בית יצחק חושן משפט קכו

נדחין דהרי כל עיקר החילוק שבין בע"ח לשחוטין הוא משום שיכול לישאל כדכתיבנא. ושמא יש ליישב דהגמ' באמת לא מקשה על מתו בעלים אחר חצות דבזה אף רב מודה ורק על משכו ידיהם דהבעלים בעולם רק שמשכו ידיהם מפסח זה ומינו עצמם על אחר ומיהו עדיין יכולין לישאל על ההקדש ובזה ס"ל לרב בע"ח אין נדחין אבל גם זה לא נהירא דכיון דהם משכו ידיהם ומינו עצמם על אחר והפסח נשאר בלא בעלים כמ"ש תוס' ד"ה פסולו משום מאי הוי. הוי שלמים דהפקר ומי המה הבעלים שישאלו על ההקדש והלא הבעלים סלקו ידיהם. אך אמנם הדבר רחוק בעיני שיהי' במשכו הבעלים מותר הפסח שהוא שלמים שיהי' השלמים הפקר אולי ל"ה משיכת הבעלים רק שלא יאכלו מפסח זה רק יקריבו פסח אחר והפסח זה יהי' שלמים שלהם ולפ"ז יכולים לשאול ודברינו שרירין וקיימים ומ"מ מפשטא דגמ' פסחים משמע דלא כדברינו

(ח) גם כל דברינו יהי' באופן אם נא' דקרבנות צבור יכול הגיזבר לישאל עלי' אך אמנם בטורי אבן ר"ה כ"ח כ' שם דקרבנות צבור הבא מתרומת הלשכה שמעורב בו שקלי כל ישראל ואין לו בעלים מיוחדים שישאלו עלי' הגם דדבריו צ"ע דא"כ אמאי הוצרך לשנויי בשבועות כ"ד ע"ב בבכור אקושי' דהרי מוקדשין דאפשר בשאלה ול"מ בקרבן צבור. מ"מ גוף סברתו שרירא וקיימא. וכבר כתבתי בספרי ב"י במקום אחר מענין הנ"ל. ועכ"פ לפי דבריו ליכא למימר בטעמי' דרב משום שישנו בשאלה דהרי רב קאי אמת המשתלח דהוא בקרבנות צבור דליתא בשאלה, מיהו לפמ"ש במשנת חכמים בפתיחה בסוף דגזבר יכול לישאל על הקטורת וה"ה בקרבנות צבור ודברינו נכונים

הן אמת דקשי' לי אתוס' כריתות י"ג ע"ב ד"ה ארבע חטאות שהקשו אמאי ל"ח ה' כגון שנשבע שלא יאכלנו ואכלה ותירצו דמידי דאיתא בשאלה לא קתני ומוקדשין משום דלאחר שנשחט ונזרק ליתא בשאלה אבל ליכא לאוקמי בבכור שהרי קאמר בגמ' אקדשי'. מלבד מה שהקשו המפורשים שהוא סותר לסוגיא דשבועות כ"ד ועיין בנתיבות סי' ר' ומה שכתבתי כמה פעמים בדרושים וקשה אמאי לא כתבו דמיירי בתמורה דהוא קרב למזבח ואין נשאלין על התמורה. וכן המ"ל בגמ' דשבועות אך עדיפא משני בבכור אבל בכריתות דל"מ לאוקמי בבכור מדקתני אקדשי' י"ל דמיירי בתמורה. הן אמת דאני כתבתי בתשובה אחת דזה דאמרינן בירושלמי נזיר פ"ה אין נשאלין על התמורה הטעם דתמורה בטעות נמי הוי תמורה כדאיתא בתמורה י"ז. ומ"מ זה דוקא דעל התמורה ל"מ שאלה אבל אם נשאל על הבהמה הראשונה דגם התמורה מותרת. עיין בתשובה שם שהבאתי דברי הלח"מ פ"ד בנדרים דמייתי ירושלמי הנ"ל. ולפ"ז גם בתמורה משכחת שאלה שישאל על הראשונה. אבל הארכתי בתשובה ושוב מצאתי במנחת חינוך סי' שנ"ב שכ' כן בשם המ"ל אבל לא מצאתי שם ובגוף הדבר יש לעיין

