בית יצחק חושן משפט קכח

ליישב דברי תוס' שבועות דדוקא שעיר הפנימי אין להקריב ולא שעיר המשתלח אבל שעיר המשתלח מביא בלא שעיר הפנימי לר' יהודה א"כ שפיר כתבו תוס' בשבועות דממנ"פ אם יש לו רק שעיר אחד אינו מביא רק שעיר המשתלח ולא חיצון ולא פנימי. ואם יש לו שתים צריך להגריל ואין מביא שעיר החיצון ודבריו צ"ע. דא"כ אמאי לר"י בנשפך הדם ימות המשתלח דנדחה והרי בידו להביא ואם אין לו שוב מביא שעיר המשתלח בפ"ע. ושמא גם כוונת מעיין החכמה דוקא בלא נזקק לב' אבל בנזקק לב' צריך להביא ב'. א"כ עדיין צל"ע דא"כ משכחת לה שעיר חיצון בלא פנימי בנזקק לב' ומת דמייתי רק חיצון ולא שעיר המשתלח וכמ"ש לעיל

(יח) והנה בגמ' מסיק בקושיא לר' יוחנן דס"ל בין לת"ק בין לר"י בעלי חיים נדחין מאי ועוד אמר ר"י ומה מוסיף וידוע דהיכא דבגמ' מסיק בלשון קשי' יש ליישב כמ"ש הרשב"ם בב"ב נ"ב ע"ב. ונ"ל ליישב דאף לר' יוחנן דבעלי חיים נדחין מ"מ כל שבידו ל"ה דיחוי ורק דבב' שעירי' ל"ה בידו דדלמא לא יהבי לי' כמ"ש רש"י בזבחים ל"ד א"כ לר"י המשנה מיירי באין לו שעיר החיצון אבל יש לו שעיר החיצון או שיש בלא"ה עוד שעיר דל"ש דלמא לא יהבי גם לר' יוחנן לא נדחה למ"ד הגרלה לא מעכב' כיון שבידו להביא ובא ר' יהודה והוסיף דאף אם יש לו אחרים מ"מ נדחה והיינו כמ"ש תוס' דכל היכא דקרינן ולקח קרינן ונתן על ב' השעירים גורלות ובעי הגרלה מחדש ונדחה הראשון והיינו כדמשמע מלשון התוס' דף מ' דמה"ט נדחה דבעי לקיחתן כאחד ולא כרש"י זבחים ל"ד דל"ה בידו דלמא לא יהבי לי' רק דבעי לקיחתן כאחד ומה"ט נדחה ות"ק יחלוק על זה ויסבור דדוקא באין לו מכון וכגון שאין לו שעיר החיצון אז נדחה מטעם דלמא לא יהבי לי' ומ"מ עדיין צ"ע בכ"ז כי הוא דבר חדש מאוד

עוד אפשר לומר דלפמ"ש תוס' דף מ' דהיינו טעמא דר' יהודה דהואיל וקרינן ולקח את ב' השעירים קרינן ונתן על ב' השעירים גורלות א"כ ה"א דוקא במת אחד בעוד שהשני חי דאז ל"מ אם יקח רק אחד דכיון דאם יקח אחד עדיין קרינן ולקח את ב' השעירים ששניהם חיין וקרינן ונתן גורלות. וכיון שצריך להגריל צריך להביא שנים ונדחה הראשון אבל במת אחד לאחר שחיטת הפר ה"א דלא יביא רק שעיר המשתלח בלא הגרלה דעתה לא קרינן ולקח את שני השעירים דלאחר שחיטה לא מיקרי שעיר כדאמרינן לעיל דף נ' בפר ולא בדמו של פר קמ"ל רב יהודה אף אם מת לאחר שחיטת הפר ישפך דמו ודו"ק ומה"ט לא מסיק לעיל בלשון א' בקושיא מטעמא דכתיבנא

