בית יצחק חושן משפט יא

והמטיב ונדבה איפוא אשר תוכל לדבר בפיך. אל תהפוך את הברכה הזאת לקללה חלילם, והשמר לך מדבר שקר כי דובר שקרים לא יכון ותקלל חלקו בארץ

ואם תצוה התוה"ק ותעד בנו, לבלי שנות מוצא שפתים, ושיהי' ההן צדק, אם כי רק דבר שפתים הוא, הלא עוד יותר תזהיר על קדושת השבועה, לבלי חלל שם ה' בנשאו אתו לשוא כי בזה ירועעו וינועו אדני האמונה ויפול חלילה בנין הבית הגדול בנין הדת הקדוש. וכל העולם נזדעזע בשעה שאמר הקב"ה לא תשא וכאמור בשבועות (ל"ט ע"ב) וע"כ היתה השבועה לאות אמת לדעת אם נכונו דברי התובע או הנתבע. האומנם שנו דיני השבועה בחיובה עפ"י התורה הקדושה, מאשר שמו עלי' מחוקקי העמים, כי התורה תאמר ולקח בעלי' ולא ישלם (שמות כ"ב י') וממנה למדו לכל הנשבעין שבתורה שנשבעין ולא משלמין, מי שעלי' לשלם לו שבועה (שבועות מ"ה א') ורק בפרטים אחדים תקנו חז"ל שהתובע נשבע ונוטל. כמבואר בש"ס שם. ומחוקקי העמים יאמרו בספריהם כי התובע נשבע ונוטל בכל מקום (וע"כ לא נוכל לפעמים לחשוב שבועה בבית המשפט למדינה ולתת לה תוקף ועוז עפ"י ד"ת, יען ששם נשבע התובע, ולדיננו לא אלימא כח השבועה לטול על ידה, מלבד כי שם נשבע קודם שיטעון ונשבע על להבא שיאמר אמת, ובדיננו השבועה על לשעבר, וע' בתשו' הרשב"א סי' תתקס"ב, בשנים שנתעצמו בדין, ונתרצו להחרים שלא יאמרו כ"א טענות אמת, ואח"כ נתחייב אחד שבועת היסת שאין שבועה הראשונה פוטרתו וכ' ב' טעמים בדבר, הא' שאין ב' השבועות שוות דשבועות החרם היתה שלא יטעון שקר, ושבועת ב"ד הוא שנפרע ואין שבועה ראשונה פוטרתו מידי שבועה זאת, שאינה ענין אחד ממש, והב' שהשבועה הב' חמורה מן הראשונה, לפי שבשבועה ראשונה אפילו עבר על שבועתו אינו פסול לעדות ואין זה קרוי חשוד על השבועה, שישבע חברו ויטול, לפי שבשעה שנשבע לא עבר על השבועה, ובשבועה ב' שנשבע שכבר פרע נפסל לעדות אם ישבע לשקר ונקרא חשוד על השבועה שבשעה שנשבע עבר על שבועתו והוכיח זאת מדברי הש"ס פרק כל הנשבעין אכן הב"י בסי' פ"ז הביא בשם תשו' הרא"ש כלל ק"ב דמזכירין לו שבועה הראשונה ודי', ובתשו' עבודת הגרשוני סי' ע"ד כ' דהרשב"א גופא לא סמך עצמו על טעם הב' וע' רדב"ז ח"א סי' תקפ"ה שהביא דברי הרשב"א להלכה, והרשד"ם בסי' קנ"ט כ' דגם הרא"ש מודה לדברי הרשב"א והלכה כהרשב"א וחילק ג"כ שהשבועה הראשונה לא היתה בפני ב"ד והשבועה הב' תהיה בפני ב"ד והביא כן בשם הב"י ג"כ ואכ"מ להאריך)