(ט) והנני חוזר ושואל בטעמא דר"י דס"ל בנשפך הדם ימות המשתלח משום דיחוי וכ' רש"י זבחים ל"ד דל"ה בידו משום דמי יימר דיהבי לי' אחרינא הרי הוי בידו דנהי דס"ל לר"י הגרלה מעכבא והוצרך להביא שנים להגריל עליהם. וגם לס"ד הגרלה לא מעכבא בעי שיקח שנים שיהי' לקיחתן כאחת כמ"ש תוס' יומא מ' הרי בידו להביא שנים היינו שעיר הנעשה בחוץ ושעיר המשתלח שהוזמן כבר שישאל על הקדישו ונמצא דהגרלה ג"כ נעקר למפרע ויגריל על ב' מחדש וכל שבידו ל"ה דיחוי וכבר כתבתי לעיל דלר"י דס"ל מעשה שלא נגמרה הו"ל כדיבור מהני שאלה אף לאחר הגרלה. וממה שכתבתי מוכח דלאחר הגרלה ל"מ שאלה ולכן ל"ה בידו. ואמנם יש לפרש בזה דברי רב דהא דאמר רב אליבא דר"י לא קאמינא אולי הכוונה דרב ס"ל בע"ח אין נדחין משום דבידו לישאל דל"ש מי יימר דאם לא יתנו לו אחרינא יקח שעיר החיצון ועל השעיר ישאל ויגריל מחדש ור"י כשיטתי' ומיתה לא שכיח הו"ל נולד ואין פותחין בנולד ול"ה בידו לישאל. וכמו שכתבתי לעיל אך דמשמע מדברי רב דבכל דוכתא ס"ל בע"ח אין נדחין. וקשי' מנ"ל לגמ' דילמא דוקא הכי קאמר משום דהוי בידו וע"כ צ"ל דבקרבן צבור ליתא בשאלה ומ"ה ל"ה בידו. ובהכי ניחא נמי לר"ש דס"ל מביא אחר שלא בהגרלה. ואף דס"ל דהגרלה בעינן למצוה צ"ל כיון שאינו מביא אלא אחד א"א להגריל וכ"כ התוס' דף מ' הנ"ל וקשי' ישאלו על ההקדש ויעקור למפרע ויצטרף עם אחר ויגריל מחדש למצוה. וע"כ כהנ"ל או דאחר הגרלה א"א לישאל דלא אתי דבור ומבטל מעשה או דאין שאלה בהקדש רק בפתח חרטה ואין פותחין בנולד והרבה יש לדבר בפרט זה