דרוש ח

המשך דרוש הנ"ל ביומא

ס"ד

(א) וראיתי לפמ"ג יו"ד בסוף הספר נדפס שם בשם הגאון ר' שמחה מבאברקא ראי דלענין ז' ימים לא בעינן מעל"ע מדמקשה ביומא ס"ג למ"ל קרא לשעיר המשתלח דאסור מחוסר זמן. ות"ל דאין הגורל קובע אלא בראוי לשם ואס"ד דבעינן מעל"ע הרי אצטריך קרא היכא שיהי' נשלם הז' ימים אחר חצות כגון שנולד שבעה ימים קודם בשעה זו. א"כ הגורל קובע דאם יהי' לעזאזל יעשה עבודה קודם חצות ואם יהי' לשם ימתין עד אחר חצות וע"כ ל"ב שלימים. ולכאורה יש לדחות דכיון דאסור להקדיש מחוסר זמן איך יקבע הגורל לשם ועתה הרי הוא מחוסר זמן. אך י"ל כיון דאין מחוסר זמן לבו ביום אין איסור להקדיש כמו דאין איסור להקדיש בליל שמיני. אך יש לחלק דלילה אין ראוי לשום קרבן אך ביום דהוא ראוי לקרבן וזה הקרבן הוי מחוסר זמן אולי אסור להקדיש אך גם בפסח קודם חצות אמרינן בזבחים י"ב אין מחוסר זמן לבו ביום א"כ פשיט' דל"ה מחוסר זמן. ועכ"פ מבואר מדברי הפמ"ג דלא בעינן שיהי' תיכף ראוי רק אם אח"כ יהי' ראוי מהני הגרלה ואין להאריך בפרט זה. ושוב נ"ל דיש לבאר דברי תוס' ד"ה התם לא איתחזי ומתוך דבריהם יש לדחות ראי' הנ"ל

