד', כי ד' יתן לך רחמים ורחמך וכל המעשים אשר תעשה, המה מצד הרחמים, רחמים לך, רחמים למשפחתך, רחמים לעמך לבלי יהרסו העבודות הנמבזות אשר עבדו בהן העמים בימים ההם את מבצרי בת עמך לבלי ישחיתו את טוהר המדות אשר הנחילה לנו תוה"ק, כי אך במצות התורה ובקדושתן היתה לנו שארית בין העמים ועבודה הנכרי' תטמא את הארץ אשר ישבנו עלי', וחלילה יאבד שם ישראל בגוים. והכות בנים סוררים מורדים בה' ונואצים שמו הקדוש לא לאכזריות תחשב כי אם הישר בעיני ה' ואדם

(כ) ממוצא הדברים נראה כי נעלו משפטי התורה ונשגבו, ורוח הצדק והמשפט יחים, רוח אחד לכלם ולא ישונה לעולם, כי גזע העץ יזקין שרשו, ופארותי' תשלחנה אל ארץ רבה. ומסיני צוה ד' אותם ויאמר למשה עבדו: אלה המשפטים אשר תשים לפניהם. ובדרך זה נבין מקראי קודש בפ' יתרו. ונדע את הדברים אשר נדברו בין משה וחותנו. ונעתיק דברי קודש האמורים בפרשה הזאת: וירא חתן משה את כל אשר הוא עשה לעם ויאמר מה הדבר הזה אשר אתה עושה לעם מדוע אתה יושב לבדך וכל העם נצב עליך מן בקר עד ערב. ויאמר משה לחתנו כי יבא אלי העם לדרוש אלקים, כי יהי' להם דבר בא אלי ושפטתי בין איש ובין רעהו והודעתי את חקי הא' ואת תורתיו, וחותן משה ענהו כי לא טוב הדבר אשר יעשה ויועצהו: היה אתה לעם מול הא' והבאת אתה את הדברים אל הא' והזהרת אתהם את החקים ואת התורת והודעת להם את הדרך ילכו בה ואת המעשה אשר יעשון ואתה תחזה וגו. ושפטו את העם בכל עת וגו' ובמובן הראשון לא נדע מה זו תשובה השיב משה לחותנו על שאלתו מדוע אתה יושב לבדך וכל העם נצב עליך, באמרו כי יהי' להם דבר בא אלי ושפטתי וכי משה איש האלקים לא ידע לשית עצות בנפשו להעמיד שופטים ושפטו את העם. ואך בעצת יתרו עשה את הדבר הזה. ואחשוב כי משה דמה בנפשו אשר כל משפט פרטי שיבא לפניו יביאנו לפני ד' לדעת את אשר יצוה ד'. וכאשר עשה במשפט בנות צלפחד שהקריבו לפני כס משפט אדון שמים וארץ. ומהמון הדברים ומרוב התשובות אשר ישיבנו ד' ישים את המשפטים לפני העם. וע"כ הוכרח לשבת לבדו ולשמוע את הריב אשר בין איש לרעהו, ובעת הזאת יודיע משפטי ד' לישראל. וזאת אשר השיב לחותנו: כי יהי' להם דבר בא אלי ואז אשפט בין איש ובין רעהו, ובעת הזאת אודיע להם את חקי הא' ואת תורותיו, ולכן לא אוכל להקים להם שופטים אשר ישפטו כי בכל ענין פרטי אשאלה את פי ד' ואת אשר ישים בפי אודיע להם והתשובות תהיינה אח"כ לחקי ד' ולתורתיו. אולם יתרו ענהו כי כבד הדבר הזה ממנו, וייעצהו להביא בראשונה את כל הדברים אל הא' וד' יהי' עמך וישים דברו בפיך, ואתה תזהיר את העם ותלמדם חקים ומשפטים כללים ופרטים אשר יחיה בהם, ותסדר לפניהם את כל הדינין והמשפטים, וכאשר יהי' מסודרים לפניהם, אז תבחר אנשי חיל מביניהם, אנשי אמת שונאי בצע ולמדו את המשפטים מעל ספר התורה ושפטו את העם משפט צדק: