בית יצחק חושן משפט קיט

בכל כחן היינו טעמא דכיון דנשים נוטלות שכר אף ממצוה שאינן מוזהרו' כמו איש שאינו מצוה ועושה וכן כתבו הראשונים וכ"כ בעשרה מאמרות מאמר אכ"ח סי"ט. והוסיף לומר דמצוה לגבי חוב רשות קרי לי' הוי סמיכת נשים גם צורך קרבן ול"ה עבודה. ואמנם ליישב הא דמקשה בחגיגה ומשום נחת רוח דנשים קא עבדינן עבודה בקדשים הנה לפמ"ש לעיל דיש פלוגתא בזה בין רבא לאביי י"ל דסוגית הגמ' חגיגה קאי לשיטת אביי דס"ל צורך קרבן הוי עבודה וסמיכה הוא מטעם עשה דוחה לל"ת. ורש"י והר"ן קאי בשיטת הירושלמי. אך גם שי"ל דכיון דילפינן מפרה דלצורך קרבן ל"ה עבודה כמו שכ' תוס' בפסחים. ובפרה מבואר בב"מ ל' ובפסחים כ"ו דלצורכה ולצורכו הוי עבודה. ה"ה דאם נשים עבדו סמיכה ויש להם נחת רוח הוי לצורכם ולצורך קרבן. ולכן מקשה ומשום נחת רוח דנשים עבדינן עבודה בקדשים דזה הוי לצורכם ולצורך קרבן ואסור ודוק היטב. (וקצת יש לדחות סברא זאת דנהי דיש נחת רוח לנשים מ"מ כיון דהנחת רוח הוא משום המצוה הוי ג"כ צורך קרבן אבל יש לעיין בדבר)

והנה אם כנים אנחנו בסברתינו דסמיכה הואיל ולצורך קרבן ל"ה עבודה כשיטת הירושלמי מיושב קו' הטורי אבן בחגיגה ד' ד"ה אצטריך קרא אהא אצטריך קרא דאל פני האדון למעט חצי עבד מקרבן ראי' ת"ל דאינו יכול לסמוך דצד עבדות פטור מסמיכה ועביד עבודה בקדשים. ולפמ"ש הדבר נכון דאף אם נאמר דלא כסברתינו לעיל שכ' דטומטום מספק מותר לסמוך דהוי צורך עבודה אלא נאמר דאסור לסמוך שמא הוא אשה ול"ה צורך קרבן דלא כמו שהוכחתי מדברי הר"ן בתשובה. מ"מ חצי' עבד וחצי' בן חורין דצד חירות חייב בסמיכה גם צד עבדות מותר לסמוך דהוי צורך קרבן וזה דבר ברור הוא