(ב) הנה בתחלה הקשו תוס' לר"י דס"ל בע"ח נדחין אף בדיחוי מעיקרא ולילף ממחוסר זמן וכתבו דלא דמי למחוסר זמן דהתם משעה שהקדישה היתה דחוי'. ועיין מהרש"א שהבין כוונת תוס' דבמחוסר זמן משעה שהקדישה היתה דחוי' ומ"ה ל"ה דיחוי והקשה דהרי בבהמה של ב' שותפים נמי הוי דיחוי מעיקרא. וכבר תמהו עליו בחדושי הריא"ף ובטהרת הקודש זבחים י"ב ובהגהות קרני ראם. ואמנם מה שפירש בטהרת הקודש כוונת תוס' דבבהמה של ב' שותפים משעה שהקדישה היתה דחוי' משא"כ במחוסר זמן ל"ה הקדש כלל. ומ"ה הקשו אח"כ תוס' מליל שמיני דהוי הקדש ויהי' דחוי' וכן פירש בהגהות קרני ראם דבמחוסר זמן הוי כמקדיש לאח"ז. במח"כ הי' בהעלם עינים דברי הגמ' מעילה י"ב דמקשה לרבנן דתורין שלא הגיע זמנן לא נהנין ולא מועלין מ"ש ממחוסר זמן אמרי מחוסר זמן מידי דהוי אבעל מום דבר פדיון הוא משא"כ בעופות דאין לעופות פדיון. הרי דבבהמה מחוסר זמן קדיש תיכף ומועלין בו ובודאי אין כוונת הגמ' דאקדשי' בליל שמיני. דלילה ל"ה מחוסר זמן כדאמרינן זבחים י"ב ועוד דסתמא קאמר בגמ' ומ"מ מועלין בו הרי דהוי הקדש תיכף ועיין עוד תוס' זבחים קי"ד ע"ב דמהני בדיעבד ההקדש רק שהעירו להבין אמאי ל"א כמדארל"ת. וקצ"ע דמשמע מתוס' דילפינן מדכתיב ביוה השמיני ומעיקרא לא ול"ה לאו מפורש דנימא כמדארל"ת אך מתמורה דף ה' משמע דאף בלאו הבא מכלל עשה כגון מכל חלבו תרימו דרשינן גרוע לא ומקשה לרבא דנימא תורם מן הרעה על היפה לא יהי' תרומה הרי דאף לאו הבא מכלל עשה אמרינן כמדארל"ת ושפיר הקשו תוס'. ואמנם נ"ל ליישב קו' תוס' לפמ"ש תוס' בפסחים ס"ד דבקדשים בעי שנה עלי' הכתוב לעכב ול"א כמדארל"ת אעל"מ ה"ה במקדיש מחוסר זמן ל"א אעל"מ בקדשים. אך כבר הקשיתי מהא דמקשה בתמורה ממקדיש בעלי מומין למזבח שהוא בל"ת ונימא אעל"מ והרי בהקדש ל"א כמדארל"ת דבעי שנה לעכב. ושמא ס"ל לתוס' לחלק בין קדשים להקרבה ובין גוף הקדש לענין שיהי' הקדש. אמנם בשעה"מ פ"א מק"פ מייתי ראי' מהא דמקשה במנחות נ"ג אימא לא תאפה חמץ למיקם בלאו ופסולה לא מיפסל. מבואר דבקדשים ל"א כמדארל"ת. ועפ"ז תמה על הריטב"א יומא נ"ג שכ' שם דלרבא כיון דכתיב אזהרה שלא יבא כי אם בענן אם לא נתן מעלה עשן ממילא משמע עיכובא והו"ל ביאה רקנית. והקשה עליו דמשמע דהיכא דכתיב לאו ממילא משמע עיכובא. והרי במנחות נ"ג מקשה ואימא לא תאפה חמץ למיקם בלאו ופסולה לא מיפסל. ובעיני דבריו תמוהים דבשלמא הקטורת שפיר כ' הריטב"א דכיון דאם חיסר סימנים עובר בלאו אמרינן כמדארל"א אעל"מ והו"ל כלא הקריב הקטורת וחייב משום ביאה רקנית. משא"כ בהך דלא תאפה חמץ אף אם נימא דעבר באפי' ול"מ האפי' אמאי יהי' פסול. ועוד הרי התוספות כתבו בחולין קט"ו בצודם אזן בכור ל"א כמדארל"ת כיון דאפי' נפל ממילא מום מהני ל"ש כמדארל"ת א"כ באפי' הרי אף אם ממילא נאפה הוי מנחה ול"ש כמדארל"ת אעל"מ ומ"ה פריך שיהי' בלאו ואפסולי לא מיפסל וז"ב. והיוצא מזה דדברי הריטב"א קיימין דהיכא דכתיב לאו מפורש ל"ב שנה לעכב והיכא דלא כתיב לאו מפורש יש חילוק בין קדשים לחולין ולפ"ז שפיר מקשה והרי מקדיש בעלי מומין למזבח דשם איכא לאו וכן מקשה מתורם מרעה על היפה אף דליכא לאו דבתרומה דחלוק דינו מקדשים גם בלאו הבא מכלל עשה אמרינן כמדארל"ת משא"כ במחוסר זמן דהוי קדשים ול"ה רק לאו הבא מכלל עשה ל"א בקדשים אעל"מ ומיושב קו' תוס'. ולפמ"ש בנוב"י תנינא חיו"ד דבאיסור התלוי בזמן ל"א כמדארל"ת אעל"מ ג"כ מיושב קו' תוס'