(יג) ולא לבד על שבועת שוא ושקר תזהיר תורתנו הקדושה, אך גם משבועת אמת תרחיק את בני' ותצוה במפגיע לבלי השבע ולבלי נשא שם ה' אף לדבר אמת וכמאמר המדרש בפ' מטות ונשבעת חי ה' באמת במשפט ובצדקה (ירמי' ז') אמר להם הקב"ה לישראל לא תהי' סבורים שהותר לכם להשבע בשמי אפילו באמת. אין אתה רשאי להשבע בשמי אפילו באמת אא"כ יהי' בך כל המדות האלה, את ה' אלקיך תירא שתהי' כאותם שנקראו יראי אלקים. אברהם איוב ויוסף. אברהם דכתיב כי ידעתי כי ירא אלקים אתה (בראשית כ"ב). איוב, דכתיב איש תם וישר וירא אלקים (איוב א'). יוסף דכתיב את האלקים אני ירא (בראשית מ"ב). ואשר בחרו חז"ל בשלשת האנשים הצדיקים האלה, ושמום למשל לאמר, כי אך ירא א' כמוהם יוכל להשבע. כוונה יקרה ורעיון נכבד הי' להם במאמרם זה. כי שלשה דברים יוכלו להעביר את החדם מדעת קונו, ולהביאו לידי שבועת שקר חלילה, ועי"ז אסרו חכז"ל אף את שבועת האמת. (א) האהבה לבנים. האהבה הזאת תוכל להתעות את האדם מדרך האמת. כי אם ירעבו בני' ואין בידו לתת להם לחם לשבור רעבונם, אז לב אביהם נשבר בקרבו. כי הבנים צועקים ללחם, והוא לא יוכל להשיב נפשם הרעבה, ויחשוב אם ישבע ללא אמת יוציא את כספו מיד עושקו. ובמצב הזה, יצרו יסיתנו אף יוכל לו וחטא בשפתי' לבטא את השבועה ולתת לחם לפי הטף. (ב) יסורים ומכאובים יטו את רוחו וכמאמר חז"ל בכתובות ל"ג ב' אלמלי נגדו לחנניה מישאל ועזרי' וכו'. ומעט מן המעט שיעמדו בנסיון הגדול הזה. והקדושים אשר הקדישו את שם ה' בימי הבינים ויסבלו צרות ומכאובות עד אשר שבה נפשם הטהורה אל ה' להתלונן בצל שדי, המה למאורות לכל ישראל וזכרם לברכה ועשרה הרוגי מלכות ככוכבים יזהירו בשמי ישראל. ויתקדשו ויטהרו ויעלו באהבתם הטהורה לה' השמים. ומי ידמה ומי ישוה להם בצדקתם ובקדושתם. ומורא יעלה על לב חכז"ל פן לא יעמוד האיש בנסיון וחטא בנפשו ואשם לשאת שם ה' לשוא חלילה. (ג) והשלישית היא התאוה גם היא תסית את האדם לחטא בלשונו, ותגבר חילים ללכדו ברשתה, ויש אשר ישבע לשקר לכסות חטאו למען לא תגלה חרפתו. ושלשה הצדיקים האלה הנקובים פה בשמות, נודעו לתהלה על שעמדו בנסיונם ויד שלשת הדברים האלה הנזכרים פה לא הועילה להתעותם מן הדרך. האחד הוא אברהם, אשר אמר לו ה', קח נא את בנך את יחידך אשר אהבת את יצחק ולך לך אל ארץ המרי' והעלהו שם לעלה (בראשית כ"ב ב') ויקח את בן יחידו, אשר נולד לו למאה שנה וכבש את רחמיו ויקח את המאכלת לשחוט את בנו. ואהבתו לבנו לא הטתו משמוע בקול ה' והב' הוא איוב אשר הוכה מאת השטן מכף רגלו ועד קדקדו ויסבול את אשר נוטל עלי' ולא חטא בשפתיו אף כי גדל כאבו מאוד, וה' העיד בו באמרו לאליפז רעו חרה אפי בך ובשני רעיך, כי לא דברתם אלי