(י) והנה בגמרא יליף רב בתחלה דבע"ח אין נדחין ממחוסר זמן ומקשה התם לא איתחזי כלל הכי נראה ונדחה ויליף מבע"מ עובר דעבר מומן ירצו. ויש להקשות דלמא קרא דעבר מומן ירצו מיירי בהקדיש בעל מום עובר דלא אתחזי כלל אבל בנראה ונדחה שמא גם בבעל מום אינו חוזר. ונראה ליישב דהתוס' הקשו בזבחים ע"ז ע"ב ד"ה הא עבר מום ירצו אע"ג דדרשינן בבכורות בכלל ופרט דמום עובר מרצה מום עובר דמוקדשין איצטריך דה"א כיון דנדחה שוב אין נראה. ועיין ברי"ט אלגזי בכורות דף ל"ח והיא בדפוס פרעשבורג דף פ"א שפי' דברי תוס' דאף דליתא בבכורות הכלל ופרט לענין דירצה הכונה כיון דילפינן דאין שוחטין במדינה במום עובר ע"כ אח"כ כשעבר המום ירצה דאל"כ הי' שוחטין עלי' פ"ש. והקשה על תירוצם דא"כ הרי גם בקדשים ילפינן בספרי דאין פודין על מום עובר הרי דירצה לכשעבר המום. ומה תירצו תוס' (ולפ"מ שפי' בטהרת הקודש דברי תוס' קצת יש לישב) והנראה דמכלל ופרט ליכא למילף רק היכא שהקדיש בעל מום עובר והוי דיחוי דמעיקרא ומ"ה איצטרך קרא דמום בם דעובר מומן ירצו לנראה ונדחה דמ"מ ירצה ושמא גם תוס' בזבחים כוונו לזה אלא שקצרו בדבריהם ולפ"ז שפיר מייתי רב ראי' מבע"מ דאף בנראה ונדחה בע"ח אין נדחין דקרא להכי איצטרך. ומה שקשה לי איך יליף רב מזה והרי איכא בעלי מומין שבידו ליטול המומין כגון יבלת דאמרינן בעירובין חותכין יבלת במקדש וכתבו תוס' בכורות ל"ח ע"ב ד"ה וסימנך ברקא דמיירי בעירובין ביבלת שבעין ודלית לי' שיעור דהוי מום עובר דמום קבוע אין לו רפואה א"כ כיון שבידו לחתוך היבלת וכל שבידו ל"ה דיחוי ואיך יליף רב מבע"מ עובר דלמא קרא מיירי מבעל מום שבידו לחתוך היבלת וכל שבידו ל"ה דיחוי כדאמר רב אשי בזבחים ל"ד. ויש ליישב שהי' דוחק לגמ' לומר דקרא מיירי דוקא בבעל מום עובר שבידו לרפאות דסתמא בעל מום עובר רפואתו בידי שמים ולכן שפיר יליף רב מזה

(יא) ויש לי תימא רבתי בש"ס דתמורה ו' ע"ב דיליף מקרא דלד' דאין להביא שעיר המשתלח בעל מום וקשה למ"ל קרא והא אין הגורל קובע אלא בראוי לשם. ומה קושיא הרי קרא איצטרך ליבלת דהוי מום ובידו לחתכו ואף דאסור ביוה"כ לחתוך מ"מ אמרינן בעירובין ק"ב דביד מותר לחתוך דאין שבות במקדש. א"כ לולא הקרא ה"א דמותר ליקח שעיר המשתלח בע"מ והגורל קובע דראוי לשם דאם יעלה הגורל לשם יחתוך היבלת ואם יעלה לעזאזל לא יחתוך דמותר להביא בע"מ קמ"ל קרא דאף שעיר המשתלח אסור בעל מום ומה הקשה בגמ'. ואין לומר דאין הגורל קובע רק בראוי לשם בלא שום תיקון דמנ"ל לגמ' זאת. הרי דברי הגמ' הוא מסברא דכיון דגורל קובע בעי שכל אחד יהי' ראוי לשם או לעזאזל. א"כ כשראוי לשם ע"י תיקון נמי הגורל קובע דאם יעלה לשם יחתוך היבלת ויקריבם לשם והוא קושיא הראוי' לעמוד עלי'. והנה למסקנת דברי תוס' בכורות ל"ח ע"ב ד"ה ברקא ס"ל לתוס' דמום קבוע אין לו תיקון והא דאמרינן בעירובין ק"ב חותכין יבלת מיירי ביבלת שבעין דאין שוחטין לא במקדש ולא במדינה אבל מום קבוע אין לו תיקון יש ליישב קו' הנ"ל דכיון דמקרא דעורת או שבור וגו' ואשה לא תתנו מהם על המזבח לד' וילפינן מזה שעיר המשתלח וקרא זה מיירי בבעל מום קבוע ומזה ממעטינן שעיר המשתלח שפיר מקשה בגמ' למ"ל קרא דאין הגורל קובע אלא בראוי לשם וליכא למימר דמיעוט הקרא קאי על יבלת וכדומה דיש לו תקנתא דא"כ ל"ה רק מום עובר ובקרא דמיעט שעיר המשתלח מיירי במום קבוע דלית לי' תקנתא ובזה למה לי מיעוט