(יג) והנה על סברתינו לעיל דאם טעמא דסמיכה מותר ולא הוי עבודה בקדשים כיון דהוי צורך עבודה לפ"ז מותר אף טומטום לסמוך כיון דמספק חייב בסמיכה להסוברים דספק עשה גם הרמב"ם ס"ל ספיקא דאורייתא להחמיר עיין ברי"ט אלגאזי בכורות פ"ג דף כ"ז ע"ב דפוס פרעשבורג. וכיון שחייב בסמיכה הוי צורך קרבן. אין להקשות מזבחים ד' ע"ד דאמרינן בנתערב קדשים בקדשים דוקא בקרבן נשים יקריב לשם מי שהוא ובקרבן אנשים ירעה עד שיסתאב משום דבעי סמיכה וכ"פ הר"מ פ"ו מפסהמ"ק ה' ד'. וקשי' לסמוך מספק דהוי צורך קרבן. דז"א דשם בעי סמיכה מכל אחד ואחד ובנתערבו ב' בהמות יהי' צריך ב' פעמים סמיכה דשמא הוא של זה או של זה ועושה פעם אחת עבודה בקדשים שלא לצורך קרבן בודאי. ולכן אסור לסמוך. משא"כ בטומטום דלא עביד רק פעם אחת סמיכה מספק לא דמי' להך דזבחים. והא דאמרינן בפסחים גבי חמשה שנתערבו עורות פסחיהן דא"א להתנות במותר הפסח דפסח ל"ב סמיכה ומותר הפסח בעי סמיכה ותיקשי יסמוך מספק. וי"ל כיון ששם חמשה בני אדם יקרבו כ"א מותר הפסח ויתנה ואחד מהם יעשה בודאי איסור עבודה בקדשים דיסמוך על פסח שחייב. אינו דומה ג"כ לטומטום. (מיהו לפמ"ש האחרונים דשם מדאורייתא הבעל מום בטל ומותר כל אחד מדאורייתא לאכילה ול"ה רק איסור דרבנן א"כ גם האחד לא יעשה רק איסור דרבנן דמדאורייתא גם שלו הוא מותר הפסח ל"ש לתרץ כן ועיין בקהלת יעקב אלגזי אות ס' סי' רל"ג) והרבה יש לדבר בפרט זה ועיין בקהלת יעקב אות הנ"ל שהרחיב הדבור בתשובת הר"ן הנ"ל. ובאמת אם נימא כשיטת הרי"ט אלגזי דבעשה ספיקא דאוריי' לחומר' ובל"ת מהתורה לקולא הי' מקום לומר בלא"ה דספק עשה דוחה ספק ל"ת כגון בסמיכת טומטום כיון דמחויב מהתורה לסמוך מספק ובל"ת א"ע מספק אך זה מבואר להדי' במשנה דנזיר ס' דספק מצורע אינו דוחה לנזירות הרי דספק עשה אינו דוחה לל"ת. אולם הסברא שכתבתי דכל לצורך קרבן ל"ה עבוד' בקדשים ולפ"ז ספק נמי הוי צורך זה נכון וקיים. ואולי נאמר דסוגי' דזבחים ע"ז ופסחים כ"ט קאי לשיטתי' דש"ס פסחים כ"ו דלא ס"ל כירושלמי דצורך קרבן ל"ה עבודה ואין להאריך בפרט זה יותר

והנה בן אחי החריף מ' גדלי' נ"י (וכעת הוא הרב הגדול בקאלימייא) הקשה בתוספות חגיגה ד' הנ"ל שכתבו דטומטום לא יוכל להקריב מספק דהוי חולין בעזרה ואי דיקדיש איך יעשו בסמיכה שמא אשה היא והוי עבודה בקדשים. והקשה דיקדיש על תנאי אם איש הוא יהי' הקדש והיינו חגיגה. ואם אשה היא לא יהי' הקדש כלל ויסמוך. ואחר הסמיכה ברגע קודם השחיטה יקדיש אם אשה הוא. ול"ה עבודה בקדשים דאם אשה הוא ל"ה הקדש וחולין שנשחטו בעזרה ל"ה דקודם שחיטה יקדיש. והשבתי לו דתוס' כתבו בפסחים ס"ו ע"ב אהא דמשני דעביד כהלל והלא הוי חולין בעזרה ותי' דדוקא בתנופה שעושה כגון עבודה הוי חולין בעזרה אבל ההבאה לבד לא איכפת לן אם כן בסמיכה דעביד כעין עבודה ל"מ תנאי דשמא אשה הוא והוי חולין בעזרה ועושה כעין עבודה. מיהו למה שרצה המ"ל פ"ב משחיטה לומר בשיטת הרמב"ם דהבאת חולין בעזרה אף אם עביד תנופה ל"ה רק איסור דרבנן. י"ל מה שהרמב"ם השמיט תי' אביי בחגיגה כשביצי' מבחוץ דס"ל לרמב"ם דסוגיא דחגיגה קאי למ"ד הבאת חולין בעזרה הוי איסור תורה כשיטת תוס' חולין קל"ה וזה למ"ד חולין שנשחטו בעזרה אסור מדאורייתא ומ"ה מקשה איצטרך קרא למעוטי ספיקא כדברי תוס' חגיגה וכדברי הנ"ל. אבל הרמב"ם פוסק חולין שנשחטו בעזרה לאו דאורייתא כמ"ש הלח"מ פ"ח ממאכלות אסורות ה' ט"ו. ולפ"ז כש"כ דאין איסור להכניס לעזרה ולסמוך מדאורייתא על פי תנאי כנ"ל ולכן לא מייתי כשביצי' מבחוץ דל"ק קושית הגמ' לדידי' ודוק היטב