(ג) ואשוב לדברי התוס' דלאחר העיון יש לפרש דברי התוספות כמו שפירש בטהרת הקודש וחידושי הריא"ף ע"ד זה. דהתוס' הקשו בזבחים איך יקדיש במחוסר זמן ונימא כמדארל"ת אעל"מ ותירצו דילפינן תחת תחת ממעשר וכוונתם לר"ש דס"ל בבכורות נ"ו וכ"א ותמורה י"ט דמחוסר זמן נכנס לדיר להתעשר ומה שלא תירצו תוס' דילפינן מבכור שמא משום דאין דנין אפשר משאי אפשר דבבכור דקדוש מרחם אי אפשר בענין אחר ולכן תירצו דר"ש הרי יליף מעשר מבכור א"כ כל קדשים ילפינן ממעשר לענין דיעבד ואף דלענין לכתחלה גם ר"ש מודה בקדשים מ"מ לענין דיעבד ילפינן קדשים ממעשר כדכתבו תוס' תמורה י"ט ד"ה אף רק דשם כ' תוס' דילפינן מבכור וזה צ"ע דאין דנין אפשר משאי אפשר ולכן דקדקו תוס' זבחים דילפינן ממעשר. אמנם זה דוקא לר"ש דס"ל מחוסר זמן נכנס לדיר להתעשר. והנה ר"י קאמר בבכורות נ"ו לקח עשרה עוברין במעי אמן כולן נכנסין לדיר להתעשר דכיון דהוי מחוסר זמן לא מיפטר בלקוח והקשה בגמ' מהא דתניא הלקוח חל על מחוסר זמן ותירץ זו אינה משנה ואת"ל משנה משום ר"ש היא דמחוסר זמן נכנס לדיר להתעשר וכ' תוס' דר"י ל"ד נקט עוברין דה"ה מחוסר זמן, א"נ נקט עוברין אפי' לר"ש ולתירוץ ב' ר"י מצי סובר כר"ש ולתירוץ הראשון ר"י דלא כר"ש ואמנם אף לתי' ראשון משמע בגמ' דר"י דלא כר"ש מדמשני ואת"ל משנה ר"ש משמע דהכא לא ס"ל כר"ש. וכן פסק הר"מ ה' בכורות פ"ו ה' י"ד וט"ו דמחוסר זמן לא נכנס לדיר להתעשר ועוד דסתם משנה בבכורות נ"ז דלא כר"ש ור"י ס"ל הלכה כסתם משנה ונמצא דלר"י ליכא למימר כמו שכ' תוס' בזבחים דמה"ט קדיש במחוסר זמן דיליף ממעשר דמחוסר זמן אין נכנס לדיר להתעשר ומה"ט לקוח מחוסר זמן לא נפטר כדאיתא בר"מ ה' ט"ו ומבכור ליכא למילף דאין דנין אפשר משאי אפשר. ולפ"ז שפיר כתבו תוס' לר"י דבהקדיש חצי' וחזר ולקח אמרינן דיחוי דהתם משעה שהקדישה הי' דיחוי. משא"כ במחוסר זמן לר"י לא קדיש דכמדארל"ת אעל"מ דליכא למילף ממעשר. ושוב כתבו ואע"ג דמחוסר זמן נמי אמרינן לילה לקדושה דבלילה עכ"פ קדיש אף דהוי מחוסר זמן כדכתבו תוס' זבחים י"ב וחולין פ"א דבכל לילה אם עלה לא ירד ובליל ח' אם עלה ירד. ע"ז תירצו ב' תירוצים כאשר יבואר

(ד) והנה ברש"י בכורות כ"א מבואר ג"כ דל"מ ההקדש כלל במחוסר זמן דז"ל רש"י ואדיליף מבכור לילף מקדשים ופירש"י משלמים שאין יכול להקדישן מחוסר זמן שאין קדושה חלה עליהן כדאמרי' בת"כ ומיום השמיני והלאה ירצה לקרבן אשה אין לי אלא לאשה מנין אף להקדיש ת"ל לקרבן. אמנם לפי שבגוף הדבר צ"ע מסוגיא דמעילה י"ב דמבואר דמועלין במחוסר זמן. יש ליישב לשון רש"י בפשיטות לפ"מ דאמרינן בתמורה י"ט דר"ש ס"ל אשם בן שתים והביא בן שנה הואיל ולא חזי לגופי' לא נחת קדושת הגוף. ומקשה והרי מחוסר זמן דלא חזי ואמר ר"ש דקדיש שאני מחוסר זמן דחזי למחר. א"ה אשם בן שתים והביא בן שנה הא חזי לשנה אלא ה"ט דר"ש במחוסר זמן דיליף מבכור כדתניא במחוסר זמן דנכנס לדיר להתעשר והרי הוא כבכור. ומעתה מבואר דלרבנן ודאי מחוסר זמן קדיש כמו בן שתים והביא בן שנה רק דלר"ש הי' לנו לומר דלא קדיש כמו בבן שנה ולכן תירצו בגמרא