נכונה כעבדי איוב (איוב מ"ב ז') והשלישי הוא יוסף, אשר אשת אדוני' נשאה אלי' עיני' ותחמוד את יפי' בלבה, ותתפשהו בבגדו, ולא יכלה יד התאוה למשול בו ועמד בנסיון ואמר איך אעשה הרעה הגדלה הזאת וחטאתי לאלקים (בראשית ל"ט ט') ואם נדמה איש באהבתו לה' וביראתו את הדר כבודו כשלשת הצדיקים האלה, אז לבו נכון בטוח כי לא ישקר באמונתו ונשא שם ה' לשוא חלילה, ויוכל לקדש שם שמים בשבועת האמת

(יד) ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם, אמר ה' אחרי נתון התורה לעמו, ועליהם נאמר משפטי ה' אמת צדקו יחדו (תהלים י"ט) כי אם לפעמים כוונת משפט פרטי מכוסה מעיננו, ויש אשר יראה העונש נקל נגד חטא אשר עבר ונכשל בו, כעונש הגנב, אשר הושת עלי' לשלם שנים לרעהו, ואם יחודה בטרם באו העדים ונפטר. ועונש קל כזה לא ימנעהו מעשות מעשה הרע, וכאשר רק יהי' לאל ידו, יגנב וישים בכליו. ויש אשר תשית התורה הקדושה משפט מות ומחוקקי אנוש אם כי גם הם יענישוהו, אכן יניחוהו בחיים ויקלו ענשו. ולו לפי דעת מחוקקי העמים משפטי התורה ישקלו וישפטו, כי אז לפעמים ימצאו משפטים פרטים אשר טעמם ונמוקם לא נודע, אמנם כבר התעוררו חכמי ישראל, ויוכיחו לדעת כי כל המשפטים וכל החקים אשר בתורה אחוזים ודבוקים איש ברעהו, והם כגוף אחד אשר אברים רבים ממנו יפרדו, ולכל אבר תכונה מיוחדה אשר בעבורה נוצר. ולו נוצר האבר הזה באופן אחר, אולי הפעולה היחידית היוצאת ממנו הוטבה במעט, אולם ישחת התכלית הכללי וחסרה המטרה אשר שתה לה ההשגחה העליונה ביצירתה את הגוף השלם. וכמכונה אחת שלמה, אשר אופנים שונים ומעגלים רבים יכללוה להוציא מחשבת פועלה ועושה. והחרש אשר ידי' כוננוה גם הוא ידע כי אופן פרטי ומעגל יחידי אם ישונה מתכונתו, פעולתו הפרטית אולי תהי' יותר טובה מאשר היא כעת, אכן הלא אז תשחת המכונה כלה, ותשבת התכלית הכללי אשר לכל מעגליו ואופני' יחד, ולא תעשה המכונה את אשר עלי' לעשות. ככה התוה"ק בשלימותה ובאחדותה כלולה הוא בצדק וביושר, ולו הי' משפט אחד פרטי באופן אחר מאשר שמה לו התוה"ק, כי אז נגרע הרעיון הכללי אשר עלה במחשבת נותן התורה ית', וע"כ עלינו לראות משפטי התורה בכללותם ובשלימותם. ואז נראה כי משפטי ה' צדקו יחדיו. וגם אם נדון מפרטים אחדים אשר נכללו בשלימות ואשר כל עין תראה הצדק והיושר הצפונים במו על אלה הפרטים אשר לא נבין טעמם והמה מכוסים מאתנו, אז נודה איפוא כי גם המה קדושים וטובים וכל רעיון יקר בקרבם וצדק ומשפט יסודם