(יד) ורגע אדבר בענין מפקח הגל שפי' רש"י דל"ה רק דרבנן ובטורי אבן הקשה דלמא מיירי היכא דבעי מרא וחצינא דהוי מלאכה דאורייתא כדאמרינן בעירובין ד' ל"ה. ולזה י"ל דרש"י ס"ל דסוגיא קאי למ"ד מלאכה שאצל"ג פטור וחופר גומא וא"צ אלא לעפר' פטור ומה לי אם חופר גומא ליטול עפרה או חופר במרא ליטול שופר המונח שם. והא דאמרינן בעירובין דהיכא דבעי מרא וחצינא הוא דאוריי' קאי למ"ד משאצל"ג חייב עלי'. ואף דגם בסוגיין מוקי מתניתין הא דאין מעכבין את התנוקת לתקוע הא נשים מעכבין כר' יהודה ור' יהודה ס"ל משאצ"ל חייב עלי' מ"מ בעירובין צ"ו מוקי סתם מתניתין כר"מ הובא לעיל ור"מ י"ל דס"ל משאצל"ג פטור ומ"ה מקשה השתא דרבנן אמרת לא

ומצאתי חידוש גדול בריטב"א עירובין ל"ה שכתב היכא דבעי מרא וחצינא הוי מלאכה דאורייתא בארעא דילי' והא דחופר גומא וא"צ אלא לעפר' פטור עלי' היינו בארעא דלאו דילי'. וכונת דבריו נראה דבחופר גומא הוי גם כן בונה בבית ובשדה חורש אך בארעא דלאו דילי' פטור לר"ש ולר"י חייב והא דאמרינן בחגיגה חופר גומא לר"י בבית פטור משום מקלקל ובשדה חייב מיירי ג"כ בבית דלאו דילי'. וכן הא דאמרינן בביצה ח' כדר' אבא דחופר גומא מיירי בארעא דלאו דילי'. אבל דוחק הוא לומר דבביצה מיירי בארעא דלאו דילי' דסתמא מתירין שם לחפור. ע"כ נראה דשם מיירי היכא שהוא מקלקל כמ"ש רש"י שם וזה אפי' בארעא דילי' והריטב"א מיירי היכא שאינו מקלקל כגון בשדה. ושמא יש ליישב דברי רש"י בביצה ח' שכ' הטעם משום מקלקל. והצל"ח תמה אמאי לא פי' שם משום משאצל"ג. ולהנ"ל י"ל דרש"י סובר כפשטא בשם רבותי' הנ"ל ולכן הוכרח לפרש משום מקלקל. ואמנם דברי הריטב"א יש ליישב מסוגיא דביצה בדרך זה דטעמא דריטב"א דחייב משום בונה בבית או משום חורש בשדה בארעא דידי'. וס"ל לריטב"א דבעפר תחוח א"ח משום חורש ובונה רק משום חופר גומא והיכא דא"צ לעפר' פטור אף בארעא דידי' וכיון דמוקי בביצה בעפר תחוח שפיר משני דפטור משום שא"צ אלא לעפר' או דס"ל לריטב"א כתוס' שבת צ"ה דבונה ביו"ט ל"ה אלא דרבנן ולכן בחופר וא"צ אלא לעפר' פטור ביו"ט אף בארעא דידי'. ויהי' איך שיהי' לשיטת הריטב"א יש במפקח הגל מלאכה דאורייתא במרא וחצינא לכ"ע. ועיין בספרי בית יצחק או"ח סי' נ"ג אות ב' הקשיתי אי מפקחין גל לאו מלאכה דאוריית' מה מקשה לשמואל בעירוכין ז' מאי קמ"ל תנינא דבספק מפקחין וקצרתי שם וכוונתי אף היכא דבעי מרא וחצינא מ"מ הו"ל משאצ"ל. אמנם באמת ל"ק דשמואל ס"ל שבת מ"ב משאצל"ג חייב. ולדברי ריטב"א הנ"ל מיושב בפשיטות. אך עדיין צריך לעיין בדברי הריטב"א שהוא חידוש גדול כנגד כל הפוסקים