והנה כדעת התוס' זו דמום קבוע אין לו תקנתא משמע נמי בתוס' דף ל"ד ד"ה אילימא בגופו שכ' דאחיזת דם חשוב כמום עובר שיש לו רפואה משמע דכל מום קבוע אין לו רפואה. אמנם תחילת דברי התוס' ד"ה ברקא שכ' דרפואה גמורה יכול להעביר מום קבוע וכן הוא בפסקי תוספת שם דרפואה מועיל אף למום קבוע א"כ אף דקרא מיירי במום קבוע ממש משעיר המשתלח מ"מ מום קבוע יכול להעביר בשיניו אם יפול הגורל לד' ומה מקשה בגמ'

(יב) ונ"ל ליישב באחת מב' אנפין דנ"ל דאף דגלי קרא דמום עובר אם עבר מומן ירצו מ"מ למ"ד בעלי חיים נדחין אם מום קבוע הוא מה דמותר לשחוט במדינה עלי' ועבר המום כגון שהי' יבלת עם שער או שהי' לו ילפת והי' לו רפואה לשיטת התוס' דמום קבוע יש לו רפואה אין ללמוד מקרא דכי משחתם בהם דעבר מומן ירצו דקרא קאי במום עובר דל"ה דיחוי גמורה דהרי אין שוחטין עלי' משא"כ במום קבוע. והא דתנן בעירובין ק"ב חותכין יבלת במקדש או דמיירי במום עובר כמו שכתבו תוס' ד"ה ברקא בכורות ל"ח ע"ב או דמיירי באדם דל"ש דיחוי כמו שפי' הרמב"ם בפי' המשניות דמיירי באדם והא דאמרינן בפסחים ס"ו חתיכת יבלתו אין דוחה שבת ור"א אומר דוחה אם לא מיירי המשנה בבעל מום עובר רק במום קבוע כגון יבלת שבבשר. י"ל ר"א כשיטתי' דל"ל דיחוי אף בשחוטין כדאיתא בזבחים ע"ד ות"ק נמי ס"ל אין דיחוי בבע"ח אבל למ"ד יש דיחוי ל"מ תיקון בבע"מ קבוע מטעם דיחוי ולפ"ז א"א לאוקמי קרא דשעיר המשתלח בבעל מום שיש לו תיקון דכיון דקרא מיירי בבעל מום קבוע אינו ראוי לשם דאף אם יחתוך לא יהי' ראוי לשם מטעם דיחוי דבעל מום קבוע ודאי נדחה וכל הסוגיא דתמורה נאמר דקאי לר' יוחנן דס"ל בעלי חיים נדחין ולא גלי קרא רק במום עובר ומ"ה מקשה שפיר. ובזה מיושב מה שראיתי במרכבת ח"א פ"ט משבת ה"ח שהקשה אתוספתא פ"ד דבכורות דאיתא הי' בו יבלת אם יש בו עצם ישחוט ואם לאו לא ישחוט. אמאי לא אמר שיחתוך היבלת ומשמע שם דל"מ חתיכה למום קבוע דלא כתוס' בכורות ולהנ"ל נאמר דתוספתא יסבור בעלי חיים נדחין ולכן לא יחתוך דכבר נדחה. איברא דלרב אשי דאמר זבחים ל"ד כל שבידו ל"ה דיחוי גם תירוץ זה אינו עולה על הדעת דעדיין נוקי לקרא ביבלת שבידו לחתכו דל"ה אלא שבות ומדאורייתא מותר ואף מום קבוע ל"ה דיחוי שבידו לחתכו

(יג) על כן נ"ל דהנה חתני הרב הגדול מ' נתן נ"י (וכעת הוא הרב הגאון הגדול אבד"ק רישא) הערני להסתפק במקדיש בעל מום עובר אי עובר משום מתפיס בעלי מומין למזבח ועיין רמב"ם פ"א מאיסורי מזבח הלכה ה' שכ' אחד בעל מום קבוע או בעל מום עובר אם הקריבו עובר בכל אלו שנאמר לא תזבח לד' וגו' מפי השמועה