(טו) וכבר אמרו במדרש פ' חקת. זאת חקת התורה אמר הקב"ה חקה חקקתי גזרה גזרתי, אי אתה רשאי לעבור על גזרתי. ועוררו מפרשי המדרש על כפל הלשון חקה חקקתי גזרה גזרתי ואמרתי בכוונת דבריהם כי משפטי התורה וכל מצותי' סדורות הם לפי חקי הטבע ומשפטי העולם כלו, ואת זה לעומת זה עשה ה' וכאשר נאמר במדרש בראשית. ואהי' אצלו אמון, אומן התורה אומרת אני הייתי כלי אמנתו של הקב"ה בנוהג שבעולם, מלך בו"ד בונה פלטין אינו בונה אותו מדעת עצמו אלא מדעת אומן, והאומן אינו בונה אתו מעצמו אלא דפתראות ופנקסאות יש לו, לדעת איך הוא עושה חדרים איך הוא עושה פשפשין, כך היה הקב"ה מביט בתורה ובורא את העולם, והתורה אמרה בראשית ברא אלקים ואין ראשית אלא תורה האיך מה דאתה אומר ה' קנני ראשית דרכו (משלי ח'). והעולם כלו וכל צאצאי' עשוים המה עפ"י חקי התורה ומצותי', ולפיהם ברא ה' ויכונן הארץ וכל אשר עלי', רקיע שחקים וכל מרחבי הבריאה. וכאשר נמצאו כחות נגלות וצפונות בחיק הטבע, ויש אשר נראה מראות שונים מבלי דעת סבתם, ונתבונן תולדותיהם ומוצאיהם עד לאין מספר, גם נשים את הכחות האלה לנו להועיל לשרת בהם לתועלתנו, מבלי דעת למה ועל מה תהיינה תוצאותיהם על האופנים הנראים לנו. כאשר נראה בכחות המלקטריצטעט והמגנטזמוס, אשר מוצאן בטבע ונרגיש פעולותיהן מבלי דעת מה הן ועל מה תעשנה, ככה נמצאו מצות ומשפטים, אשר לאורם נלך בארץ החיים והמה יביאון אותנו להיכל השלימות, ונעמוד נשתאה לראות פעולותיהם הטובות והנעלות מבלי הבין טעמיהם וסבתם. וכאשר גזרה גזר ה' על כל כחות הבריאה, ויעשו ויהי' לטובת בני האדם. כן חקק חקים טובים, ויכסה את טעמם מעין כל חי והמה יועילו להצלחת ואושר יושבי תבל. חקה חקקתי בתורה ובמצות ונעלמה מכל דורשי דעת ומביני מדע. אל תתמהו ע"ז כי גם בבריאת העולם וביצירת הטבע גזרה גזרתי. וכאשר נכסה טעם מצות פרה ולא נודעה, ככה גם ביתר המצות ישנן אשר לטו בעלטה ולא יראו החוצה ובכ"ז נוכחנו לדעת כי משפטי ה' אמת צדקו יחדיו. (ומעט מזה נמצא באהל יעקב)

(טז) מושג הצדק והמשפט, נדמה לעץ עושה פרי, אשר שורש בארץ גזעו, וימים רבים יעמוד, ופרי' יחדש בכל שנה ושנה, ככה גם המשפט בכללו יעמוד לעולם ולא ישונה, ופרטי' ישונו לפי העת והיחס אשר בין יושבי הארץ, והשנוי הזה יגע לפעמים אף בדינים מיוחדים היוצאים מש"ע אשר לפנינו. ובכל השנוים האלה יופיע רעיון הצדק בכל הדרו ויפיו, ואחשוב פרטים אחדים לדוגמא: קנינים במו"מ שבין איש לרעהו, כללים ופרטים התבארו בש"ס ובש"ע, ובימים האחרונים נוסף עליהם קנין סטומתא הנהוג בין הסוחרים, ולו קנה איש בימים הראשונים בסטומתא מקנה וקנין, והדבר הי' בא לפני הב"ד, לא