ב"ה דרוש ה' לשבת הגדול תרל"ח פרעמישלא בסוגיא דריש אלו עוברין פסחים מ"ב

(א) רש"י דף מ"ב אלו עוברין בפסח בבל יראה ובל ימצא. ותוס' חלקו על רש"י וס"ל דאינו עובר בב"י וב"י על תערובת ונוקשה והנה הפנ"י כתב בשיטת רש"י דכיון דאיתקש השבתת שאור לאכילת חמץ בדף ה' ובכמה דוכתי אמרינן אין היקש למחצה וכמו שאכילת נוקשה ותערובת בלאו ה"ה בל יראה. והתוס' ס"ל דכיון דכתיב כי כל אוכל מחמצת ונכרתה לא איתקש השבתת שאור רק לחמץ שחייב כרת ע"כ. הנה מ"ש דאיתקש השבתת שאור לאכילת חמץ וה"ה לענין נוקשה זה ליתא דהמהרש"א כתב בדף מ"ג דמקרא דכי כל אכל חמץ לא מרבינן נוקשה ותערובת דאדרבה חמץ משמע דוקא בעיני'. אך מקרא דכל מחמצת לא תאכלו מייתינן לנוקשה ותערובות. וההיקש דהשבתת שאור הוא בקרא דאך ביום הראשון תשביתו כי כל אכל חמץ. וקרא זה לא מיירי בנוקשה ותערובת. אך הכוונה דקרא דשבעת ימים שאור לא ימצא בבתיכם כי כל אכל מחמצת ונכרתה ואח"כ כתיב כל מחמצת לא תאכלו וקרא זה מייתי בנוקשה ותערובות וילפינן מקרא זה דחייב מלקות ויליף לאו דלא ימצא מהיקש דכל אוכל מחמצת דכתיב בתרי' כל מחמצת לא תאכלו וכ"כ אח"כ הפני יהושע והא דנקט רש"י בל יראה ובל ימצא אף דבהאי קרא דכל אוכל מחמצת לא כתיב רק לא ימצא היינו משום דילפינן שאור דבתים משאור דגבולים כדאמרינן דף ה'. ומה שאור האמור בבתים עובר אף בנוקשה דיליף מהיקשא דכל אוכל מחמצת דמיירי בנוקשה ה"ה שאור האמור בגבולין דעובר בב"י וב"י מיירי אף בנוקשה. ולפ"ז לכאורה י"ל דאף לרש"י אין לנו עשה דתשביתו בנוקשה דבקרא דתשביתו כתיב כי כל אוכל חמץ וזה מיירי בחמץ בעין ולא איתקש השבתת שאור רק לאיסור חמץ בעין. ורק בלאו דלא ימצא ילפינן דאיתקש לקרא דכל מחמצת לא תאכלו

(ב) אמנם בנוב"י קמא א"ח סי' כ' ובצל"ח דף ד' ע"ב תד"ה ואימא כתב דכמו דניתן הג"ש דשאור שאור שאור דבתים ושאור דגבולים לג"ש ה"ה דניתן הג"ש דשאור דשבעת ימים שאור לא ימצא לג"ש דאך ביום הראשון תשביתו שאור מבתיכם. וילפינן דאבל ימצא עובר בע"פ משאור דתשביתו וזה שיטת רש"י ב"ק כ"ט דעובר בב"י בע"פ וכן היא שיטת הרמב"ם לשיטת הנוב"י ולפ"ז ה"ה דילפינן